מיקרופדיה תלמודית:הלכה (ג) - כללי ההלכה במחלוקת התנאים

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: לא הייתה אפשרות לשמור את התמונה הממוזערת אל יעדה

הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - קביעת ההלכה במחלוקת בין התנאים השונים

הכללים שנאמרו בתלמוד

כמה כללים אמרו איך לפסוק הלכה במקום מחלוקת של תנאים, מהם כללים שנאמרו בברייתות על ידי תנאים, ומהם שנאמרו בתלמוד על ידי אמוראים.

הכללים שנאמרו בברייתות הם:

  • הלכה כבית הלל (ראה להלן. עירובין ו ב).
  • משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי (ראה להלן. גיטין סז א).

הכללים שנאמרו בתלמוד הם כאלה שנאמרו במקום אחד, ונחלקו בהם אמוראים כיצד נאמרו, וכאלה שנאמרו במקומות שונים.

הכללים שנאמרו במקום אחד הם:

  • הלכה כרבי עקיבא מחברו (ראה להלן).
  • הלכה כרבי יוסי מחברו (ראה להלן).
  • הלכה כרבי מחברו (ראה להלן. עירובין מו ב).
  • רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה.
  • רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי (ראה להלן).
  • רבי מאיר ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי (ראה להלן).
  • רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה (ראה להלן).
  • ורבי יוסי ורבי שמעון הלכה כרבי יוסי (ראה להלן).

כללים נפרדים בהלכה אמרו במקומות שונים בגמרא ביחס לשאר תנאים: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל הלכה כמותו (ראה להלן. גיטין לח א ו); הלכה כרבי מאיר בגזרותיו (ראה להלן. עירובין מז א), ועוד (ראה להלן: בשאר תנאים).

גדר הכללים

בגדר ההלכה של כללים אלה שאמרו בגמרא נחלקו אמוראים:

  • יש אומרים שנאמרו בלשון הלכה (רבי אסי בעירובין מו ב) ממש לסמוך על זה ולהורות הלכה למעשה (רש"י שם ד"ה ר' אסי), ואפילו להקל (תוספות רי"ד שם).
  • יש אומרים שלא נאמרו אותם הכללים בלשון הלכה, אלא מטין נאמרו (רבי חייא בר אבא בגמ' שם), שמטים ההוראה כן, שאדם יחיד שבא לשאול מורים לו כן, אבל אין דורשים כן ברבים (רש"י שם ד"ה מטין).
  • ויש אומרים נראים נאמר (רבי יוסי ורבי חנינא בגמ' שם), שאין מורים לעשות כן, אבל אם עשה כן אין מחזירים אותו (רש"י שם ד"ה נראין).

ויש מהראשונים מפרשים שהלכה היינו שאם עשה מעשה כשני, נגד הכלל, מחזירים אותו; ומטין פירושו שאם בא לעשות מעשה כשני, נגד הכלל, מוחים בידו, אבל אם עשה אין מחזירים אותו; ונראים פירושו שאם בא לעשות כשני אין מוחים בידו, אבל אם עשה ככלל שאין מחזירים אותו לא היו צריכים לומר נראים, שאפילו אם לא נאמר כלל הלכה לא כזה ולא כזה אם עשה כאחד מהם אין מחזירים אותו (תוספות שם ד"ה רבי; רשב"א שם).

כשיוצא מהתלמוד בניגוד לכלל

במקום שנאמר מפורש בתלמוד הלכה כפלוני, נגד הכללים, אין סומכים על הכללים (עירובין שם; שו"ת הרשב"א א תלא ותרפח), וכן בכל מקום שדברי התלמוד מוכיחים להיפך מהכללים (שו"ת הר"ן מט; ב"ח חו"מ כה א).

החולק על הכלל

יש מהאמוראים החולקים על הכללים שנאמרו במקום אחד ואינו סובר אותם (רב משרשיא שם מו ב; רב שם מז א-ב), ולדעתו במקום שמסתבר כפלוני - הלכה כמותו, ובמקום אחר שמסתבר כחברו - הלכה כמותו (רש"י שם מו ב ד"ה להני כללי), ואין הלכה כמותו (רבנו חננאל שם; רי"ף שם; רא"ש שם ד ט).

וכשפוסק הלכה בתלמוד נגד הכללים הללו, נחלקו ראשונים אם סומכים על זה, שייתכן שגם אלו הסוברים הכללים מודים שהלכה זו יוצאת מן הכלל (רשב"א וריטב"א עירובין שם ב); או שאין סומכים עליו כלל, מאחר שהוא חולק על הכללים (ר"ן שבת לו ב).

צורת קביעת ההלכה בתלמוד

בדבר שנחלקו בו תנאים אין אמוראים קובעים הלכה בגוף הדין, אלא אומרים הלכה כפלוני, וכשמאריכים לומר הלכה בגוף הדבר שואלים בגמרא למה לא אמר הלכה כפלוני בלבד, אלא אם כן יש מי שמהפך את שמות התנאים שאז לא די אם יאמרו סתם הלכה כפלוני (מגילה לא ב - לב א, וגיטין כח א).

כשתלוי במחלוקת אחרת

אין סומכים על הכללים במקום שהדבר תלוי במחלוקת אחרת, שמצד אותה המחלוקת ראוי לפסוק כדברי האחר (מאירי עירובין שם).

דברים שאינם נוהגים בזמן הזה

בדברים שאינם נוהגים בזמן הזה כקדשים וטהרות, נחלקו בהם:

  • יש אומרים שלא נאמרו בהם הכללים של פלוני ופלוני הלכה כפלוני (מהרי"ק קסה; תשב"ץ ג לז), שלא אמרו לסמוך על הכללים אלא בדרך הרוב, שראו חכמים שפלוני חריף יותר, או מקובל מרבותיו יותר מחברו, אבל לא שירדו לסוף כל מחלוקת ומחלוקת בפרטות לומר שיהיה הפסק כפלוני, והיה כח ביד חכמי התלמוד לקבוע הלכות כמו שנראה בעיניהם, ולא קבעו אלא במה שהוצרכו לקבוע, היינו הדינים שהיו נוהגים בימיהם, אבל על הלכות שלא נהגו אז לא דיברו בהם ולא קבעו הלכה (מהרי"ק שם).
  • ויש אומרים שאף בדינים שאינם נוהגים בזמן הזה הולכים אחר אותם הכללים (רש"י מנחות נב א ד"ה הי מינייהו, ותוספות זבחים ו א ד"ה אחד, לפי יד מלאכי כלל רלד; יד מלאכי שם, ויעיר אוזן ה יג, והון עשיר נגעים א ד, ומגן אברהם ריח סק"ג, בדעת הרמב"ם).

