מיקרופדיה תלמודית:ברכת שהחיינו

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

ברכת שהחיינו

הגדרה[1] - ברכת הודאה לה' שהחיינו והגיענו לזמן מיוחד, ונקראת גם ברכת הזמן

על המועדים

בשלש רגלים

מברכים ברכת הזמן בפסח, בשבועות ובסוכות (עירובין מ ב; רמב"ם שבת כט כג; טוש"ע אורח חיים תעג א, תרמג א).

בשביעי של פסח אין אומרים זמן, שאינו רגל בפני עצמו (סוכה מז א; רמב"ם שבת כט כג; טוש"ע תצ ז). אבל בשמיני עצרת אומרים זמן, שזמן הוא אחד מהדברים שבהם שמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו (סוכה שם; רמב"ם שם; טוש"ע תרסח א. וראה ערך שמיני עצרת).

אף ביום טוב שני של גליות אומרים ברכת הזמן (אור זרוע ב קמ; טוש"ע תרסא א, תרסט א).

בראש השנה ויום הכפורים

בראש השנה ויום הכפורים נחלקו האמוראים:

רב ושמואל אומרים שאין מברכים בהם זמן, מפני שאינם נקראים רגלים, ואין אומרים זמן אלא ברגלים; ורב חסדא אמר מברכים (עירובין מ ב). הלכה שאומרים בהם זמן (עירובין שם; רמב"ם שבת כט כג; טוש"ע או"ח תר ב, תריט א).

בליל שני של ראש השנה נחלקו הראשונים אם אומרים בו זמן:

  • יש אומרים שאין בו זמן, כיון ששני הימים של ראש השנה כקדושה ארוכה היא, וכיום אחד ארוך, ולא מחמת ספק ניתקן, ואם כן הלא כבר יצא בברכת הזמן של היום הראשון (רא"ש ראש השנה ד יד, בשם הגאונים, ובשם רבותיו של רש"י; ראבי"ה ב עמ' 219, בשם חכמי אשכנז וצרפת; אור זרוע ב קמ, בשם ר"י בר יהודה).
  • ויש אומרים שמברכים בו זמן, שהטעם שקדושה אחת היא הרי זה מפני שגם בזמן שקידשו את החודש על פי הראיה לפעמים היו עושים שני ימים של ראש השנה, שלא מחמת ספק, אלא מפני שבאו עדי החודש מן המנחה ולמעלה (ראה ערך יום טוב שני), והרי אז היה עיקר החג ביום השני, וממנו היו מונים למועדים, ואם כן מכיון שאנו עושים שני ימים משום מנהג אבותינו בידינו, הרי הם ברכו שהחיינו בליל שני (תשובות רש"י קטז; תשובת הרמב"ם קיג; אור זרוע ב קמ, בשם כמה ראשונים; רא"ש שם; טור או"ח תר; שו"ע שם ב).

וכתבו הפוסקים שטוב ללבוש בגד חדש, או להניח לפניו פרי חדש, שצריך לברך עליהם שהחיינו (ראה להלן: על הטובה), ויתכוין להוציא גם את ברכת הזמן של החג, אבל אם אין לו בגד חדש או פרי חדש - יברך מכל מקום שהחיינו (רא"ש ראש השנה ד יד; הגהות מימוניות שבת כט כג; טוש"ע או"ח תר ב).

מדאורייתא או מדרבנן

יש מהראשונים שכתבו שבשלש רגלים אומרים זמן מן התורה, ובראש השנה ויום הכיפורים מדרבנן (שו"ת הר"י מיגש רג, בשם רב נסים גאון; אור זרוע ב קמ, בשמו; רוקח רצה). ודעת הפוסקים האחרונים שברכת זמן לעולם מדרבנן (ראה מגן אברהם תרסב סק"א, ומחצית השקל שם. וראה ערך ברכות).

שבת וראש חודש

בשבתות אין אומרים זמן, מפני שהן באות בפחות משלשים יום, ולא מצינו שהחיינו על דבר הבא בפחות משלשים יום (אבודרהם שער ג ברכת המצות ומשפטיהם).

אף בראש חודש אין אומרים זמן, שאינו חג גמור, אף על פי שנקרא מועד (ראה ערך ראש חודש. מחזור ויטרי סדר פורים עמוד 361); ויש מי שאומר שלדעת רב בירושלמי צריך לברך שהחיינו בראש חודש (הר"ש סיריליאו על הירושלמי ברכות ט ב).

חנוכה ופורים

יש מהראשונים שכתב שאף בחנוכה צריכים לברך זמן על עצם המועד, דהיינו כשאין לו נר להדליק נר חנוכה - שכשמדליק יוצא בברכת שהחיינו שעל ההדלקה (ראה להלן: על המצות), ואינו נמצא במקום שאפשר לו לראות נר, שאז מברך זמן על עצם המועד (מאירי שבת כג א)[2].

וכן בפורים יש אומרים שיש לברך זמן על תקפו של יום, אם אין לו מגילה לקרא, כמו בכל המועדים (מור וקציעה תרצב; ברכי יוסף תרצב א, בשם מהר"י מולכו). ואף כשיש לו מגילה ומברך שהחיינו על קריאתה, יש אומרים שבקריאת היום ברכת שהחיינו היא לא על הקריאה אלא על היום, ואינו דומה לשאר המועדים שבלילה מברכים על החג, שבמועדים אף הלילה הוא יום טוב, ובפורים דין השמחה והסעודה הוא רק ביום (מאירי מגילה ד א, בשם יש אומרים).

ויש חולקים וסוברים שאין ברכת שהחיינו על היום לא בחנוכה ולא בפורים, כיון שאין שם כוס לקידוש, וביום הכפורים בלבד מברכים בלא כוס מפני שקדושתו יתרה, ולא נפקע כוסו אלא מצד איסור שתייה שבו (מאירי שם), ולכן גם אם אין לו מגילה לא יברך שהחיינו (מגן אברהם תרצב סק"א; ברכי יוסף שם).

זמן הברכה

מברכים ברכה זו בלילה הראשון של המועד, ושוב אינו מברך אותה במועד זה. אלא שאם לא בירך בלילה הראשון מברך אותה באחד משאר ימי החג (עירובין מ ב; מגן אברהם תעג סק"א).

תשלומין לברכה

יש שכתב שבשבועות אם לא בירך בלילה הראשון יש לו תשלומין כל שבעה, כשם שיש תשלומין לקרבנותיו כל שבעה (חק יעקב תעג סק"א). אבל נחלקו עליו האחרונים וכתבו שאין תשלומין לברכת הזמן אלא עד סוף החג (אליהו רבה תצד סק"ד; פרי מגדים אשל אברהם תעג סק"א; משנה ברורה שער הציון שם סק"ה), שהרי אם יעשה הזמן שלאחר החג לרגל יעבור על בל תוסיף (ראה ערך בל תוסיף: הוספה בזמן), ואיך יברך שהחיינו על זמן זה (שער הציון שם).

אם לא בירך בליל ראשון של יום טוב, ובירך ביום טוב שני של גליות, שוב אין צריך לברך זמן משום תשלומין של יום טוב הראשון, שממה נפשך: אם יום הראשון קודש, הרי מה שמברך בליל שני הוא לתשלומין לראשון, ואם יום השני קודש, הרי בירך ואין צריך תשלומין לראשון (חק יעקב תעג סק"א).

ואם בירך בראשון ולא בירך ביום טוב שני, מברך כל שבעה להשלים (מגן אברהם תעג סק"א); ויש מי שחולק וסובר שכיון שעיקר ברכת יום שני הוא מתקנת חכמים, אין עושים תקנה לתקנה שיצטרך תשלומין (מור וקציעה שם).

