מיקרופדיה תלמודית:בית דין הגדול

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג שליט"א וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.


הגדרה[1] - בית דין על כל ישראל, הנקראים סנהדרין גדולה

מינוים

שֹׁפְטִים וגו' תִּתֶּן לְךָ (דברים טז יח) - מכאן שממנים בית דין לכל ישראל (ספרי שופטים קמד), היינו סנהדרי גדולה (רבנו הלל שם), הנקרא גם בסתם סנהדרין[2] (ראה סוטה ט יא).

ונכפל ציווי זה, במה שאמר ה' למשה: אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר יא טז), וכל מקום שנאמר "לי" הרי הוא קיים לעולם (ויקרא רבה ב ב), שציווי זה הוא דבר מתמיד, ואינה מצוה לפי שעה אלא מחוייב לדורות (ספר המצוות מצות עשה קעו; חינוך תצא)[3].

מניינם

במנין הדיינים שבבית דין הגדול נחלקו תנאים:

  • יש אומרים שהם שבעים ואחד, שנאמר: אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר יא טז), ומשה על גביהם (חכמים במשנה סנהדרין ב א), שכן נאמר: וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ (במדבר שם), עמך ואתה עמהם (סנהדרין יז א; רמב"ם סנהדרין א ג), או שנאמר: וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם (שם יז), אתך ואתה עמהם (גמ' שם), וכן הלכה (רמב"ם שם).
  • ויש אומרים שהם שבעים בלבד (רבי יהודה במשנה שם)[4].

כהנים ולוים

מצוה שיהיו בבית דין הגדול כהנים ולוים (ספרי שופטים קנג; מדרש תנאים דברים יז ט; רמב"ם סנהדרין ב ב), שנאמר בבית דין הגדול: וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ (דברים יז ח), לבית המקדש, שם היו יושבים סנהדרין גדולה (לחם משנה שם), וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם (שם ט. ספרי שם; מדרש תנאים שם).

ואם לא מצאו, אפילו היו כולם ישראלים, הרי זה כשר (ספרי שם; רמב"ם שם), שנאמר שם: וְאֶל הַשֹּׁפֵט (ספרי שם), שמשמעו איזה שופט שהוא, בין כהן בין לוי ובין ישראל (רבנו הלל שם).

ממי ממנים

אין מושיבים חכם בסנהדרין אלא אם נעשה דיין בעירו; משנעשה דיין בעירו מעלים ומושיבים אותו בהר הבית - בבית הדין של עשרים ושלשה שהיה בפתח הר הבית (רמב"ם סנהדרין א ג, על פי משנה סנהדרין פו ב); משם מעלים ומושיבים אותו בחיל - בבית הדין של עשרים ושלשה שהיה בפתח העזרה (רמב"ם שם, על פי משנה שם); ומשם מעלים ומושיבים אותו בלשכת הגזית (תוספתא שקלים (ליברמן) ג כז, וחגיגה (ליברמן) ב ט). ואמרו: מי שהיה בראש סנהדרי קטנה - עושים אותו טפלה לסנהדרי גדולה (רבינו יונה לאבות ד טו; כן משמע בפירוש המשניות לרמב"ם שם טז)[5].

נשיא

הגדול שבחכמה שבכל יושבי הסנהדרין מושיבים אותו ראש עליהם, והוא ראש הישיבה, והוא שקוראים אותו נשיא (ראה ערכו) בכל מקום, והוא העומד תחת משה רבנו, והגדול שבשבעים הוא משנה לראש, והוא הנקרא אב-בית-דין (ראה ערכו. רמב"ם שם).

מקומם

מקום מושבו של בית דין הגדול במקדש הוא בלשכת-הגזית (ראה ערכו), שהיתה בעזרת-ישראל (מידות ה ד; סנהדרין פו ב; רמב"ם סנהדרין יד יב), שנאמר: וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ (דברים יז ח) - היינו בעזרה (רש"י זבחים נד ב ד"ה ואיכא דאמרי), וצריכים להיות בחלקו של יהודה, שנאמר: לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו (בראשית מט י), שהוא בלשכת הגזית שבעזרה (מדרש תנאים דברים לג יב; רש"י זבחים שם)[6].

