מיקרופדיה תלמודית:התר מכללו

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - איסור שהתורה התירתו במקרים, במקומות או באישים מיוחדים

גדרו

איסור שמצינו שהותר במקום אחר, נקרא הותר מכללו, וחשוב איסור קל ביחס לאיסור שלא הותר בשום מקום.

בנזיר

כאותה ששנינו בענין נזיר: חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ובתגלחת, שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו, וטומאה ותגלחת הותרו מכללן (משנה נזיר מד א), שטומאה למתים הותרה בנזיר במת-מצוה (ראה ערכו), ותגלחת הותרה בתגלחת מצוה, היינו כשהנזיר היה מצורע שנטהר (משנה שם, ורש"י ותוספות. וראה ערך נזיר), וזהו ענין הותר מכללו, שיש שם צד שמותרים בהם אלו הדברים האסורים (פירוש המשניות לרמב"ם נזיר שם), וכיוצא בו בכמה איסורים שהותרו מכללם.

בממונות

וכן בחיוב ופטור של ממון מצינו הותר מכללו בחובל בחברו, ואמרו שכן הותר מכללו בבית דין (כתובות לב א), ופירשו ראשונים שבית דין מלקים את מי שמחוייב מלקות, ואינם צריכים לשלם בעד החבלה שעשו, ולכן קל הוא משאר חיובי ממון כגון קנס של אונס ומפתה שאפילו בית דין אם יאנסו או יפתו יתחייבו לשלם (שיטה מקובצת כתובות שם).

באיסור חֵלֶב

הותר מכללו כתבו ראשונים שנקרא זה שהיה נכלל בכלל האיסור והותר, כמו חֵלֶב שנאמר כָּל חֵלֶב וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ (ויקרא ג יז) והכל בכלל, ושוב הותר במקום אחר חֵלֶב חיה (ראה ערך חֵלֶב), אבל בשר בחָלָב, שאף הוא הותר בבשר חיה ועוף ובהמה טמאה (ראה ערך בשר בחָלָב) אינו חשוב הותר מכללו, שמעולם לא היה בכלל האיסור, שבמקום שנאמר האיסור מיעטו הכתוב ואמר "גדי" דוקא (ריטב"א חולין קטו ב ד"ה ופריך).

ויש מהראשונים שכתבו שחֵלֶב אינו קל במה שהותר בחיה, שחֵלֶב חיה אינו חֵלֶב כלל, ואף על פי כן נקרא הותר מכללו, וכן חובל בחברו אינו קל במה שהותר בחייבי מלקיות, שהמלקות היא לייסר את הרשעים, ומה זה ענין לחובל בחברו שלא כדין, אלא שכן דרך התלמוד לומר בתורת פירכא הותר מכללו (ריטב"א כתובות לב א ד"ה ואם ממונא).

היתר לגבוה

אף איסור שלא הותר מכללו להדיוט אלא לגבוה חשוב הותר מכללו, כמו טרפה ונבלה שהותרו במליקת עולת העוף למזבח וחטאת העוף לכהנים (ראה ערך מליקה), שאף הם משולחן גבוה זוכים, והיתרם משום גבוה הוא, וחשובים מפני כן הותרו מכללם (עי' מנחות ו א, וחולין קכ א, ורש"י).

היתר במקום מצוה

איסור שהותר במקום שמצותו בכך, כגון איסור אשת אח שהותר במקום יבום, אף הוא נקרא הותר מכללו (ירושלמי יבמות א א), ולא עוד אלא שיש מהראשונים סוברים שכשהותר מכללו במקום מצוה הוא קל יותר מזה שהותר מכללו שלא במקום מצוה (ראה שיטה מקובצת כתובות לב א ד"ה ואי ממונא).

אבל יש סוברים שצד המצוה לא מעלה ולא מוריד (שיטה מקובצת שם ומיהו עיקר הפרכא כו').

מהאחרונים יש שכתב שכשהותר במקום שמצותו בכך אינו חשוב הותר מכללו, וחמור יותר מדבר שהותר מכללו שלא במקום מצוה (צל"ח פסחים כג ב ד"ה יתיב).

פטור מעונש

איסור שיש בו צד שפטור מעונש, אבל לא הותר לכתחילה, אינו נקרא הותר מכללו, אלא אם כן צד ההיתר מותר גם לכתחילה (כללי הגמרא לבית יוסף ד ג).

בלימוד ופירכא

כקל וחומר

למדים חומר בדבר שלא הותר מכללו בקל וחומר מדבר שהותר מכללו (ראה יומא פא א ורש"י).

וכן למדים קולא בדבר שהותר מכללו בקל וחומר מדבר שלא הותר מכללו (ראה זבחים טז ב).

כפירכא

החומר שיש בלא הותר מכללו משמש פירכא כשבאים ללמוד מאותו דבר איזו חומרא בדבר שהותר מכללו (ראה יומא פא א).

וכן הקולא שיש בדבר שהותר מכללו משמשת פירכא כשבאים ללמוד ממנו איזו קולא בדבר שלא הותר מכללו (ראה כתובות לב א).

דבר שהותר מכללו בכמה צדדים משמש פירכא לגבי דבר שהותר מכללו בצדדים מועטים (ראה פסחים כג ב, ושער המלך מאכלות אסורות ח ו).

באיסור חל על איסור

באיסור כולל

מכיון שאיסור שהותר מכללו הוא קל מאיסור שלא הותר מכללו, לכן איסור שהותר מכללו אינו חל על איסור שלא הותר מכללו, אפילו כשזה שהותר מכללו הוא איסור כולל לדעת הסוברים שאף בכולל אין איסור קל חל על חמור (ראה ערך אין איסור חל על איסור, תוספות יבמות לג ב ד"ה אמר).

כשיש בו כרת

איסור שלא הותר מכללו חל בכולל על איסור שהותר מכללו אפילו שזה שהותר מכללו יש בו כרת, וזה שלא הותר הוא רק בלאו (תוספות יבמות שם).

בבת אחת

שני איסורים שבאו בבת אחת, לדעת הסוברים שאין חלים שניהם, אלא החמור שבהם בלבד (ראה יבמות לג א, ותוס' שם ד"ה באיסור) אם אחד מהם הותר מכללו ואחד לא הותר מכללו, חל זה שלא הותר מכללו (תוספות ישנים יבמות שם ד"ה ר' חייא).

לגבי עצמו

הותר מכללו מצינו שדנים בקלותו לא ביחס לאיסור אחר שלא הותר מכללו, אלא לגבי עצמו, שכשהותר מכללו בדבר אחד אנו אומרים שגם בדבר שהוא אסור האיסור הוא קל, כגון מבשל נבלה ביום טוב, שאמר ר' יוחנן אינו לוקה, מפני שהותר מכלל בישול ביום טוב (ירושלמי שבת ז ב, וביצה א ג), שמכיון שהותר מכללו לצורך אכילה, לכן אף כשמבשל נבלה שאסורה באכילה אינו לוקה (קרבן העדה ופני משה שם).

הערות שוליים

  1. יא, טורים רע – רפא.