ומכל מקום הכלל של הלכה-כסתם-משנה (ראה ערך) לדברי הכל נאמר אף בקדשים וטהרות (מלא הרועים שונה הלכות כ), וכן הכלל של יחיד ורבים הלכה כרבים, שאין זה מקביעת כללי הלכה של התלמוד אלא מדין תורה של אחרי רבים להטות (תשב"ץ שם).

בית שמאי ובית הלל

הלכה כבית הלל

לעולם הלכה כבית הלל (תוספתא עדויות (צוקרמאנדל) ב ג; עירובין ו ב; ירושלמי ברכות א ד) לאחר שיצתה בת-קול (ראה ערכו) - ביבנה (ירושלמי שם) - ואמרה כן (בבלי שם; ירושלמי שם). ששלש שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו, והללו אומרים הלכה כמותנו (עירובין יג ב), יצתה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הם, והלכה כבית הלל (גמ' שם; ירושלמי שם).

ומפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותם, מפני שנוחים ועלובים היו - אף על פי שבית שמאי היו מחודדים יותר (תוספות שם ו ב ד"ה כאן, על פי יבמות יד א) - ושונים דבריהם ודברי בית שמאי (גמ' שם יג ב), שכשהיו בית שמאי מביאים ראיה לדבריהם מן התורה, ובית הלל מביאים ראיה ממקרא אחר, היו בית הלל דורשים את המקרא של בית שמאי למה בא, ולא היה קל בעיניהם (רש"י שם ד"ה ושונין, על פי ברכות י ב), ולא עוד אלא שמקדימים דברי בית שמאי לדבריהם (גמ' שם, על פי משנה סוכה כח א), ומשום כך זכו לכוון תמיד דבריהם להלכה (הליכות עולם שער ה).

בתורת ודאי

בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה (ברכות לו ב), שאינו בגדר ספק כלל אלא ודאי (רש"י שם ד"ה אינה משנה), ודברי בית שמאי בטלים לגמרי כאילו לא נזכרו, ואינו דומה לשאר מחלוקת חכמים שהוכרעה על פי הרוב, מפני שבית הלל הם רוב בצירוף הסכמת הבת קול (חוות יאיר צד)[2], ואפילו במקום שהמשנה לא נכנסת להלכות שיש בהן מחלוקת, סותמת כבית הלל (ביצה יא ב).

מי שעשה כבית שמאי

מי שעשה כדברי בית שמאי, במקום שאף לבית הלל מותר לעשות כדברי בית שמאי, כגון בקריאת שמע שלבית שמאי צריכים לקרוא בערב בהטייה דוקא, ובבוקר בעמידה דוקא, ולבית הלל לעולם קורא כדרכו, בין יושב ובין עומד (תוספות רא"ש ורשב"א ברכות יא א), נחלקו הדעות:

  • יש אומרים שאם עשה כדברי בית שמאי - עשה (תני רב יחזקאל בגמ' שם).
  • ויש אומרים שאם עשה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום (רב יוסף בגמ' שם), אף על פי שבית שמאי מחמירים (תוספות ורשב"א ותוספות הרא"ש שם), וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה (רב נחמן בר יצחק בגמ' שם), וכן הלכה, והמחמיר לעשות כבית שמאי נקרא עבריין (טוש"ע או"ח סג ב).

ובדיעבד, שעשה כבית שמאי, נחלקו הדעות:

  • יש אומרים שלא יצא ידי חובת עיקר המצוה (תוספות הרא"ש שם; מאירי שם, בשם יש שאומר), משום גזרה (מאירי שם), לפי שיש לחוש שלפעמים לא יוכלו להחמיר - להטות בערב בקריאת שמע - וימנע מלקרות (תוספות הרא"ש שם), או שלא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות (מאירי שם, על פי ברייתא בגמ' שם ברבי ישמעאל).
  • ויש אומרים שיצא ידי חובה (פרי מגדים שם, אשל אברהם סק"ב, מסתימת הפוסקים; משנה ברורה שם סק"ה, בשמו).

וכל זה במקום שלבית הלל אין שום יתרון וחומרא כשעושים כבית שמאי, אבל אם גם לבית הלל יש יתרון וחשיבות לעשות כבית שמאי אלא שאינם מצריכים לעשות כן, הכל מודים שיכול אדם להחמיר כבית שמאי (תוספות יום טוב שבת א ט, על פי ברכות נג ב; מגן אברהם סג סק"ג).

סתם משנה

ואפילו שיש סתם משנה כבית שמאי - וכלל בידינו: הלכה-כסתם-משנה (ראה ערכו) - בכל זאת הלכה כבית הלל (רא"ש עירובין ג ב).

דברים שבהם הלכה כבית שמאי

אכן, יש דברים שנקבעה הלכה בהם כבית שמאי:

  • בשמנה-עשר-דבר (ראה ערכו) נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל בעלית חנניה בן חזקיה בן גוריון, וקבעו הלכה כמותם (משנה שבת יג ב), שתלמידי בית שמאי עמדו להן מלמטה והיו הורגים בתלמידי בית הלל, וששה מהן עלו לעלייה (ירושלמי שבת א ד), ופסקו כבית שמאי מדין של אחרי רבים להטות (ראה ערך הלכה א. פירוש המשניות לרמב"ם שם).
  • יש מן הגאונים והראשונים שאמרו שבששה דברים הלכה כבית שמאי, שלשה מהם במשנה ושלשה בברייתא (סדר רב עמרם גאון (הרפנס), קריאת שמע וברכותיה; תוספות סוכה ג א ד"ה דאמר, ורא"ש שם א א, בשמו; מבוא התלמוד; ספר כריתות, ימות עולם ג א): בנטילת ידים (ראה ברכות נב ב), בברכת המזון (ראה שם נג ב), בסוכה (ראה סוכה ג א), בחוטי ציצית (ראה מנחות מא ב), בגדיל הציצית (ראה שם), ובסדין בציצית (ראה שם מ ב); ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שלעולם הלכה כבית הלל, חוץ ממקום שנפסק בתלמוד מפורש כבית שמאי (רי"ף ורבנו יונה ברכות נא ב; סדר תנאים ואמוראים יב).
  • במקום שאמרו חזרו בית הלל להורות כבית שמאי, הלכה כבית שמאי (סדר תנאים ואמוראים שם; ספר כריתות שם).
  • אם מצינו כמה תנאים שסוברים כבית שמאי, הלכה כמותם (תוספות כתובות נג א ד"ה שאין).

משנת רבי אליעזר בן יעקב

משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי (שמעון בן עזאי ביבמות מט ב; אבא שאול בגיטין סז א).

  • קב - ששונה בדרך קצרה (אגרת רב שרירא (מצגר), כיצד נכתבה המשנה); או שדבריו במשנה מועטים (רש"י שם ד"ה משנת), שלא לימד הרבה כשאר חבריו (רש"י גיטין שם ד"ה קב).
  • ונקי - שמה שאמר נקי הוא וברור מכל ספק, שהיא כסולת נקיה (רבנו חננאל עירובין שם; ערוך, קב).