לשכה זו היתה חציה בקודש וחציה בחול (ראה ערך לשכת הגזית), והמקום שהיו יושבים בו היה בחציה של חול, שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד (רמב"ם שם).

כשאינם במקומם

אם אין הסנהדרין יושבים במקומם בלשכת הגזית, אין דנים דיני נפשות אפילו בסנהדרי קטנה, שנאמר: וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא (דברים יז י) - מלמד שהמקום גורם (עבודה זרה ח ב; רמב"ם שם יא,יג) לחייב את הנידון, והכתוב מדבר בדיני נפשות, בזקן-ממרא [ראה ערכו] (רש"י שם ד"ה המקום גורם)[7].

ונחלקו ראשונים אם דיני נפשות בלבד בטלו (מגילת אסתר לספר המצוות מצות עשה קנג, בדעת הרמב"ם; לב שמח שם, בדעתו); או שכל כח ורשות של בית דין הגדול בטל מהם עד שיהיו במקומם (רמב"ן בהשגות שם).

בשבתות וימים טובים

בשבתות וימים טובים, אין יושבים בלשכת הגזית (ברייתא סנהדרין פח ב), מפני שאין דנים בהם, ורצו שלא יהיו נראים כיושבים בדין (רש"י שם ד"ה יושבין בחיל, בפירוש השני)[8], אלא יושבים בבית המדרש שבהר הבית (רבי יוסי בתוספתא חגיגה (ליברמן) ב ט, וסנהדרין (צוקרמאנדל) ז א, ובברייתא בירושלמי שם א ד; רמב"ם סנהדרין ג א)[9], ושם מורים ההלכה לעם (תוספתא כפשוטה חגיגה שם).

מנין הנצרך למושב בית הדין

אין בית דין של שבעים ואחד צריכים שיהיו יושבים כולם כאחד במקומם שבמקדש, אלא בעת שיהיו צריכים להתאסף מתאספים כולם, ובשאר העתות כל מי שהיה לו עסק יצא לעשות חפצו וחוזר, והוא שלא יפחתו מעשרים ושלשה יושבים תמיד (רמב"ם שם ב), שנאמר: שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג (שיר השירים ז ג), "שררך", זו סנהדרין, שיושבת בטבורו של עולם - שבית המקדש באמצעו של עולם (רש"י סנהדרין לז א ד"ה בטיבורו) - "אל יחסר המזג", שלא יחסר מעשרים ושלשה (גמ' שם), שהם שליש של שבעים, ששליש יין הוא שיעור מזיגה, היינו שני חלקי מים ואחד יין (רש"י שם ד"ה מזג וד"ה אל יחסר המזג, וד"ה עשרים ושלשה)[10].

הוצרך אחד מהם לצאת, הרי זה מסתכל בחבריו הנשארים, אם ישארו שם עשרים ושלשה - יוצא, ואם לאו - לא יצא (תוספתא סנהדרין שם; גמ' שם; רמב"ם שם).

גלויות הסנהדרין

ארבעים שנה קודם שחרב הבית ראו שנתרבו הרוצחים, ואמרו: מוטב שנגלה ממקום למקום כדי שלא יתחייבו הרוצחים מיתה (עבודה זרה ח ב), שאין דנים דיני נפשות אלא בזמן שהסנהדרין במקומם בלשכת הגזית (ראה לעיל), וגלו לחנות (גמ' שם), והוא שם מקום בהר הבית (רש"י שם ד"ה בחנות), או לחנויות (שבת טו א), שעשו להם חנויות בהר הבית וישבו שם (רש"י ראש השנה לא א ד"ה מלשכת הגזית)[11].

ועשר גלויות גלתה סנהדרין:

מלשכת הגזית לחנות; ומחנות לירושלים; ומירושלים ליבנה; ומיבנה לאושא; ומאושא ליבנה; ומיבנה לאושא; ומאושא לשפרעם; ומשפרעם לבית שערים; ומבית שערים לצפורי; ומצפורי לטבריה (ראש השנה שם), ומשם לא עמד בית דין הגדול עד עתה, וקבלה היא שבטבריה עתידים לחזור תחילה, ומשם נעתקים למקדש (רמב"ם סנהדרין יד יב, על פי הגמ' שם)[12].

