מיקרופדיה תלמודית:חזקה (א) בתורת קנין

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - מעשה שהלוקח קרקע עושה בגוף הקרקע, ובכך הוא קונה אותה

מקורה, גדרה ומהותה

חזקה היא אחד מהדברים שהקרקעות ניקנות בהם (משנה קדושין כו א; רמב"ם מכירה א ג; טוש"ע חו"מ קצ א), בין במכירה, או מתנה (ראה להלן), או חלוקת שותפות (ראה להלן), ובין בשכירות (בבא מציעא צט ב; רמב"ם מכירה א יח; טוש"ע חו"מ קצה ט), או שאלה (שו"ע שם), וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע, וניקנה אף הוא בחזקה (רמב"ם שם יז: טוש"ע חו"מ קצג א).

ומספר לימודים לקנין זה:

  • וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ (דברים יא לא), במה ירשתם - בישיבה (דבי רבי ישמעאל בגמ' שם).
  • וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר תְּפַשְׂתֶּם (ירמיהו מ י), במה תפשתם - בישיבה (חזקיה בגמ' שם), שתפשתם מוסב על וּשְׁבוּ (רש"י שם ד"ה בישיבה).
  • שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וגו' וְהָעֵד עֵדִים (ירמיהו לב מד), אלו עדי חזקה (ירושלמי קדושין א ג,ה), שכיון שמעידים על החזקה, מוכח שניקנה בחזקה (פני משה שם ג).

ונחלקו ראשונים אם - הם לימודים גמורים - והקנין מהתורה (רא"ש בבא קמא א יד: שיטה מקובצת שם יב א, בשם גליון, בדעת התוספות); או שהקנין הוא מתקנת חכמים, אלא שהסמיכוהו על הכתובים (חינוך שלו; מאירי קידושין כו א)[2].

גדר החזקה

גדרה של חזקה הוא באחד משני עניינים:

  • כשמחזיק בה כדרך שאדם מחזיק ונוהג בשלו, אף על פי שאין בכך תיקון לגוף הקרקע;
  • כשנהנה מגוף הקרקע, כגון שמציע מצעות - בשדה ונהנה ממנה (ראה להלן) - והדבר נלמד ממה שנאמר: וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר תְּפַשְׂתֶּם (ראה לעיל. ירמיהו מ י), שמה שישבו האנשים שם קנו בישיבה (ריטב"א קדושין כו א).
  • כשמתקן גוף הקרקע באיזה תיקון - כגון שגודר גדר כל שהוא (כן משמע מהריטב"א שם; ערוך השולחן חו"מ קצב א) - וגם זה נלמד מכתוב זה, שהרי תפשו ערים להם ולמקניהם, ומה שעשו למקניהם קנו בתיקון, שודאי תיקנו גדרות לצאנם (ריטב"א שם).

ויש שמנה שני עניינים הללו, והוסיף עליהם שמחזיק בשדה כדרך שאדם מחזיק ונוהג בשלו, אף על פי שאין בכך תיקון לגוף הקרקע, כגון שנועל ופותח (ראה להלן. עליות דרבנו יונה בבא בתרא נב ב).

צורת החזקה

חזקה כיצד, מכר לו בית, או מכר לו שדה, או שנתן לו במתנה, כיון שנעל או גדר או פרץ כל שהוא, הרי זו חזקה (רמב"ם שם ח; טוש"ע חו"מ קצב א), והוא שהועיל במעשיו (רמב"ם שם, על פי בבא בתרא נג א; טוש"ע שם), וכן באחים שחלקו ורוצה כל אחד לזכות בשלו, שלא יוכלו לחזור זה בזה (משנה שם מב א, ורשב"ם ד"ה שחלקו).

נעילה לבד, או נעילה עם שימוש

בנעילה כל שהיא, נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שאם מכר או נתן לו בית או חצר, והיה הפתח פתוח, ונעל הלוקח את הפתח וחזר ופתחו הרי זה החזיק וקנה, שהרי נשתמש בה שימוש המועיל (רמב"ם שם י, על פי גיטין עז ב; טור שם, בשמו; שו"ע שם ג, בסתם), אבל נעילה לבדה אינה מועילה, שכשאינו חוזר ופותח מיד אין כאן הוכחה שנעל לשם קנין, אלא שנועל בשליחות בעל הבית כדי לשמור מה שבתוכו, אבל כשחוזר ופותחו מיד ניכר שהנעילה היתה לצורך קנין (כסף משנה ובית יוסף שם, בדעת הרמב"ם), או משום שבנעילה לבדה אין זה אלא כמבריח ארי מנכסי חברו, שעושה מצוה לשימוש בית חברו, ואין זו חזקה (ראה להלן), ולכן צריך גם לחזור ולפתחו, שלא יהיה כמבריח ארי (נמוקי יוסף בבא בתרא שם, בדעת הרמב"ם). היה נעול ופתחו וחזר ונעל, יש שכתבו שכל שכן שקנה, שאם לא נתכוין לשם קנין היה משאירו נעול כמו שהיה (ב"ח שם, בדעת הרמב"ם).
  • ויש אומרים שבנעילה לבד הרי זו חזקה (תוספות בבא בתרא נג א ד"ה נעל, הראשון, בשם ר"י; רא"ש שם ג נט; טור שם, בשמו, והסכים עמו; רמ"ה ורמב"ן ונמוקי יוסף שם נב ב), וחזר ופתחו שאמרו היינו אפילו חזר ופתחו (ריטב"א שם), ואינו דומה למבריח ארי, שבמבריח הרי הוא מחוייב להציל ממון חברו, אבל כשנועל הדלת בפני כל אדם ומונע הכל מלהיכנס לבית, מוכח הדבר שהבית שלו וקנאו (תוספות שם; רא"ש שם), או שבמבריח ארי המזיק מצוי כבר ומעשיו מוכיחים שלהבריחו עשה כך, אבל בזה שאין מזיק מצוי, או שאין שם כלום בבית, או שיושב הוא ומשמר ונעל קנה, או שמבריח ארי הוא כשאינו מועיל אלא לארי בלבד, אבל כשמועיל לשאר דברים, כגון נעילת דלת, מעשה חשוב הוא וקנה (רמב"ן שם), או שמבריח ארי הוא לסלק היזק, אבל נעילת דלת הוא להכשיר הבית לתשמישו, שאינו ראוי לשימוש מבלי זה (רמ"ה שם)[3].