נגד הרבים

הלכה כמותו בכל מקום (רש"י יבמות שם ד"ה ונקי), ואפילו יחיד אצל רבים (רשב"א וריטב"א עירובין פח ב, בשם הגאונים, והסכימו עמם; יד מלאכי תיד,תיז); ויש הסוברים שכלל זה נדחה מפני הכלל שיחיד ורבים הלכה כרבים (רשב"א שם, בשם יש מי שאומר, על פי גמ' שם סב ב; ריטב"א שם פח ב, בשם יש למדין).

בברייתא

כלל זה נחלקו בו ראשונים אם נאמר רק במשנה, ולא בברייתא (תוספות גיטין נב ב ד"ה הלכה, בשם רבנו תם; אור זרוע א קח, בדעת רש"י; רשב"א ומאירי חולין סד ב, בשם הרי"ף; תורת הבית הארוך ב ד; הגהות אש"רי בבא קמא ד ה, בשם מהרי"ח, שכתב בשם הלכות גדולות); או שנאמר אף בברייתא (רש"י קדושין סב ב ד"ה כמאן; כן משמע מרש"י יבמות מט ב ד"ה משנת, לגירסתנו, וד"ה קב; רשב"ם בבא בתרא קלח א ד"ה יורשין; רא"ש ביצה א ז)[3].

מקומות שאין מוכרח שהלכה כמותו

ויש מקומות שבהם הכל מודים שאין מוכרח שההלכה כרבי אליעזר בן יעקב:

  • כשרבי אליעזר בן יעקב אומר הלכה לא בשם עצמו, אלא בשם אחר, אפשר שהוא עצמו אינו סובר כן, ואין הלכה כמותו (תוספות יום טוב כלאים ד ח).
  • כשלא מסתבר טעמו של רבי אליעזר בן יעקב, יתכן שאין הלכה כמותו (תוספות בכורות כג ב ד"ה משנת; פירוש הרא"ש לנדרים כג ב ד"ה הלכתא).

מקומות שאין הלכה כמותו

ובמספר מקומות הכל מודים שאין הלכה כמותו:

  • כשאמוראים חולקים במחלוקת של רבי אליעזר בן יעקב, וכללי ההלכה במחלוקת אמוראים סותרים לכלל של משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי (תוספות קדושין סב ב ד"ה ואמר).
  • במקום שמוכח משיטת התלמוד שלא כרבי אליעזר בן יעקב (רא"ש נדרים ה א, ובבא בתרא ז ב, בשם רבנו תם).
  • כשאין הלכה במקצת דבריו של רבי אליעזר בן יעקב, לא מסתבר שבמקצתו תהיה הלכה כמותו (רא"ש עירובין שם).
  • אין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב נגד סתם משנה (ראה ערך הלכה כסתם משנה. כסף משנה תמידין ד ז).
  • הכלל של משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי נדחה מפני הכלל של אין-הלכה-כשיטה (ראה ערכו), שאף אם רבי אליעזר בן יעקב נמנה בין השיטה, אין הלכה כמותו (ר"ן קדושין סב ב; כסף משנה אישות ז טז, ושם שמיטה ג ח; ש"ך יו"ד רצד ס"ק לא).
  • וכן נדחה הכלל מפני הכלל של הלכה כרבי עקיבא מחברו (ראה להלן: כרבי עקיבא מחברו. כסף משנה רוצח ט ט).
  • ונדחה מפני הכלל של הלכה כרבי יוסי מחברו (ראה להלן: כרבי יוסי מחברו. הלכות גדולות, הלכות קצובות דבני מערבא, עמ' תקפח במהדורת מכון ירושלים; כן משמע מהכסף משנה ביאת מקדש ז ח).
  • ונדחה מפני הכלל של הלכה כרבן שמעון בן גמליאל במשנתנו (ראה להלן: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל. הלכות גדולות שם; תוספות עירובין סב א ד"ה אמר)[4].

מאה ושנים מקומות

יש מהגאונים שכתב שקבלה היא שבמאה ושנים מקומות, כמנין "קב", הלכה כרבי אליעזר בן יעקב, ולא יותר (רא"ש עירובין ד ב, ומרדכי שם תצז, בשם רבנו חננאל, שכתב מפי הקבלה).

כרבי עקיבא מחברו

הלכה כרבי עקיבא מחברו (עירובין מו ב), אפילו היה קודם לו, כל שלא היה רבו (תוספות יום טוב פאה ג ו; יד מלאכי תקפה)[5].

נגד הרבים

אם ההלכה כרבי עקיבא נגד הרבים, נחלקו הדעות:

  • יש אומרים שההלכה כמותו (שאילתות מח; תוספות יומא ד ב ד"ה מסייעא; ט"ז או"ח קסז סק"ד, ושם תצח סק"ה).
  • ויש אומרים שההלכה כרבים, וההלכה כרבי עקיבא מחברו אך לא מחבריו (גמ' שם, לגירסת כת"י מינכן; רש"י כתובות פד ב ד"ה בדבר משנה; רשב"ם פסחים קטז ב ד"ה כן יגיענו), אם לא במקום שמסתבר טעמו של רבי עקיבא (רדב"ז נדרים א כד).

אם הרבים שנחלקו על רבי עקיבא אינם עומדים בדעה אחת, אלא כל אחד יש לו דעה אחרת, אינם נקראים רבים, ולדברי הכל הלכה כרבי עקיבא (כסף משנה תפלה ב ב; תוספות יום טוב פאה ג ז); ויש שכתב שאפילו אם הרבים סוברים כדעה אחת אלא שאין טעמיהם דומים, כיון שכל אחד בא עליו מטעם אחר, הלכה כרבי עקיבא (לחם משנה תמידין ח טו); ויש שכתבו שאף אם רבים חלוקים עליו, אלא שלא נחלקו במקום אחד, הרי זה נקרא מחברו, והלכה כרבי עקיבא (ספר כריתות, לשון למודים ג קט; יבין שמועה קיג).

נגד סתם משנה

סתם משנה החולקת על רבי עקיבא, הרי זה כרבים (ראה ערך הלכה כסתם משנה), ואין הלכה כרבי עקיבא (תוספות ביצה כא ב ד"ה לכם), אבל כשהתלמוד מפרש שמשנה זו היא לדעת יחיד, הלכה כרבי עקיבא (ר"ן נדרים נד ב ד"ה ולענין הלכה).