כוס של ברכה

ברכת הזמן במועדים אינה צריכה כוס, ויכול לאומרה אפילו בשוק (עירובין שם; מגן אברהם תעג סק"א); ומכל מקום לכתחילה אומרה אחר קידוש היום על הכוס (סוכה מו א; רמב"ם סוכה ו יב ; טוש"ע תרמא א)[3]; מלבד ביום הכפורים שמברך אותה בלא כוס, שאינו יכול לשתות, שאפילו אם יברך מבעוד יום כיון שבירך כבר קיבל עליו קדושת יום הכפורים, ואסור בשתייה (עירובין שם; טוש"ע תריט א, ומגן אברהם סק"ד).

על המצות

שלשה סוגי מצות הם לברכת שהחיינו:

  • מצוה הבאה מזמן לזמן, כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה.
  • מצוה שהיא קנין לו, כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה.
  • מצוה שאינה תדירה ואינה מצוייה בכל עת, כגון מילת בנו ופדיון הבן (ראה רמב"ם ברכות יא ט; תשובת הרמב"ם קמא).

מצוה הבאה לזמן

על הסוג הראשון לדברי הכל מברכים שהחיינו (סוכה מו א; מגילה כא ב; שבת כג א; רמב"ם ברכות יא ט; טוש"ע או"ח תקפה ב, תרמא א, ועוד).

הלל במועדים

קריאת ההלל במועדים, אף על פי שהיא מצוה הבאה מזמן לזמן, אין מברכים עליה שהחיינו, שכיון שתיקנו לומר הלל על כל צרה וצרה שבאה על הצבור ונגאלו ממנה (ראה ערך הלל) - אין זמנו קבוע (ר"ן סוכה מו א).

בדיקת חמץ

על בדיקת חמץ יש אומרים שמברכים שהחיינו, שהרי היא מצוה הבאה מזמן לזמן (דעה א' בבעל העיטור עשרת הדברות הלכות ביעור חמץ דף קכ טור ג; הגהות מיימוניות ברכות ט יא, בשם ר' שמואל בן חפני; טור או"ח תלב בשמו); אבל רוב הפוסקים נחלקו ואמרו שלא לברך, וכמה טעמים נאמרו בדבר:

  • שאין זמנה קבוע, שכן המפרש והיוצא בשיירה ודעתו לחזור - בודק ומברך אפילו בראש השנה (דעה ב' בעיטור שם; שו"ת הרשב"א א רכג, ושם ו שעט; טור שם. וראה ערך בדיקת חמץ: קודם זמנה).
  • שהבדיקה היא לצורך הרגל, ונפטרת בברכת הזמן שברגל (רא"ש פסחים א י).
  • שאין מברכים אלא על מצוה שעשייתה היא גמר מצותה, והבדיקה אינה גמר המצוה, אלא שריפת החמץ היא גמר מצותה (אבודרהם שער ג ברכת המצות ומשפטיהם, בשם הרמ"ה).
  • שאין לברך שהחיינו על מצוה שלא באה אלא להרחיק מן העברה, שלא ימצא חמץ בביתו (מאירי פסחים ז א).
  • שאין מברכים זמן אלא על דבר שיש בו קצת הנאה, ובבדיקת חמץ אדרבה הוא מצטער באיבוד החמץ שנשאר לו שמכלהו מן העולם (מאירי שם, בשם הראשונים; שו"ת הרשב"א א שעט, בשם ר' פרץ; אבודרהם שם).

מצוות בפסח

על אכילת מצה ומרור ושתיית ארבע כוסות בפסח, אף על פי שהמצוה באה מזמן לזמן וגם יש בה שמחה, אין מברכים שהחיינו, לפי שכבר יצא ידי חובתו בברכת שהחיינו שאמר בקידוש, שפוטר בה את כל המצוות של הסדר בפסח (אבודרהם שער ג ברכת המצות ומשפטיהם).

ספירת העומר

על ספירת העומר אין מברכים זמן, מפני מפני שאין בה שמחה, ואדרבה באה לזכר לעגמת נפשנו לחרבן בית מאויינו (המאור והר"ן פסחים קכא ב; שו"ת הרשב"א א קכו; אבודרהם שער ג ברכת המצות ומשפטיהם).

מגילות במועדים

הנוהגים לברך ברכת המצות על קריאת שיר השירים בפסח ורות בשבועות וקהלת בסוכות (ראה ערך מגלות), יש מצריכים גם כן לברך ברכת שהחיינו (מעשה רב להגר"א קעה. וכן נוהגים בימינו הפרושים בארץ ישראל).

קידוש לבנה

על קידוש לבנה אין מברכים שהחיינו, שהרי מברכים על החידוש שהיא מתחדשת בזמן הקבוע לה (שבלי הלקט השלם קסז. וראה ערך ברכת הלבנה); ועוד שבא לפעמים בפחות משלשים יום לשלושים יום (אליהו רבה תכו סק"א)[4].

חנוכה

אם לא בירך שהחיינו בליל ראשון של חנוכה על הדלקת הנרות, יברך בליל שני או בלילה אחר שיזכור, בשעת הדלקה (טור תרעו בשם הרא"ש; שו"ע שם א).

פורים

על קריאת המגילה בפורים ביום, נחלקו הראשונים אם מברכים:

יש אומרים שאינו מברך, מכיון שכבר בירך בלילה (רמב"ם מגילה א ג; המחבר בשו"ע או"ח תרצב א); ויש אומרים שמברך, כיון שעיקר מצות קריאתה היא ביום (מגיד משנה מגילה שם, בשם יש מהמפרשים שכן נהגו; תוס' מגילה ד א ד"ה חייב; רא"ש ור"ן ומאירי מגילה שם; רמ"א בשו"ע שם).

על מצות משלוח מנות ומצות הסעודה בפורים, אין מברכים שהחיינו, שזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת ויום טוב, ומכל מקום בשעה שמברך ביום שהחיינו על קריאת המגילה, יתכוין בברכתו אף על משלוח מנות והסעודה (מגן אברהם תרצב סק"א)[5].

יום טוב שני - לולב

נחלקו הראשונים אם צריך לברך זמן על נטילת לולב ביום טוב שני של גליות:

  • יש אומרים שאין צריך, שמה שבירך עליו ביום ראשון, אפילו אם היה חול, הרי זה לא גרוע מאילו בירך עליו בשעת עשייה, היינו איגוד הלולב, שהוא בחול, שיצא (רא"ש סוכה ד ב, בשם רש"י ור"י וגדולי ווירמיישא, ושכן נוהגים באשכנז; אור זרוע ב שטז, בשם תשובת ר"ש בר שמשון; טוש"ע תרסב ב).
  • ויש אומרים שמברך, שהברכה של יום ראשון, אם הוא חול, הרי היתה שלא בשעת עשייה ושלא בשעת קיום המצוה, ולכן אינו יוצא בה (הרא"ש שם, בשם ר"ש מאיברא).

יום טוב שני – תקיעת שופר

אף על תקיעת שופר ביום טוב שני של ראש השנה, נחלקו אם מברכים זמן, כדרך שנחלקו בקידוש של ליל יום טוב שני של ראש השנה (ראה לעיל: על המועדים), ונהגו לברך (רמ"א או"ח תר ג. וראה לעיל שאף על קידוש נהגו לברך). וטוב ללבוש בגד חדש בשעת תקיעת שופר ביום טוב שני, ויתכוין להוציא גם את הברכה על השופר (מגן אברהם שם סק"ג).

אם חל יום טוב ראשון של ראש השנה בשבת, לדברי הכל מברכים זמן בשופר ביום שני, שהרי אתמול לא ברכו (רוקח רד; טוש"ע שם).

