מיקרופדיה תלמודית:כבוש מלחמה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - כיבוש מקום ותפיסת בני אדם ומטלטלים במלחמה, לגבי קנינו של הכובש בהם

הדין וגדרו

כיבוש ישראל מידי גוים

מלך ישראל שכובש כל ארץ הרי היא שלו, ונותן לעבדיו אנשי המלחמה כפי מה שירצה, ומניח לעצמו מה שירצה, ובכל הדברים הללו דיניו דין (רמב"ם מלכים ד י).

כיבוש גוים מידי גוים

וכן מלך גוי שעשה מלחמה והביא שבויים ומכרם, או שהרשה לכל מי שירצה שילך ויגנוב מאומה שהיא עושה עמו מלחמה ויביא וימכור לעצמו, הרי דיניו דין, ועבד הנלקח בדינים אלו הרי הוא עבד-כנעני (ראה ערכו) לכל דבר (רמב"ם עבדים ט ד; שו"ע יו"ד רסז יח). וכן אמרו בעמון ומואב שטהרו בסיחון (גיטין לח א), כלומר, שאף שנצטוו ישראל: אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב (דברים ב ט), וכן בבני עמון: אַל תְּצֻרֵם (שם יט), הותרו לכבוש מארצם מה שנכבש ממנה קודם לכן על ידי סיחון, לפי שעל ידי כיבוש סיחון מעמון וממואב טהרה ארצם והותרה לישראל (חולין ס ב, ורש"י שם ד"ה עמון ומואב, וגיטין שם ד"ה טהרו), שנעשתה "ארץ סיחון" ולא "ארץ עמון ומואב" (כפתור ופרח מז, עמ' קלא במהדורת בית המדרש להלכה בהתישבות).

כיבוש גוים מידי ישראל

אף גוי הכובש מישראל במלחמה - קנה, שנאמר במלחמת מלך ערד בישראל: וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי (במדבר כא א. גיטין לח א), והואיל וקראו הכתוב שבי שלו, משמע שקנאו (רש"י ד"ה וישב). ולכן עבד כנעני של ישראל שנשבה על ידי גוי, שקנהו השבאי, וישראל אחר שקנאו מן השבאי הרי הוא שלו (גמ' שם, לדעת רבא). וכן מלכות שכבשה ארץ אחרת, והגלתה את יושבי הארץ, והושיבה במקומם אחרים, כל מי שלקח קרקע מן המלכות החדשה מקחו קיים, ואין אדם יכול לומר קרקע זו שלי היא, שכבר קנתה המלכות הכובשת את הארץ כולה קנין גמור, כעמון ומואב שטהרו בסיחון (מאירי גיטין נט א, בשם גאוני המערב), וכן שאר ממון של ישראל שזכה בו גוי בשעת מלחמה - קנאו (מאירי עבודה זרה נב ב), והקונה מן הגויים ששללו ספרי קודש מבתי כנסיות, אם היתה ביזה זו במצות המלך - קנה (שיטה מקובצת בבא מציעא כד ב, בשם תשובת הרמב"ם; תשב"ץ ב קלו-קלז).