נגד רבו

כשרבי עקיבא נחלק עם רבו, נחלקו אמוראים אם ההלכה כרבי עקיבא (ריש לקיש בכתובות פד ב, ללשון הראשונה בגמ'); או כרבו (ריש לקיש שם, ללשון השניה בגמ'; רבי יוחנן שם, לשתי הלשונות בגמ'), וכן הלכה (כן משמע מכסף משנה תפלה א א, ושם שגגות ו א-ב).

נגד רבי טרפון

ונחלקו אמוראים וראשונים אם רבי טרפון היה רבו של רבי עקיבא, והלכה כרבי טרפון (רבי יוחנן שם, ללשון השניה בגמ'; תוספות עבודה זרה מה א ד"ה אמר; ספר כריתות ימות עולם א ב; כסף משנה עדות ה ח); או שהיה חברו, והלכה כרבי עקיבא (ריש לקיש שם, ללשון השניה בגמ'; רי"ף שם; תוספות פסחים קטז ב ד"ה וחותם, ובבא מציעא לז א ד"ה התם; רמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה וליד החזקה; רא"ש כתובות ט ב).

נגד רבי יהושע

אחרונים נחלקו אם רבי יהושע רבו היה והלכה כמותו (כסף משנה שגגות ו א-ב; לחם משנה שם; תוספות יום טוב כריתות ג ט); או חברו, והלכה כרבי עקיבא (כסף משנה תפלה ב א, בדעת הרמב"ם).

נגד רבי ישמעאל

הכל מודים שרבי עקיבא היה חברו של רבי ישמעאל, וההלכה כרבי עקיבא (רי"ף גיטין לח ב, ובבא קמא ו ב; אור זרוע ב מג; כסף משנה שקלים ד ב, ושם סנהדרין יח א, בדעת הרמב"ם)[6].

נגד רבי אליעזר

אף על פי שרבי אליעזר רבו של רבי עקיבא הוא, ואין הלכה כרבי עקיבא במקום רבו, מכל מקום במקום רבי אליעזר הלכה כמותו, שרבי אליעזר שמותי הוא (ראה להלן: בשאר תנאים. כן משמע מתוספות שבת קיז א ד"ה דשקיל, ובבא מציעא כט א ד"ה והוי; יבין שמועה קיב).

נגד רבי חנינא סגן הכהנים

הלכה כרבי עקיבא מחברו, גם נגד רבי חנינא סגן הכהנים, שקדם לו (ראה לעיל. תוספות יום טוב נגעים א ד), ובענייני המקדש יש שנסתפק אם ההלכה כרבי עקיבא, או כרבי חנינא סגן הכהנים שהיה בקי יותר בסדרי העבודה (כסף משנה כלי המקדש ז יג); ויש שהכריע שאף בענייני המקדש ההלכה כרבי עקיבא (יד מלאכי תקפה).

נגד רבי

רבי עקיבא ורבי שנחלקו, הכלל שהלכה כרבי עקיבא מחברו דוחה את הכלל שהלכה כרבי מחברו (ראה להלן: כרבי מחברו. כסף משנה אבות הטומאות ב ד)[7].

כרבי יוסי מחברו

הלכה כרבי יוסי מחברו (ראה עירובין מו ב), שנימוקו עמו (עירובין נא א, ובכורות לז א), כלומר שאומר דבר ישר כקו המשקולת (רש"י עירובין שם ד"ה נימוקו), או שפירושו עמו לתת טעם לכל דבריו, שהיה מיישב את דבריו (רש"י גיטין סז א ד"ה נימוקו).

נגד הרבים

ונחלקו אמוראים וראשונים אם ההלכה כמותו אפילו מחבריו (עירובין מו ב, לגירסתנו; ירושלמי תרומות ג א; רש"י שם ד"ה ר' אסי; תוספות תענית כח א ד"ה אי; רשב"א חולין פ א); או רק כשחולק עם היחיד (עירובין מז א; שם מו ב, לגירסת רבנו חננאל והרי"ף שם; ר"י מיגש בבא בתרא מד א; רא"ש סוכה א לא, בשם הרבה גאונים; יד מלאכי רד, שכן דעת רוב הראשונים).

נגד סתם משנה

לדעה שההלכה כמותו אפילו מחבריו, ההלכה כמותו נגד סתם משנה (ראה ערך הלכה כסתם משנה. שו"ת הרשב"א א תא).

נגד רבי

רבי יוסי ורבי שנחלקו, הכלל שהלכה כרבי יוסי מחברו דוחה את הכלל שהלכה כרבי מחברו (ראה להלן: כרבי מחברו. ירושלמי תרומות ג א), ואף רבי עצמו, כשרבי ישמעאל בי רבי יוסי אמר לו דבר בשם אביו, בניגוד לדעתו של רבי, אמר: כבר הורה זקן (שבת נא א, ויבמות קה ב) [8].

כרבי מחברו

הלכה כרבי מחברו (עירובין מו ב, לגירסתנו), גם אם קדם לו (מבוא התלמוד).

נגד הרבים

בכלל של הלכה כרבי מחברו נחלקו אמוראים כשרבי נחלק עם רבים:

  • יש אומרים שההלכה כרבי מחברו ולא מחבריו (כן משמע מעירובין מו ב, לגירסתנו; שמואל בפסחים כז א, וכתובות כא א; רב נחמן בשם רב בבבא בתרא קכד ב), וכן הלכה (רש"י ביצה י ב ד"ה לימא; רי"ף ברכות יג א; תוספות נזיר מג א ד"ה ומהכא; רא"ש ברכות ב ב)[9].
  • יש אומרים שההלכה כרבי מחברו ואפילו מחבריו (עירובין שם, לגירסת סמ"ג עשין עד, בשם ה"ר יהודה ב"ר אברהם, וכת"י מינכן; רב נחמן בבבא בתרא שם; ירושלמי תרומות ג א)[10].
  • יש מסתפקים אם ההלכה כמותו רק מחברו או אפילו מחבריו, ולכן אם עשה כדברי רבי - עשה, עשה כדברי חכמים - עשה (רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן בבבא בתרא שם)[11].
  • ויש אומרים שמטין את הדין אחר דברי חכמים לדון כן לכתחילה, ואם עשה כרבי עשוי (רבא שם, ורשב"ם ד"ה מטין).

כשתנאים חלוקים על רבי, אך חלוקים גם בינם לבין עצמם

שני תנאים שחולקים על רבי, אלא שהשנים החולקים אף הם אינם סוברים דעה אחת, וחולקים גם בינם לבין עצמם, אומרים לגבי כל אחד מהם הלכה כרבי מחברו (כן משמע מתוספות חגיגה ט ב ד"ה שני; כסף משנה קרבן פסח ה ב, בשם רבי אברהם בן הרמב"ם)[12].

כשאמוראים חולקים במחלוקת זו

במקום שאמוראים חולקים במחלוקת של רבי וחברו, אין אומרים הלכה כרבי מחברו (תוספות פסחים מח א ד"ה רבי).