ישיבתם

זמן הישיבה

בית דין הגדול היו יושבים מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים (ראה ערך תמיד. סנהדרין פח ב; רמב"ם סנהדרין ג א).

צורת הישיבה

הסנהדרין יושבים כחצי גורן עגולה (משנה סנהדרין לו ב; תוספתא שם (צוקרמאנדל) ח א; רמב"ם שם א ג), כדי שיהיו רואים זה את זה (משנה שם), שנאמר: שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר (שיר השירים ז ג), "שררך" - זו סנהדרין, "אגן" - שהיא מגינה על כל העולם כולו, "הסהר" - שהיא דומה לסהר שהוא עגול (גמ' שם לז א, ורש"י ד"ה מנא הני מילי וד"ה סהר).

וכיצד היו יושבים נחלקו תנאים:

  • יש אומרים שהנשיא יושב בראש, ושאר הזקנים יושבים מימינו ומשמאלו (תנא קמא בתוספתא שם), שלשים וחמשה מכל צד (חסדי דוד שם), וכל הגדול מחברו בחכמה יושב קרוב יותר לנשיא (סמ"ג עשין צז), וכן הלכה (סמ"ג שם; הגהות מימוניות שם, בשם רבנו חננאל וספר התרומה).
  • ויש אומרים שהנשיא יושב בראש, ואב בית דין מימינו, ועוד אחר מימין לאב בית דין, על מנת לכבדו, ושאר הזקנים יושבים משמאל לנשיא (רבי אלעזר ברבי צדוק שם).
  • ויש מהראשונים שכתב שהנשיא ואב בית דין אינם יושבים כלל כחצי גורן, אלא יושבים יחד, ושאר הסנהדרין יושבים מולם כמין חצי גורן, כדי שיהיו הנשיא ואב בית הדין רואים את כולם, וכל הגדול מחברו יהיה קרוב יותר לנשיא משמאלו (רמב"ם שם).

