מיקרופדיה תלמודית:דת יהודית

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - מנהגי הצניעות שנהגו בנות ישראל

גדרה

דת יהודית היא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל (רש"י כתובות עב א ד"ה דת יהודית; שו"ת הרשב"א ה רמו; רמב"ם אישות כד יב; טוש"ע אבן העזר קטו ד), להיות יתרות במידת הצניעות על כל שאר נשים (מאירי כתובות שם ד"ה אמר), אף על פי שאינו כתוב בתורה (רש"י כתובות שם), והעוברת על מנהגים אלו ועושה דברים של פריצות, יוצאים מהם דרכים ושבילים לזנות (מאירי שם[2], וראה ערך עוברת על דת).

איזוהי דת יהודית - אינה יוצאה וראשה פרוע, אינה טווה בשוק, ואינה מדברת עם כל אדם; אבא שאול אומר אף אינה מקללת יולדיו בפניו; רבי טרפון אומר אף שאינה קולנית (משנה כתובות עב א. וראה להלן פירושיהם).

פריעת הראש

גדרו

פריעת הראש, שהיא גילוי שער ראשה, אף שמן התורה אין האיסור אלא כשהיא יוצאת לרשות הרבים כששער ראשה מגולה לגמרי (ראה ערך דת משה; הפורעת ראשה), מכל מקום מנהג דת יהודית הוא שאינה יוצאת אפילו בקלתה על ראשה (כתובות עב ב), והוא סל שיש לו מלמטה בית קיבול להולמו בראשה, ובית קיבול למעלה לתת בו פלך ופשתן (רש"י שם ד"ה קלתה. וראה ערוך ערך קלת), ואפילו ששערה מכוסה במטפחת (רמב"ם אישות כד יב, ובפירוש המשניות כתובות שם; טוש"ע אהע"ז קטו ד), כיון שיש בה נקבים כנקבי הסל (ב"ח שם, וראה שם ובבאור הגר"א סק"י שהוא הפירוש קלתה שבגמרא לדעת הרמב"ם), הרי זו עוברת על דת יהודית עד שתתן עליה רדיד ככל הנשים (רמב"ם שם; טוש"ע שם).

רדיד הוא החופה את כל גופה כמו טלית (רמב"ם אישות יג יא; טוש"ע שם עג א. וראה פרישה קטו י), ודוקא אם דרך הנשים באותו מקום שאינן יוצאות לשוק בלא רדיד כזה, אבל אם דרכן לצאת בכיפה - צעיף (רש"י כתובות סד ב ד"ה כפה) - שעל ראשה בלבד, ולא ברדיד, יוצאת בכיפה (פרישה שם, על פי רמב"ם פרק יג שם וטוש"ע עג שם. וראה ערוך ערך קלת שכיפה היא קלתה ולא תצא[3]).

היוצאת למבוי

מבוי מפולש, או חצר שהרבים עוברים בו, דינם כרשות הרבים, שאפילו בקלתה לא תצא, משום דת יהודית (טוש"ע אהע"ז קטו ד. וברמב"ם אישות כד יב: למבוי מפולש, ולא הזכיר חצר שרבים כו'. וראה באור הגר"א שם סק"י).

מחצר לחצר דרך מבוי - שאינו מפולש (מאירי שם, וכן כתב בבאור הגר"א שם סק"י לדעת הרמב"ם) - אף שמן התורה אפילו כשפרועה לגמרי מותר, מכל מקום מדת יהודית צריכה לצאת עם קלתה, ובלא קלתה - אסור (גמרא שם, וראה בית שמואל שם סק"ט), אלא שיש סוברים שמכל מקום דבר שאינו הגון הוא לצאת אפילו עם קלתה (בית יוסף שם, לדעת הטור ותמה עליו; ב"ח שם, בדעת הרמב"ם והטור ויישב דבריהם).