מהי נעילה

ובצורת הנעילה נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שהוא כשנועלה במפתח, שמונע כל אדם מלהיכנס בה (פירוש המשניות לרמב"ם בבא בתרא מב א, בתרגום הרב קאפח; רא"ש גיטין ח ג; רשב"א בבא קמא נב א; שו"ע שם, בשם יש מי שאומר), והיינו שסוגר הדלת במנעול שבה או בסגירה אחרת באופן שלא יכנסו ויצאו בבית מי שירצה (סמ"ע שם סק"ו), ואפילו כשהיתה הדלת מוגפת ונעלה במפתח - קנה, שהרי הוציאה משמירה פחותה לשמירה מעולה (רמ"ה שם נב ב; מאירי שם).
  • יש אומרים שבסגירת הדלת לבד בלי מנעול הרי זו חזקה, ואף על פי שאין נעילה זו מועילה לגוף הבית, מכל מקום כיון שהועילה לפי שעה להיות חצר המשתמרת, הרי זו מעין תשמישו שרגילים בו הבעלים, והכשר הבית לתשמישו לפי שעה הרי זו חזקה (כן משמע מרש"י גיטין עז ב ד"ה ותיחוד; רמ"ה בבא בתרא שם, בשם ספר המקח לרב האי; מאירי שם נג א, בשם יש שפירשוה), ומכל מקום אם קבע מנעול או העמיד דלתות, ללא סגירת הדלת, הרי זו חזקה (עליות דרבנו יונה שם נב ב; רא"ש שם ג נט; טור שם, בשמו; רמ"א שם, בשם יש אומרים; ב"ח שם, שאין חולק על זה)[4].
  • ויש מהראשונים הסובר שסגירת הדלת אפילו שנעל גם במפתח אינה חזקה, שאינו אלא עושה מצוה לשמור בית חברו ומבריח ארי הוא, ונעל שאמרו היינו דרך בנין, שסתם סתימה בפתח, או שקבע מנעול בדלת לנעול בו, והיינו בנין (רשב"ם שם נג א ד"ה והשתא), או שעשה דלת (רשב"ם שם מב א ד"ה נעל, ושם נז א ד"ה בנכסי חברו), ובקביעת מנעול בדלת כדי לנעול הרי זו חזקה, אף על פי שלא נעל, כיון שאינו מחוסר אלא נעילה (רא"ש שם, בדעת הרשב"ם).

פתיחת הדלת

פתיחת הדלת לבד, נחלקו בה ראשונים:

  • יש אומרים שאף זו חזקה היא וקנה, לפי שאין דרך בני אדם לפתוח בית נעול אם לא שהוא שלהם (עליות דרבנו יונה שם; רא"ש שם, בשם יש אומרים; טור שם, בשם יש אומרים).
  • ויש אומרים שדוקא נעילה היא חזקה, שמונע כל אדם מלהיכנס, אבל פתיחה לבד אינה חזקה, ואינה דומה לפרץ גדר (ראה להלן) שבפריצה זו הוא מתקן פתח להיכנס דרכו לשדה ולצאת בו, אבל בפתיחת הדלת להיכנס אינה נראית חזקה (כן משמע מרש"י גיטין עז ב ד"ה ותיחוד; רא"ש בבא בתרא שם; טור שם; ריטב"א שם נב ב).

מסירת מפתח

מסירת מפתח, נחלקו בה אמוראים בירושלמי:

  • יש אומרים שכיון שמסר לו מפתח - קנה (שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן בירושלמי בבא בתרא ג א).
  • ויש אומרים שהדבר תלוי במחלוקת תנאים בענין המוסר מפתחו לעם הארץ, שהסוברים שהבית טהור, משום שלא מסר לו אלא שמירת המפתח (סתם משנה טהרות ז א), הרי זה משום שאין מפתח קונה; ולסוברים שהבית טמא (רבי שמעון בתוספתא שם (צוקרמאנדל) ח א), הרי זה משום שמסירת מפתח קונה (רבי זכריה בירושלמי שם).

אף ראשונים נחלקו בדבר:

  • יש אומרים - שאם מסר לו בפירוש לשם קנין (ב"ח חו"מ קצב ב) - הרי זו חזקה וקונה (רש"י פסחים ד א ד"ה מסירת מפתח; רשב"ם בבא בתרא נג א ד"ה השתא קעיילי; טור חו"מ קצב, בשמו)[5].
  • ויש אומרים - וכן הלכה (טוש"ע שם, וסמ"ע סק"ג) - שמסירת מפתח אינה מועילה לקנין, אלא שאם עשה קנין אחר מועילה מסירת המפתח שלא יצטרך לומר לו לך חזק וקני (ראה להלן: קניינה. תוספות שם ד"ה אם, ובבא קמא נב א ד"ה כיון ובבא בתרא נג א ד"ה (נב ב) נעל, בשם ר"י; רמב"ם מכירה א ט; רבנו יונה ורמב"ן וריטב"א בבא בתרא שם נב ב; רא"ש שם ג נט), אם משום שלדעתם מחלוקת תלמודים בדבר (רמב"ן קדושין כב ב; ריטב"א שם, ופסחים שם, ובבא בתרא שם), ולדעת הבבלי מסירת מפתח אינה קונה (תוספות שם ושם ושם, בשם ר"י, על פי בבא קמא נב א, ושם עט א; רמב"ן שם; ריטב"א שם ושם ושם), או משום שהם מפרשים שלא אמרו בירושלמי אלא בצירוף קנין חזקה אחר, ולענין לך חזק וקני (שדה יהושע וקרבן העדה לירושלמי שם; כן משמע מביאור הגר"א שם ס"ק טו)[6].