זמן הברכה – סוכה ולולב

על המצות שקודם קיומן יש צורך בעשייתן, מברכים שהחיינו בשעת עשייתן, כגון בשעה שעושה את הסוכה, או בשעה שאוגד את הלולב - מברך שהחיינו (ראה ערכים אגד: אגד על ידי כריכה, נטילת לולב). ואם לא בירך בשעת עשייה, מברך בשעה שיוצא בהן ידי חובת מצוה, דהיינו בשעה שנכנס לישב בסוכה, או בשעה שנוטל את הלולב לצאת בו (רמב"ם ברכות יא ט).

ונהגו שלא לברך בשעת עשייה, אלא סומכים על ברכת הזמן שמברכים בשעת קידוש על הכוס בליל ראשון של חג (רמב"ם סוכה ו יב; טוש"ע או"ח תרמא א). ומברכים מקודם לישב בסוכה ואחר כך זמן, כדי שברכת הזמן תעלה גם על מצות הסוכה (מאירי סוכה נו א; רא"ש סוכה ד ד; טור תרמג).

אם לא אכל בסוכה בלילה הראשון, ובחוץ לארץ גם בליל ב' לא אכל (מגן אברהם תרמא סק"ב), אף על פי שבירך זמן בביתו בשעת הקידוש, כשאוכל אחר כך בסוכה צריך לברך שהחיינו משום הסוכה, אם לא בירך בשעת עשייה (ר"ן סוכה מו א, בשם הראב"ד; מאירי שם; רמ"א או"ח תרמא א); ויש מהאחרונים שחולק וסובר שברכת הזמן על הרגל שבירך בביתו בשעת הקידוש עולה גם על הסוכה (שו"ת ב"ח הישנות קלב)[6].

בליל יום טוב שני של גליות, אם לא אכל בסוכה בלילה הראשון, ודאי שמברך סוכה ואחר כך זמן, כדי שתעלה ברכת הזמן גם על הסוכה (מגן אברהם תרסא). אבל אם אכל בסוכה ובירך בלילה הראשון, נחלקו הראשונים:

  • יש אומרים שידי ברכת הזמן שעל הסוכה כבר יצא ידי חובתו בכל אופן, שאפילו אם אתמול היה חול הרי זה לא גרוע מאילו בירך בשעת עשייה בחול שיצא, ואין ברכת הזמן צריכה שתחזור עכשיו גם על הסוכה, ולכן יברך מקודם זמן, ואחר כך לישב בסוכה, כדי לסמוך זמן לקידוש (רא"ש סוכה ד ד, בשם יש מן הגדולים; מרדכי סוכה רמז תשסה, בשם רבנו מנחם; טוש"ע או"ח תרסא, רמ"א שם).
  • ויש אומרים שברכת הזמן שבליל ראשון, שהיתה שלא בשעת עשייה ושלא בשעת קיום המצוה, אם יום הראשון הוא חול, לא עלתה כלל למצות סוכה, ומכיון שעושים יום טוב שני משום ספק שמא אתמול היה חול, צריך לברך אף בליל שני סוכה ואחר כך זמן, שתחזור הברכה גם על הסוכה (רא"ש שם, לפי הר"ש מאיברא; ט"ז או"ח תרסא סק"א, בשם רש"ל וב"ח).

זמן הברכה – שופר, מגילה, נר חנוכה

על שופר ומגילה אין מברכים בשעת עשייתם, שסוכה ולולב הם דברים שעושים אותם משנה לשנה (ראה ערך סוכה וע' לולב), אבל שופר ומגילה עושים אותם לכמה שנים, ולא שייך בהם זמן, שכמה פעמים בא אותו זמן ואינו מברך שהחיינו, היינו כשאינו עושה חדשים (מרדכי סוכה רמז תשסט; מגן אברהם תרמא סק"א). ועוד שבסוכה ולולב יש בעשייתם קצת הנאה, שיש בהם הרחבת הלב לעושיהם, אבל בעשיית שופר ומגילה וכן מצה אין בעשייתם הנאה אלא טורח יותר, ולכן אין מברכים עליה (מאירי סוכה מו א).

וכן על נר חנוכה אין מברכים בעשייתו, שאין ניכר שהעשייה היא לשם מצוה, שאפשר שידליקו לצרכו (מרדכי סוכה שם; מגן אברהם תרמא סק"א).

העושה מצוה לאחרים

אינו מברך שהחיינו אלא על מצוה שעושה אותה לעצמו, אבל לא על מצוה שעושה לאחרים (רמב"ם ברכות יא י). ולפיכך יש אומרים שמי שיצא כבר ידי תקיעת שופר או מקרא מגילה או קידוש, ואחר כך תוקע וקורא ומקדש, כדי להוציא אחרים ידי חובתם, אינו מברך שהחיינו (בית יוסף או"ח תקפה, בשם מצאתי כתוב); אבל אין נוהגים כן.

ויש מצדדים לומר שדוקא במצוה שיש בה מעשה יש הבדל בין שעושה לעצמו או שעושה לאחרים, אבל במצוה שאין בה מעשה, אלא דיבור או קול, מברך שהחיינו אפילו כשעושה אותם לאחרים (בית יוסף שם; רמ"א או"ח תקפה ג)[7].

מצות שהם קנין

בסוג השני, שהוא מצות שאינן תלויות בזמן ידוע והן קנין לאדם, כציצית ותפילין ומזוזה ומעקה, נחלקו הראשונים אם מברכים עליהם:

  • יש סוברים שאף עליהן מברכים שהחיינו (רמב"ם ברכות יא ט; טור או"ח כב).
  • יש חולקים וסוברים שאין מברכים שהחיינו על ציצית ותפילין, אם משום שאין מברכים אלא על דבר שיש בו שמחה והנאה לגוף (תוס' סוכה מו א ד"ה העושה; אבודרהם שער ג ברכת המצות ומשפטיהם, בשם הגאונים); או משום שאין מברכים אלא על מצות הבאות מזמן לזמן, ואלו אינן תלויות בזמן (רוקח שעא; ר"ן סוכה מו א).
  • ויש שכתבו לחלק בין ציצית לתפילין, שבציצית מברך משום קנין הטלית, מה שאין כן בתפילין (בית יוסף או"ח כב, בשם הר"י אבוהב לדעת הטור: המחבר בשו"ע שם א), וכגון שלא בירך על הטלית בשעת הקנין (ראה להלן: על הטובה). ואם לא בירך בשעת העשייה, מברך בשעת עיטוף ראשון (נמוקי יוסף הלכות ציצית יא ב; רמ"א בשו"ע שם). ולפי זה אם הטיל ציצית בבגד שהיה לו מכבר, אף שלא היתה בו ציצית מעולם, אין מברך שהחיינו (משנה ברורה שם סק"ב).

מצוה בפעם הראשונה בחייו

יש שכתבו שבין בציצית ובין בתפילין יש לברך עליהם שהחיינו בפעם ראשונה בחייו שמקיימן, וכן בכל מצוה שאדם עושה בפעם הראשונה מברך שהחיינו (ט"ז או"ח כב סק"א; באור הגר"א שם).

וכן כתבו הראשונים שכל מצוה שעל האדם לעשות ולא עשאה ומתחנך בה צריך לברך שהחיינו, שכן אמרו: היה עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר ברוך שהחיינו וקיימנו וכו' (ברכות לז ב), שנתחנך אז לעבודת הזמן (רוקח שעא).

מטעם זה של חינוך יש פוסקים שמי ששחט פעם הראשונה מברך שהחיינו על כיסוי הדם, אלא שעל השחיטה לא יברך מפני שמזיק לבריה (רמ"א יורה דעה כח ב; תבואות שור שם ג).

ויש חולקים וסוברים שאין לברך שהחיינו על חינוך במצוה, לא בציצית ולא בתפילין ולא בכיסוי הדם (ש"ך יו"ד כח סק"ה; פרי חדש שם סק"ה), ואותה שאמרו במקריב מנחות, הרי זה לפי שהכהנים היו מתחלקים לעשרים וארבע משמרות, ואין מתחדשות יותר מפעמיים בשנה, והרי זו מצוה הבאה מזמן לזמן (תוס' ברכות לז ב ד"ה היה; רשב"א שם).