היוצאת לחצר

בחצר שאין עוברים בה הובא בפוסקים כמה דעות:

  • יש סוברים שאפילו פרועה לגמרי מותר, ואין בזה גם משום דת יהודית (תוספות כתובות עב ב ד"ה ואלא; ריטב"א שם; שו"ע אהע"ז קטו ד, וראה שו"ע שם כא ב), שאם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה - שהכל יצטרכו לגרש נשותיהם (גמרא שם) -, שאין אשה נזהרת מלכסות ראשה בחצרה (ר"ן שם לב ב ד"ה קלתה), אלא שמכל מקום יש שכתבו שמגונה הדבר (מאירי שם עב א).
  • יש מוכיחים בדעת הירושלמי שאף בחצר אסור בלא קלתה (ירושלמי שם ז ז, וכפירוש הקרבן העדה ופני משה שם[4]), ופסקו כן להלכה (ערוך ערך קלת; סמ"ג עשין מה; טור שם קטו[5]).
  • יש סוברים שאף לדעת הבבלי הדין כן, ולא אמרו שאם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו אלא כשיוצאת בקלתה (ב"ח שם, ובית שמואל שם סק"ט[6]).
  • יש שכתבו להשוות הדעות, שאם אין רבים מצויים בחצר, אבל דרים שם גם אנשים אחרים, אין שם היתר אלא בקלתה; אבל בחצר שדרים שם ביחידות לגמרי, מותר אפילו בגילוי השער לגמרי (ט"ז שם סק"ה).
  • יש שכתבו שנהגו בכל גבול ישראל שאפילו בפני אנשי ביתה אינה שרויה בפריעת הראש בלי קלתה או

כיפה לראשה (ב"ח שם; מגן אברהם עה סק"ד. על פי הזוהר נשא קכה ב[7]. וסיים: וכן ראוי לנהוג; שו"ת חתם סופר או"ח לו).

ויש מוסיפים, שכיון שכך קיבלו עליהם אבותינו ואבות אבותינו בכל תפוצות ישראל, כבר נעשה מנהג זה דת יהודית (שו"ת חתם סופר שם. וראה באור הלכה למשנה ברורה עה ב).

המגלות חלק מועט משערן

נשים היוצאות בשורה אחת של שער מגולה בין האוזן לפדחת - יש שכתבו שאין בזה איסור, שכך היתה דרך בנות ישראל מעולם, ואף בזמן התלמוד נהגו כך (שו"ת מהר"ם אלשקר לה, על פי בבא בתרא ס ב בת צדעא לפירוש הערוך ערך בת צדעא; רמ"א בשו"ע עה ב, וראה מגן אברהם שם סק"ד); ויש שכתבו שאף בזה כבר נהגו איסור בכמה ארצות ונעשית הלכה (שו"ת חתם סופר או"ח לו, על פי הזוהר נשא קכה ב שכל חוט שערה אסור, וכתב שבארצותינו נהגו כהזוהר. וראה באור הלכה למשנה ברורה עה ב).

פאה נכרית

פאה נכרית, שהיא כיסוי המונח על הראש העשוי משערות תלושות, בין משלה ובין משל חברתה, אין איסור שתצא בה אפילו לשוק, ואין בזה משום פריעת ראש, שהרי התירו לצאת בשבת בפאה נכרית בחצר, כדי שתראה מקושטת ולא תתגנה על בעלה (ראה שבת סד ב ורש"י), מוכח שבחול מותר אף ברשות הרבים, והדברים אמורים כשאיננה מכוסה בצעיף, שאם כן אין לה תועלת מקישוט זה, והרי כל עצמה אינה יוצאה בפאה נכרית אלא כדי שתיראה בעלת שער (שלטי גבורים שבת פרק ו; רמ"א בדרכי משה או"ח שג ו ובשו"ע שם עה ב; מגן אברהם שם סק"ה).

ויש אוסרים אף בפאה נכרית (שו"ת שבסוף ספר באר שבע יח, ודחה הראיה משבת באופנים שונים, אבל במגן אברהם שם הביאו ופסק שלא כמותו. וראה שו"ת שאילת יעב"ץ א ט, ושם ב ז-ח שאוסר)[8].