טעם הדין

בטעמו של דין זה נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שאין הכיבוש אלא כשאר גזילה, ולא אמרו שקנה הכובש אלא כשנתייאשו הבעלים, שקנה מטעם יאוש (ראה ערכו), ועל ידי מעשה קנין, כדין גזלן (ראה ערך יאוש: כשבא לידיהם באיסור. המקח לרב האי לב ורש"י גיטין לח א ד"ה בחזקה, לפי דבר אברהם א יא, ופסקי הלכות יד דוד ב, דף לח הגהה ד). ופירשו אותה שאמרו בעבד שנשבה שקנאו השבאי (ראה לעיל) שמשום יאוש הוא שקנה (המקח לרב האי שם; רש"י שם; תוספות חכמי אנגליה ורמ"ה ורמב"ן שם), כדין גזלן שקונה ביאוש, או ביאוש ושנוי-רשות (ראה ערכו. רמב"ן בהשמטות גיטין שם), וכגון שעשה בו השבאי קנין חזקה (ראה ערך חזקה א - קנין. רש"י שם; תוספות חכמי אנגליה ורמ"ה ומאירי שם). וכן עמון ומואב שטהרו בסיחון (ראה לעיל), בקנין חזקה הוא שקנה סיחון את ארצם (רש"י שם ד"ה עמון ומואב; תוספות חכמי אנגליה ורמ"ה שם), לפי שנתייאשו עמון ומואב ממנה. ואף על פי שקרקע אינה נגזלת, ואין מועיל בה יאוש (ראה ערך יאוש: בקרקעות), במלחמה מועיל יאוש אף בקרקע (רמב"ן שם), שהואיל והבעלים ניתנים להריגה, וביד הכובש להמית ולהחיות, גומרים הם בדעתם להקנות (ספר הישר (החידושים) תרצט).
  • ויש אומרים שהקנין בכיבוש מלחמה דין מיוחד בפני עצמו הוא, וחזקה שאמרו בעבד שנשבה היינו חזקת כיבוש מלחמה (כן משמע מתוספות גיטין שם ד"ה אבל, בשם רבנו חננאל, והסכימו עמו, ותוספות בבא מציעא מח א ד"ה נתנה, ועוד, ותוספות הרא"ש ורמב"ן ורשב"א קדושין יד ב, בשם רבנו תם, ורשב"א גיטין שם, ושו"ת המיוחסות לרמב"ן רכה), וחזקה שאמרו בעבד לא קנין חזקה היא, אלא שהשבאי זוכה בעבד בחוזק יד, ומחזיק בו שלא מדעתו (רשב"א שם), וכל שלקחו בחזקת מלחמה אינו כגזל, אלא קנאו, שהתורה זיכתה לו (רשב"א שם לז ב). וכן ארץ עמון ומואב קנאה סיחון קנין גמור בחזקה שהחזיק בה במלחמה (ריטב"א ור"ן שם), ואף על פי שקרקע אינה נגזלת ואינה נקנית ביאוש (ראה ערך גזל: בקרקעות עבדים ושטרות), על ידי כיבוש מלחמה נקנית היא (רמב"ן קדושין שם, בשם רבנו תם; רשב"א שם; ריטב"א גיטין וקדושין שם). וכן הלכה (כן משמע מש"ך חו"מ שסג סק"ג; שלחן ערוך הרב, הפקר ב, בקונטרס אחרון).

ולדעה זו נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שאף אם לא נתייאשו הבעלים כלל - קנה הכובש (רשב"א גיטין לז ב; מאירי שם נט א, בשם גאוני המערב), שהתורה אמרה שיקנה בחזקת מלחמה, שהרי ארץ עמון ומואב טהרה בסיחון, וקרקע אינה נגזלת ולא שייך בה יאוש, ואף הכתוב: וישב ממנו שבי, לא נאמר בו יאוש, אלא משמע שמשעה ששבאו נעשה שלו (רשב"א שם).
  • ויש אומרים שאין הכיבוש קונה אלא לאחר יאוש (ריטב"א ור"ן שם לז ב, ובחידושיו שם; כן משמע מתוספות הרא"ש שם), לפי שאם לא נתייאשו הבעלים ודאי עדיין יכולים הם להציל - שאם אינם יכולים להציל היו מתייאשים, ואפילו אינם מתייאשים הרי זה כלאחר יאוש, כאבדה בזוטו של ים שאי אפשר להצילה, שהרי זה כיאוש אף על פי שאומר שאינו מתייאש (ראה ערך אבדה: אבידה האבודה מכל) - וכל שיכולים להציל עבד שנשבה מיד שובהו, אינו בכלל "שביו" (ריטב"א ור"ן שם). ומכל מקום לאחר היאוש אינו צריך מעשה קנין (המקנה קדושין כו א; שלחן ערוך הרב, הפקר ג).