דברים הצריכים בית דין הגדול

  • אין מעמידים מלך אלא על פי בית דין של שבעים ואחד (תוספתא סנהדרין (צוקרמאנדל) ג ד; רמב"ם סנהדרין ה א, ומלכים א ג).
  • אין מעמידים כהן גדול אלא על פי בית דין של שבעים ואחד (תוספתא שם; רמב"ם כלי המקדש ד ו)[13].
  • אין עושים סנהדרי קטנה לכל שבט ושבט (ראה ערך בית דין) אלא על פי בית דין של שבעים ואחד (משנה סנהדרין ב א; רמב"ם סנהדרין שם), והוא הדין סנהדרי קטנה שבכל עיר ועיר (רמב"ם שם), שכן מצינו במשה שהקים סנהדראות בעצת יתרו, ומשה היה במקום שבעים ואחד, שהיה שופט ודיין על פי הדבור, ושקול כסנהדרי גדולה שבירושלים (גמ' שם טז ב, ורש"י ד"ה דאוקי)[14].
  • אין עושים עיר-הנדחת (ראה ערכה) אלא על פי בית דין של שבעים ואחד (משנה סנהדרין ב א; רמב"ם סנהדרין שם, ועבודה זרה ד ג), שנאמר: וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ וגו' אוֹ אֶת הָאִשָּׁה וגו' אֶל שְׁעָרֶיךָ (דברים יז ה) - איש ואשה אתה מוציא לשעריך, ואי אתה מוציא כל העיר כולה לשעריך (סנהדרין טז ב; רמב"ם עבודה זרה שם), ואין המרובים נהרגים אלא בבית דין הגדול (רמב"ם שם).
  • אף שבט שהודח אין דנים אותו אלא בבית דין של שבעים ואחד (משנה שם), שמאותו כתוב שאנו ממעטים עיר הנדחת, אנו ממעטים אף שבט שהודח: איש ואשה אתה מוציא לשעריך, ואי אתה מוציא כל השבט כולו לשעריך (גמ' שם טז א), ונחלקו ראשונים אם כך הדין דוקא כשהודח השבט כולו (רמב"ם סנהדרין שם); או אפילו אם הודח רוב השבט (רש"י סנהדרין ב א ד"ה ואין דנין; מאירי שם).
  • אין עושים זקן ממרא אלא על פי בית דין הגדול (רמב"ם שם, על פי סנהדרין טז א) שבלשכת הגזית (רש"י סנהדרין טז א ד"ה אתיא הזדה), אבל אם המרה על בית דין הגדול שביבנה אינו חייב מיתה (ספרי שופטים קנד), וכן אם המרה בית דין של עשרים ושלשה אינו נעשה זקן ממרא (גמ' שם), שנאמר בפרשה זו: וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' (דברים יז י. רבנו הלל שם).
  • נביא השקר אין דנים אותו אלא בבית דין של שבעים ואחד (משנה שם; רמב"ם שם), שנאמר בהמראתו של זקן-ממרא: וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר וגו' (דברים יז י), ונאמר בנביא השקר: אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר וגו' (שם יח כ), ולמדנו "דבר" "דבר" לגזרה שוה: מה זקן ממרא בהמראתו צריך שבעים ואחד, אף נביא שקר במיתתו צריך שבעים ואחד (גמ' שם טז א).
  • אין מוסיפים על העיר ירושלים ועל עזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד (משנה שם; רמב"ם שם), שנאמר: כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וגו' וְכֵן תַּעֲשׂוּ (שמות כה ט) לדורות הבאים (גמ' שם טז ב) - מה משכן על פי משה, שהוא במקום סנהדרי גדולה, אף לדורות על פי סנהדרי גדולה (רש"י שם ד"ה כן תעשו לדורות).
  • אין מוציאים למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד (משנה שם; רמב"ם שם, ומלכים ה ב), שכן מצינו בדוד כשהיה יוצא למלחמה היה נמלך בסנהדרין, שנאמר: וְאַחֲרֵי אֲחִיתֹפֶל יְהוֹיָדָע בֶּן בְּנָיָהוּ (דברי הימים א כז לד), ויהוידע זה סנהדרין (גמ' שם טז א-ב).
  • אין יוצאים למדידת החלל שנמצא ולא נודע מי הכהו, שהעיר הקרובה לו תביא עגלה-ערופה (ראה ערכה), אלא על פי בית דין של שבעים ואחד (רמב"ם סנהדרין ה א, על פי סנהדרין יד א), שנאמר: וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ (דברים כא ב) - ממיוחדים שבשופטיך (גמ' שם), היינו מזקני סנהדרי גדולה (רש"י שם ד"ה מיוחדים)[15].
  • סמיכת זקנים על פר-העלם-דבר-של-צבור (ראה ערכו) אינה אלא על ידי זקנים מבית דין הגדול, שנאמר: וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה (ויקרא ד טו) - המיוחדים שבעדה (סנהדרין יג ב), והם סנהדרי גדולה (רש"י שם ד"ה מיוחדין).
  • שריפת פרה אדומה היא על פי בית דין של שבעים ואחד (תוספתא סנהדרין (צוקרמאנדל) ג ד, והרמב"ם השמיט).
  • מצות ספירת שבע שנים לקידוש יובל, ומצות קידוש היובל מסורות לבית דין הגדול (רמב"ם שמיטה י א).
  • את ספר התורה של המלך מגיהים על פי בית דין של שבעים ואחד (ירושלמי סנהדרין ב ו; רמב"ם ספר תורה ז ב, ומלכים ג א).
  • בית דין הגדול היו דנים את הכהונה (מידות ה ד), שהיו בודקים את הכהנים ביוחסין ובמומים, והוא עיקר מעשיהם תדיר (רמב"ם ביאת מקדש ו יא), שהוראה אפשר שלא יצטרכו להורות, שלא יפלא דבר למשפט, אבל בדיקת הכהנים נעשית תמיד (תוספות יום טוב שם).
  • אין דנים את הכהן הגדול אלא בבית דין של שבעים ואחד (משנה שם), שנאמר: כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ (שמות יח כב) - דבריו של גדול (גמ' שם טז א), כגון כהן גדול (רש"י ד"ה דבריו). במה דברים אמורים בדיני נפשות, אבל בדיני ממונות נידון בשלשה, כשאר כל אדם (גמ' שם; רמב"ם שם), וכן אם עבר על עשה ולא תעשה, אינו נידון בשבעים ואחד, אלא כהדיוט, שהרי לא נאמר דברי הגדול, אלא הדבר הגדול, עד שיהא דבר גדול (גמ' שם יח ב), והיינו עברה שיש בה מיתת בית דין (רש"י שם ד"ה דבר גדול ממש).