בעניין זה נחלקו אף רבים מפוסקי זמנינו – יש שהתירו עם מגבלות שונות בצורת הפאה הנכרית, ויש שכתבו שאף המתירים שהובאו לעיל, לא התירו בפאות שלהם מראה טבעי[9].

על בתולות המותרות בפריעת ראש, ראה ערך דת משה.

שאר נוהגי צניעות

הטווה בשוק

טווה בשוק שאמרו שאינה דת יהודית, הוא שטווה ומראה זרועותיה לבני אדם (רב יהודה אמר שמואל בכתובות עב ב, וראה בבא קמא מח א, ורש"י ד"ה למיפא; רמב"ם אישות כד יב; טוש"ע אהע"ז קטו ד)[10], או שטווה ורד כנגד פניה (רב חסדא אמר אבימי בגמרא שם), ובביאור הדבר נחלקו ראשונים:

  • יש מפרשים שטווה בכפה על ירכה, והחוט יורד כנגד פניה של מטה (רש"י שם ד"ה בטווה; תוספות רי"ד שם ד"ה ר"ח).
  • יש מפרשים שטווה צמר אדום כורד כדי שיפול על פניה מזהרוריתו, וזהו עזות מצח ופריצות (ערוך ערך בתולת הורד, בשם הגאון; תוספות כתובות שם ד"ה וטווה, בשם ר"ח; אוצר הגאונים כתובות עמ' 219 מפי' בת"י הכהן, בשם רב האי גאון).
  • ויש מפרשים שטווה ורד - פרח - וכיוצא בו כנגד פניה, על פדחתה או לחייה, כדרך שעושות הגויות הפרוצות (רמב"ם אישות שם; מאירי שם; טוש"ע שם).

וכל הפירושים עולים להלכה, שכל שהוא עזות אינה דת יהודית (חלקת מחוקק שם סק"י).

המדברת עם כל אדם

מדברת עם כל אדם שאמרו, היינו שמשחקת עם בחורים (רב יהודה אמר שמואל בגמרא בכתובות עב ב; רמב"ם אישות כד יב; טוש"ע אהע"ז קטו ד), דרך חוצפה (מאירי שם), ולאו דוקא משחקת, אלא כל שמדברת שיחה יתרה אפילו בלי שחוק הרי זו כמשחקת (שיטה מקובצת שם, בשם תלמידי רבינו יונה; חלקת מחוקק ובית שמואל שם ס"ק יב, על פי גמרא שם); או שמטיילת ומדברת עמהם דברי בטלה (ריטב"א שם ד"ה במשחקת), ולאו דוקא בחורים, ובפרט רווק שאין לו אשה (חלקת מחוקק שם).

המקללת יולדיו בפניו

נחלקו המפרשים כיצד מקללת יולדיו בפניו:

  • יש מפרשים שמקללת אביו של בעלה - או אמו (שיטה מקובצת כתובות עב ב, בשם תלמידי רבינו יונה) - בפני בעלה (רמב"ם אישות כד יב; טוש"ע אהע"ז קטו ד), או בפני בן בעלה (רש"י כתובות שם ד"ה במקללת; תוספות שם ד"ה יולידיו בפירוש א; תוס' רי"ד שם; בית יוסף שם ועוד); ויש חולקים וסוברים שבפני בן בעלה אינו בכלל (כסף משנה שם, בדעת הרמב"ם; המחבר בשו"ע שם[11]).
  • יש מפרשים שמקללת אבי אביו של בעלה בפני בעלה (תוספות שם, בשם יש מפרשים; מאירי שם, בשם גדולי המפרשים; וראה דרכי משה שם סק"ה, בשם הגהות מרדכי).
  • יש מפרשים שמקללת אבי אביו של בעלה בפני אבי בעלה (מאירי שם, בשם יש גורסין).
  • ויש אומרים שהוא הדין מקללת אבי בעלה בפני עצמו (ריטב"א כתובות שם ד"ה גירסת; רמ"א בשו"ע שם, בשם יש אומרים, וכתב שכן משמע מפרש"י[12]); ויש מוכיחים בדברי ראשונים שסוברים שבפני אבי בעלה בעצמו אינו בכלל (בית יוסף שם, בדעת הרמב"ם).