היחס לדינא דמלכותא

ולדעה שהכיבוש מועיל מצד עצמו, נחלקו אחרונים בדעת ראשונים:

  • יש סוברים שטעמו משום דינא-דמלכותא-דינא (ראה ערכו. שו"ת הרדב"ז ג תקלג, ומלכים ד י, ושלחן ערוך הרב, הפקר ג, וקןנטרס אחרון שם, בדעת הרמב"ם שם), כי כן דרך המלכים לכבוש מדינות זה מזה, וקונים אותן קנין גמור, שאם לא כן לא תמצא מלך שיש לו חזקה במלכותו, שכל מלכותם לוקחים אותה מאחרים, וכובשים אותם על ידי מלחמות (שו"ת הרדב"ז שם). וזהו ממשפטי המלכות שכל הארץ כולה היא ברשות המלך, בין מדינתו ובין מדינה שכובש אותה, ומשפטי המלכות דין גמור הם, כדין של תורה (שלחן ערוך הרב שם ושם). ואף על פי שלא שייך כאן הטעם שאמרו בדינא דמלכותא שכל בני המדינה מסכימים לכך (ראה ערך דינא דמלכותא דינא: מקורו וטעמו), שהרי הקנין הוא באומה אחרת, מכל מקום כך הם משפטי כל המלכים במלחמותיהם (שלחן ערוך הרב, הפקר ג, קונטרס אחרון).
  • ויש סוברים להיפך, שדינא דמלכותא הוא משום כיבוש מלחמה, שהמלך קונה את הארץ בכיבושה, ואינו מניח לבני עמו לדור בארצו אלא על מנת כן שיעשו כדין המלכות (דבר אברהם א א ו, בדעת רשב"א וריטב"א ונמוקי יוסף יבמות מו א, וריטב"א בבא מציעא עג ב).

תוקף הקנין

תוקף הקנין של כיבוש הוא קנין הגוף גמור, שאם תאמר שאינו קונה אלא קנין-פירות (ראה ערכו), איך טהרו עמון ומואב בסיחון, הלא עדיין גוף הארץ של עמון ומואב היא (ישרש יעקב יבמות מו א; חידושי חתם סופר גיטין לח א), וכיון שכבש קנה לעולם, אף על פי שפקע הכיבוש (אמרי משה כג ו; חלקו של יוסף י)[2].

המלחמה והכיבוש

כיבוש מלחמה שקונה, היינו אף במלחמה של אומות העולם ביניהן (ראה לעיל: הדין וגדרו), או במלחמה שלהם בישראל (ראה לעיל: שם).

כיבוש ארץ ישראל בידי גוים

בכיבוש ארץ ישראל על ידי גוים, נחלקו הדעות:

  • יש אומרים שאינו מועיל, ולא קנו הגוים בכיבושם, שכתבו שאין לך כל אדם מישראל שאין לו ארבע אמות בארץ ישראל - ותיקנו בהרשאה (ראה ערכו) להקנות את מעותיו אגב (ראה ערכו) אותן ארבע אמות, אם אין לו קרקע אחרת להקנות על גבה (ראה ערך הרשאה: קנינה) - ואף על פי שנטלוה הגוים, קרקע אינה נגזלת, ובחזקת ישראל היא לעולם (תשובת רב נחשון גאון בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) תקלו; כלבו קכח, בשם תשובת הגאונים), אף בזמן הגלות שאין אנו שולטים בה (כלבו שם, בשם תשובת הגאונים), שנאמר: כִּי לִי הָאָרֶץ (ויקרא כה כג. כן משמע מתשובות הגאונים (אסף) א עמ' 101), וארץ ישראל נקראת על שם ישראל, ואפילו בזמן שישראל שרויים על אדמתם אין להם רשות למכור שדותיהם לצמיתות, שנאמר: וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת (ויקרא שם), ונאמר: לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ (תהלים כד א), ועתידים אנו לחזור אליה ולירש אותה (תשובת רב נחשון בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג שם). ואף על פי שגוי קונה בכיבוש מלחמה אף מישראל, וכיבוש מועיל לקנות אפילו קרקע (ראה לעיל: הדין וגדרו), לדעתם אין כיבוש קונה אלא מטעם יאוש (ראה לעיל: שם), וארץ ישראל לא נתייאשנו ממנה, ומצפים אנו לשוב אליה (כפתור ופרח ד, עמ' נ במהדורת בית המדרש להלכה בהתישבות, לפי פרחי ציון (פערלא) שם נה, ותורת הארץ ב סה; שו"ת מהר"ם שם, לפי תורת הארץ שם), ונוסחאות תפילותינו וברכותינו יוכיחו (כפתור ופרח שם), ועוד, שלא נשתקע ממנה שם הבעלים, שהרי היא נקראת על שם ישראל (תורת הארץ שם, בדעת תשובת רב נחשון שם).
  • ויש אומרים שגוים קונים בכיבוש מלחמה אף בארץ ישראל (סמ"ג עשין קלג, בשם התרומה; שו"ת מהרי"ט א מג), ואף לענין קנין אגב בהרשאה יש מהראשונים סוברים שאין לכל אדם מישראל בזמן הזה ארבע אמות בארץ ישראל להקנות אגבן (כן משמע מתוספות בבא בתרא מד ב ד"ה דלא), וכתבו אחרונים בדעתם שהכיבוש מועיל מצד עצמו, ולכן קנו הגויים אף שלא נתייאשו ישראל מארצם (פרחי ציון שם, בדעת התרומה)[3].