וכתבו האחרונים שטוב שיכניס עצמו להתחייב בברכת שהחיינו מצד אחר, ויכוין לפטור גם את זה (משנה ברורה בבאור הלכה כב א ד"ה קנה).

מצות נדירות – מילה ופדיון הבן

בסוג השלישי, שהוא מצות שאינן מצויות תדיר, כמילה ופדיון הבן, גם כן נחלקו הראשונים:

  • יש אומרים שמברכים עליהן שהחיינו (רמב"ם ברכות יא ט, מילה ג ג; טור יו"ד רסה).
  • יש חולקים וסוברים שעל מילה אין מברכים, שהיא מצוייה, אבל על פדיון הבן מברכים, שאינו מצוי (תוס' בכורות מט א ד"ה לאחר; רא"ש ח ח).
  • ויש שמחלקים: כשהאב בעצמו הוא המוהל מברך שהחיינו, וכשאחר הוא המוהל אין שם ברכת שהחיינו (בית יוסף בבדק הבית יו"ד רסה, בשם ארחות חיים והרמ"ה; מחבר בשו"ע שם ז, בשם יש אומרים).

ומנהגים חלוקים הם: בכל ארץ ישראל וסוריא וסביבותיה ומצרים נוהגים לברך שהחיינו (מחבר יו"ד רסה ז); ובמדינות אשכנז נוהגים שלא לברך אפילו כשהאב עצמו מל את בנו (רמ"א בשו"ע שם). וכשמברכים, מברכים על כל בן ובן שנולד (רמב"ם ושו"ע שם; שו"ת הרשב"א א רמה).

תרומות ומעשרות

היה הולך להפריש תרומות ומעשרות מברך שהחיינו (אבודרהם שער ג ברכת המצות ומשפטיהם; כפתור ופרח כה), מפני שהוא שמח ונהנה באסיפת פירותיו (אבודרהם שם).

ויש אומרים שאין ברכת שהחיינו על הפרשת תרומות ומעשרות (תשובות הרמב"ם קמא).

שילוח הקן

נסתפקו אחרונים אם לברך שהחיינו על מצות שילוח הקן, והסכימו שלא לברך (ראה ברכי יוסף יו"ד רצב).

קידושין ונישואין

על קידושי אשה ונשואין אין מברכים שהחיינו (מהרי"ק קכח; ש"ך יו"ד כח סק"ה).

על הפירות

הברכה

הרואה פרי חדש המתחדש משנה לשנה מברך שהחיינו (עירובין מ ב; רמב"ם ברכות י ב; טוש"ע או"ח רכה ג), שלבו של אדם שמח בראייתו (שו"ת רדב"ז א רצז).

ואין ברכה זו אלא רשות ולא חובה (עירובין שם; שו"ת הרשב"א א רנ; אור זרוע ב קמ, בשם רשב"ם; בית יוסף שיורי ברכה או"ח רכה ב; רמ"א או"ח רכג א; מגן אברהם שם סק"ו); ויש מצדדים לומר שהיא חובה (ראה הגהות סמ"ק קנא; ואליהו רבה רכג סק"ב, רכה סק"ו), וראוי להיזהר שלא לבטלה (אליהו רבה שם; משנה ברורה רכה סק"ט)[8].

ואמרו חכמים שרבי אלעזר היה מצמצם ומקבץ פרוטות לקנות בהן כל דבר המתחדש פעם בשנה (ירושלמי קדושין ד יב), כדי שיברך עליו שהחיינו (קרבן העדה שם; אליהו רבה רכה סק"ו).

זמן הברכה – ראיה או אכילה

אפילו כשרואה את הפרי ביד חברו, או על האילן - מברך (בית יוסף או"ח רכה ג, בשם רבינו מנוח; שו"ע שם); ודוקא כשנהנה בראייתו, אבל אם אינו נהנה רק באכילתו, מברך על אכילתו (סמ"ק קנא).

ונהגו שלעולם אינו מברך עד שעת אכילה (רא"ש עירובין ג י; טוש"ע שם), שלא לחלק בין נהנה בראייתו לנהנה באכילתו (מגן אברהם רכה סק"ז, ומחצית השקל שם)[9]. ומי שבירך בשעת ראיה - לא הפסיד (טור ורמ"א שם).

בירך שהחיינו על הפרי והפסיק בין הברכה לאכילה, יצא ידי חובה משום שלא גרע ממברך שהחיינו על ראית הפרי (אגרות משה או"ח א פז).

אם לא בירך בראיה ראשונה נחלקו הפוסקים:

  • יש אומרים שאינו מברך בראיה שניה (בית יוסף רכה ג, בשם רבינו מנוח; שו"ת רדב"ז א שיט), שהרי אין זה פרי חדש אצלו שכבר ראהו (שו"ת רדב"ז שם).
  • ויש אומרים שיברך בראיה שניה (שו"ת מהרי"ל קמג; רמ"א או"ח רכה ג), שהרי אנחנו מברכים בשעת אכילה, אף על פי שכבר ראינוהו כמה פעמים (שו"ת מהרי"ל שם).

וכשם שנחלקו בראיה שניה, כך נחלקו באכילה שניה, כשלא בירך באכילה ראשונה (ראה מגן אברהם רכה סק"ט, ומשנה ברורה בשער הציון ס"ק טו). ועל כן יש לברך על ראיה שניה, או על אכילה שניה בלא שם ומלכות (סדר ברכות הנהנין להרב יא יג). וכל שכן שלא יברך ברכה גמורה על אותה אכילה עצמה בעוד שלא נתעכל הפרי (שו"ת רדב"ז א שיט; מגן אברהם שם). אבל אם עדיין לא סיים את האכילה הראשונה - יכול לברך (בצל החכמה ה כז ב; ברכת הבית כח ז; וזאת הברכה יח עמ' 160, בשם כמה פוסקים).

זמן הברכה – גידול הפרי

אין לברך עד שנגמר תשלום גידול הפרי, כגון בענבים אין מברכים על הבוסר (ראה ערכו), אלא כשהבשילו האשכולות, וכן בכל פרי מברכים עליו רק כשיגמר (שו"ת הרשב"א א רנ; שו"ע או"ח רכה ז; רמ"א שם ג); ואפילו בדיעבד אם בירך שהחיינו קודם שנגמר הפרי, חוזר ומברך כשיגמר (מגן אברהם שם סק"ח).

פרי מורכב

יש אומרים שלא יברך שהחיינו על פרי מורכב כיון שנעשה בו איסור כלאים (הלכות קטנות א ס; יביע אומר ה יט); ויש אומרים שיברך עליו שהחיינו (שאילת יעבץ א סג, וראה ביאור הלכה רכה ג ד"ה פרי).

וכתבו הפוסקים שכל זה בפרי המורכב עצמו, אבל מה ששתל ממנו וצמח - לכל הדעות מברך עליו שהחיינו (הליכות שלמה תפילה כג יח; אור לציון ב יד מה; שרגא המאיר ד צד). ובזמנינו בדרך כלל רוב הפירות המורכבים המגיעים לשוק הם מעצי פרי שנשתלו מגרעיני הפרי המורכב, או שהם מורכבים במינם, ולכן יש לברך עליהם שהחיינו. ובכלל זה הם פירות כמנדרינה, פומלה, אפרשזיף, וכיוצא באלו (פסקי תשובות רכה יד; וזאת הברכה יח עמ' 164).