גידור

גדר כל שהוא כיצד, היה שם גדר שהיו עולים עליו בנחת, והוסיף עליו כל שהוא והשלימו לעשרה טפחים, ונמצא שאין עולים אלא בדוחק, הרי זה הועיל וקנה (בבא בתרא נג א, ורשב"ם ד"ה ואלא וד"ה והשתא; רמב"ם שם יא; טוש"ע שם ד)[7], ודוקא כשעל ידי זה הקרקע נשמרת, אבל אם יש שם פירצה מצד אחר הרי לא הועילו מעשיו ולא קנה (רמ"ה שם).

ונחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שהדברים אמורים כשתחילה היה הגדר פחות מעשרה טפחים, והוא השלימו לעשרה טפחים, שתיקן בתוספת זו שעתה אין יכולים לעלות אלא מדוחק (רמ"ה שם; טור שם, בדעת הרמב"ם והרא"ש), ודוקא כשבא לקנות כל השדה על ידי זה צריך עשרה טפחים, אבל לקנות מקום הגדר עצמו די בשלשה טפחים (רמ"ה שם).
  • ויש אומרים שעשרה שאמרו הוא לאו דוקא, והוא הדין לפחות מזה, אלא כל שמתחילה היו עולים עליו בריוח, ובהשלמת הגדר אין עולים אלא בדוחק (רשב"ם שם ד"ה והשתא; טור ורמ"א שם, בשם יש אומרים; מסקנת הבית יוסף שם).

היה שם גדר שהיו נכנסים בו בדוחק, ועכשיו שהשלימו לעשרה אין נכנסים בו כלל, ודאי שזוהי חזקה, שהועיל הרבה, אף על פי שלא גדר אלא בנין כל שהוא (גמ' שם נג א, ורשב"ם ד"ה ואלא).

פריצה

פרץ כל שהוא כיצד, היתה שם פירצה והיו נכנסים בה בדוחק, והרחיב בה כל שהוא עד שנמצא נכנסים בריוח, הרי זה הועיל וקנה (גמ' שם, ורשב"ם ד"ה והשתא קעיילי; רמב"ם שם; טוש"ע שם ה), וכל שכן אם קודם לכן לא היו נכנסים בה כלל ועכשיו נכנסים בדוחק, שהרי זו חזקה (רשב"ם שם).

שאר מיני תיקונים

וכן אם תיקן בה שאר מיני תיקונים (טור שם), כגון שנטל צרור מן הגדר כדי שיכנסו המים דרך החור בשדה להשקותה, או שהיו מים בשדה להשקותה והיה חור בגדר וסתמו בצרור כדי שלא יצאו דרכו המים לחוץ, הרי זה הועיל, וקנה בחזקה זו (גמ' שם, ורשב"ם ד"ה נתן וד"ה נטל; רמב"ם שם יב; טוש"ע שם ו); אבל אם ראה נהר שוטף ועומד להיכנס דרך הנקב לשטוף את השדה, וסתם את הנקב בצרור וסכר את המים מן השדה שלא יכנסו המים ויזיקוה, או שהיו בה כבר מים שמזיקים לה, ונטל צרור מן הגדר כדי שיצאו דרך החור ולא יזיקוה - אינה חזקה, שמבריח ארי מנכסי חברו הוא (גמ' שם, ורשב"ם ד"ה אילימא; טוש"ע שם), שסילוק המזיק אינו קונה, אלא הבאת תועלת (מגיד משנה שם; שו"ע שם), ואינו דומה למשיב אבדה (ראה ערכו), שכל ישראל מצווים להציל ממון חבריהם מן ההיזק, ואינו קרוי חזקה אלא בדומה לגדר ופרץ שעשה בו תיקון הצריך לו לשדה, כגון משקה מים, או זומר, או זורע, או חורש (ר"י מיגש שם; רשב"ם שם ד"ה האי מבריח; מאירי שם), שאין חזקה אלא כשעושה דבר שאינו מחוייב מן התורה לעשותו לחברו, שודאי לא עשהו אלא לעצמו לקנות בו (ר"י מיגש שם; מאירי שם).

שדה בצד שדהו

המוכר או הנותן שדה לחברו בצד שדהו, כיון שדש - קנה (בבא קמא ט א), ונחלקו ראשונים:

  • יש מפרשים - דישה כפשוטו, שדש ברגליו הלוקח, או מקבל המתנה - את המיצר שבין שתי השדות, ונעשו שתיהן כאחת - שעל ידי דישת ודריסת הרגלים השווה את המקום הגבוה שהיה מפסיק בין שתי השדות (פרישה חו"מ קצב סק"ט) - קנה (רי"ף שם; רמב"ם מכירה א יג; טור חו"מ קצב, בשמו), וכן הלכה (שו"ע שם ז).
  • ויש מפרשים דישה זו שהיא תיקון גבולי השדה והגבהתם, וקנה משום חזקה כמו נעל וגדר (רש"י בבא מציעא יד ב ד"ה מכי דייש; רשב"ם בבא בתרא ק א ד"ה עד שיחזיק; סמ"ג עשין פב, בשם ה"ר יעקב).

הילוך

הלך בה לאורכה ולרוחבה, נחלקו תנאים:

  • יש אומרים שקנה מקום הילוכו (רבי אליעזר בגמ' בבא בתרא ק א; רבי לעזר בירושלמי קדושין א ג), שנאמר: קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ (בראשית יג יז. גמ' שם).
  • ויש אומרים שאין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק (חכמים בבבלי ובירושלמי שם), היינו שישווה הקרקע לחרישה, או נעל וגדר ופרץ כל שהוא (רשב"ם בבא בתרא שם ד"ה עד שיחזיק), וקום התהלך בארץ שנאמר לאברהם משום חביבותו הוא, כדי שיהא נוח לכבוש לפני בניו (גמ' שם), שיהיו כיורשים ולא כגזלנים (רשב"ם שם ד"ה כדי שיהא), וכן הלכה (רמב"ם שם; טוש"ע שם).