ויש דברים שנחלקו בהם אם צריכים עבורם בית דין הגדול:

  • שורו של כהן גדול שהרג את הנפש, נסתפקו בגמרא בכמה הוא נידון, לפי שנאמר בשור הנסקל: וגם בעליו יומת (שמות כא כט), ודרשו כמיתת בעלים כך מיתת השור (ראה ערך שור הנסקל), ויש להסתפק אם למיתת בעליו של השור מדמים, והיינו בשבעים ואחד, או כמיתת סתם בעלים, והיינו בעשרים ושלשה (גמ' שם טז א).

ונחלקו ראשונים: יש שכתבו שצריך בית דין הגדול (מאירי שם, בשם יש חולקין; לחם משנה סנהדרין ה א, בדעת הרמב"ם שם); ויש שכתבו שדי בעשרים ושלשה (מאירי שם).

  • נחלקו תנאים האם המתת זקן ממרא היא על פי בית דין הגדול, שלאחר שבית הדין שבעירו דנים אותו, מעלים אותו לבית הדין הגדול בירושלים ושם ממיתים אותו, שנאמר בפרשה זו: וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ (דברים יז יג. רבי עקיבא במשנה סנהדרין פט א), שצריך להשמיע מיתתו לרבים, שלא יעשה עוד אדם כן (רש"י שם ד"ה וכל ישראל), וכן הלכה (רמב"ם ממרים ג ח); או שממיתים אותו בבית דין בעירו (רבי יהודה שם), שלא נאמר "יִרְאוּ וְיִרָאוּ", אלא "ישמעו ויראו" (רבי יהודה בברייתא שם), ולפיכך ממיתים אותו בעירו וכותבים ושולחים שלוחים בכל המקומות: איש פלוני מתחייב מיתה בבית דין (רבי יהודה במשנה שם).
  • אף בבן-סורר-ומורה ומסית ועדים-זוממים (ראה ערכם) נחלקו במחלוקת זו: יש אומרים שאין ממיתים אלא בבית דין גדול שבירושלים, משום: וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ (דברים יז יג. רבי עקיבא בתוספתא סנהדרין (צוקרמאנדל) יא ז); ויש אומרים שאין בכך אלא לחייב שליחות שלוחים (רבי יהודה שם; רבי עקיבא במשנה סנהדרין פט א, לפי החסדי דוד לתוספתא שם).
  • אין מעברים השנה אלא בבית דין הגדול שבירושלים, שנאמר: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם וגו' דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל (שמות יב ב-ג. רבי יאשיה במכילתא בא פסחא ב). ונחלקו ראשונים בבאור הדבר: יש אומרים שעיבור השנה נעשה רק בבית דין הגדול (הרמב"ם בקידוש החודש ד ט-י, וספר המצוות מצות עשה קנג), והלימוד הוא מסמיכות הכתוב ל"דברו אל כל עדת ישראל", שמשמע שמדבר בסנהדרין הגדולה, שהם המדברים אל כל ישראל (כן משמע מרבינו אליעזר נחום למכילתא שם, בפירוש הראשון); ויש אומרים שאין צורך בבית דין הגדול לעבר את השנה, ודי בבית דין של שלשה סמוכים (השגות הרמב"ן לספר המצוות מצות עשה קנג), והלימוד הוא שה' אמר למשה ואהרן: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם (שם ב) - שיהיו מומחים כמותכם, וכשיש בית הדין הגדול בירושלים צריך שיהיה על פי דבריו (מרכבת המשנה למכילתא שם), מפני שצריך להיות ברשות והסכמת ישראל, וכשהיה בין דין הגדול קיים היתה רשות ישראל נתונה להם, אבל כשאין בית דין הגדול עומד על מכונו, די בסמוכים (השגות הרמב"ן שם), או שהאמת כבאור הראשון, אלא שאין ההלכה כתנא זה, ואין צורך בבית דין הגדול (רבינו אליעזר נחום שם).
  • אף בקידוש החודש על פי הראייה, נחלקו ראשונים: יש אומרים אין עושים אותו אלא סנהדרין שבארץ ישראל, או אלה שנתנו להם סנהדרין רשות על כך, שכך נאמר למשה ולאהרן: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם (שמות יב ב) - עדות זו תהיה מסורה לכם וכל העומד אחריכם במקומכם (רמב"ם סנהדרין ה א); ויש אומרים שאין צורך בכך, אלא בסמוכים בלבד, שהרי לא נאמר: החודש הזה לך, כדרך שנאמר בדינו של כהן גדול: כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ (ראה לעיל. שמות יח כב), אלא נאמר: לכם, והיינו שיהיו מומחים, כמו משה ואהרן (השגות הרמב"ן שם).
  • כמו-כן נחלקו ראשונים האם אין משקים את הסוטה אלא בבית דין הגדול שבירושלים (רמב"ם סוטה ג א, וסנהדרין שם), שנאמר בזקן ממרא: עַל פִּי הַתּוֹרָה (דברים יז יא), ונאמר בסוטה: אֵת כָּל הַתּוֹרָה (במדבר ה ל), ולמדנו בגזרה שוה "תורה" "תורה": מה בזקן ממרא בית דין הגדול, אף בסוטה בית דין הגדול (גמ' סוטה ז ב); או שאין מאיימים עליה אלא בבית דין הגדול שבירושלים, והאיום אינו מעכב, ולכן היו משקים את הסוטה אף לאחר שגלו סנהדרין ממקומם (תוספות שם ד"ה מה, השני).
  • נשיא של שבט שחטא באחד מן הדברים שחייבים עליו מיתת בית דין, יש מן האמוראים שאמר שנידון בבית דין של שבעים ואחד, שנאמר: כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ (שמות יח כב) דבריו של גדול, ואף נשיא שבט גדול הוא (רב מתנה בסנהדרין טו ב - טז א), ונחלקו ראשונים: יש פוסקים כמותו (מאירי שם טז א); ויש שאין פוסקים כמותו (מאירי שם, בדעת גדולי המחברים).
  • דינים של עסקי נחלות, היינו שנפלה מחלוקת בשבט על חלוקת ארץ ישראל, יש מהאמוראים שסובר שאין דנים אלא בבית דין של שבעים ואחד, כתחילתה של ארץ- ישראל, מה תחילתה - כשחלקו את הנחלות - בשבעים ואחד, אף כאן בשבעים ואחד (עולא אמר רבי אלעזר בגמ' שם), ואין הלכה כן (גמ' שם).