קדימות בברכות

נחלקו אחרונים איזו ברכה קודמת, ברכת הפרי או ברכת שהחיינו:

  • יש אומרים שברכת הפרי קודמת, כמו בברכת המצות שמזמן לזמן (שו"ת הלכות קטנות א רלו; דרך החיים רכב).
  • ויש אומרים שברכת שהחיינו קודמת, שהרי מצד הדין חלה חובת שהחיינו כבר משעת ראיה, ואף על פי שנהגו לאחרה עד שעת האכילה, אבל על כל פנים היא קודמת, ועוד שאין ראוי להפסיק בין ברכת הפרי לאכילתו (פרי מגדים אשל אברהם רכה סק"ז; סדר ברכת הנהנין להרב יא יב; שו"ת כתב סופר או"ח כה; ערוך השלחן רכה ה; משנה ברורה שם ס"ק יא).

היו לפניו כמה סוגי פירות שצריך לברך עליהם שהחיינו, פוטר את כולם בברכה אחת (אגרות משה או"ח א פז;). אבל אם לא היו לפניו לא פטר אותם, אף על פי שבדעתו להביאם ולאכלם. אולם לכתחילה נכון להימנע מכך, ויביא את כל הפירות לפניו בתחילת הסעודה ויפטור את כולם בברכה אחת (יביע אומר ח יט)[10].

פרי המתחדש

אף על פרי המתחדש פעמיים בשנה, מברכים עליו שהחיינו (בית יוסף או"ח רכה ו; רמ"א שם).

אבל פרי שאינו מתחדש מזמן לזמן, אפילו אם יש ימים רבים שלא אכל ממנו, אינו מברך שהחיינו (סמ"ק קנא, בשם רב שרירא גאון; מרדכי סוכה רמז תשעא; טוש"ע רכה ו). וכן דברים שאינם מגידולי קרקע, כגון עופות ודגים, שאינו מברך עליהם שהחיינו, שאם הוא לא אכל מהם אשתקד אחרים אכלו מהם (מרדכי שם; מגן אברהם שם ס"ק יב)[11].

ירקות

וכן אין מברכים שהחיינו על ירק חדש, כיון שעומד בקרקע כל השנה, ואינו ניכר בין חדש לישן (שו"ת מהרי"ו דינין והלכות לט; רמ"א בשו"ע רכה ו), דהיינו כשהירק משל אשתקד עדיין עומד על הקרקע כבר נתגדל ירק חדש ועומד בצדו, ואינו ניכר בין זה לזה (פרישה שם סק"ה). ויש מפרשים שמטמינים את הירק בקרקע בבורות ומתקיים שם כל ימות השנה, מה שאין כן פירות שמיעוט מן המיעוט מטמינים אותם, ורובם כשמגיע החדש אין כיוצא בו בעולם מן הישן (מגן אברהם שם ס"ק יד; סדר ברכות הנהנין להרב יא טו)[12].

ולכן אין מברכים על תפוחי אדמה חדשים, שהדרך להטמין אותם בחורף ומתקיימים זמן רב (משנה ברורה רכה ס"ק יח). ואפילו אם יודעים שירק זה הוא מן החדש, כיון שבסתם אינו ניכר, והנראה כחדש יתכן שהוא משל אשתקד, לכן אין מברכים עליו אפילו כשיודעים בו שהוא חדש (של"ה שער האותיות ברכות כלל יא).

וכן אין מברכים על לחם חדש, שאינו ניכר בין חדש לישן (של"ה שם; מגן אברהם שם סקי"ד).

לפתן וקטניות

וכל שהחדש ניכר היטב בטעמו ובמראיתו, מברכים עליו שהחיינו (סדר ברכות הנהנין להרב יא טו). ולכן על מיני לפתן כגון מלפפונים וכיוצא מברכים שהחיינו, שניכרים בין חדש לישן (פרישה רכה סק"ה; משנה ברורה שם סקי"ח).

קטניות כשהן חדשות וניכרות שהן חדשות, כגון שהן ירוקות עדיין במקצת, יברך שהחיינו (משנה ברורה שם)[13].

פירות דומים

פירות שאינם חלוקים בשמם אבל חלוקים בטעמם ולפעמים גם במראה, כגון תאנים שחורות ולבנות, או ענבים שחורים וירוקים, שזיפים אדומים ושחורים, תותים או דובדבנים שחורים ואדומים, נחלקו הפוסקים אם מברך על כל מין שהחיינו, או שמברך פעם אחת (ראה משנה ברורה רכה ס"ק יד, ושער הציון ס"ק יח; פסקי תשובות רכה טו). וכל זה כשיש הבדל גדול בטעמם, אבל כשהחילוק אינו גדול, כגון זנים שונים של ענבים ירוקים או שחורים, וכן זנים שונים של תפוזים, אשכוליות, או אפרסקים - מברך עליהם ברכה אחת לכל הדעות (ברכת הבית כג ס"ק יא; פסקי תשובות שם).

ריח

על ריח המתחדש משנה לשנה, נחלקו אחרונים אם יברך שהחיינו (ראה מגן אברהם רכה סקי"ב, ובאר היטב שם ס"ק יא), ולכן יברך בלא שם ומלכות (סדר ברכות הנהנין להרב יא טז).

כמהין ופטריות

על כמהין ופטריות אין לברך שהחיינו, שאין להם זמן קבוע, והם גדלים מהאויר (פרי מגדים אשל אברהם רכה ס"ק יב).

פרי מבושל ומרוסק

מברכים שהחיינו גם על פרי מבושל (ברכי יוסף או"ח רכה ד).

אם עשה מהפרי מיץ, או שריסקו לגמרי באופן שאין ניכר כלל הפרי - אינו מברך עליו שהחיינו (שרגא המאיר ו כה; שבט הקהתי ד עג; ברכת הבית כד כט).

טפל למאכל

פרי שנאכל כטפל למאכל אחר, כגון שמשמש כממרח למאכל - אם אין דרך לאכלו בפני עצמו, כגון שהוא חריף, אין מברכים אליו שהחיינו; אבל אם דרך לאכלו גם בפני עצמו - מברכים עליו שהחיינו גם כשאכלו כטפל למאכל אחר (קצות השולחן סג יא).

בין המצרים

חסידים הראשונים לא היו אוכלים שום פרי חדש בין המצרים, כי אמרו איך נברך שהחיינו וגו' לזמן הזה, והזמן הוא של פורענות, ולכן טוב ליזהר בדבר (ספר חסידים תתמ; שו"ע או"ח תקנא יז).

בשבתות שבין המצרים יש נוהגים לברך שהחיינו (ספר חסידים שם; לבוש או"ח תקנא יז), ויש אוסרים אפילו בשבת (מגן אברהם תקנא ס"ק מב). ויש המתירים בפרי שלא יימצא עוד אחר תשעה באב (רמ"א שם יז), ולדעת המתירים לברך בשבת אין מותר בחול אלא בפרי שבשבת לא יהיה בנמצא, ואם יקחהו בחול יתקלקל עד השבת (מגן אברהם שם ס"ק מד).

על פדיון הבן שאירע בין המצרים יברך שהחיינו ולא יחמיץ המצוה, וכן על פרי שלא ימצא אחר תשעה באב (מחבר ורמ"א או"ח תקנא יז).

ויש מתירים לגמרי לברך שהחיינו בין המצרים, מטעם שמא ימות קודם שיקיים המצוה (ט"ז שם ס"ק יז).

על חברו

לאחר שלושים יום

הרואה את חברו לאחר שלשים יום, מברך שהחיינו (ברכות נח ב; רמב"ם ברכות י ב; טוש"ע או"ח רכה א), והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו (תוס' ברכות שם ד"ה הרואה; תלמידי רבינו יונה שם; טוש"ע שם).

ואין חילוק בין אם חברו זה הוא איש או אשה (בית יוסף או"ח רכה א, בשם הרשב"א; לבוש ועטרת זקנים שם), כגון אשתו ואמו ובתו ואחותו (שו"ת הלכות קטנות א ריג).