מכר או נתן לו שביל (ראה ערך דרך: שביל) של כרמים, לדברי הכל קנה בהילוך, הואיל ונעשה להילוך - נקנה בהילוך (גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שדרך הנאת המעשה קונים אותו (רשב"ם שם), אף על פי שלא עשה מעשה בגוף הקרקע (רמב"ן שם), ונחלקו הדעות:

  • יש אומרים דוקא שביל של כרמים, שאינו עשוי אלא להילוך בלבד, אבל שאר דרך שעשוי קצת להשתמש בו לצורך אחר, אינו נקנה בהילוך (תוספות שם ד"ה בשביל; רמב"ן שם; ב"ח שם, בדעת הרשב"ם והטור), ולכן שביל של שדות כיון שהוא מרווח וראוי לשטוח בו פירות ולכמה דברים אחרים, אינו נקנה בהילוך (רמב"ן שם).
  • יש משווים שביל של שדות לשל כרמים, ואף הוא נקנה בהילוך (כן משמע מהירושלמי שם; ר"י מיגש שם; מאירי שם; ריטב"א שם).
  • ויש מחלקים: שביל של כרמים נקנה בהילוך לכל דבר, אף לגוף השביל לנטוע ולזרוע בו, כיון שמתחילתו לא היה עשוי אלא להילוך, שאינו מקום זרע ונטע, אבל בשביל של שדות נקנה להילוך בלבד ולא לזרעה (עליות דרבנו יונה שם).

ומכל מקום, אף שביל של כרמים לא קנה בהילוך אלא להילוך בלבד (כן משמע מהר"י מיגש שם; קצות החושן קנג סק"ג, ושם קפט סק"א, ונתיבות המשפט קצב סק"ו; מחנה אפרים שכירות א), ובכל קרקע שלא הקנה לו אלא לתשמישיו, ולא לגוף הקרקע, כגון שהשכיר או השאיל לו הקרקע, החזקה היא כדרך תשמישה, ולכן אפילו לסוברים שאכילת פירות אינה חזקה (ראה להלן), הרי זה כשבא לקנות גוף הקרקע, אבל בשכירות ושאלה שקניינו לפירות הכל מודים שאכילת פירות היא חזקה (קצות החושן ונתיבות המשפט שם; מחנה אפרים שם)[8], אלא שיש מחלקים בין שכירות לשימוש בלבד, שאין לו קנין בגוף הקרקע אלא שיעבוד לתשמישו, והוא כמו שביל של כרמים להילוך, שהחזקה היא בהתחלת התשמישים, לבין שכירות בגוף הקרקע, שנקראת חצרו של השוכר, שחזקתו בנעל גדר ופרץ, כמו במכירה (נתיבות המשפט קצב סק"ו ובפתיחה לר).

קרקע צחיחה

היתה הקרקע צחיח סלע, שאין בה לא גדר ולא פירצה, ואינה בת זריעה, נחלקו בה ראשונים:

  • יש אומרים שהחזקה שקונה אותה היא בשטיחת פירות, או העמדת בהמות שם, וכיוצא בהן משאר התשמישים (רמב"ם מכירה א טו, על פי בבא בתרא כט ב; טור חו"מ קצב, בשם הרמב"ם; שו"ע שם ח), אבל בקונה בית או שדה, אין זו חזקה (שו"ת מהרי"ט א סה).
  • ויש אומרים שאינה חזקה אלא כשמועילה לתיקון השדה או הבית, כמו נעל גדר ופרץ, אבל חזקה של שטיחת פירות - אפילו בצחיח סלע שאינו ראוי לנעילה וגדירה (מאירי בבא בתרא נד א; סמ"ע שם ס"ק יז, בדעת הראב"ד) - או העמדת בהמה או אכילת פירות וכל כיוצא בדברים אלו, שאינה מועילה לתיקון השדה והבית, אינה חזקה לקנות (ראב"ד מכירה א טו; רשב"ם בבא בתרא נד א ד"ה דשדא ליפתא, ושם נז א ד"ה אמר עולא; רמב"ן ורשב"א ור"ן קדושין כב ב; מאירי בבא בתרא נד א; ריטב"א שם נג ב; טור שם; רמ"א שם, בשם יש חולקים).

הציע מצעות

הציע מצעות - בבית או בשדה - ושכב עליהן, הרי זו חזקה (כן משמע מבבא בתרא נג ב, ורשב"ם ד"ה הציע; כן משמע מלחם משנה זכיה ב ג; בית יוסף ושו"ע שם ט)[9], ואף לסוברים שחזקה בקונה היא כשעושה תיקון בקרקע, וכאן לא תיקן שום תיקון בקרקע אלא שגופו נהנה מן הקרקע, שהקרקע שימשתו, הרי זו חזקה, ואינו דומה לאכילת פירות וכיוצא, שאין גופו נהנה מגוף השדה והבית (רשב"ם שם; רא"ש בבא בתרא ג סא), והרי למדנו חזקה בקרקע מהכתוב לגבי ישיבה (ראה לעיל: מקורה, גדרה ומהותה), וכששוכב על הקרקע הרי זה בכלל ישיבה (רשב"ם שם; מאירי שם); ויש אומרים שלדעה שאכילת פירות וכיוצא אינה חזקה, אף כשהציע מצעות ושכב עליהן אינה חזקה (שיטה מקובצת שם, בשם הראב"ד; רמ"א שם יא, לפי ביאור הגר"א ס"ק טו), שאינו מקפיד על כל מי שמייפה נכסיו ואינו אוכלם (שיטה מקובצת שם, בשם הראב"ד).