נגד רבו

כשנחלק רבי עם רבו, אין הלכה כמותו (תוספות מנחות לח ב ד"ה אלא; ראבי"ה יום טוב תשטו; רא"ש ציצית ז).

נגד רבי נתן

רבי נתן, למרות שרבי שאל ממנו (ראה בבא בתרא קלא א, וירושלמי כתובות ד יא, ובבא בתרא ח ה), היה חברו (רשב"ם בבא בתרא עו א ד"ה ובפלוגתא), ובמחלוקת ביניהם ההלכה כרבי (תוספות בבא מציעא נ ב ד"ה אמר; המאור ורשב"א ור"ן ומאירי קדושין סד ב)[13].

נגד אביו, רבן שמעון בן גמליאל

רבי ורבן שמעון בן גמליאל, נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שאין הלכה כרבי, שרבן שמעון בן גמליאל היה אביו ורבו (רבנו חננאל שבת יט א; מבוא התלמוד; רי"ף גיטין נב א, ורא"ש שם ה ה, בשם גאון; רא"ש כתובות ד כב, ובבא מציעא ט יד).
  • יש אומרים שההלכה כרבי (כן משמע מרשב"ם בבא בתרא קע ב ד"ה אמר ליה; הגהות מרדכי כתובות רפז; בית יוסף יו"ד קכז א; ש"ך שם סק"כ), שלבסוף נתחכם רבי יותר מאביו, ולכן הקדימו דבריו לדברי אביו (הגהות מרדכי שם).
  • ויש אומרים שהדבר ספק, ובשל תורה הולכים להחמיר, ובדרבנן להקל (שדי חמד ה קא, בדעת כמה ראשונים; מחזיק ברכה יו"ד י ח).

נגד רבן גמליאל

כשנחלקו רבי ורבן גמליאל, ההלכה כרבן גמליאל, שהיה זקנו ורבו, אך נסתפקו ראשונים כשהקדימו דברי רבי לדברי רבן גמליאל, אם רבן גמליאל זה היה זקנו וההלכה כמותו, או שהיה רבן גמליאל בנו של רבי שהיה נשיא אחריו (ראה כתובות קג ב), וההלכה כרבי (ראבי"ה יום טוב תשטו)[14].

כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל

נחלקו אמוראים בפסיקת ההלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

  • יש אומרים שכל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל - אביו של רבי (תוספות כתובות סא ב ד"ה הלכה)[15] - במשנתנו הלכה כמותו, לפי שרבן שמעון בן גמליאל היה אומר הלכות קצובות - פסוקות (שדה יהושע ור"א פולדא לירושלמי שם) - מפי בית דינו (רבי אמי בר קרחה בשם רב)[16], חוץ משלשה דברים, והם: ערב (ראה בבא בתרא קעד א), צידן (ראה גיטין עד א), והמחלוקת האחרונה בראיה (ראה סנהדרין לא א. רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן בגיטין לח א; תמן מרין בירושלמי בבא בתרא י ח).
  • ויש שאין סוברים כלל זה (כתובות עז א, ובבא מציעא לח ב, שכך סבר אחד האמוראים בדעת רבי יוחנן; רשב"ם בבא בתרא קלג ב ד"ה ת"ש, בדעת שמואל ורבא; תוספות עבודה זרה לב ב, בדעת רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל).

להלכה נחלקו ראשונים:

  • יש הסוברים כלל זה (תוספות ברכות יז ב ד"ה רב, בשם רבנו חננאל, וראש השנה ט א ד"ה ולאפוקי, ובבא מציעא סט א ד"ה אלא, בשם רבנו תם; רא"ש גיטין ו ז, בשם רבנו תם ור"י; ר"ן סנהדרין לא א, בשם גאונים).
  • יש שאינם סוברים אותו (כן משמע מהרי"ף בבא בתרא קע ב; רשב"א גיטין לח א; המהרש"ל בים של שלמה בבא קמא ה יד, ובביאורו לטור או"ח תלג ד"ה שהם, וב"ח שם יא, ותוספות יום טוב עירובין ח ז, בדעת הרמב"ם והרא"ש).
  • ויש הסוברים כלל זה רק לענין שבשלשה הדברים הנ"ל אין ההלכה כמותו (שו"ת הר"י מיגש פא).

כנגד רבים

לסוברים כלל זה, מכיון שאמר הדברים מפי בית דינו, לכן (שדה יהושע לירושלמי שם) הלכה כמותו אף נגד רבים (כתובות עז א, ובבא מציעא לח ב, ובכורות כד א; שדה יהושע שם).

בברייתא

הסוברים כלל זה, נחלקו הדעות האם אמרו כן במשנה בלבד (כן משמע מגיטין לח א; ירושלמי בבא בתרא י ח) אבל לא בברייתא (פני משה שם; רשב"ם בבא בתרא קלח א ד"ה יורשין, ושם קעד א ד"ה במשנתנו; רא"ש נדה ג ג); או אף בברייתא (שאילתות מט, לפי השאילת שלום שם עט; תוספות בבא מציעא סט א ד"ה אלא, לפי הש"ך חו"מ קעא סק"ט; רמב"ם טומאת מת ט ה, לפי הכסף משנה שם).

כשאחר אומר בשמו

כשלא נאמר הדין בשם רבן שמעון בן גמליאל, אלא בשם אחר שאמר בשמו, הכל מודים שלא נאמר כלל זה (שיטה מקובצת כתובות קד ב).

כשסותר מסקנת התלמוד

במקום שהתלמוד פסק בפירוש שלא כמו רבן שמעון בן גמליאל, ודאי שאין הלכה כמותו (רי"ף כתובות סא ב).

ובמקום שהתלמוד אומר על דין מסוים שבא "לאפוקי מדרבן שמעון בן גמליאל", נחלקו ראשונים אם ההלכה כדין זה (רא"ש שם א יט, בשם רבנו חננאל); או שההלכה כרבן שמעון בן גמליאל, שאמירת "לאפוקי" אינו ראיה להלכה (רא"ש שם).

כשסותר כללי הלכה אחרים

ראשונים הסוברים כלל זה, נחלקו במקום שסותר כללי הלכה אחרים:

  • יש אומרים שכלל זה חזק משאר הכללים (כן משמע מתוספות בבא מציעא סט א ד"ה אלא, ועבודה זרה כא ב ד"ה מאי), ואף כשרבן שמעון בן גמליאל חולק על בית הלל וסובר כבית שמאי (ראה לעיל: בית שמאי ובית הלל), הלכה כרבן שמעון בן גמליאל (תוספות עבודה זרה שם), וכן במקום שהוזכר רבן שמעון בן גמליאל בתנאים של שיטה, וסותר הכלל של אין-הלכה-כשיטה (ראה ערכו. תוספות בבא מציעא שם, בשם רבנו תם).
  • ויש אומרים להיפך, שכלל זה חלש משאר הכללים (כן משמע מהרי"ף בבא מציעא קיח ב, ורא"ש שם י ז, וכתובות א יט), ונדחה אפילו מהכלל שההלכה כרב נחמן בדינים (ראה ערך הלכה ד. רא"ש כתובות א יט), וכל שכן מהכלל של אין הלכה כשיטה (רי"ף בבא מציעא קיח ב; רא"ש שם י ז)[17].