סמכותם

מצות עשה לשמוע בקול בית דין הגדול, ולעשות כל מה שיצוו בו מאיסור והיתר (ספר המצוות מצות עשה קעד), שנאמר: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה (דברים יז יא. ספרי שופטים קנד; ספר המצוות שם), ונמנה במנין המצוות (ספר המצוות שם; סמ"ג עשין קיא; חינוך תצה).

וכל מי שאינו עושה כהוראתם עובר בלא תעשה, שנאמר: לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל (שם. רמב"ם ממרים א ב), ונמנה במנין המצוות (ספר המצוות לא תעשה שיב; סמ"ג לאוין ריז: חינוך תצו), ואין לוקים על לאו זה, מפני שניתן לאזהרת מיתת בית דין, שכל חכם שממרה על דבריהם בתנאים ידועים מיתתו בחנק (ראה ערך זקן ממרא. רמב"ם ממרים א ב).

מה בכלל החיוב

בכלל החיוב:

  • הדברים שלמדו אותם מקבלה איש מפי איש (רמב"ם שם; השגות הרמב"ן לספר המצוות שורש א).
  • הדברים שלמדום מדעתם באחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן (רמב"ם שם; השגות הרמב"ן שם).
  • בדברים שתקנו מדעתם כסייג לתורה, נחלקו ראשונים: יש אומרים שגם הם בכלל החיוב לשמוע בקולם (רמב"ם שם); ויש אומרים שאין בזה חיוב העשה והלאו, ואין צורך לשמוע בקולם, אלא מפאת הכתוב: שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ (דברים לב ז. השגות הרמב"ן שם)[16].

