מיקרופדיה תלמודית:בטול הגט

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - הפקעת כחו של הגט, שלא יהא ראוי לגרש בו

לפני הכתיבה

אונס בביטול

האומר לשנים: גט זה שאני כותב לאשתי בטל הוא, וכתב אחר כך גט, הרי זה בטל, וזו היא מסירת מודעא על הגט; וכן אם אמר להם: כל גט שיכתוב לי פלוני בטל, או כל גט שאכתוב בבית דינו של פלוני הרי זה גט בטל, או כל גט שאכתוב מכאן ועד עשרים שנה בטל, הרי זה גט בטל (רמב"ם גירושין ו יט).

דין זה נכון אפילו:

  • כאשר אין כאן שום אונס כלל, ואף הוא אינו מזכיר בביטולו שום אונס, הגט בטל (מגיד משנה גירושין ו י; ר"ן גיטין לד א; שו"ת הריב"ש תפב; בית שמואל אה"ע קלד סק"ב).
  • כשאמר בפירוש שאינו אנוס, אלא שאינו רוצה בו, והוא מבטלו - הגט בטל (בית שמואל שם לדעת הרמב"ם). כשתלה ביטולו באונס, ונמצא שהאונס שאמר היה שקר, הרי זה בטל (מגיד משנה שם; רא"ש בבא בתרא ג לב; ר"ן גיטין לד א; טוש"ע אהע"ז קלד א).

ויש סוברים שלמרות שאם ביטלו סתם הרי זה ביטול בלי אונס, מכל מקום אם תלה ביטולו באונס ונמצא שהוא שקר, הגט אינו בטל (ר"ן גיטין לד א, בשם רמב"ן, כנוסח שהובא בב"י סי' קלד).

ויש חולקים וסוברים שאין ביטול הגט לפני כתיבתו מועיל, אלא אם כן יש לו אונס; אבל בלא אונס, אם אמר: גט שאעשה לא יהא גט, אין זה ביטול, שכיון שלא נאנס הרי אנחנו עדים שבשעת כתיבת הגט חזר בו מביטולו, וגמר בלבו לעשותו גט גמור (רשב"ם בבא בתרא מ ב ד"ה גלוי; רמב"ן בבא בתרא שם).

אבל אם אמר בפני העדים: גט זה שאני נותן לאשתי דעו שאני אנוס, ולא ברצון נפשי אני עושה, ולפיכך אני מבטלו בפניכם, הרי זה בטל, ואין צריך שהעדים ידעו באונסו, שאילו היה ברצון למה לו למסור מודעא, ואם אינו רוצה ליתן הגט למה הוא נותן, לכן הדברים מראים שהוא אנוס בדבר (רשב"ם שם).

ולא עוד אלא שיש שכתבו לדעה זו שאפילו אם אמר סתם שמבטלו, ולא אמר בפירוש שאנוס הוא, אנו אומרים שמן הסתם היה אנוס, וביטולו ביטול, אלא אם כן אמר בפירוש שאינו אנוס ומבטלו, שאינו מועיל (רמב"ן בבא בתרא מ ב); ויש שנראה מדבריהם שצריך שיאמר בפירוש שהוא מבטלו מפני שהוא אנוס, ומכל מקום אפילו אם נתברר שהאונס שאמר היה שקר הרי זה בטל (כך משמע מלשון הטוש"ע קלד א)[2].

דיני הביטול

במקום שהביטול מועיל, אפילו אם נתן את הגט אחר כך לאשה, אין אומרים שבנתינתו ביטל את המודעא שמסר, עד שיאמר בפירוש שמבטל את המודעא (ערכין כא ב; רמב"ם גירושין ו יט; טוש"ע אה"ע קלד א). ואפילו כשנתן לה מרצונו הטוב בלא אונס, אינו גט (ב"ח שם).

מסר מודעא בפני שנים, זה שלא בפני זה, כל שהם עדים כשרים, הרי זה בטל (שו"ת הריב"ש רלב; רמ"א אה"ע קלד א); שאין צריך בית דין במסירת מודעא אלא עדות בלבד (ריב"ש שם).

גילה דעתו שהוא עומד לכתוב גט מאונס, ולא אמר בפירוש שיהא הגט בטל, נחלקו אחרונים:

  • יש סוברים שהגט בטל, ולא אמרו שאין גילוי דעת בגט כלום אלא לאחר כתיבתו, שאין כח בגילוי דעת לבטל מעשה, אבל לפני כתיבתו מועיל אף גילוי דעת בלבד (ב"ח קלד ג).
  • אבל רוב הפוסקים סוברים שגילוי דעת אינו מועיל אף קודם הכתיבה (בית שמואל שם סק"א, בשם משמעות כל הפוסקים).

אין המוסר מודעא ולא המבטל מודעא צריכים קנין (רמב"ם גירושין ו כ; טוש"ע אה"ע קלד א).