כרבי מאיר בגזרותיו

במקום שרבי מאיר מחמיר על דברי תורה באיסור והיתר על ידי גזרת דבריהם - דהיינו כשגזר דבר המותר משום דבר האסור, זה משום זה (ריטב"א כתובות נז א; פני יהושע שם, בשם רוב הקדמונים)[18] - אמרו: הלכה כרבי מאיר בגזרותיו (כתובות שם, ורש"י ד"ה בגזרותיו).

בקנס

לא אמרו אלא בגזרותיו, אבל לא בקנסותיו (הלכות גדולות, מיאון, עמ' קנז במהדורת מכון ירושלים; תוספות יבמות לז א ד"ה מי, בשמו ובשם השאילתות, וביצה כז א ד"ה אלא; רא"ש בכורות ד ג)[19], אכן בקנס המצורף עם גזרה, ההלכה כמותו (מהרי"ט אלגזי בכורות ד כח)[20].

נגד רבים

הלכה כרבי מאיר בגזרותיו אפילו כשהוא חולק עם רבים (תוספות שבת ט א ד"ה גזרה, על פי כתובות נז א; סמ"ג עשין נ; רא"ש עירובין ט א)[21].

נגד סתם משנה

יש מהראשונים שכתב שההלכה כרבי מאיר בגזרותיו אפילו נגד סתם משנה (יראים עח); והאחרונים חלקו עליו וכתבו שהלכה כסתם משנה (שאגת אריה (החדשות) חדש ד; דברי מלכיאל א סא).

כשסותר מסקנת התלמוד

במקום שנפסקה הלכה בגמרא בפירוש כדעת התנא החולק על רבי מאיר, אין הלכה כמותו בגזרותיו (תוספות שבת ט א ד"ה גזרה: ריטב"א עירובין צח ב).

כשהכל מודים בגזרה

במקום שאף התנא החולק על רבי מאיר גוזר, אלא שנחלקו באיזה ענין לגזור, אין אומרים הלכה כרבי מאיר בגזרותיו, שאין אלו גזרותיו, שהרי אף השני גוזר (ריטב"א סוכה יד ב; יד מלאכי קעג, בשם ראשון לציון)[22].

בשאר תנאים (לפי א"ב)

רבי אליעזר

רבי אליעזר שמותי הוא, ואין הלכה כמותו נגד אחרים (שבת קל ב, ונדה ז ב), ונחלקו בפירושו:

  • יש מפרשים שהיה מתלמידי שמאי, ואין הלכה כבית שמאי (כן משמע מהירושלמי שביעית ט ה, ותרומות ה ב; רבנו חננאל שבת שם; רש"י שם ד"ה שמותי, בשם הירושלמי; ערוך, שמת, בפירוש השני; תוספות עירובין לח א ד"ה משום, ונדה ז ב, בשם רבנו תם ורשב"ם). ואף על פי שמצינו שהיה מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי (ראה אבות ב ח, וגיטין נו א) שהיה מתלמידי הלל (ראה פסחים ג ב, וסוכה כח א), בסופו חזר ושימש את שמאי, או את אחד מתלמידיו, או שחזר ונמנה עמהם (ר"ן שבת יב א), או שאף שהיה מתלמידי הלל מכל מקום ידעו חכמי התלמוד שבכל דברים אומר כבית שמאי (תוספות הרא"ש נדה שם; שיטה מקובצת בבא מציעא לז ב).
  • ויש מפרשים שהטילוהו בשמתא (ראה בבא מציעא נט ב), ונמנו עליו שלא לקבוע הלכה כמותו (רש"י שבת קל ב ד"ה שמותי, בסתם, ונדה ז ב ד"ה שמותי; ערוך, שמת, בפירוש הראשון).

ונחלקו אמוראים:

  • יש אומרים שבסדר טהרות בלבד אין הלכה כרבי אליעזר אלא בארבעה דברים בלבד (ראה נדה ז ב), אבל בשאר סדרים יש הרבה שהלכה כרבי אליעזר (רב יהודה אמר שמואל בנדה ח א).
  • ויש אומרים שבכל מקום אין הלכה כרבי אליעזר, אלא באותם ארבעה הדברים בלבד (רבי אלעזר בגמ' שם), מלבד מקום שיש עוד תנא שסובר כמותו (כן משמע מהגמ' שם).

אכן הכל מודים שבמקום שפסקו בתלמוד בפירוש כרבי אליעזר, הלכה כמותו (סדר תנאים ואמוראים טז)[23].

רבן גמליאל

רבן גמליאל ורבי יהושע - הלכה כרבן גמליאל (הלכות גדולות, הלכות קצובות דבני מערבא, עמ' תקפח במהדורת מכון ירושלים), וכן רבן גמליאל ורבי יהודה או רבי מאיר (מחזור ויטרי (הורוויץ) תכד), וכן רבן גמליאל ורבי שמעון (מחזור ויטרי שם).

רבי יהודה

רבי יהודה ורבי מאיר - הלכה כרבי יהודה (עירובין מו ב; ירושלמי תרומות ג א), ובדעת ראשונים כתבו שהלכה כרבי יהודה נגד רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי, שהוא מאריה דגמרא יותר מרבי חנינא (כסף משנה שחיטה ד ח, בדעת הרמב"ם).

בתלמוד אמרו שכשנחלקו רבי יהודה ורבי שמעון, הלכה כרבי יהודה (עירובין שם, וביצה כז א, ובכורות יא א; ירושלמי תרומות שם); אכן נחלקו ראשונים בדבר:

  • יש אומרים שכן הלכה (רבנו חננאל עירובין שם; רי"ף שם; רש"י מנחות נב א ד"ה הי מינייהו; רשב"ם בבא בתרא קלג ב ד"ה ת"ש; תוספות פסחים עז א ד"ה דלא; אור זרוע בבא קמא רט, ושיטה מקובצת בבא קמא מד ב, בשם רבנו חננאל, שכתב בשם יש מי שאומרים).
  • ויש אומרים שאין הלכה כן (הלכות גדולות, הלכות קצובות דבני מערבא, עמ' תקפח במהדורת מכון ירושלים; אור זרוע שם, ושיטה מקובצת שם, בשם רבנו חננאל, שכתב בשם יש מי שאומר; יראים רמ; שיטה מקובצת שם, בשם הרא"ה; רבנו מנוח חמץ א ח), שכיון שאמרו בתלמוד הלכה כרבי יהודה בעירובין (ראה להלן), מוכח שבשאר מקומות אין הלכה כמותו, והכללים חלוקים זה על זה, וההלכה ככלל האחרון (אור זרוע שם, ושיטה מקובצת שם, בשם רבנו חננאל, שכתב בשם יש מי שאומר)[24].