כשיודע בבירור שהם טועים

אם היה גדול בדורו כבן עזאי ויודע כל התורה כולה, ויודע בבירור שבית הדין הגדול טועים (ירושלמי הוריות א א, ופני משה שם), נחלקו תנאים בדינו:

  • יש אומרים שאינו חייב לשמוע בקולם, שנאמר: לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל (דברים יז יא) - יכול אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל, ועל שמאל שהיא ימין תשמע להם, תלמוד לומר: "ימין ושמאל", שיאמרו לך על ימין שהוא ימין, ועל שמאל שהיא שמאל (ברייתא בירושלמי שם).
  • ויש אומרים שחייב לשמוע בקולם, שמבארים הכתוב: "ימין ושמאל" - אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין שמע להם (ספרי שופטים קנד; שיר השירים רבה א ב), וכן הלכה (הלכות גדולות, הקדמה, עמ' כ במהדורת מכון ירושלים; השגות הרמב"ן שם; חינוך תצו). וטוב לסבול טעות אחד ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חורבן הדת, וחלוק לב העם, והפסד האומה לגמרי (חינוך שם).

ומי שלדעתו טעו בית הדין הגדול יבוא לפניהם ויסדר טענותיו וישאו ויתנו עמו, ואם לא שמעו בקולו ולא בטלו דעתם, מחויב לשמוע להם (השגות הרמב"ן שם; חינוך שם).

כשיש מחלוקת בבית דין של עיר

כשיש מחלוקת בבית הדין של עיר מסויימת, הזהירה תורה להם שילכו לשאול לבית הדין שבירושלים (רש"י סנהדרין פז א ד"ה וקמת מבית דין), והוא הדין לבית דין הגדול שביבנה - ובכל מקום (תורה תמימה לדברים יז ט, הערה מד) - שנאמר: וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ, וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם (שם ח-ט), והמילה "ובאת" מיותרת, שהיה יכול להכתב: "ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו אל הכהנים הלוים", ולא נכתב אלא לרבות בית דין שביבנה (ספרי שופטים קנג, ורבנו הלל שם).

במקום בית דין הגדול

תיקון תקנות

בזמן הזה שאין לנו בית דין הגדול, מכל מקום כתבו ראשונים שכל צבור בעירם הם כבית דין הגדול על כל ישראל, ורשאים לגדור ולתקן תקנות בעירם (שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן רפ; רמ"א חושן משפט ב א).

לבית דין הגדול אלך להתדיין

בעל דין יכול לומר לחברו: לבית דין הגדול אלך להתדיין עמך ולא כאן (בבא קמא קיב ב), ונחלקו ראשונים בפירוש הדבר:

  • יש אומרים שכל בית דין חשוב שבדור נקרא בית דין הגדול, וכשאמרו לבית דין הגדול אלך להתדיין עמך נתכוונו לבית דין הגדול בחכמה שבאותו הדור (רא"ש שם י ג, וסנהדרין ג מא; מרדכי סנהדרין תשט; חידושי הר"ן שם כג א, בשם הרמב"ן; טור ורמ"א חו"מ יד א), או בית דין החשוב שבאותה עיר (אור זרוע בבא קמא תלו, בשם הר"ש).
  • ויש אומרים שבית דין הגדול שאמרו בית דין הגדול שבירושלים הוא (רמב"ם סנהדרין ו ו; כן משמע ברש"י בבא קמא שם ד"ה לב"ד הגדול; שו"ע שם), אלא שאף לדעה זו בזמן הזה שאין בית דין הגדול, אבל יש מקומות שיש בהם חכמים גדולים מומחים לרבים, ומקומות שיש בהם תלמידים שאינם כמותם - יש לחכמים הגדולים דין בית דין הגדול בנוגע לטענת בעל הדין שרוצה להתדיין דוקא בפניהם (רמב"ם שם ט; שו"ע שם).

