מיקרופדיה תלמודית:אפותיקי

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: לא הייתה אפשרות לשמור את התמונה הממוזערת אל יעדה

הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - קרקע או מטלטלים המיוחדים לגביית חוב ידוע

אפותיקי היא בעיקרה מלה יונית ורומית (ראה תפארת ישראל גיטין ד ד; ערוך השלם ערך אפתק), ומכל מקום פירשוה ראשונים שהיא מלה מורכבת: "אפה תהא קאי" - מכאן תגבה את חובך (ערוך אפתק; רש"י בבא קמא יא ב ד"ה אפותיקי; רשב"ם בבא בתרא מד ב ד"ה אפותיקי), ויש שפירשו: "פה תקנה" (פירוש המשניות לרמב"ם גיטין שם).

שלשה מיני אפותיקי הם: א) אפותיקי סתם; ב) אפותיקי מפורש; ג) משכנתא (ר"ן על הרי"ף גיטין כב א ד"ה גובה; ריטב"א שם מא א ד"ה ותלתא).

אפותיקי סתם

ייחד לו שדה שתהיה מיוחדת לו לגביית החוב, או שאמר לו אם לא אפרעך לזמן פלוני תהא רשאי לירד לקרקע זו, זוהי אפותיקי סתם (מאירי גיטין מא א ד"ה העושה; ר"ן וריטב"א שם באופן השני: אם לא אפרעך וכו').

אחריות

אין האחריות לחוב נפקעת משאר הנכסים, ולכן אם שטף נהר לאפותיקי ונתקלקלה, בעל החוב גובה משאר נכסים (גיטין מא א, ורש"י ד"ה לא; רמב"ם מלוה ולוה יח ג; טוש"ע חושן משפט קיז א), ואפילו הם משועבדים (מאירי גיטין מא א ד"ה עשה. וראה ערך נכסים משועבדים), ויש אומרים שרק אם הם בני חורין (מאירי שם, בשם יש חולקים, וראה שם שדחה דבריהם).

דין שאר הנכסים

כשהשדה קיימת, נחלקו ראשונים:

  • יש סוברים ששעבודו משאר הנכסים לא נפקע, ויכול המלוה לגבות משדה אחרת בינונית כדין בעל חוב (ראה ערך גביית מלוה), אבל הלוה אינו יכול לדחותו לקרקע אחרת, אפילו אם האפותיקי עדית ורוצה לדחותו לבינונית (ר"ן על הרי"ף גיטין כב א ד"ה גובה; רמב"ן שם מא א ד"ה גובה), שיחוד אפותיקי הוא ליפות את כח המלוה (ב"ח חו"מ קיז).
  • יש סוברים שגובה מהאפותיקי, ואינם יכולים לדחות זה את זה לשדה אחרת (רמב"ן וריטב"א גיטין שם; מאירי גיטין מא א ד"ה עשה; ביאור הגר"א חו"מ קיז סק"ב).
  • יש סוברים ששניהם יכולים לדחות זה את זה כדי שיגבה המלוה מקרקע אחרת כדינו מבינונית, בין שהאפותיקי עדית ובין שהיא זבורית (טור חו"מ קיז ורז, וראה ב"ח ודרישה שם), והלוה יכול לדחותו אפילו מבינונית לבינונית, שהרי תלה ואמר אם לא יפרענו, וכשמסלקו בשאר נכסים הרי פורעו (ב"ח שם), ויחוד האפותיקי מועיל רק לענין כשמכר אותה הלוה (ב"ח שם. וראה להלן).
  • ויש סוברים שהלוה יכול לתת למלוה קרקע בינונית אחרת, לפי שיחוד האפותיקי הוא לטובת הלוה, שהמלוה לא יוכל לגבות משאר נכסים (דרישה חו"מ קיז, על פי רש"י ותוספות גיטין מא א. וראה ערוך השלחן חו"מ קיז א).

פירעון בכסף ומטלטלים

אף הסוברים שאין הלוה יכול לפרוע החוב בקרקע אחרת, מודים שיכול לפרעו בכסף (רמ"א קיז א. וראה להלן שאף באפותיקי מפורש כן), וכן במטלטלים (סמ"ע שם סק"ד; ש"ך שם סק"ב).