המקללת את בעלה בעצמו

המקללת את בעלה בעצמו כל שכן שעוברת על דת יהודית (שיטה מקובצת כתובות עב ב, בשם הרא"ה; תשובות המיוחסות לרמב"ן קב; רמ"א בשו"ע אהע"ז קטו ד).

מקללת אף בלי שם הקודש

קללה שאמרו היא אפילו בלי שם - הקודש - או כינוי (שיטה מקוצת שם, בשם תלמידי רבינו יונה. וראה פתחי תושבה קטו סק"י, בשם מהרא"ל מבריסק שדוקא בשם או בכינוי, וכתב שלא משמע כן מהגמרא שם).

מה היא קולנית

קולנית שאמרו היא שמדברת בביתה ושכניה שומעים את קולה (תוספתא כתובות ז; שמואל בירושלמי שם ו), היינו שמשמעת קולה על עסקי תשמיש (רבי יהודה אמר שמואל בכתובות עב ב[13]), ומצאנו בראשונים כמה ביאורים בכך:

  • שכשהבעל מדבר עמה על עסקי עונה מריבה עמו, ודבריה נשמעים לשכניו והוא בוש בדבר (רש"י שם ד"ה על[14]).
  • שתובעת התשמיש בקול רם מבעלה עד ששכנותיה שומעות אותה (רי"ף כתובות לג א, ורא"ש שם ז ט; רמב"ם אישות כד יב; טוש"ע אהע"ז קטו ד).
  • שמסרבת בלי שום סיבה לטבול מנדותה, עד שצריך להרבות עליה רעים ורעות ולהודיע צערו לרבים, והקול נשמע וחרפה היא לו (שיטה מקובצת כתובות שם, בשם רש"י במהדורא קמא; מאירי שם, בשם גדולי הרבנים. ובעיטור אות מ מרד, בשם רש"י בקיצור שאינה רוצה ללכת לטבילה ושכנותיה שומעות).

וכל הפירושים עולים להלכה, שהכל בכלל קולנית (חלקת מחוקק שם ס"ק יג לשני הפירושים הראשונים).

על קולנית בשעת תשמיש מחמת חולי, ראה ערך מומי אשה.

אופנים נוספים לעוברת על דת יהודית

אף זו שיוצאה ובגדיה פרומים משני צדדיה; ורוחצת עם בני אדם; ולבה גס בעבדיה ושפחותיה ושכנותיה - אינה נוהגת כדת משה וישראל (תוספתא כתובות ז, ורצונו לומר דת יהודית, שכלול שם עם ראשה פרוע וטווה בשוק. וראה ברייתא גיטין צ ב).

בגדיה פרומים, היינו אצל אצילי ידיה, כדרך "אדומיות שבצרפת" שבשרן נראה מצדיהן (רש"י גיטין צ ב ד"ה ופרומה), ורוחצת אין הכוונה עם בני אדם ממש, שהרי זה רגלים לדבר שזונה היא ואסורה לו, אלא רוחצת במקום שבני אדם רוחצים, והיא נכנסת לעיניהם לאחר יציאתם כשהם לובשים את בגדיהם (גמרא שם, ורש"י ד"ה במקום).

התובעת תשמיש בפה

מידה טובה בנשים שאינה תובעת תשמיש בפה אלא בלב (עירובין ק ב; רמב"ם אישות טו יח: ציוו חכמים), והעושה כן נקראת חצופה (נדרים כ ב; טוש"ע או"ח רמ ג, ומגן אברהם שם ס"ק יד. וראה לעיל: מה היא קולנית פירוש הרמב"ם בקולנית), וציוו חכמים על האשה שתהיה צנועה בתוך ביתה, ולא תרבה שחוק וקלות ראש בפני בעלה, ולא תהיה מדברת בעסקי תשמיש (רמב"ם אישות שם).