אחר הכתיבה

השולח גט לאשתו על ידי שליח וביטלו, ואחר כך נמלך הבעל ורוצה לגרש בגט זה (ראה ערך שליח להולכה: ביטול השליחות) - נחלקו אמוראים אם חוזר ומגרש בו:

רב נחמן אמר חוזר ומגרש בו, שלא ביטל אלא את השליחות אבל לא את הגט; ורב ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו, שהגט עצמו נתבטל (גיטין לב ב, ורש"י ד"ה או אינו). הלכה כרב נחמן שחוזר ומגרש בו (גיטין שם; רמב"ם גירושין ו כא; טוש"ע אה"ע קמא סו).

ונחלקו הראשונים בפירוש הדבר:

  • יש אומרים שהטעם שהגט עצמו לא נתבטל הוא לפי שהבעל לא נתכון לבטל את הגט אלא את השליחות בלבד, אבל אם היה אומר בפירוש שמבטל את גוף הגט ביטולו ביטול.

ולפיכך אם היה הגט ביד הבעל וביטלו, כגון שאמר גט זה בטל הוא, או אם פירש בשעה שביטלו והוא ביד השליח, ואמר גט זה ששלחתי הרי הוא בטל מלהיות גט, אינו מגרש בו לעולם והרי הוא כחרם, ואם גירש בו אינה מגורשת (רמב"ם גירושין ו כא), שאין הגט חשוב כמעשה, כל שלא הגיע ליד האשה, ולפיכך יכול לבטלו בדיבור (תוס' שם ד"ה רב ששת), ואף על פי שבביטול שלפני הכתיבה מועיל בטול מודעא (ראה לעיל), בביטול שלאחר הכתיבה אף ביטול מודעא אינו מועיל, ולכן אין מניחים את הבעל לצאת אחר הכתיבה עד שיגיע הגט ליד האשה כדי שלא יבטלו (רמב"ם שם; רמ"א בשו"ע קלד ג, בשם יש אומרים).

  • ויש חולקים וסוברים שאינו יכול לבטל את הגט אחר כתיבתו, ואף אם ביטלו בפירוש אינו מבוטל (רש"י גיטין לב ב ד"ה והכא; תוס' ורמב"ן ורשב"א ורא"ש ור"ן שם); לפי שכתיבת הגט לשמה חשובה כמעשה, ואין דיבור מבטל מעשה (תוס' גיטין שם ד"ה התם).

ומכל מקום אף מהם יש מחמירים ואומרים שלכתחילה אין לגרש בו (רשב"א שם בשם חכמי הצרפתים; רא"ש גיטין ד ד), ולפיכך אם גירש בו הרי זו ספק מגורשת (שו"ע קמא סו).

כשהגט עוד לא נכתב כולו, לדברי הכל יכול לבטלו, ואינו חוזר ומגרש בו (תוס' גיטין פח א, בשם ר' עזרא הנביא; משנה למלך גירושין ו כא). ואפילו נכתב כולו ולא נחתם, יש אומרים שעדיין אין זה גמר מעשה, ויכול לבטלו (תוס' לב ב ד"ה התם לתירוץ ב)[3].

לשונות הביטול

המבטל גט צריך שיאמר בלשון שמשמעו להבא ושמשמעו שהוא מבטלו, ולא יאמר לשון שמשמעו שהגט מעצמו פסול (בית יוסף אה"ע קמא סג).

ולכן אם אמר: גט זה לא יועיל, לא יתיר, לא יעזוב, לא ישלח, לא יגרש, יהא חרס, יהא כחרס - דבריו קיימים והגט בטל, שלשון זה משמעו להבא (גיטין לב ב; רמב"ם גירושין ו כב; טוש"ע אה"ע קמא סג); וכן אם אמר גט זה בטל הוא, או אי אפשי בו, דבריו קיימים (גיטין לב א, ורש"י ד"ה בטל; רמב"ם שם; טוש"ע שם).

אבל אם אמר: גט זה אינו מועיל, אינו מתיר, אינו מעזיב, אינו משלח, אינו מגרש, חרס הוא, כחרס הוא - לא אמר כלום, והגט אינו בטל (גיטין לב ב; רמב"ם גירושין ו כג; טוש"ע אה"ע קמא סג), שכל הלשונות הללו לשעבר הן (רש"י שם ד"ה חרס), ואינם לשון ביטול אלא שמודיע ומעיד שהוא פסול, והרי הודיע לנו דבר שאינו נכון, כמו שאמר על דבר אסור שהוא מותר, או על דבר הטמא שהוא טהור (רמב"ם שם).

וכן אם אמר: אינו גט, או פסול הוא, לא אמר כלום (גיטין לב א; רמב"ם שם; טוש"ע שם). אמר גט זה בטל, הדבר ספק (גיטין לב ב), והרי זו ספק מגורשת (טוש"ע שם).