יורשי הלוה

מת הלוה, אין היורשים יכולים לדחות את המלוה לקרקע אחרת (תוספות רי"ד גיטין מא א ד"ה איתמר), ואף לסוברים שהלוה יכול לסלקו בקרקע אחרת, כי נחשב בזה שפורע את החוב (ראה לעיל בשם הב"ח), אבל כשמת ולא פרע לו, חל שעבודו על האפותיקי, ואין היורשים יכולים לסלקו (שער המשפט קיז סק"ב).

מכירת אפותיקי וגבית החוב כשנמכר

הלוה יכול למכור את האפותיקי (רש"י ותוספות גיטין מא א ד"ה גובין), והמלוה יגבה משאר הנכסים (גיטין שם, ורש"י שם; רמב"ם מלוה ולוה יח ד; טוש"ע חו"מ קיז א), שאין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין (מגיד משנה שם; ר"ן על הרי"ף גיטין כב א ד"ה גובה; מאירי גיטין מא א ד"ה עשה. וראה ערך גביית מלוה), אך אם אין נכסים בני חורין ביד הלוה, גובה מהאפותיקי (רמב"ם שם; טוש"ע שם).

מכר הלוה את האפותיקי ואחר כך מכר גם שאר נכסיו, נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שבזה יפה כח האפותיקי שהמלוה גובה ממנו אף כשנמכר, ולא יוכל הקונה לומר הנחתי לך מקום לגבות ממנו (מגיד משנה שם, לדעת הרמב"ם; ר"ן שם; מאירי שם, בשם גדולי המפרשים). ומחמת זה יש אומרים שהלוה יכול למכור את האפותיקי רק עד לשעת גביית החוב, אבל אם מכר לעולם, אינה מכירה כלל (רמב"ם מלוה ולוה יח ד, ראה שם במגיד משנה; שו"ע חו"מ קיז א), מפני שלא פירש ללוקח את מצב השדה (מגיד משנה שם); אבל רוב הראשונים סוברים שאפילו אם מכרה לעולם - המכר קיים עד שעת הגבייה (ראב"ד בהשגות שם; רמב"ן בספר הזכות על הרי"ף גיטין כב א; רמ"א שם בשם רוב המפרשים[2]).
  • ויש אומרים שגובה ממה שמכר אחרון, כדרך גביית חוב ממשועבדים (ראה ערך גביית מלוה. מאירי גיטין מא א ד"ה עשה; וראה לשון רש"י גיטין מא א ד"ה אינה), ואין כח האפותיקי אלא לגבות מהלוה אפילו אם אינה בינונית (מאירי שם, וראה לעיל מחלוקת בדבר).

אפותיקי מפורש

התנה עמו בפירוש: 'לא יהא לך פרעון ממקום אחר אלא מזו', זהו אפותיקי מפורש (ר"ן על הרי"ף גיטין כב א ד"ה גובה; ריטב"א גיטין מא א ד"ה ותלתא; מאירי שם מ ב).

אחריות

כשעשה שדהו אפותיקי מפורש, בעל החוב גובה רק ממנו, ואפילו שטפה נהר אין גובה משאר הנכסים (גיטין מא א; רמב"ם מלוה ולוה יח ג; טוש"ע חו"מ קיז א), שאומר לו נסתחפה שדך (סמ"ע שם סק"ה).

נמכר ויש בני חורין

מכר הלוה את האפותיקי (ראה להלן: מכירת אפותיקי מפורש), ונשארו נכסים בני חורין בידו, נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שאין הבעל חוב גובה מבני חורין אלא מהאפותיקי (שו"ת הרי"ף רד, הביאוהו הראשונים; מאירי גיטין מא א ד"ה העושה וד"ה אבל; טור חו"מ קיז; רמ"א שם, בשם רוב המפרשים).
  • יש אומרים שאף שהיא אפותיקי מפורש אינו גובה ממנה, אלא מבני חורין (מאירי שם, בשם יש חולקין; רמ"א שם, בדעת הרמב"ם והשו"ע).
  • ויש אומרים שהדבר תלוי ברצון בעל החוב, שאם רצה גובה מהאפותיקי, ואם רצה גובה מבני חורין (מאירי שם בשם יש אומרים).

מכירתו

נחלקו אמוראים אם יכול הלוה למכור את שדה האפותיקי: לרבי אחא היא מכורה ללוקח עד שעת הגבייה, ולרבי יוסי אינה מכורה כלל (ירושלמי שביעית י א).