מקום בבית הכנסת

מקום בבית הכנסת, הואיל ואינו עשוי אלא לישיבה, הרי זה נקנה בישיבה (משאת בנימין לא; ט"ז חו"מ קצב ז, בשמו), ואינו דומה לשכב בלא מצעות, שאין דרך לשכב בלא מצעות, מה שאין כן כאן, ואפילו הסוברים שבשטיחת פירות על צחיח סלע העשוי רק לשטיחת פירות לא קנה, מודים בזה, הואיל וגופו נהנה ודרך הנאתו בכך (משאת בנימין שם; נתיבות המשפט שם סק"א)[10].

קניינה

חזקה שהחזיק בפני המוכר קונה אף אם לא אמר לו המוכר לך חזק וקנה (בבא בתרא נב ב; רמב"ם מכירה א ח; טוש"ע ח"מ קצב ב), שכיון שנתרצה לו למכרה בכך וכך מעות, והחזיק זה בפניו - כשהיו עסוקים באותו ענין (טור שם יב, בשם רב האי גאון) - ניחא לו בחזקה זו ולכן שתק (רשב"ם שם ד"ה ה"ק), אבל שלא בפניו צריך לומר לו לך חזק וקנה (בבא בתרא נג א; רמב"ם שם; טוש"ע שם), ואם לא אמר לו לך חזק וקנה, אף הלוקח יכול לחזור בו (רבי עקיבא איגר לשו"ע שם).

ושלא בפניו צריך לומר לו לך חזק וקנה אף במתנה (ראה ערכו. שמואל בגמ' שם נג א; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שאם במכר שנתן דמים אם לא אמר לו לא קנה, כל שכן במתנה (גמ' שם), ולא אמרו נותן בעין יפה נותן אלא לאחר שכבר החזיק ונתקיימה המתנה בידו, אבל כאן שאנו מסופקים אם גמר להקנות המתנה כלל, מספק אין לנו לומר שנתן עד שיפריש ויאמר לך חזק וקנה (רשב"ם שם ד"ה ורב)[11].

שותפים

השותפים שחלקו, והחזיק כל אחד בשלו, אפילו שלא בפני השני, כתבו ראשונים שקנו, ואינם צריכים לומר זה לזה לך חזק וקנה (תוספות בבא בתרא ג א ד"ה רב; טור חו"מ קנז; שו"ע שם, בשם ויש אומרים); ויש חולקים (רמב"ן שם).

מסירת מפתח

המוכר בית לחברו ומסר לו את המפתח, הרי זה כמו שאמר לו לך חזק וקנה, וכשהחזיק אחר כך בחזקה המועילה, אפילו שלא בפניו - קנה, וכן המוכר בור לחברו ומסר לו כיסויו, הרי זה כמו שאמר לו לך חזק וקנה, וכשהחזיק אחר כך אפילו שלא בפניו - קנה (בבא קמא נא ב - נב א, ורש"י שם נא ב ד"ה לעולם; רמב"ם שם ט; טוש"ע שם).

במקום שקונים בשטר

במקום שקונים בשטר, ואין קונים שם בכסף (ראה ערכו), נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שאף שם קונים בחזקה לבדה (תוספות יבמות צג א ד"ה קנויה; רשב"א קדושין כו א, בשם רב האי גאון ורבותיו הצרפתים; רא"ש שם ב לו; ר"ן שם, בשם הרשב"ם), לפי שחזקה היא קנין חזק שעושה מעשה בגוף הדבר (רא"ש שם; סמ"ע שם ס"ק יט,כח), או שחזקה קנין חזק הוא, שכיון שבא ברשותו סמכה דעתו (ר"ן שם), וכן הלכה (טור ורמ"א חו"מ קצב טז).
  • ויש אומרים שבמקום שכותבים את השטר, כשם שאינו קונה בכסף בלא שטר, כך אינו קונה בחזקה בלא שטר, ואפילו אמר לו המוכר לך חזק וקנה (רמב"ן שם; ר"ן שם, בשמו; רשב"א שם, בשם יש אומרים; ריטב"א שם כו א וכז א), ואפילו במוכר שדהו מפני רעתה, לא קנה במקום שכותבים שטר עד שיכתוב שטר, שהלוקח לא סמכה דעתו, והוא לא מפני רעתה לקחה (רמב"ן שם)[12].

כשאין קונים אלא בשטר

במקום שהמנהג הוא שבלא שטר אין קונים, אין חזקה לבד קונה, וכן כשהמנהג לקיים תוקף הקנין בערכאות, אין קונים בחזקה מבלי זה (ערוך השולחן שם יז, על פי בבא בתרא נד ב).

כשטרם שילם

כשטרם שילם הממון עבור השדה, נחלקו גאונים וראשונים:

  • יש אומרים שחזקה קונה לבדה, אף כשלא שילם הכסף, והכסף נשאר חוב עליו, אלא אם כן היה המוכר יוצא ונכנס ומחזר אחר הלוקח לתבוע את דמי השדה, שאינו קונה בחזקה עד שישלם את הדמים (רמב"ן ורשב"א קדושין כו א, ורשב"א שם כז א, וטור חו"מ קצ, בשם רב האי גאון; רא"ש בבא מציעא ו ז), וכן הלכה (שו"ע חו"מ קצ י וקצב טז).
  • ויש אומרים שכל עיקר קנין חזקה לא נאמר אלא במתנה והפקר, שאין שם כסף, אבל במכירה אין קנין חזקה מועיל בלא כסף, שכן הכתוב שלמדים משם חזקה 'ושבו בעריכם' וגו' (ראה לעיל: מקורה, גדרה ומהותה) בענין מתנה נאמר (שאילתות קטו; התרומות סד ג, בשם איכא מאן דסבירא ליה; רמ"ה בבא בתרא שם).

עשר שדות בעשר מדינות

מכר לו עשר שדות בעשר מדינות, כיון שהחזיק באחת מהן - קנה כולן (תוספתא בבא בתרא (ליברמן) ב יב; קדושין כז א-ב; רמב"ם מכירה א יט; טוש"ע חו"מ קצב יב), לפי שסדנא דארעא אחד הוא (גמ' שם ב), שכל השדות אדוקות בגוף קרקע של עולם, שהוא אחד (רשב"ם בבא בתרא סז א ד"ה כיון שהחזיק), אבל אם אמר לו החזק וקנה זו, לא קנה כולן, שהרי פירש לו זו קנה (רמב"ן קדושין כז א-ב; ריטב"א שם ב)[13].