לחגור בסינר

עזרא תיקן שתהיה אשה חוגרת בתוך ביתה בסינר (בבא קמא פב א; רמב"ם אישות כד יג: תמיד), בין מלפניה ובין מלאחריה (ירושלמי מגילה ד א), משום צניעות (בבא קמא שם), מפני מעשה שהיה שרבעה קוף מאחוריה (ירושלמי מגילה שם); ויש מפרשים שבשעה שעושה מלאכתה יש לחוש שתחוס על בגדיה ותחשוף שוליה והדבר מגונה (מאירי בבא קמא שם, ולפי זה צריך לומר שהסינר הוא על בגדיה).

סינר זה הוא כעין מכנסים קטנים (רש"י בבא קמא שם ד"ה סינר, וכן פירש בערוך ערך סנר, וראה ערוך השלם שם); ויש מפרשים חגורה (פירוש המשניות לרמב"ם שבת י ד, וכן פירש במוסף הערוך שם[15]).

אם לא חגרה סינר, אינה עוברת על דת (רמב"ם אישות שם: אינה עוברת על דת משה, ובמגיד משנה שם על דת יהודית).

על העוברת על דת יהודית בנוגע לגרושיה ולכתובתה, ראה ערך עוברת על דת.

הערות שוליים

  1. ח', טורים יט-כד.
  2. וראה גיטין צ ב, וירושלמי סוטה א א שלמדים שמצוה לגרשה מכי מצא בה ערות דבר, וראה רא"ש כתובות ז ח לענין הפסד כתובה משום חציפות וחשד זנות.
  3. וראה עוד רמב"ם סוטה ג ה שבכיפה היא רק בתוך ביתה, ונראה שהכל לפי הענין אם מכסה כל השער או לא.
  4. וכן כתבו בסמ"ג עשין מה לדעת הירושלמי, וריא"ז בשלטי גבורים כתובות שם.
  5. וראה בית יוסף שם שתמה עליו, ובב"ח שם שיישב וצידד אף בדעת הרמב"ם כן.
  6. וראה ערך עוברת על דת שלענין כתובה יש בזה מחלוקת לדעת הבית שמואל בין הבבלי וירושלמי.
  7. עמוד רלט במגן אברהם טעות סופר.
  8. וראה עוד שו"ת תשובה מאהבה א מח; שו"ת הרי בשמים א לו.
  9. ראה על כך ועוד בשו"ת דברי חיים יו"ד ב נט; שו"ת הר צבי אבן העזר פט; שו"ת אגרות משה אהע"ז ב יב; שו"ת יביע אומר ד אהע"ז ג, ושם ה אהע"ז ה; שו"ת דברי יציב יורה דעה נה-נו; שו"ת תשובות והנהגות ד רצד. וראה עוד בארוכה בספר לבושה של תורה כח.
  10. וראה מאירי שם שמדובר שעושה כן דרך חוצפה. אמנם ההפלאה בקונטרס אחרון קטו פירש טווה בשוק שעל ידי מלאכתה נתגלו זרועותיה ולא שגילתה בכוונה, ולכן לא די בפעם אחת שתיקרא עוברת על דת אלא ברגילה בכך, וראה ערך עוברת על דת.
  11. וראה חלקת מחוקק שם ס"ק יד שתמה למה לא פסק כרוב הפוסקים, וראה באור הגר"א שם ס"ק יג.
  12. ראה חלקת מחוקק שם ס"ק טו שלא משמע כן מרש"י, ובבית שמואל שם ס"ק טו כתב שכן משמע מרש"י בפירוש לסבא באפי בריה וכל שכן בפני עצמו.
  13. וראה קרבן העדה ופני משה בירושלמי שם שפירשו כן גם דברי שמואל שם.
  14. וכעין זה בתשובות גאונים [הרכבי] רנב: כגון שתובעה והיא נמנעת בתחילה עד שמפייסין אותה, וקולה נשמע לשכנותיה בזאת.
  15. וראה שיטה מקובצת בבא קמא שם בשם גאון סינר שרגילות נשים לחגרו על מתניהם בסמוך לווסתן כו' ומגיע עד לקרקע.