ונחלקו הפוסקים להלכה:

  • לרוב הפוסקים המכירה קיימת עד שעת הגבייה, ואפילו כשמכרה לעולם (תוספות בבא מציעא טו ב ד"ה כגון; רמב"ן יבמות סו ב ד"ה מכרו; רמ"א חו"מ קיז א, בשם רוב המפרשים), ואף אם מכרה אחרי זמן הפרעון חל המכר עד שיטרפה המלוה מהלוקח (תוספות בבא מציעא שם).
  • יש אומרים שאם מכרה לעולם בטלה המכירה מיד (ראה לעיל: אפותיקי סתם, שדעת הרמב"ם גם בסתם אפותיקי כך).
  • ויש אומרים שאפילו מכירה לשעה בטלה מיד (בעל העיטור פ פותיקי; מאירי גיטין מא א ד"ה עשה, בשם חכמי פרובינציה).

פירעון בכסף

הקונה אפותיקי מפורש אינו יכול לסלק לבעל חוב בכסף (בבא מציעא טו ב; רמב"ם מלוה ולוה יח ח; טור חו"מ קטו, וטוש"ע קיז א), אבל הלוה יכול (רמב"ן בספר הזכות על הרי"ף גיטין כב א; רא"ש בבא מציעא א לט, ה כט; טור חו"מ רכו), שאם לא יוכל - אין זה אפותיקי אלא מכירה (רא"ש בבא מציעא ה כט).

בכתובת אשה

אחריות

עשה שדהו אפותיקי סתם לכתובת אשתו ושטפה נהר, גובה משאר נכסים כמו בעל חוב, שהרי כל נכסיו משועבדים לכתובתה מתנאי בית דין (משנה כתובות נא א. וראה ערך כתובה), ובשביל שייחד לה שדה אחת לא הורע כחה (רא"ש גיטין ד לד, ויבמות ז א).

מכירה על ידי הבעל

מכר הבעל את האפותיקי, נחלקו תנאים:

  • חכמים סוברים שדינה שוה בזה לבעל חוב (ראה לעיל).
  • רבן שמעון בן גמליאל סובר שאינה גובה משאר נכסים, שאין דרכה של אשה לחזור על בתי דינים (ברייתא גיטין מא א).

בדעת רבן שמעון בן גמליאל, יש מפרשים שכיון שאין דרכה בכך, על מנת כן נישאת ששדה זו בלבד תהיה משועבדת לה, כדי שלא תצטרך לדון עם כל הקונים מי מהם קנה ראשון ומי אחרון (רש"י גיטין מא א ד"ה אינה), ואפותיקי סתם בכתובת אשה דינו כאפותיקי מפורש (רשב"א גיטין שם ד"ה תניא). ועוד שהמכר בטל מיד, ואפילו הבעל עצמו מבטל את המכר (תוספות גיטין שם ד"ה אשה, בשם רבנו תם; רשב"א שם, על פי ירושלמי יבמות ז א; רא"ש יבמות ז א. וראה תמים דעים רלט שפירש את מחלוקתם רק באפותיקי מפורש). ויש מפרשים שלרבן שמעון בן גמליאל אם רצתה האשה גובה משאר נכסים, ואם רצתה לגבות מן האפותיקי הרי היא מבטלת את המקח מיד ואינה צריכה לדון בבית דין (רמב"ן גיטין שם ד"ה גובה; מאירי גיטין שם ד"ה עשה, על פי תוספתא כתובות יב ג).

להלכה:

  • יש פוסקים שאפותיקי לאשה כאפותיקי לבעל חוב (כחכמים. רמב"ם מלוה ולוה יח ד; רא"ש גיטין ד לד, לדעת הרי"ף; שו"ע חו"מ קיז א. וראה שם בביאור הגר"א סק"ז).
  • יש פוסקים שהמקח בטל לאלתר (כרבן שמעון בן גמליאל. רשב"א גיטין מא א ד"ה ולענין, בשם רבנו יונה).
  • ויש פוסקים שאם רצתה מזה גובה, ואם רצתה מזה גובה (כסוברים שכך סבר רבן שמעון בן גמליאל. מאירי גיטין שם ד"ה עשה, בשם יש פוסקים).

מכירתו לעולם

הראשונים שנחלקו באפותיקי סתם לבעל חוב כשמכר לעולם, אם אינה מכורה כלל (ראה לעיל: אפותיקי סתם, מכירתו), נחלקו גם בכתובת אשה לדעת חכמים (ראה במקורות שם).

