מיקרופדיה תלמודית:ידעוני

הגדרה^[1] - איסור כישוף המגיד עתידות על ידי שימוש בעצם של ידוע.

מהותו וגדרו

ידעוני שהזהירה עליו התורה (ראה להלן: אזהרת העושה וענשו), זה המדבר בפיו (משנה סנהדרין סה א; תורת כהנים קדושים פרק ז י; ספרי שופטים קעב), שמניח עצם של ידוע - חיה ששמה כך (ערוך, אוב; רש"י שם ד"ה ידעוני, ועה"ת ויקרא יט לא, ודברים יח א; ועוד); או עוף ששמו כך (זוהר ג קפד ב; רבנו חננאל סנהדרין שם; רמב"ם עבודה זרה ו ב, וספר המצוות ל"ת ט, ופירוש המשניות שם; ועוד) - בפיו (גמ' שם; רמב"ם עבודה זרה שם)^[2], והוא מדבר מאליו (גמ' שם) על ידי כשפים (רש"י שם ד"ה ידעוני; פסקי רי"ד שם) דברים שעתידים להיות (רמב"ם שם, וספר המצוות שם; חינוך רנו)^[3]. והעוסק בדבר נקרא ידעוני, על שם העצם של הידוע (ספר הזכרון ויקרא יט לא; פרישה יו"ד קעט ס"ק כב), או מגזירת דעת, שיבקש לדעת העתידות (אבן עזרא ומושב זקנים שם). וכל המדברים צופי העתידות נקראים בשם ידעוני, אף אלו שאינם מניחים עצם בפיהם, ונקראים כך משום שרוב המדברים צופי העתידות מניחים עצם בפיהם (לחם משנה שם א, בדעת הרמב"ם). וכבר נשתכחו דרכי כוחות הטומאה של כישוף (ברית משה לסמ"ג ל"ת לו, בשם מהר"ש אלגאזי; תפארת ישראל סנהדרין ז ז, בשם בשם מהר"י חגיז בעץ החיים).

מעשה הידעוני

כיצד מעשה הידעוני, כשמניח העצם בפיו (ראה לעיל) מקטיר - לה (חינוך רנו; מאירי סנהדרין שם) - ועושה מעשים אחרים, עד שיפול כנכפה, ותקחהו תרדמה, וידבר (רמב"ם שם ושם; חינוך שם), ואינו מקיש - מזיז - שפתיו (רבנו גרשום כריתות ג ב ד"ה וריש לקיש; ראב"ד לתורת כהנים שם; שיטה מקובצת שם, השמטות כה), והעצם היא שמדברת (רבנו גרשום שם; רש"י סנהדרין סה א ד"ה ידעוני, ועה"ת ויקרא יט לא; חינוך תקיד)^[4].

אזהרת העושה וענשו

אזהרתו

אזהרה לעושה מעשה ידעוני מנין, שנאמר: אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים (ויקרא יט לא. תורת כהנים קדושים פרק י א; רש"י סנהדרין סה א ד'"ה הואיל, לפי המהרש"א שם; ספר המצוות לרמב"ם ל"ת ט; תוספות סנהדרין סה א ד"ה נשאל, בתירוץ; חינוך רנו)^[5]; או משום שנאמר: לֹא יִמָּצֵא בְךָ וגו' וְיִדְּעֹנִי (דברים יח י-יא. רש"י סנהדרין שם ד"ה באזהרה, וכריתות ג ב ד"ה אוב; ר"ש משאנץ לתורת כהנים קדושים פרק ז י), ונמנה איסור זה במנין המצוות (הלכות גדולות, הקדמה, מנין העונשים יא, עמ' ח במהדורת מכון ירושלים; ספר המצוות לרמב"ם ל"ת ט; סמ"ג לאוין לט; סמ"ק קא; השגות הרמב"ן לספר המצוות ל"ת ט; חינוך רנו)^[6].

גדר האיסור

גדר האיסור שהוא פרט בכשוף (ראה ערכו. רמב"ן עה"ת דברים יח י), והוא מין ממיני עבודה זרה (רמב"ם עבודה זרה ו ב, וספר המצוות שם), ובכלל אביזריהו (ראה ערכו) של עבודה זרה הוא, ואסור אפילו במקום סכנה של פקוח-נפש (ראה ערכו. שו"ת הרדב"ז א תפה)^[7].

עונש המזיד

עבר ועשה מעשה ידעוני בזדון חייב כרת (תורת כהנים קדושים פרק י א; רמב"ם עבודה זרה ו א, וספר המצוות שם), שנאמר: וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים וגו' וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ (ויקרא כ ו. תורת כהנים שם), ואם היו שם עדים והתראה נסקל (כן משמע מתורת כהנים שם ז; ספרי שופטים קעב; משנה סנהדרין נג א, ושם סה א; רמב"ם עבודה זרה שם), שנאמר: וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם (ויקרא שם כז. תורת כהנים שם)^[8]. ואף על פי שכבר חייב הכתוב מיתה במכשף (ראה ערכו), שנאמר: מכשפה לא תחיה (שמות כב יז) - ומכשף כולל אף את הידעוני (טור יו"ד קעט) - למה יצאו אוב וידעוני להזכירם בעצמם ולכתוב בהם סקילה, להקיש להם שאר מכשפים, מה אוב וידעוני בסקילה, אף מכשף בסקילה (רבי יהודה בן בתירה במכילתא משפטים, נזיקין יז, ומכילתא דרשב"י כב יז; רבי ישמעאל בסנהדרין סז ב).