לא היו תשמישיהן שוים, כגון שהיתה אחת מהם חולסית - מקום גבוה (ר"י מיגש בבא בתרא שם), או קרקע שמוציאים ממנה חול לעשות זכוכית (רשב"ם שם ד"ה חולסאות, בשם רבנו חננאל) - ואחת מצולה, נחלקו לשונות התלמוד:

ללשון הראשונה, החזיק בחולסית לא קנה מצולה, החזיק במצולה לא קנה חולסית (בבא בתרא סז א), שמאותם הכתובים שלמדנו משם קנין חזקה, 'שבו בעריכם וגו' וירשתם אותה' וגו' (ראה לעיל: מקורה, גדרה ומהותה) לא למדנו אלא לאותה קרקע שהוא יושב בה, או לאותה העיר שהוא יושב בה, אבל עיר אחרת אינו קונה בישיבת חברתה, ולכן חולסית ומצולה שהן שני דברים חלוקים זה מזה באותו שהוא מחזיק הוא זוכה ולא בחברו (רשב"ם שם ד"ה לא קנה מצולה).

וללשון השניה, החזיק בחולסית קנה מצולה, החזיק במצולה קנה חולסית (גמ' שם ב), והוא הדין באחד שדה ואחד כרם ואחד גן וכיוצא באלו שאין תשמישיהם שוים (מאירי שם), וכן הלכה (המקח לרב האי יג; רמב"ם שם; מאירי שם; טוש"ע שם)[14].

במתנה

נתן לו עשר שדות במתנה, נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שאף זה קונה בחזקה שבשדה אחת את כולן (תוספות קדושין כז ב ד"ה במה, בשם רבנו חננאל; תוספות רי"ד שם; מאירי שם; רשב"א בבא בתרא נג א, בשם הרא"ם; רמב"ם שם א כ; שו"ע שם יב), שהרי אין כאן חסרון פרעון (מאירי שם), והרי זה כאילו קיבל כבר דמי כולן (סמ"ע שם ס"ק כב, על פי לשון הרמב"ם ושו"ע שם).
  • ויש אומרים שמתנה הרי היא כמכר ולא נתן דמים, שלא קנה את כולן (תוספות בבא בתרא נג ב ד"ה אותה; רא"ש שם ג ס; טור שם, בשמו; רמ"א שם, בשם יש חולקין), אלא אם כן אמר לו החזק באחת וקנה את כולן, שאף במתנה קונה את כולן בחזקה שעשה בשדה אחת (רא"ש שם; טור שם, בשמו).

בשכירות

אף בשכירות אם השכיר לו עשר שדות בעשר מדינות, החזיק באחת מהן החזיק בכולן (תוספתא שם; רא"ש שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם יג) לכל זמן השכירות (רמב"ם וטוש"ע שם), וכן היו מקצת הקרקעות במכירה ומקצתן בשכירות, כיון שהחזיק בין במכירה ובין בשכירות - קנה הכל (תוספתא ורא"ש ורמב"ם וטור שם), ואף אם לא נתן לו דמי כל השכירות, או שלא נתן לו כלל דמי השכירות, קונה בחזקה אחת, שכיון ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, הרי בתחילת השכירות הסכים להיות דמי השכירות עליו בחוב עד סוף זמן השכירות (מאירי קדושין כז א; בית יוסף שם, בדעת הרמב"ם; רמ"א שם), ואפילו הסוברים שבמתנה אינו קונה בחזקה אחת - מודים בשכירות (סמ"ע שם כג,כה, על פי הטור); ויש שכתבו ששכירות דינה כמתנה, ולדעת הסוברים שבמתנה לא קנה כולן בחזקה אחת, אף בשכירות כן (ב"ח שם; באור הגר"א שם ס"ק כב).

בתים

עשרה בתים או בית ושדה, דינם גם כן כעשר שדות (נמוקי יוסף בבא בתרא שם; רמ"א שם יב), ואף על פי שהבתים מופסקים ומוחלקים כל אחד בפני עצמו, מכל מקום הקרקע שהבתים עומדים עליה מצרפתם אפילו הם בעשר מדינות (סמ"ע שם ס"ק כה).

בגוי

גוי (ראה ערכו) אם קונה בחזקה, נחלקו בו ראשונים:

  • יש אומרים שאף הוא קונה קרקע בחזקה, שכן מצינו שעמון ומואב טהרו בסיחון, שאף על פי שישראל הוזהרו מלהילחם בעמון ומואב, מכל מקום מה שסיחון כבש מהם חזרו וכבשו ממנו ישראל, שכבר נטהרו על ידי סיחון ונעשו שלו, שקנה אותם בחזקה (רש"י גיטין לח א ד"ה עמון ומואב, על פי הגמ' שם), ואף בגוי הקונה מישראל יש מהראשונים סוברים שקונה בחזקה, שדין הגוי בקרקע כדין ישראל (כן משמע מתוספות עבודה זרה עא א ד"ה רב), וכן ישראל הקונה מגוי והחזיק, בין שלא נתן כסף ובין שנתן כסף, כיון שטרח להחזיק ודאי מתכוין הוא למהר ולקנות מהגוי - וקנה (ריטב"א בבא בתרא נד ב).
  • ויש אומרים שהגוי - מישראל - אינו קונה בחזקה (רמב"ם מכירה א יז), וכן הלכה (שו"ע חו"מ קצד א).