אחריות באפותיקי מפורש

כתב אפותיקי מפורש לכתובת אשה, לדברי הכל אינה גובה משאר נכסים, אפילו שטפה נהר, ולפיכך אם שטפה נהר אסור לשהותה, שהרי אסור לאדם לשהות עם אשתו בלי כתובה (מאירי גיטין מא א ד"ה מכיון, בשם תשובת הגאונים. וראה ערך כתובה).

חזר וקנה מהאשה

במקום שאם מכר הבעל אינו מכור, אפילו חזר הלוקח וקנה מהאשה אינו מכור, שיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי (בבא בתרא מט ב; רמב"ם מכירה ל ג), שלא יכעוס עלי, ולא גמרתי בלבי להקנות לו (רשב"ם בבא בתרא שם ד"ה תימא). מכרה האשה קודם, וחזר הלוקח ולקח מן הבעל, המקח קיים (גיטין נה ב; טוש"ע אבן העזר צ יז), ואם לא חזר ולקח מן הבעל, הבעל יכול לבטל המכירה (רמב"ם שם).

גביית חוב ממשועבדים באפותיקי מפורש

השביחה הלוקח יותר מדמי החוב

כשנמכרה האפותיקי, והלוקח השביח את השדה, והחוב שווה כדמי השדה מבלי השבח, נוטל הבעל חוב את השדה כפי שהיא, ומשלם ללוקח את ההפרש, כדלהלן:

  • כשההוצאות שהוציא הלוקח שוות לשווי השבח, משלם את ההוצאות.
  • כשההוצאות יתרות על השבח, משלם רק את השבח (בבא מציעא טו א-ב).
  • כששווי השבח יותר מההוצאות, נחלקו ראשונים: יש אומרים שמשלם ללוקח בעד כל השבח שנוטל (רש"י בבא מציעא שם ב ד"ה הא; המאור שם ז א); ויש אומרים שאת השבח היתר על ההוצאה נוטל בחנם, שהאפותיקי כמכורה לבעל חוב, ודינו של הלוקח כיורד לשדה חברו שלא ברשות, שאם השביח יותר ממה שהוציא נוטל את ההוצאה בלבד (ספר המקח [רב האי גאון] כז וכח; רי"ף בבא מציעא ז א; תוספות שם טו ב ד"ה והא; טור חו"מ קטו, וש"ך שם ס"ק כו לדעת הרמ"א). אמנם כאשר רוצה המוכר לסלק לבעל חוב בכסף אינו נותן לו אלא כפי חובו (רא"ש בבא מציעא א לח; טור חו"מ רכו; ש"ך קטו ס"ק כו).

כשהחוב כשווי השדה עם השבח

היה החוב כשיעור השדה והשבח, בעל החוב נוטל הכל, אלא שנחלקו הראשונים:

  • יש אומרים שכאן אינו משלם ללוקח כלום (תוספות בבא מציעא טו ב ד"ה כגון; טור חו"מ קטו; באר הגולה שם, וסמ"ע ס"ק טז, לדעת הרמ"א), שאין הלוקח מפסיד, שהרי הוא חוזר וגובה מהמוכר (תוספות שם; וראה ש"ך קטו ס"ק כז).
  • יש אומרים שכיון שאפותיקי כאילו קנויה לבעל החוב, דין הלוקח כיורד לשדה חברו שלא ברשות, ומשלם לו ההוצאות שאינן יתרות על השבח (רא"ש בבא מציעא א לט; שיטה מקובצת בבא מציעא טו ב, בשם הריטב"א והרמ"ך), ובזה גרוע האפותיקי מכל גבית חוב מנכסים משועבדים, שאז אינו משלם את ההוצאות אם חובו גם כנגד השבח (רא"ש שם. וראה ערך גביית חוב).
  • יש מהראשונים הסוברים, שאם היו ההוצאות פחות מחצי השבח, נותן בעל החוב ללוקח הוצאותיו, ושאר השבח יטול הלוקח מהמוכר, ואם היו ההוצאות יותר מחצי השבח, נותן בעל החוב ללוקח רק דמי חצי השבח, והשאר גובה הלוקח מהמוכר, ולעולם אין בעל החוב נותן ללוקח יותר משיעור חצי השבח (רמב"ם מלוה ולוה כא ו). לפי שכל בעל חוב דינו לגבות מהלוקח כנגד החוב עד חצי מהשבח בלא לתת ללוקח הוצאות כלל (ראה ערך גביית חוב טעם הדבר, ודעת החולקים), וזה שיש לו אפותיקי אינו גרוע יותר, והברירה בידו, אם רואה שחצי השבח יותר מההוצאה, יקח את כל השבח כדין אפותיקי, ויתן ללוקח הוצאות, ואם ההוצאה יותר מחצי השבח, יטול חצי השבח ולא ישלם הוצאה (תומים קטו ס"ק יז; אור שמח מלוה ולוה שם[3]).
  • ויש סוברים שהבעל חוב נותן ללוקח הוצאות כשעור כל השבח, ואם השבח יתר על ההוצאה, חולקים בעל החוב והלוקח (ראב"ד בהשגות שם; וראה ש"ך חו"מ קטו סק"ד, לדעת רש"י והמאור).

