מיקרופדיה תלמודית:כפה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - עונש מיתה על מיני עבירות, על ידי שמכניסים את הנידון למקום סגור עד שימות

ההכנסה לכיפה וגדרה

מקורה

הכנסה לכיפה היא עונש מיתה הניתן על ידי בית-דין (ראה ערכו) במקרים מסויימים (ראה בפרקים הבאים).

דין ההכנסה לכיפה מן התורה הוא (ראה להלן), במי שלקה ושנה (ראה להלן: מי שלקה ושנה. רש"י סנהדרין פא ב ד"ה של; רמ"ה שם; ר"ן שם), ויש שכתבו כן אף ברוצח באופן שאי אפשר להרגו בבית דין (ראה להלן: הורג נפש שלא בעדים. קרית ספר רוצח ד, וכן נראה בר"ן שם). ומקורו בהלכה-למשה-מסיני (ראה ערכו. רש"י סנהדרין שם ד"ה והיכא; יד רמה שם, וראה שם ד"ה והא דתניא, שדין כיפה הוא מדברי - סופרים, ראה ערכו; פסקי רי"ד שם; חידושי הר"ן שם).

וכן נרמז חיוב כיפה במי שלקה ושנה, באופנים שכונסים אותו לכיפה (ראה להלן: מי שלקה ושנה), בכתוב תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה (תהלים לד כב. ריש לקיש סנהדרין שם), היינו מי שהוחזק רשע - שלקה ושנה בחטאו (ראה גמרא שם ורש"י) - תמותתו רעתו (רש"י שם ד"ה תמותת), הרי שהוא מחוייב מיתה (רש"י ויד רמה שם).

וכן כתבו ראשונים שנרמז חיוב כיפה בהורג נפש - באופן שאי אפשר להרגו בבית דין (ראה להלן, שם) - בכתוב: וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ (במדבר לה לג), שאחר שיש עדי אמת שהרג, אי אפשר לפטרו (חידושי ר"ד בונפיל שם; חידושי הר"ן שם, וראה שם שלא הוזכר רמז זה בגמרא מחמת פשיטותו).

ויש סוברים שהכנסת הורג נפש לכיפה אינה מן התורה (ראשונים דלהלן; זרע יצחק ובית מאיר כתובות לג ב), שאין לנו מקור בתורה על זה (בית מאיר שם, וכעין זה בזרע יצחק שם), וחומר הוא שהחמירו בו חכמים (שו"ת ריב"ש רנא), ותיקנו לקרב מיתה למי שראוי לכלותו ואינו חייב מיתה בידים (מנורת המאור [אבוהב] א א חלק א סוף פרק ה), שיש לבית דין כח להרוג שלא מן התורה (שו"ת הרשב"א החדשות [מכתב יד] שמט; ריב"ש שם; מלחמת מצוה לרשב"ש בהקדמה הד', ובד"ה עוד השיב על דבריהם).

ויש שכתבו שאף ההכנסה לכיפה של מי שלקה ושנה, תקנת חכמים היא, לקרב מיתה למי שראוי לכלותו (מנורת המאור שם).

עניינה

הכיפה עושים אותה בבית הסוהר (פירוש המשניות סנהדרין ט ה. וראה חמרא וחיי סנהדרין פא ב בשם רבינו יהונתן, ונמוקי יוסף יבמות סד ב, שהכיפה היא בחפירה), גובהה כשיעור קומת האדם שכונסים אותו לתוכה (סנהדרין פא ב; רמב"ם סנהדרין יח ד: מקום צר כפי קומתו), שווה בשווה (פירוש המשניות שם), והיא מקום דחוק שאינו יכול לשכב בו (רמב"ם סנהדרין שם, וכעין זה בפירוש המשניות שם[2]), ולא לשבת בו (בעל הלכות גדולות לו: בעמידה, ובמאירי סנהדרין שם: מקום צר וכו' והוא צריך לעמוד שם), ולא לפשוט את אבריו (בעל הלכות גדולות שם: ידיו ורגליו; פירוש המשניות שם[3]).