בטעם דעה זו נחלקו הדעות:

  • יש אומרים שאם היה הגוי קונה בחזקה, היה מחזיק מתוך אלמותו (מגיד משנה וקרית ספר שם), ומדרבנן הוא שאינו קונה (קרית ספר שם), ולכן דוקא בגוי שקנה מישראל אין לו חזקה, אבל ישראל שקנה קרקע מגוי, קנה בחזקה (סמ"ע שם סק"א, לפי נתיבות המשפט שם, באורים סק"א).
  • ויש אומרים שאף ישראל הקונה מגוי לא קנה בחזקה, מפני שאין דעתו של הישראל סומכת על הגוי, שסתם גוים אנסים הם, ולפי זה אין הדברים אמורים אלא כשהישראל נתן מעות, אבל לא נתן מעות והחזיק בקרקע - סמכה דעתו וקנה (באור הגר"א שם סק"ד, בדעת הטור בשם רשב"א, ורמ"א בשו"ע שם ב, בשם יש אומרים).
  • ויש אומרים הטעם שאין דעת הגוי סומכת על חזקה אלא על השטר, לא לקנייה ולא להקנאה, ולכן לא גוי בישראל ולא ישראל בגוי קונים זה מזה בחזקה (מאירי בבא בתרא נד ב; כסף משנה שם, בדעת הרמב"ם).
  • ויש אומרים שלא משום סמיכת דעת, אלא מצד הדין אין קנין לגוי בחזקה, לא בגוי שקנה מישראל ולא בישראל שקנה מגוי (באור הגר"א שם סק"א, בדעת הרמב"ם והשו"ע), שאותו פסוק שלמדנו משם קנין חזקה, ושבו בעריכם וגו' (ראה לעיל: מקורה גדרה ומהותה) בישראל נאמר (שער המלך מכירה א ג).

שכירות

שכירות קרקע מגוי כתבו הפוסקים שקונה בחזקה (רבי עקיבא איגר לשו"ע שם א, בדעת הרמ"א; ערוך השולחן שם ז), ומעשים בכל יום שבשכירות סמכה דעתם בחזקה לבד (ערוך השולחן שם)[15].

בנכסי הגר והפקר

נכסי גר שאין לו יורשים (ראה ערך גר) ונכסי הפקר (ראה ערכו) דינם שוה, וכל המחזיק בהם בדרך מדרכי החזקה שנתבארו במכירה - קנה (רמב"ם זכיה ב א, על פי משנה בבא בתרא מב א; טוש"ע חו"מ ערה יב), חוץ מאכילת פירות, שהלוקח קרקע מחברו והחזיק בה באכילת פירותיה קנה - לדעת הסוברים כן (ראה לעיל: מקורה, גדרה ומהותה) - אבל בנכסי הגר, או בנכסי הפקר, אפילו אכל פירות האילן כמה שנים לא קנה לא גוף האילן ולא גוף הקרקע עד שיעשה מעשה בגוף הקרקע, או עד שיעבוד עבודה באילן (רמב"ם שם א-ב, על פי בבא בתרא נז א; טוש"ע שם).

והוא הדין שארי חזקות שאינן בגוף הקרקע, כשטיחת פירות והעמדת בהמות, שאפילו לסוברים שבדעת אחרת מקנה אותו קונה, בנכסי הגר והפקר אינו קונה (כן משמע ממגיד משנה מכירה א טו, וסמ"ע שם ס"ק יח), וכן הילוך בשביל של כרמים, שבמכירה ומתנה קונה (ראה לעיל: שם), בנכסי הפקר לא קנה (כסף משנה זכיה ב ג, בשם רבי יהושע הנגיד).

ציור

המוצא פלטרים בנויים בנכסי הגר או הפקר, וסייד בהם סיוד אחד או כיור - ציור - אחד, כגון אמה או יותר כנגד הפתח - קנה (בבא בתרא נג ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם), ואפילו כשאין לבנין דלתות, או שיש בו פירצה, הרי זו חזקה, שסיוד וכיור אינו עשוי לשמירה, אלא לנוי הוא מכוין, ולכן אפילו כשאין הבית משומר הועילו מעשיו לאותו דבר שהוא מכוין (רמ"ה שם).

וכן הצר צורה בנכסי הגר - קנה (גמ' שם נד א; רמב"ם שם ד; טוש"ע שם יד), והיינו צורת חיה או עוף, שיש בה נוי יותר משאר ציורים, ולכן לא צריך כאן אמה כנגד הפתח (רשב"ם שם ד"ה הצר צורה וד"ה בנכסי הגר; טור שם)[16].

מצעות

המציע מצעות בנכסי הגר - קנה (גמ' שם נג ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם טו), ונחלקו ראשונים:

  • יש אומרים דוקא כששכב עליהם, שנהנה גופו מהקרקע (רשב"ם שם ד"ה הציע), אבל ייפוי הקרקע במצעות, כיון שאינו דבר של קיימא, אינו נקרא מעשה בגוף הקרקע (סמ"ע שם ס"ק כב).
  • ויש אומרים מפני שייפה בכך הקרקע, הרי זה כסיוד וציור (רשב"א בבא שם, בשם יש מי שפירש; מגיד משנה שם, בשם ר"י מיגש; שיטה מקובצת שם, בשם הראב"ד).

ערך השולחן ואכל עליו - קנה (רא"ש שם ג ס; טור ורמ"א שם טו).

תיקון קרקע

וכן כל המתקן את הקרקע (כן משמע מהסמ"ע שם ס"ק כג), כגון שחרש את השדה (בבא בתרא נז א; רמב"ם שם; טוש"ע שם טז), או שפיצל זמורות לצורך עבודת האילן (גמ' שם נד א; רמב"ם שם; טוש"ע שם יז), או שליקט עצים ואבנים לצורך עבודת השדה (גמ' שם; רמב"ם שם ה-ו; טוש"ע שם יח), ואם עשה הדברים הללו שלא לצורך האילן והשדה, כגון שליקט עצים גסים ולא דקים, הרי זה מלמד שדעתו לצורך העצים ולא לצורך השדה, ולא קנה (גמ' ורמב"ם וטוש"ע שם).