אפילו אם קיבל ממנו בתוך הזמן מכתב, או שאחרים הודיעוהו משלומו, יברך שהחיינו, כי עיקר הברכה היא על שמחת הלב בראיית פניו (שו"ת הלכות קטנות א רכ; סדר ברכות הנהנין להרב יב יא)[14].

לא ראהו מעולם

מי שלא ראה את חברו מעולם, ושלח לו מכתבים, אף על פי שהוא נהנה בראייתו, אינו מברך על ראייתו (בית יוסף או"ח רכה, בשם הרשב"א; שו"ע שם ב). הטעם: כיון שלא נתחבר עמו פנים אל פנים, אפילו שהריצו מכתבים זה לזה, אין האהבה שביניהם גדולה כל כך עד שיהיה נהנה ושמח בראייתו (שערי תשובה שם סק"ג)[15].

בזמן הזה

יש שכתבו שכיום לא נוהגים לברך שהחיינו על ראיית פני חברו (נימוקי או"ח רכה א; הליכות שלמה תפילה כג יב; וזאת הברכה יח עמ' 170, בשם כמה פוסקים).

אבל במקרים חריגים, כגון שהיה חברו הקרוב אליו, אביו, אחיו, או רבו במצב של סכנה ויצא מכלל סכנה, וראהו לאחר ל' יום - נוהגים לברך גם כיום (הליכות שלמה תפילה כג יב; שבט הלוי ה כד).

על הטובה

דברים חדשים

כל טובה שהגיעה לו לאדם, ואין אחר שותף עמו בטובה זו, מברך שהחיינו (ברכות נט ב; רמב"ם ברכות י ז)[16].

אחד הרואה את הטובה ואחד השומע - מברך (שו"ע או"ח רכב א; סדר ברכות הנהנין להרב יב ז), ובלבד שישמע מפי נאמן (מגן אברהם רכב סק"א).

בנה בית חדש, או קנה כלים חדשים - מברך שהחיינו (ברכות מט ב; רמב"ם ברכות י א; טוש"ע או"ח רכג ג).

גדר חדשים

חדשים שאמרו לא חדשים ממש, אלא אפילו ישנים, אם הם חדשים אצלו, שלא היו אלו שלו מעולם - מברך עליהם שהחיינו (ירושלמי ברכות ט ג; טוש"ע רכג ג); ולא אמרו חדשים, אלא להוציא אם מכרם וחזר וקנאם, שאינו מברך (רשב"א ברכות נט ב, בשם הראב"ד; טוש"ע שם).

יש לו כיוצא בזה

ונחלקו התנאים והאמוראים בדבר:

  • יש אומרים שדוקא כשאין לו כיוצא בהם, אבל יש לו כיוצא בהם, אפילו מירושה, ולא שהוא קנה אותם, אינו מברך.
  • יש אומרים שאפילו אם יש לו כיוצא בהם בירושה צריך לברך, כיון שלקנין חדשים הם אצלו, אבל אם קנה וחזר וקנה - אינו מברך על הקנין השני.
  • ויש אומרים אפילו קנה וחזר וקנה צריך לברך בכל פעם ופעם (ברכות ס א), שבכל זמן שהוא מוסיף לקנות מתחדשת לו הנאה ושמחת לב (רשב"א שם).

להלכה יש מן הראשונים שפסק כדעה שניה (מאירי ברכות שם, בשם יש פוסקים); אבל כל הראשונים והפוסקים פסקו כדעה אחרונה, שבכל ענין צריך לברך (הרי"ף והרא"ש ושאר ראשונים שם; טוש"ע רכג ג).

חשובים

אין לברך אלא על דברים חשובים, כמו בית חדש שאמרו, אבל על דברים שאינם חשובים כל כך, כמו מנעלים ואנפילאות וחלוק וכיוצא בהם, אין צריך לברך (תוס' ברכות נט ב ד"ה ורבי; טוש"ע רכג ו).

ולכן בזמנינו יש לברך על בגדים חשובים כגון מעיל, חליפה, כובע יקר, טלית של מצוה; אבל על בגדים שאינם חשובים כגון חלוקי בית וחולצות לא יברך (פסקי תשובות רכג ו).

ואם הוא עני ושמח בהם - יברך, והכל לפי מה שהוא אדם, יש עני ששמח בחלקו יותר מעשיר בכלים חשובים (רא"ש ברכות ט טז; טוש"ע רכג ו; שו"ת הרדב"ז א שצה).

ויש חולקים וסוברים שאפילו עני לא יברך על דברים שאינם חשובים, כיון שסתם בני אדם רגילים להתחדש בהם לפרקים קרובים, מה שאין כן בגד חשוב שלסתם בני אדם הוא כדבר הבא מזמן לזמן (שו"ת תרומת הדשן לו; רמ"א בשו"ע שם), וכן נוהגים (רמ"א שם; סדר ברכות הנהנין להרב יב ה).

עשיר גדול שקנה בגדים חשובים, שאינו שמח בהם מפני שאינם נחשבים אצלו - לא יברך (שו"ת הרדב"ז א שצה; מגן אברהם רכג סק"י).

זמן הברכה

יש לברך הברכה בשעת הקנין, אף על פי שעדיין לא נשתמש בהם, שאין הברכה אלא על שמחת הלב שהוא שמח בקנייתם (רא"ש ברכות ט טז; רשב"א ברכות נט ב; טוש"ע או"ח רכג ד). ודוקא כשקנה כלי שראוי להשתמש בו כמו שהוא, אבל אם קנה כסף ונתן לאומן לעשות כלי, או אריג לבגד ונתן לחייט לעשות ממנו בגד, אינו מברך אלא כשישתמש בו (מגן אברהם רכג סק"ו).

אם לא בירך מיד אחר שלבש יכול לברך כל זמן שלא פשטו, אבל אם פשטו על דעת שלא לחזור וללבשו לאלתר אלא לאחר זמן, לא יברך בלבישה שניה (סדר ברכות הנהנין להרב יב ד)[17].

מכר

המוכר אינו מברך שהחיינו, אפילו במכר שאין עליו קופצים והוא נהנה ממכירתו, שבענין אחד התלוי בשנים אין מברך אלא האחד (שו"ת הרשב"א א שלח).

מתנה

נתנו לו כלים חדשים במתנה, נחלקו בדבר:

  • יש אומרים שיברך הטוב והמטיב (ירושלמי ברכות ט ג; טוש"ע רכג ה), כיון שיש בזה הטבה גם לנותן, שאם המקבל עני שמח שנתן צדקה, ואם המקבל עשיר שמח שמקבל ממנו מתנתו (רא"ש ברכות ט טז).
  • ויש חולקים וסוברים שאף במתנה מברך שהחיינו, ולא הטוב והמטיב (באור הגר"א סק"ח).

וכתבו האחרונים שלמעשה יש לברך שהחיינו, שלדברי הכל אינה ברכה לבטלה, והיא ברכה הצריכה על כל פנים, אבל הטוב והמטיב - אם אין זו הטבה לאחרים היא ברכה שאינה צריכה (סדר ברכות הנהנין להרב יב ג; משנה ברורה רכג ס"ק כא, ובאור הלכה שם ה ד"ה שהיא).

בית חדש

קנה בית חדש מברך (סדר ברכות הנהנין להרב יב ב; משנה ברורה רכג ס"ק יא). וגם הקונה דירה ישנה מברך שהחיינו, ואפילו אם נכנס לחובות בשל כך (ציץ אליעזר י ב יט); אבל הלוקח דירה בשכירות, או מתנה על מנת להחזיר, אינו מברך שהחיינו (שו"ת מהרש"ם ב רכב); ואם לבסוף קנאה - מברך בשעת הקניה (הליכות שלמה תפילה כג יד).