השביחה אצל היורשים

מת הלוה והיורשים השביחו:

  • אם החוב כשווי שדה האפותיקי לבד בלי השבח, דין היורשים כדין לוקח, שבעל החוב נוטל כל השדה ומשלם להם את כל השבח, או ששמים את ההוצאה והשבח ומשלם את הפחות שבשניהם (כדעות לעיל. ראה מגיד משנה מלוה ולוה כא ז; בית יוסף חו"מ קטו).
  • ואם החוב כשווי השדה והשבח, משלם בעל החוב הפחות שבשניהם, אפילו לדעת הסוברים שללוקח אינו נותן כלום, או נותן חצי השבח (תוספות בבא מציעא טו ב ד"ה כגון; רמב"ם מלוה ולוה כא ז; טוש"ע חו"מ קטו ו), לפי שאין ליורשים על מי לחזור, כדרך שהלוקח חוזר על המוכר, ולפיכך דינם לדברי הכל כיורד לשדה חברו שלא ברשות, ששמים לו ההוצאה והשבח ונוטל הפחות שבשניהם (תוספות שם). ועל היתומים להביא ראיה שהם השביחו, שיכול בעל החוב לומר שאביהם השביח (בבא מציעא קי ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם ה), שכיון שאפותיקי עומדת לגביית החוב הרי היא עומדת בחזקתו, ועל היורשים להביא ראיה (בבא מציעא שם, וראה בית יוסף חו"מ קטו. וראה ערך המוציא מחברו עליו הראיה).

והוא הדין להיפך, כשאין החוב אלא כשיעור השדה בלבד, וטוענים היתומים שאביהם השביח ואין לבעל החוב ליטול כלום מן השבח, על היתומים להביא ראיה שאביהם השביח (מגיד משנה שם; בית יוסף שם).

ניתנה במתנה

מקבל מתנה דינו לגבי בעל חוב באפותיקי כיתומים (מגיד משנה שם; וראה רמ"א חו"מ קטו ג-ד, וסמ"ע ס"ק כא).

במטלטלין

כשהם ביד לקוחות

עשה הלוה אפותיקי ממטלטלים, ומכרם, אין בעל החוב גובה מהם, לפי שאין פרסום לכך שנעשו אפותיקי, ואין הלוקח יכול להיזהר מלקנותם (בבא קמא יא ב; רמב"ם מלוה ולוה יח ה; טוש"ע חו"מ קיז ג), ותקנת חכמים היא, משום הפסד הלקוחות (תוספות גיטין מ ב), ואפילו עשה את האפותיקי בשטר, כיון שאין קול יוצא עליהם על ידי שטר (נמוקי יוסף בבא בתרא יד א ד"ה אפותיקי; התרומות מג א א; טוש"ע שם, וסמ"ע ס"ק יד).

ידע הלוקח שהם אפותיקי:

  • יש אומרים שאינו גובה מהם (התרומות מג א ג; טוש"ע חו"מ קיז ג; שיטה מקובצת בבא קמא שם, בשם המאירי), שלא חלקו חכמים בדבר (התרומות שם; טוש"ע שם), או שאין המלוה סומך עליהם (התרומות שם), או שאינו אפותיקי כיון שאין לו קול אצל הכל (מאירי בשיטה מקובצת שם).
  • ויש אומרים שגובה כשהלוקח עצמו ידע (מאירי שם, בשם יש אומרים; התרומות שם, בשם חכמי לוניל).