בעבדים

חזקה היא אחד מהדברים שעבד כנעני נקנה בהם (משנה קדושין כב ב; רמב"ם מכירה ב א, ועבדים ה א; טוש"ע יו"ד רסז כג, וחו"מ קצו א), שנאמר: וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה (ויקרא כה מו), הקישם הכתוב לשדה אחוזה, מה שדה אחוזה נקנית בחזקה, אף עבד כנעני כן (גמ' שם).

ומהי החזקה בקנין העבדים, שמשתמש בו כדרך שמשתמשים בעבדים (רמב"ם מכירה שם ב; טוש"ע חו"מ קצו ב). כיצד, התיר לו מנעלו, או שהנעיל לו מנעלו, או שהוליך כליו אחריו לבית המרחץ, או שהפשיטו, או סכו, או גרדו, או הלבישו, או הגביה את רבו - קנאו (קדושין כב ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם ג).

לא לשימוש גופו

עשה לו העבד מלאכה אחרת, שאינה מלאכה של שימוש גופו, כגון שתפר לו בגד, נחלקו בדבר ראשונים:

  • יש אומרים שלא קנה, שאין זו מלאכה של עבד, והרי זה כאכילת פירות בקרקע שלא קנה לדעתם (רמב"ן ור"ן ורשב"א שם; רא"ש שם א כח; טור שם, בשמו; שו"ע שם, ד, בשם יש אומרים; טור ורמ"א בשו"ע יו"ד רסז כג), ואף על פי שהולכת כליו אחריו לבית המרחץ אף היא כאכילת פירות, מכל מקום הרי צורך תשמיש גופו הוא, שהרי הולכה "אחריו" אמרו שהוא היה צריך להוליכם שהיה הולך למרחץ, והוליכם עבדו, אבל אם שלח כלים על ידו למרחץ, או אם אמר לו תחמם לי את המרחץ, הרי זה כשאר מלאכות שאינן תשמיש גופו ואינה חזקה (תוספות רי"ד בבא בתרא נג ב), או שהולכת כלים לבית המרחץ היא מלאכת בזיון שאסורה בעבד-עברי (ראה ערכו) והיא עבודת עבד (רמב"ן שם; ר"ן שם, בשמו).
  • ויש אומרים שאף שאר תשמישים שאינם בגופו של אדון הרי זו חזקה וקנה, אם מפני שלדעתם אף אכילת פירות בקרקע היא חזקה (מגיד משנה שם, בדעת הרמב"ם), או שלא הזכירו אלו אלא שהוא הדרך הקל ליעשות במקום שקונהו, ואינו מעוכב עד שילך למקום המלאכה, אבל כל שמתחיל לעשות איזו מלאכה אין לך חזקה גדולה מזו, שהרי הולכת כליו לבית המרחץ אינו תשמיש הגוף, וכך הדין גם בהולכת כליו לאיזה מקום אחר, וכל שכן בהתחלת מלאכה (מאירי קדושין שם, בשם חכמי ההר).

לך חזק וקנה

החזיק בעבד שלא בפני רבו, צריך שיאמר לו לך חזק וקנה (רמב"ם שם ג; טוש"ע חו"מ שם ב), מפני שהוקש לקרקע, ודינו כיוצא בו (ראה לעיל: קניינה. מגיד משנה שם).

הערות שוליים

  1. יג, טורים תסה-תקו.
  2. ולדעה זו נחלקו אם כל הקניינים הם מדרבנן (חינוך שם); או חזקה וחליפין בלבד (כן משמע מהמאירי שם).
  3. אף לדעה זו שנעילה בלבד קונה, יש מהראשונים שכתב שהמקנה לאשתו אין נעילה בלבד קונה, שהיא רגילה תמיד לסגור בתים של בעלה לשמור מה שבתוכם (רא"ש גיטין ח ג, בתירוץ השני).
  4. ויש שכתב שלדעה זו העמדת דלתות או תיקון מנעול אינה חזקה (באור הגר"א שם סק"ה, בדעת התוספות).
  5. וראה פני יהושע פסחים שם, ובבא קמא נב א, לדעה זו.
  6. על מקום שנהגו לקנות במסירת מפתח, ראה ערך סטומתא.
  7. וראה מחלוקת אמוראים בירושלמי בבא בתרא ג ה.
  8. ויש מי שכתב שאף בשכירות ושאלה החזקה בנעל גדר ופרץ דוקא (שו"ת מהרי"ט א סה); ויש מי שתלה הדבר במחלוקת ראשונים (מהרי"ט אלגזי בכורות ב כב).
  9. ויש מהראשונים שכתב הטעם לפי שמייפה ומתקן על ידי זה את הקרקע, ואף אם לא שכב או ישב עליהן (שיטה מקובצת שם, בשם שיטה לא נודע למי).
  10. ויש הסובר שלא קנה בישיבה (משאת בנימין שם, בשם ה"ר פלק).
  11. ויש מהאמוראים שנסתפק שמא מכיון שהנותן בעין יפה נותן (ראה ערך מתנה) - שמחמת חיבה נתן לו (רשב"ם שם) - ניחא לו שילך ויחזיק, וכמו שאמר לו לך חזק וקנה הוא (רב בגמ' שם).
  12. ויש הסובר שבמוכר שדהו מפני רעתה קונה בחזקה בלבד, אפילו במקום שכותבים שטר (ריטב"א שם).
  13. בבירור המציאות המדוברת כאן, ראה רשב"ם שם ועליות דרבנו יונה ומאירי שם.
  14. ויש מהראשונים שפסק כלשון הראשונה (ראה ערך הלכה ה: בשתי לשונות. הגהות אש"רי שם ד יא, בשם מהרי"ח).
  15. והסוברים שמן הדין אין קנין לגוי בחזקה ולא משום סמיכת דעת, אף בשכירות אינו קונה (באור הגר"א שם).
  16. אף בגינה הצר צורה הוא חזקה (גמ' שם), ודוקא גינה שהיתה מוקפת קירות נאים, אבל היתה מוקפת גדר לשמירה ולא לנוי אין צורה אחת מועילה בהם כלום (רמ"ה שם).