כל מקום ששנה רבי יהודה בעירובין - הלכה כמותו (רב יהודה אמר שמואל בעירובין פא ב וצה א), ואפילו בברייתא (רא"ש עירובין ג ד, בשם הר"מ).

ונחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שלעולם הלכה כמותו, ואפילו נגד רבים, ואפילו שהוא מחמיר (רא"ש שם, בשם הר"מ).
  • ויש אומרים שאם הוא מחמיר, נוקטים בכלל הלכה כדברי המיקל בעירוב (ראה ערך הלכה א: על פי קולא וחומרא), וכל שכן כשחולק עם רבים (רא"ש שם, על פי רבי יהושע בן לוי שם מו א).

כשלא נזכר בפירוש שרבי יהודה הוא שאומר הדין, אף על פי שזה נאמר לפי רבי יהודה, לדברי הכל אין אומרים כלל זה (תוספות שם מח ב ד"ה רשות), ולא נאמר הכלל אלא בעירובין, ולא במחיצות (גמ' שם פא ב, ושם צה א) שבהלכות קניית העירוב הלכה כמותו (רש"י שם פא ב ד"ה בעירובין), אבל לא כשיש מחלוקת במבוי (ראה ערכו) אם הוא ראוי להכשר טלטול מחמת דין המחיצות שלו (ראה ערך מבוי).

רבי יהודה בן בתירה

רבי יהודה בן בתירה ורבי שמעון - כתבו ראשונים הלכה כרבי יהודה בן בתירה, שהיה קשיש יותר מרבי שמעון (פירוש הרא"ש אהלות יא ז); ויש שנקטו בזה הכלל בשל תורה הלך אחר המחמיר (תוספות חולין צז א ד"ה אמר, ובכורות ז ב ד"ה דג).

רבי יהושע

כשנחלקו רבי יהושע ורבי יוחנן בן נורי - אין הכרעה כמי הלכה, ולכן בדברי סופרים הולכים אחר המיקל (כסף משנה טומאת מת יז א; תוספות יום טוב אהלות יד ג); ויש שכתב שההלכה כרבי יוחנן בן נורי, לפי שרבי יהושע היה תלמידו (תוספות אנשי שם שם, בשם עץ חיים, על פי עירובין יא ב)[25].

רבי מאיר

אמרו חכמים על רבי מאיר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו, שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו (עירובין יג ב), כלומר שלא יכלו להבין באיזה דבריו נכונים ובאיזה אין נכונים, שהיה נותן דעת מיושב והגון על אין הלכה כהלכה (רש"י שם ד"ה על סוף), שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, על טהור טמא ומראה לו פנים (גמ' שם). ואין הכונה שקבעו שאין הלכה כמותו בכל מקום, אלא שלא קבעו שתהיה הלכה כמותו, שלפעמים הלכה, ולפעמים אין הלכה (יד מלאכי תקפ)[26].

במיוחד אמרו כשנחלק עם רבי יהודה ועם רבי יוסי - אין הלכה כמותו (ראה לעיל: כרבי יוסי מחברו. עירובין מו ב).

רבי מאיר ורבי שמעון - נחלקו שני התלמודים: בבבלי הרי זו בעיא שלא נפשטה (עירובין מו ב); ובירושלמי אמרו הלכה כרבי שמעון (ירושלמי תרומות ג א). להלכה נחלקו ראשונים:

  • יש סוברים שההלכה כבבלי, והדבר ספק, ולכן הולכים אחר המחמיר שבשניהם (סדר תנאים ואמוראים כ; ספר כריתות ימות עולם ג; הליכות עולם ה; תוספות יום טוב חולין ח ז), היינו אם בשל תורה, ואם הוא בשל סופרים הולכים אחרי המיקל (הליכות עולם שם).
  • ויש פוסקים כירושלמי שהלכה כרבי שמעון (הלכות גדולות, הלכות קצובות דבני מערבא, עמ' תקפח במהדורת מכון ירושלים; מבוא התלמוד; ראב"ד טומאת מת כד ד), לפי שאין מניחים פשיטות הירושלמי מפני ספק שבבבלי (ראה ערך הלכה ב: בבלי וירושלמי. כן משמע מהיד מלאכי תקפ).

רבי נחמיה

רבי נחמיה ורבי יהודה - הלכה כרבי נחמיה (סדר תנאים ואמוראים יח; ספר כריתות ג ד).

רבי נתן

רבי נתן הלכה כמותו, שהוא דיין ואב בית דין, ויורד לעומק הדין (בבא קמא נג א, ורש"י ד"ה רבי נתן; בבא מציעא קיז ב), ואין חילוק בזה בין דיני ממונות לאיסור והיתר (כן משמע מהמפרש נדרים צ א ד"ה מאן חכים, ותוספות שם ד"ה ה"נ בשאלה), ודוקא כשחולק עם היחיד, אבל כשחולק עם רבים הלכה כרבים (פלפולא חריפתא בבא קמא ה יב, ובבא מציעא י ג, ובבא בתרא ט לב)[27].

רבי שמעון

הלכה כרבי שמעון בכל השבת כולה (שבת קנז א), היינו בכל דיני שבת (רמב"ן ורשב"א ור"ן שם)[28], בין כשנחלק עם רבי יהודה, ובין כשנחלק עם אחר (רמב"ן שם), מלבד במוקצה מחמת איסור (ראה ערך מוקצה), שאין הלכה כמותו (גמ' שם)[29].

רבי שמעון בן אלעזר

הלכה כרבי שמעון בן אלעזר בשבת, באבל, ובעבודה זרה (ירושלמי שבת א ח, ועבודה זרה א א), שלא אמרו הלכה כדברי המיקל באבל לענין קריעה (ראה ערך הלכה א. נמוקי יוסף מועד קטן טז א)[30].

וגאונים אמרו: כל מקום ששנה רבי שמעון בן אלעזר בלא מחלוקת, הלכה כמותו (סדר תנאים ואמוראים כג; הלכות גדולות, הלכות קצובות דבני מערבא, עמ' תקפח במהדורת מכון ירושלים; מבוא התלמוד).

רבי שמעון ברבי

רבי שמעון ברבי חכם (כתובות קג ב), ומשמע מראשונים שלפיכך הלכה כמותו (מלחמות לרמב"ן חולין ק א).