לכתחילה יברך שהחיינו בשעת קביעת המזוזות (ברכת הבית כד לג), ואם לא בירך אז יברך כל עוד יש לו שמחה גדולה, ונכון שלא יאחר שלשה ימים מאז שנכנס לבית (פסקי תשובות רכג ג).

אם הוסיף חדר מגורים, או ששיפץ דירתו באופן שנשתנית צורתה, ושמח מאוד בזה - יש לברך שהחיינו (שו"ע או"ח רכג ג. וראה שו"ת בצל החכמה ד מט).

יש נוהגים שלא לברך על בית חדש (כף החיים רכג ס"ק יז, בשם בן איש חי; שו"ת להורות נתן ב יב), אך נכון שיעשו סעודה להודות לה' על חסדיו (כף החיים שם; פסקי תשובות שם).

שותפים

בנה בית חדש, אינו מברך שהחיינו אלא אם כן אין לו שותפים בבית זה, שאם יש לו שותפים מברכים כברכת טובה משותפת (ברכות נט ב. וראה ערך ברכות הודאה: הטוב והמטיב). ויש שכתבו שאפילו אם יש לו אשה ובנים, הרי זה כמו שיש לו שותפים בבית (ראה דברי חמודות על הרא"ש ברכות ט טז ס"ק נג, ובאור הלכה רכג ג ד"ה בנה).

קנה כלים שמשתמשים בהם הוא ובני ביתו, אם בכלים אלו משתמשים כולם, דינם כדין טובה משותפת (ראה ערך ברכות הודאה: הטוב והמטיב); ואם קנה כלים לו וכלים לבני ביתו, מברך על שלו שהחיינו, ועל של בני ביתו הטוב והמטיב (מגן אברהם רכג סק"ז).

קהל שבנו בית כנסת חדש, כתבו אחרונים שלא יברכו שהחיינו (מחזיק ברכה רכג א; זכור לאברהם אלקלעי א אות ב).

ספרים - קנין

הקונה ספרים חדשים, נחלקו בדבר:

  • יש אומרים שאינו מברך, שמצות לא ליהנות ניתנו, ואם משום המצוה עצמה, אין מברכים רק על מצוה הבאה מזמן לזמן (מגן אברהם רכג סק"ה).
  • ויש אומרים שיברך (שו"ת הרדב"ז ג תתנה; מגן אברהם שם, בשם ספר ברכת רמ"מ; מור וקציעה רכג), ובפרט אם הוא מהדר אחר ספר זה ושמח בקנייתו, שהרי ברכה זו על השמחה ניתקנה ולא על התשמיש (חיי אדם א סב ה).

ונוהגים לברך רק על בגדים, ולא על שאר כלי תשמיש אדם, אפילו כלי כסף וזהב, ולא על ספרים (סדר ברכות הנהנין להרב יב ה. וראה מגן אברהם שם)[18].

ספרים – חיבור

מחבר ספר תורני אם צריך לברך ברכת שהחיינו בסיום ספרו נחלקו הפוסקים:

  • יש הסבורים, שיברך שהחיינו בשם ומלכות (מור וקציעה או"ח רכג; העמק שאלה קעא אות י; שו"ת מנחת אלעזר ד סה; שו"ת ציץ אליעזר יד סז ג)[19].
  • יש שכתבו, שיברך ברכת הטוב והמטיב בשם ומלכות (כן כתבו בשיטת המור וקציעה בספרים הבאים: מחזיק ברכה או"ח רכג סק"ז; יפה ללב רכג סק"ד; שו"ת מנחת יצחק ג יט)[20].
  • ויש שהכריעו שלא לברך שהחיינו בשם ומלכות (מחזיק ברכה שם, והחיד"א על ספר חסידים תתרכ; אורחות חיים רכג סק"ג; שדי חמד, מערכת ברכות ב כ; ערוך השלחן או"ח רכג ח; שערים המצויינים בהלכה נט סק"ו; שו"ת משברי ים טו ג)[21]. לשיטה זו, הכוונה שלא יברך בשם ומלכות, אבל חלק מהפוסקים הללו הציעו דרכים אחרות להודות להקב"ה (ראה להלן: בספק).

לידה - בן

מי שילדה אשתו זכר, ומתה אשתו בלידתה, שאין הטובה אלא לו לבדו, מברך שהחיינו על לידת הבן, וכן אם מת האב קודם שילדתו, היא מברכת שהחיינו (רמ"א או"ח רכג א).

יש אומרים שלעולם מברך שהחיינו על לידת הבן, אפילו שאמו קיימת, שאף על פי שמברך הטוב והמטיב (ראה ערך ברכות הודאה: הטוב והמטיב), אין ברכה זו מוציאה מידי ברכת שהחיינו, ולדעתם בכל מקום שמברכים על הנאה משותפת הטוב והמטיב מברכים גם שהחיינו (ב"ח וט"ז רכג ס"ק א).

ויש אומרים שאפילו מתה אמו אינו מברך שהחיינו אלא הטוב והמטיב (בית יוסף שם).

רוב האחרונים הסכימו לדעה הראשונה (ראה משנה ברורה רכג סק"ד).

לידה - בת

ילדה אשתו בת, אף על פי שאינו מברך הטוב והמטיב ושהחיינו, מכל מקום בפעם ראשונה כשרואה אותה מברך שהחיינו, שהרי גם ברואה חברו לאחר שלשים יום ושמח בראייתו מברך (משנה ברורה רכג סק"ב)[22].

לידה - נכד

על לידת נכד לא יברך (ביאור הלכה רכג א ד"ה ילדה); ויש אומרים שאם יש לו שמחה גדולה יכול לברך (קצות השולחן סד בדי השולחן סק"י).

ריוח ממון

מת אביו והשאיר ממון שיורש, אם אין לו אחים שיירשו עמו, מברך מלבד ברכת דיין האמת (ראה ערך ברכות הודאה), גם ברכת שהחיינו (ברכות נט ב; רמב"ם ברכות י ז; טוש"ע רכג ב). ואף על פי שיותר היה מרוצה שלא ימות אביו ולא יירשנו, מכל מקום אין ברכה זו תלויה בשמחה אלא בדבר שמגיעה לו תועלת, ואף על פי שמתערבים עמו צער ואנחה (שו"ת הרשב"א א רמה).

כל הנוטל נדוניא, וכן אם הרויח ריוח גדול כגון שעשה עסקה גדולה, או זכה בגורל, או מציאה בסכום גדול, צריך לברך שהחיינו, כמו בירושה (סדר ברכות הנהנין להרב יב י; הלכות קטנות א ר).

הגיע לזקנה

יש מהאחרונים שכתב שאדם שמלאו לו שבעים שנה יברך שהחיינו (שו"ת חות יאיר ע)[23]; וחלקו עליו וכתבו שעל כל פנים יברך בלא שם ומלכות, כיון שלא הוזכרה ברכה זו בתלמוד ובפוסקים (פרי מגדים תמד במשבצות זהב סק"ט; שיורי ברכה או"ח רכג סק"ב; הגהות חתם סופר או"ח רכה א)[24].

הנוסח

נוסח הברכה

נוסח ברכת שהחיינו הוא: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה (ברכות נט ב; רמב"ם ברכות י א). נוסח זה הוא המקובל (כך הוא בכל הסידורים וכן נוהגים), ובמקורות יש שינויי נוסח קלים (ראה סוכה מו א; תוספתא ברכות (ליברמן) ה כב; ירושלמי ברכות ט ג).

נהגו לומר שהחיינו לַזמן בפתח (וזאת הברכה יח עמ' 159, בשם הגרש"ז אויערבאך).

שלש הלשונות שאומרים: שהחיינו וקיימנו והגיענו, הן כנגד שלש הלשונות שבכתובים (תהלים קמו א-ב): הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת ה', אֲהַלְלָה ה' בְּחַיָּי, אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי (רוקח שעא).

