מיקרופדיה תלמודית:דבר שהיה בכלל ויצא מהכלל לטעון טען אחר שהוא כענינו

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: לא הייתה אפשרות לשמור את התמונה הממוזערת אל יעדה

הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - דבר בתורה הנכלל בסוג דברים הדומים לו, והוזכר בתורה בדין מיוחד, שונה מהכלל, יצא רק לאותם הדינים הדומים למה שיצא[2]

==

בין שלש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן, נמנית המידה: כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טען אחר שהוא כענינו, יצא להקל ולא להחמיר (תורת כהנים, ברייתא דרבי ישמעאל), ופירושה, שדבר הכלול בתורה יחד עם עוד כמה דברים בכלל אחד, ושוב הוזכר בתורה בפירוש, בדין שהוא שונה מהדינים של הכלל וקל מהם, אלא שהוא באותו ענין של הכלל, אנו אומרים שמה שהזכיר הזכיר, ומה שהניח הניח, ואינו טעון אלא מה שנתפרש בו (פירוש הראב"ד שם), ולפיכך אנו מקלים בו, ואין נותנים בו החומרות של הכלל (יבין שמועה קמא).

כגון בנגעי עור (ראה ערך נגעי עור בשר) - נאמר: וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בוֹ בְעֹרוֹ שְׁחִין וְנִרְפָּא (ויקרא יג יח), ונאמר: אוֹ בָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעֹרוֹ מִכְוַת אֵשׁ (שם כד. תורת כהנים שם), והוזכרו בהם מקצת דינים שישנם בכלל של נגעי עור, והונחו מקצתם, שמחיה כסימן טומאה, וכן הסגר לשבוע שני כשעמד הנגע בעינו שהוזכרו בעור לא הוזכרו בשחין ומכוה (פירוש הראב"ד שם); והלא השחין והמכוה בכלל כל הנגעים היו (תורת כהנים שם), ואילו לא כתב אלא הכלל שכולל נגעי עור היו השחין והמכוה בכלל, בין להקל ובין להחמיר (ספר הכריתות י א), וכשיצאו מן הכלל לטעון טען אחר שהוא כענינו יצאו להקל ולא להחמיר, להקל עליהם שלא ידונו במחיה, ושלא ידונו אלא בשבוע אחד (תורת כהנים שם), אבל הקולות שישנן בעור, אף על פי שלא הוזכרו כאן, היינו אם מראה הנגע למטה מארבע מראות הנגעים, או כולו הפך לבן, ישנן גם בשחין ומכוה, שאין להחמיר כאן יותר מהכלל (יבין שמועה קמא).

כשהטען האחר מחמיר

במה דברים אמורים כשהיוצא מן הכלל יצא לטעון טען אחר להקל יותר מהכלל, אבל אם הטען האחר מחמיר יותר מהכלל, אנו אומרים שיצא להחמיר ולא להקל, שהקולות שבכלל אין אנו נותנים ביוצא מהכלל, אבל החומרות שבכלל נותנים בו, שאי אפשר לנו להקל בו יותר מהכלל, מאחר שראינו שיצא להחמיר (ספר כריתות שם ד, בשם רבנו נתנאל).

כגון בטביחה ומכירה (ראה ערך ארבעה וחמשה). נאמר: וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ (שמות כא לז), והרי אף הטובח והמוכר היו בכלל, שנאמר: אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם (שם כב ו), והרי הכתוב מוציאו מכללו להחמיר עליו לשלם תשלומי ארבעה וחמשה (מכילתא משפטים, נזיקין יב).

הערות שוליים

  1. ו, טור' תשלד-תשלו.
  2. ההבדל בין מידה זו למידת דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד (ראה ערכו) הוא, שבמידה ויצא לטעון הדין משונה מהכלל, וביצא ללמד הדין שיצא אינו משונה מהכלל (כן משמע מספר כריתות י ד, בשם רבנו נתנאל).