חיוב בית דין להמיתם

כשם שבמכשף מוזהרים בית דין בלא תעשה להמיתו, שנאמר: מכשפה לא תחיה (ראה ערך חיבי מיתות בית דין: מצות המתתם), מלבד העשה שנאמר בכל חיבי מיתות בית דין (ראה ערך הנ"ל: שם), כך אוב וידעוני, מוזהרים עליהם בית דין להמיתם אף בלא תעשה, שאף הם בכלל מכשפה לא תחיה (מנחת חינוך סב ג, על פי סנהדרין סז ב).

מלקות

עושה מעשה ידעוני, מכיון שמחוייב מיתה, אינו לוקה (ראה ערך חיבי מלקיות: הלאוין שאין לוקים עליהם).

עונש השוגג

עבר בשוגג, נחלקו אמוראים אם חייב חטאת:

• יש אומרים שהדבר תלוי במחלוקת תנאים אם צריך מעשה לחיוב חטאת (ראה ערך חטאת: הקרבנות שבשם חטאת), שלסוברים שאין צריך מעשה - חייב חטאת; ולסוברים שצריך מעשה - פטור מחטאת (רבי יוחנן בסנהדרין סה א, וכריתות ג א).

• ויש אומרים שהכל מודים שידעוני פטור מקרבן, שאפילו לדעה המחייבת אם אין מעשה, אינה מחייבת אלא אם עשה האיסור על כל פנים במעשה זוטא - כגון אוב המקיש בזרועותיו (ראה ערך אוב: שמו, תיאורו ומהותו) - אבל ידעוני שאינו עושה האיסור אפילו במעשה זוטא - פטור (ריש לקיש בגמ' שם ושם), שלדעתם הכנסת העצם לפיו אינו מעשה האיסור, מכיון שאינו מדבר בשעה שמכניס העצם, אלא אחר כך (רבנו גרשום כריתות ג ב ד"ה וריש לקיש; רש"י סנהדרין סה א ד"ה ריש לקיש; ראב"ד לתורת כהנים קדושים פרק ז י; יד רמ"ה שם) כששואלו אדם (ראב"ד שם), ואף אחר כך מדבר מאליו בלא הקשת שפתיו (ראה לעיל: מהותו וגדרו; רבנו גרשום שם; שיטה מקובצת כריתות שם, השמטות כה) אלא על ידי שד (שיטה מקובצת שם).

להלכה כתבו ראשונים שחייב חטאת על מעשה הידעוני (רמב"ם שגגות א ד, ועבודה זרה ו א, וספר המצוות ל"ת ט), משום שהכנסת העצם לפיו מעשה איסור הוא (דינא דחיי לאוין לח, שכן מסקנת הגמ' בדעת רבי יוחנן; לחם משנה עבודה זרה שם).

השואל ידעוני

הזהירה תורה את הנשאל בידעוני (משנה סנהדרין סה א; תורת כהנים קדושים פרק ז י; ספרי שופטים קעב; רמב"ם עבודה זרה יא יד, וספר המצוות ל"ת לז), והוא השואל מאדם הבקי במעשה ידעוני לעשותו בשבילו (סמ"ג לאוין לז), או להגיד לו דבר העתיד (רש"י שם ד"ה והנשאל בהם), שנאמר: לֹא יִמָּצֵא בְךָ וגו' וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי (דברים יח י-יא. תוספות שם ד"ה והנשאל; רמב"ם שם ושם; סמ"ג לאוין לו; סמ"ק קכ; רמב"ן עה"ת ויקרא יח ט; חינוך תקיד); או משום שנאמר: אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים (ויקרא יט לא. רש"י סנהדרין שם ד"ה באזהרה; רשב"ם פסחים קיג ב ד"ה כלדיים; ר"ש משאנץ לתורת כהנים שם; פסקי רי"ד סנהדרין סה א; מאירי סנהדרין שם)^[9]. ונמנה איסור זה במנין המצוות (ספר המצוות לרמב"ם שם; סמ"ג לאוין לו; סמ"ק קכ; חינוך תקיד)^[10].

עונשו

לסוברים שאזהרת השואל מלא ימצא בך וגו', אין בו לא כרת ולא סקילה (רמב"ם עבודה זרה יא יד; תוספות שם), לפי שלא נזכר בו אלא אזהרת לאו בלי עונש מיתה (תוספות שם); ולסוברים שאזהרתו מאל תפנו וגו', חייב כרת, שהרי כרת נאמרה בפרשה לכל הפונים (ויקרא כ ו. יראים רעב; מהר"ם שיק על המצוות תקיד, בדעת רש"י).

ואם שאל - לוקה (עירובין יז ב, לגירסתנו ולגירסת רבנו חננאל שם ד"ה ואקשינן, ותוספות שם ד"ה אל; רמב"ם שם). לסוברים שלוקה על לאו-שאין-בו-מעשה (ראה ערכו) לוקה השואל אף על פי שלא עשה מעשה (תוספות שם), וכן לוקה הוא לסוברים שדיבור חשוב מעשה למלקות (ראה ערך הנ"ל. תוספות שם); ולסוברים שאינו לוקה אלא אם עשה מעשה, ודיבור אינו חשוב מעשה (ראה ערך הנ"ל), אין השואל לוקה אלא אם כיוון מעשיו ועשה כפי מאמרו של הידעוני (רמב"ם שם; חינוך רנו), אבל השואל בלא מעשה מכים אותו מכת-מרדות (ראה ערכו. רמב"ם שם).

הערות שוליים