בספק

ברכת שהחיינו, יש אומרים שמותר לברך מספק, שאין ברכה זו דומה לשאר ברכות, שאינה באה אלא על שמחת לבו של אדם, ואם הוא שמח ומברך לה' על שהחייהו וקיימהו עד הזמן הזה, אין כאן משום לא תשא (ב"ח או"ח כט; אליהו רבא או"ח כב סק"א; צל"ח ברכות ז א).

ויש אחרונים שסוברים שאף בשהחיינו ספק ברכות להקל ולא יברך (פרי חדש יו"ד כח סק"ה; פרי מגדים אשל אברהם או"ח רכה סק"ט; שו"ת מהר"ם שיק יו"ד שעד).

בכל מקרה של ספק, הציעו הפוסקים דרכים להודות להקב"ה:

  • לברך בלא שם ומלכות לכל הדעות.
  • לדרוש ברבים על שזיכהו הקב"ה להוציא ספר לאור (בינה לעתים סוף דרוש לג).
  • לברך בכתב ולא בעל-פה (שו"ת דבר יהושע בהקדמה לח"ב).
  • לברך בשם ומלכות על פרי חדש, או על בגד חדש, ולכוון גם על ספרו החדש (בדי השולחן סד סק"ד).
  • להרהר את שם ה' בלבו, או לומר את שם ה' בארמית – בריך רחמנא (שו"ת חתם סופר או"ח קנו).
  • לברך בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ (תהלים קיט יב), ולצרף עמה ברכת שהחיינו (שו"ת מנחת יצחק, בהקדמה לח"א ד"ה ואיתא, בשם שו"ת מחנה חיים).
  • לומר פסוקי וַיְבָרֶךְ דָּוִיד וגו' בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וגו' (דברי הימים א כט י), ויסיים אחר כך בברכת שהחיינו (שו"ת זקן אהרן א יו"ד נה; שו"ת מנחת יצחק בהקדמה לח"ה. וראה בס' הליכות שלמה תפילה כב כב; שו"ת ציץ אליעזר י יא-יב).

הערות שוליים

  1. ד טור תלא – תנא (ברכת הזמן).
  2. וראה משנה ברורה שער הציון תקעו סק"ג, שהביא את דברי המאירי ונשאר בצריך עיון.
  3. וראה ערך קידוש, על מקום ברכת שהחיינו בסדר ברכות הקדוש.
  4. וראה שו"ת כתב סופר או"ח לד, שיש נפקא מינה בין שני הטעמים בברכת החמה (ראה ערכו), שהיא פעם בכ"ח שנה, שלטעם הראשון אין לברך שהחיינו, ולטעם השני יש לברך, וכתב שם שנוהגים שלא לברך.
  5. וראה ברוקח שעא, שכתב שחתן תורה וחתן בראשית בשמחת תורה מברכים שהחיינו, משום שיש להם הנאה ושמחה מסיום התורה והתחלת התורה. אולם לא נהגו כן.
  6. וראה באר היטב ושערי תשובה שם סק"ב, שהאחרונים דחו דבריו והעלו כהרמ"א.
  7. וראה שם במגן אברהם תקפה סק"ג, ובאור הגר"א שם ב, שהרמב"ם לא אמר אלא כשעושה לאחרים שאינו מברך לעצמו, אבל כאן מברך בשביל השומע.
  8. וראה בספר וזאת הברכה יח עמ' 159, שהרבה פוסקים כתבו שגם מי שאינו חש שמחה יברך על פרי חדש.
  9. וראה ביאור הלכה רכה ג ד"ה פרי, שכתב שאין צורך בשיעור לברכת שהחיינו, וגם אם אכל כל שהוא מברך.
  10. וראה פסקי תשובות רכה י.
  11. וראה וזאת הברכה יח עמ' 162-163, רשימת הפירות שמברכים עליהם שהחיינו.
  12. וראה וזאת הברכה יח עמ' 161-162, פסקי תשובות רכה יז, שהרבה פוסקים הורו שגם פירות שמצויים כל השנה משום שמאכסנים אותם בבתי קירור, או שמביאים אותם מארץ אחרת ששם גדל פרי זה, אין מברכים עליהם שהחיינו; אבל אם הפירות הישנים אינם טריים כגון שהם יבשים, כבושים או בקופסאות שימורים, וכן אם הישנים ניכרים במראם וטעמם - מברכים על החדשים שהחיינו.
  13. יש מהפוסקים שכתבו שלא לברך על פירות האדמה שאינם חשובים כגון ירקות, ראה ערוך השולחן רכה יב, חיי אדם א סב ט. אבל על פרות האדמה שהם חשובים ומתחדשים משנה לשנה מברכים שהחיינו, ולכן מברכים על אבטיח, וכך כתבו הביאור הלכה רכה ג ד"ה פרי, והפעולת צדיק א קנד. וראה וזאת הברכה יח עמ' 161, שהאריך בזה.
  14. וראה משנה ברורה רכה סק"ב, שיש מהאחרונים שאומרים שלא לברך.
  15. וראה להלן בלידת בת.
  16. וראה ערך ברכות הודאה: הטוב והמטיב, שכשיש עמו שותף בטובה מברך הטוב והמטיב.
  17. וראה ערך ברכת הודאה, על ברכת מלביש ערומים שמברך בשעת לבישת בגד חדש.
  18. וראה פסקי תשובות רכג ו, שהמנהג שלא לברך אפילו על כלים חשובים כגון מכונית, מזגן, ארון, וכדו', אבל המברך עליהם לא הפסיד. ועדיף לקנות פרי חדש ולברך עליו, ולפטור דברים אלו, ואם יש לו בהם שותפים יכוין בברכת הטוב והמטיב שבברכת המזון לפטרם.
  19. בעל מנחת אלעזר עשה מעשה ובירך שהחיינו קבל עם ועולם בעת ההוצאה של שו"ת מנחת אלעזר ח"א וח"ב, ועשה כן בנוכחות אביו הגאון בעל דרכי תשובה. טעמם: יש שמחת לב גדולה בהוצאת ספר תורני ובגמרה של תורה; אף שחיוב ברכת שהחיינו על ספר חדש לא נזכר בש"ס ובגאונים, אין זה נחשב כברכה חדשה מדעתנו; אף אם יש ספק בחיוב הברכה, הרי יש דעות בפוסקים שבברכת שהחיינו לא אומרים ספק ברכות להקל, כי היא נתקנה על שמחת הלב – ראה להלן: בספק.
  20. טעמם: כל הנימוקים בעד ברכת שהחיינו כדלעיל, אלא שהברכה הראויה לשיטה זו היא ברכת הטוב והמטיב ולא שהחיינו, מכיוון שגם אחרים נהנים מהספר.
  21. טעמם: אין ברכה זו מוזכרת בש"ס ובראשונים, ואין לנו לחדש חלות ברכה חדשה; אין ההדפסה של הספר גמר המצווה, אלא עד שילמדו בו רבים, ואז כבר אין זמן מסויים אימתי יברך; שמא לא כיוון לבו לגמרי לשם שמים; מצוות לאו ליהנות ניתנו; כבר נתקנה ברכת התורה על שמחה של תורה, ואין לברך פעמיים על אותו דבר; שאלת ברכת שהחיינו בהוצאת ספר חדש היא מחלוקת הפוסקים, וספק ברכות להקל.
  22. וראה וזאת הברכה יח עמ' 170, שיש פוסקים שלא יברך, וכך הורה הגרש"ז אויערבאך.
  23. וראה בס' משנת יעקב ב רכה, שכן נהג החפץ חיים לפני גדולי תלמידיו.
  24. וראה בשו"ת תשובה מאהבה ב רלט שנוטה להכריע שלא יברך. וראה עוד בשו"ת יביע אומר ו או"ח כט; שו"ת ציץ אליעזר יח לג ג.