ביד יורשים ומקבל מתנה

מת הלוה, נחלקו הראשונים:

  • יש אומרים שגובה בעל החוב מן היתומים, שלגביהם אין ענין הקול מעלה או מוריד (נמוקי יוסף בבא בתרא יד א ד"ה אפותיקי, בשם הרשב"א; מאירי בשיטה מקובצת בבא קמא יא ב, בשם הגאונים; בית יוסף חו"מ קיז[4]).
  • יש מי שכתב שאינו גובה אלא באפותיקי מפורש (מאירי שם).
  • ויש אומרים שאינו גובה מהיתומים, שכיון שאין לו קול - אין דעת בעל החוב סומכת עליהם, שסבור שהיתומים יבריחו את המטלטלין או ימכרום (רא"ה בשיטה מקובצת בבא בתרא מד א, ובשו"ת הרדב"ז א קיב).

וכן במקבל מתנה:

  • יש אומרים שבעל חוב גובה ממנו, לפי שאין לו הפסד, ואינו יכול לתת מתנה דבר שמשועבד לאחרים (תוספות בבא קמא קח ב ד"ה לוה, וכתובות מט ב ד"ה הוא).
  • ויש אומרים שאין בעל החוב גובה ממקבל מתנה (שו"ת הרשב"א א תריח).

כשאין נכסים בני חורין

יש מן הגאונים סוברים שדוקא כשיש ללוה נכסים בני חורין לגבות מהם, אין בעל חוב גובה מאפותיקי של מטלטלין, אבל אם אין לו נכסים אחרים בני חורין, גובה אף מהמטלטלין של אפותיקי שנמכרו (התרומות מג א ב, בשם רב האי גאון[5]).

דין קדימה

לאפותיקי במטלטלין, אף כשלא מכרם הלוה, אין דין קדימה, ואם עשה מטלטלין אפותיקי אפילו מפורש בשטר לבעל חוב אחד, וקדם בעל חוב מאוחר וגבאם, זכה (התרומות מג א ב; טוש"ע חו"מ קיז ד. וראה ערך גביית חוב)[6].

על הדברים המפקיעים מידי שעבוד, ואף שעבוד של אפותיקי, כגון הקדש (ראה ערכו), חמץ (ראה ערכו) ושחרור (ראה ערכו) - ראה ערך שעבוד.

על חיובו של הלוה המפקיע את השעבוד בתורת מזיק שעבודו של חברו - ראה ערך דינא דגרמי.

משכנתא

משכן הלוה שדהו לבעל חוב שיאכל פירותיה וינכה מן החוב (ראה ערך משכנתא), דינה כאפותיקי (ר"ן על הרי"ף גיטין כב א ד"ה גובה; ריטב"א שם מא א ד"ה ותלתא; מגיד משנה מלוה ולוה יח ג; ועוד).

ונחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שאפילו אם לא אמר לו בפירוש גבה מזה - דינה כאפותיקי סתם, ויתרה על אפותיקי לענין שהלוה אינו יכול למכרה בתוך הזמן (ר"ן וריטב"א שם. וראה תומים קיז סק"ה, ונתיבות המשפט שם סק"א), ואם אמר לו: לא יהא לך פרעון אלא מזו, דינה כאפותיקי מפורש (טוש"ע חו"מ קיז ב).
  • יש אומרים שאם לא אמר לו בפירוש תגבה מזה, אינה אפילו כאפותיקי סתם (ב"ח שם, לדעת הטור).
  • ויש אומרים שכל משכנתא המוחזקת ביד בעל החוב דינה כאפותיקי מפורש (התרומות מג ב ג, בשם יש אומרים, וראה שם בשם ה"ר יהודה).

הערות שוליים

  1. ב', עמ' קל-קלד.
  2. ראה ביאור הגר"א שם סק"ח, בדעת הרמב"ם.
  3. ראה עוד שדנו בביאור דעת הרמב"ם, ש"ך חו"מ קטו ס"ק כז, וחידושי רבנו חיים הלוי מלוה ולוה שם, ואבן האזל שם.
  4. ראה ערך נכסי יתומים, שמתקנת הגאונים כל מטלטלין גובה בעל חוב מן היורשים.
  5. ראה דברי משפט קיז סק"א שהאריך ליישב דעתו.
  6. בדין עבד שעשאו אפותיקי ראה בבא קמא יא ב, ובשיטה מקובצת שם; רמב"ם מלוה ולוה יח ה, ומגיד משנה שם; טוש"ע חו"מ קיז ה, וב"ח שם.