הערות שוליים

  1. ג, עמ' קעד2-קפ2.
  2. הוראת השם ביונית מועצה (אוצר לשון המשנה ח"ג עמ' 1281; כן משמע במוסף הערוך, סנהדרין); ומהראשונים יש שכתבו שהוא נוטריקון שונאין הדרת פנים בדין (מהרי"ל, ליקוטים ז; כן משמע בברטנורא סוטה ט יא).
  3. ויש שלמד מינוי בית דין הגדול מהאמור: תִּתֶּן לְךָ (דברים טז יח) - אחד ממונה על כולם, היינו על כל בתי הדינים, וזו סנהדרי גדולה (רבי יהודה בספרי שם, ובסנהדרין טז ב, לפי רש"י ד"ה אחד ממונה).
  4. ויש מהראשונים שפירשו שדעה זו מודה לדעה הראשונה שיש שבעים ואחד, אלא שסוברת שאחד מהם הוא הנשיא (תוספות שם טז ב ד"ה אחד, בשם יש מפרשים) או המופלא (ראה ערך מופלא שבבית דין. תוספות שם, שכן נראה לפרש) - שאינו נמנה במספר דייני הסנהדרין (תוספות שם) - שכן הוא דורש: תִּתֶּן לְךָ (דברים טז יח) - אחד ממונה על כולם, דהיינו על כל הדיינים בבית דין (רבי יהודה בספרי שופטים קמד, ובסנהדרין טז ב, לפי התוספות שם).
  5. על הראויים להתמנות לבית דין הגדול, ראה ערך בית דין.
  6. ועוד שסנהדרי גדולה צריכה להיות סמוכה למזבח, שנאמר: וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי (שמות כ כג), וסמוך לו: וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם (שם כא א. ירושלמי מכות ב ו); ועוד שלכך נסמכה פרשת שופטים ללֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' (דברים טז כא) ללמד שבית דין הגדול יהיה אצל המזבח, ולכן ישבו בלשכת הגזית (תוספות עבודה זרה ח ב ד"ה מלמד).
  7. או שבשאר דיני נפשות למדנו מסמיכות פרשת שופטים למזבח, לומר שכל זמן שסנהדרי גדולה במקומה כדין, אצל המזבח, שופטים תתן לך בכל שעריך לשפוט דיני נפשות, נסתלקו הם - בטלו כל דיני נפשות (תוספות שם ד"ה מלמד).
  8. או מפני שהיה המקום צר מהכיל העם (רש"י שם, בפירוש הראשון).
  9. ויש הסובר שיושבים בחיל (רבי יוסי בברייתא שם).
  10. או ש"מזג" גימטריא חמשים, דהיינו שאל יחסרו חמשים, אבל אם יחסרו ארבעים ותשעה אין לחוש, שישארו עשרים ושנים, ומכיון שאין בית דין שקול מוסיפים עליהם אחד, הרי כאן עשרים ושלשה (תוספות שם יד ב ד"ה אל, בשם יש מפרשים).
  11. לדעה שמשגלו מלשכת הגזית לא היה בהם כח ורשות כלל (ראה לעיל), לסנהדרין שהיתה לאחר הגלות מלשכת הגזית לא היה דין בית דין הגדול (רמב"ן בהשגות לספר המצות מצות עשה קנג).
  12. אם אף בזמן הזה שבטלה הסמיכה אפשר שיהיה בית דין גדול, ראה ערך סמיכה.
  13. ויש מן הראשונים שכתבו שכהן גדול מתמנה על ידי מלך ואחיו הכהנים (תוספות יומא יב ב ד"ה כהן, וזבחים יח א ד"ה הג"ה).
  14. ויש שלמד דין זה מהכתוב: תִּתֶּן לְךָ (דברים טז יח) - אחד ממונה על כולם, היינו על כל בתי הדינים, וזו סנהדרי גדולה, שהיא הממנה כל סנהדראות בעיירות ובשבטים (רבי יהודה בספרי שופטים קמד, ובסנהדרין טז ב, לפי חידושי הר"ן שם, בדעת רש"י שם ד"ה אחד ממונה).
  15. ויש מהראשונים שלמד לתוספת העיר והעזרות, למלחמת הרשות, ולמדידת החלל, שהם על פי בית דין של שבעים ואחד, מהכתוב: כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ (שמות יח כב. רמב"ם שם), שסובר שמהלימודים המיוחדים לכל אחד מהם לא למדנו אלא שאלה הם בכלל דבר הגדול (לחם משנה שם).
  16. על הוראתם, שגגתם וחזרתם, ראה ערך הוראת בית דין.