רבי שמעון שזורי

בנוגע לרבי שמעון שזורי נחלקו אמוראים:

  • יש אומרים שכל מקום ששנה רבי שמעון שזורי הלכה כמותו (רבין בר חנינא אמר עולא אמר רבי יוחנן בחולין עה ב), ואפילו בברייתא (מנחות לא ב).
  • ויש אומרים שבשני דברים בלבד הלכה כמותו: בגט של מסוכן (ראה גיטין סה ב), ובתרומת מעשר של דמאי (ראה דמאי ד א), ולא בשאר מקומות (רבי יונתן בחולין שם), וכן הלכה (רי"ף גיטין שם; תוספות חולין שם ד"ה אנא; רא"ש גיטין ז טו).

הערות שוליים

  1. ט, הלכה: טורים רעח-רצז.
  2. ויש מהראשונים שפירשו בענין אחר, שאם תמצא במשנה בית שמאי לקולא ובית הלל לחומרא, מלבד המקומות המונים במסכת עדיות (ד א-יב), תדע שהמשנה מוטעית (פירוש המשניות לרמב"ם וברטנורא יבמות ג א); והאחרונים הוכיחו שברוב המקומות אי אפשר לפרש כן (חוות יאיר שם).
  3. ויש שהוכיח כן משמעון בן עזאי שמצא במגילת סתרים משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי (יבמות מט ב), והוא היה הרבה זמן קודם שסידר רבי את המשניות (חכם צבי י).
  4. יש שכתב שאין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב כשחולק עם רבי שמעון בן יוחאי, שהוא מאריה דתלמודא טפי (כסף משנה בית הבחירה ב יח), וביארו בדבריו דהיינו כשנחלקו בברייתא (ראה לעיל. המגיה ליד מלאכי תטו).
  5. יש המצדד לומר שכשרבי עקיבא אומר לא בתורת דין אלא בתורת קנס אין אומרים הלכה כרבי עקיבא מחברו (ש"ך חו"מ שסה סק"ב).
  6. ויש המסופק לומר שרבי ישמעאל היה רבו, ואין הלכה כרבי עקיבא נגדו (כסף משנה כלים יח יג, וסנהדרין יח א).
  7. כשרבי עקיבא נחלק עם רבי אליעזר בן יעקב, ראה לעיל: משנת רבי אליעזר בן יעקב.
  8. כשרבי יוסי נחלק עם רבי אליעזר בן יעקב, ראה לעיל: משנת רבי אליעזר בן יעקב.
  9. ויש מהראשונים הסובר שההלכה שמטין (ראה להלן. רמב"ן בבא בתרא שם); ויש מהגאונים המסופק אם ההלכה כרבי רק מחברו, או אפילו מחבריו (שאילתות קסט).
  10. יש הסוברים שהכל מודים - בבבלי - שההלכה כמותו רק כנגד יחיד, ומבארים הדעה החולקת (רב נחמן בבבא בתרא שם) שאף היא סוברת בכל מקום "ולא מחבריו", אלא שבאותו דין הוא שאמר "ואפילו מחבריו" (תוספות שם ד"ה מספקא, בשם רבנו תם; רמב"ן שם, בפירוש הראשון); ויש מפרשים בדעה זו שלא נאמר הכלל "ולא מחבריו", אלא שיתכן "אפילו מחבריו", כשמסתבר טעמו (תוספות שם, בשם ר"י, לפי המהרש"א שם; רמב"ן שם, בפירוש השני).
  11. אף בספק זה יש מפרשים שלא נסתפק אלא באותו דין, או שנסתפק אם לפעמים אומרים אפילו מחבריו (תוספות שם; רמב"ן שם),.
  12. ויש מהראשונים שמשמע מדבריו שאין אומרים כן, אלא גם שם ההלכה כרבי מחברו ולא מחבריו (רש"י חולין לו א ד"ה באו).
  13. ויש מהראשונים הסובר שהיה רבו של רבי, ובמחלוקת ביניהם ההלכה כרבי נתן (רבנו ירוחם כה ג, בשם הרמ"ה).
  14. כשרבי נחלק על רבי עקיבא, ראה לעיל: כרבי עקיבא מחברו; כשרבי נחלק על רבי יוסי, ראה לעיל: כרבי יוסי מחברו.
  15. אבל ברבן שמעון בן גמליאל הראשון, בנו של רבן גמליאל הזקן, לא אמרו כלל זה (תוספות שם); ויש שכתב בדעת אחד הראשונים שאף ברבן שמעון בן גמליאל הראשון נאמר כלל זה (קרבן נתנאל כתובות ה כז, בדעת הרא"ש).
  16. יש מי שכתב כלל זה אף ברבן גמליאל הזקן (ר"ן מועד קטן יט א); ותמהו עליו (לחם משנה אבל יב ט; כתונת פסים מועד קטן שם).
  17. כשרבי נחלק על רבן שמעון בן גמליאל, ראה לעיל: כרבי מחברו.
  18. ויש המפרש בחומרותיו, בכל שהוא מחמיר יותר מבן מחלוקתו (יראים ז).
  19. ויש מי שכתב שהלכה כרבי מאיר אף בקנסותיו (רדב"ז מתנות עניים ב יח).
  20. בשאר דינים, שלא בגזרות, אם הלכה כרבי מאיר נגד החולקים עמו, ראה להלן: בשאר תנאים.
  21. ויש מהראשונים הסובר שדוקא נגד יחיד הלכה כמותו (רא"ש שם, בשם ה"ר יהודה).
  22. ויש מהראשונים שמשמע מדבריו שאף במקרה כזה ההלכה כרבי מאיר (תוספות יבמות מב ב ד"ה רבי, בשם רש"י).
  23. כשרבי עקיבא נחלק על רבי אליעזר, ראה לעיל: כרבי עקיבא מחברו.
  24. ויש מהאחרונים שתמה על זה, שלפי זה גם נגד רבי מאיר תהיה הלכה כרבי מאיר (יד מלאכי תקעז).
  25. כשרבי עקיבא נחלק על רבי יהושע, ראה לעיל: כרבי עקיבא מחברו.
  26. על רבי מאיר בגזרותיו, ראה לעיל: כרבי מאיר בגזרותיו.
  27. כשרבי נחלק על רבי נתן, ראה לעיל: הלכה כרבי מחברו.
  28. ויש המפרש הלכה כרבי שמעון בכל השבת שהוא בענייני מוקצה בשבת (מאירי שם, בפירוש הראשון).
  29. ויש הפוסק במלאכה-שאינה-צריכה-לגופה (ראה ערכו) כרבי יהודה (רמב"ם שבת א ז).
  30. ויש מפרשים שאין זה כלל אלא הכוונה לדין פרטי אחד בענין השכרה לגוי הנוגע לשבת ולאבל ולעבודה זרה (קרבן העדה ופני משה לירושלמי שם ושם).