גדר הכיבוש

גדר כיבוש מלחמה הוא אף כשהרשה מלך גוי לכל מי שירצה שילך ויגנוב מהאומה העושה עמו מלחמה, ולמכור לעצמו (רמב"ם עבדים ט ד, על פי גיטין לח א; שו"ע יו"ד רסז יח). ולא בשעת מלחמה בלבד, אלא שיש "חירום" בין המלכויות, ודרך בני מלכות זו לבזוז ולשדוד מבני המלכות האחרת, הרי זה בכלל "כיבוש מלחמה", וקנו (תשב"ץ ב קלו-קלז). וגוים ששללו ספרים, שאם היתה ביזה זו במצות המלך, קנה הלוקח מהם, אבל אם שללו בלי רשות המלך לא קנה (שיטה מקובצת בבא מציעא כד ב, בשם תשובת הרמב"ם), וכל שהוא מנימוסי המדינות המקובלים בין העמים בתורת מלחמה יש לו דין כיבוש, וכל שאינו מנימוסי המדינות אינו אלא גזלן (דבר אברהם ב ו ד, בשם רבי אליהו ברך קמאי), וגזלן יחידי, אף אם אינו יכול להוציא ממנו מצד אלמותו, או מצד חוקי המלכות שאינה מקפידה על גזל זה, אין לו תורת כיבוש מלחמה (דבר אברהם שם, על פי גיטין נה ב)[4].

הערות שוליים

  1. כז, טורים קכג-קלה.
  2. על גוי ששבה במלחמה עבד כנעני, אם יש לו בו קנין הגוף או שאינו קונהו אלא למעשי ידיו, וכן כששבה ישראלים, אם קונה אותם למעשי ידיהם או אף לגופם, ראה ערך גוי: בקנינים; על כיבוש ארץ ישראל בידי ישראל בימי יהושע, שנתקדשה על ידיו לחיוב מצוות התלויות בארץ, ועל החילוק בין "כיבוש רבים" ל"כיבוש יחיד", ראה ערך ארץ ישראל: ב; על כיבוש ארץ ישראל בידי גוים, אם קנאוה בתורת כיבוש מלחמה או לא, ראה להלן: המלחמה והכיבוש; על דיניו של שלל מלחמה וחלוקתו, במלחמה של ישראל באומות העולם, ראה ערך מלחמה; על הלויים שהוזהרו שלא ליטול חלק בבזה, ראה ערך לוי.
  3. על קנינו של נכרי בכלל בארץ ישראל, בין לענין ממון ובין להפקיעה מקדושתה, ראה ערך אין קנין לנכרי בארץ ישראל.
  4. ויש סוברים שכיבוש שקונה אינו אלא כשעקרה המלכות הכובשת את יושבי הארץ הראשונים ממקומם, ולא נשארה למלכות הראשונה שום שורש במקום ההוא והושיבו אחרים במקומם, אבל אם בשעת המלחמה גלו מקצתם ונשארו מקצתם, ומכר המלך הכובש את הקרקעות של הגולים לאחרים, וחזרו הגולים ותבעו את קרקעותיהם מן הלוקחים, לא קנו הלוקחים, ואין דינם עמהם אלא כדין הלוקח מן הסקריקון (ראה ערכו. מאירי גיטין נט א, בשם גאוני המערב).