אמר יהא פסול - יש מן הראשונים סוברים שהגט בטל, שאף על פי שאינו יכול לפסול את גוף הגט, כיון שאמר "יהא", לשון להבא, רוצה לומר שיהא פסול לגרש בו (טור אה"ע קמא, בשם הרמ"ה; שו"ע שם סד, בשם יש מי שאומר). וכן יש אומרים שהאומר הרי הוא פסול דבריו קיימים (טור שם, בשם ר"מ כהן).

ויש חולקים וסוברים שהאומר יהא פסול, או הרי הוא פסול, כיון שהלשון יכול להתקיים על הגט, שיהיה פסול, וזה אינו פסול, לפיכך אין בדבריו כלום (טור שם).

אמר גט זה אינו מועיל, אף על פי שאינו לשון ביטול, מכל מקום יש לו דין ערעור, שמעיד עליו שהוא פסול, ולפיכך צריך לקיים את חתימות עדי הגט (רש"י גיטין לב ב ד"ה אינו מועיל).

והוא הדין בכל הלשונות שאין בהם משום ביטול שיש בהם ערעור, וצריך לקיים את הגט (טור שם, בשם רמ"ה; שו"ע אה"ע קמא סה).

במה דברים אמורים כשלא גילה דעתו תחילה שהוא רוצה לבטל את הגט, שכיון שאפשר לפרש דבריו שרוצה לערער על הגט, אנו אומרים שכך כוונתו; אבל אם גילה דעתו שרוצה לבטל את הגט ואמר אחד מאלו הלשונות, כיון שאינו לשון של ביטול, אין בדבריו כלום (טוש"ע שם; בית שמואל שם ס"ק קב).

ויש מהראשונים שסוברים שלעולם אין לחוש שמא נתכוין לומר שהוא מזוייף, או שיש בו אחד משאר דברים הפוסלים את הגט, שאילו היה מתכוין לכך היה מפרש דבריו בטעמם שהוא פסול משום כך ומשום כך (רשב"א גיטין לב א, והביאו הב"ח אה"ע קמא מה).

איסור הביטול

מי שמסר מודעא על הגט, מכין אותו מכת מרדות (יבמות נב א, קידושין יב ב; רמב"ם גירושין ו כו; טוש"ע קלד ו); לפי שמוציא לעז על בניה של המגורשת כשתנשא (רש"י קידושין שם ד"ה ועל). ואפילו אם ביטל אחר כך את המודעות, מכל מקום יש מי ששמע את המודעא ולא שמע את הביטול, ונמצא מוציא לעז על הגט (תוס' יבמות שם ד"ה דמסר; רמ"א בשו"ע שם).

ויש מפרשים שהטעם הוא שגורם להיות ממזרים, שהגט יגיע לידה ותנשא בו, ואחר זמן יבואו עדים שמסר מודעא בפניהם קודם שכתב הגט, ונמצא הולד ממזר (רמב"ם גירושין ו כו; טוש"ע קלד ו).

יש מהראשונים שכתבו שמנדים את מוסר המודעא על הגט (שו"ת הרא"ש נב ח; טור אה"ע קלד ו).

ויש שפירשו דבריהם שלא מצד הדין אמרו כן, אלא מחמת קלקול ופריצת הדור ראו להחמיר עליהם (ב"ח שם). ויש שפירשו שלא אמרו לנדות אלא במוסר מודעא ואינו רוצה לבטלה בשעת נתינה, ואין הנידוי אלא בתורת כפיה, שכופים אותו בכל מה שאפשר לכפותו (דרישה שם סק"ג).

לא אמרו שחייב מכת מרדות אלא כשמסר מודעא על גט שאנסוהו על פי ישראל, מחמת שהיה חייב לגרש על פי דין (רש"י קידושין שם ד"ה ועל; טור אה"ע קלד); או כשלא היה אנוס כלל, לדעת הסוברים שמסירת מודעא מועילה אף בלא אונס (מגיד משנה גירושין ו כו). אבל אם אנסוהו שלא כדין ומסר מודעא - אינו חייב עונש כלל (בית שמואל אה"ע קלד ס"ק יא).

אף המבטל את הגט לאחר כתיבתו, כששלחו על ידי שליח, מכים אותו מכת מרדות (יבמות נב א; קידושין יב ב).

הערות שוליים

  1. ג עמ' פ טור' 1 – עמ' פג טור' 1
  2. כך משמע פשטות דברי הטוש"ע. אולם בתפארת יעקב לאבן העזר שם, ובערוך השולחן אה"ע קלד י, כתבו שגם לדעת הטור והשו"ע אין צריך לומר בפירוש שהוא אנוס.
  3. וראה בערך אומדנא, בענין אומדנא בביטול הגט. וראה ערך גט ישן, בענין אדם שנתייחד עם האשה אחר כתיבת הגט אם חוששים לביטול הגט.