המוכנס לכיפה מאכילים אותו (כן הוא במשנה סנהדרין ט ה, וברמב"ם רוצח ד ח ועוד) לחם צר ומים לחץ כדי שיצרו מעיו, ואחר כך מאכילים אותו שעורים עד שכריסו נבקעת (משניות סנהדרין פא ב ורב ששת בגמרא שם בביאורן; רמב"ם רוצח שם).

גדרה

ההכנסה לכיפה אינה בכלל מיתת-בית-דין (ראה ערכו, וראה ערך חיבי מיתות בית דין. חידושי הר"ן סנהדרין פא ב בתירוץ א', במי שלקה ושנה, וראה שם הנפקא מינה בזה, וראה בעל הלכות גדולות לו: דינו בידי שמים), לפי שמאליו הוא מת (חידושי הר"ן שם), ומכל מקום כתבו אחרונים שדנים אותה בבית דין של עשרים ושלשה כדיני-נפשות (ראה ערכו. מנחת קנאות [אריק] סוטה ג ב (דף ב ב); חזון איש סנהדרין כא סק"ה; שיעורי ר"ש רוזובסקי סנהדרין פ א אות שמב, ושם פא ב אות שפד), וכן אף על הכנסה לכיפה נאמר וְהִצִּילוּ הָעֵדָה (במדבר לה כה), כבדיני נפשות (ראה ערך הנ"ל ועוד. בעל חזון איש בכנסת ישראל [וילנא] כב ד, וראה שם אות ב; קול מבשר א לה אות ט), וכן דינה כדיני נפשות לענין כל שאר ההבדלים שבין דיני ממונות לדיני נפשות (ראה ערך הנ"ל: הבדלם מדיני ממונות. חזון איש שם); ויש שכתבו, שדנים אותה אף בבית דין של שלשה (שו"ת קול מבשר ב כח אות א, וראה חמדת ישראל נר מצוה לא תעשה יג עמ' (פו) [פד] שנסתפק, ושם על יחיד מומחה).

על הכנסה לכיפה, אם חמורה היא יותר משאר מיתות בית דין, ראה להלן: בתערובת.

בדין כאשר זמם

עדים שהעידו לחייב אדם בהכנסה לכיפה, והוזמו - יש מהאחרונים שכתבו שכונסים אותם לכיפה, מחמת דין "כאשר זמם" (ראה ערך עדים זוממים. ערוך לנר סנהדרין פא ב; קול מבשר א לה אות י; חמדת ישראל נר מצוה לא תעשה יג דף פב אות א וב, ודף פו אות ד ואות ו).

ויש שכתבו שעדים שהעידו על הכנסה לכיפה והוזמו, אין כונסים אותם לכיפה (אור שמח עדות ד א בהשמטות: מסתברא; חידושי הרי"מ חו"מ ב ג; אמרי יושר ב קפז ב), אלא לוקים (אור שמח שם; חידושי הרי"מ שם), שאין חיוב כאשר זמם אלא כשזממו לעשות, ולא כשזממו לגרום מיתה (חידושי הרי"מ ואמרי יושר שם, על פי ריטב"א מכות ב א, וראה ערך הנ"ל).

ההורג את מי שנגמר דינו לכנסו לכיפה

ההורג את מי שנגמר דינו לכנסו לכיפה, יש מהאחרונים שנראה מדבריהם שהוא נהרג כדין כל רוצח (משך חכמה במדבר לה לא. וראה שיעורי רבי שמואל רוזובסקי סנהדרין פ א הערה תתג**) - אף שההורג אחד מחיבי-מיתות-בית-דין (ראה ערכו) אחר שנגמר דינו, אינו נהרג (ראה ערך גמר דין: תקפו, וערך יוצא להרג: בהמיתוהו או חבלו בו) - ויש שנסתפקו בדבר (שו"ת אמרי יושר ב קפז ב; חמדת ישראל נר מצוה לא תעשה יג דף פה אות ו, ראה שם ב' טעמים; חזון איש סנהדרין כא סק"ה).

וכן אם נגמר דינו לכנסו לכיפה, והעידו עליו עדים שהוא חייב מיתת בית דין, והוזמו, נסתפקו אחרונים אם הם נהרגים, או שחשוב כמי שהעידו עדות זו במי שנגמר דינו למיתה, שאינם נהרגים אם הוזמו (אמרי יושר וחמדת ישראל וחזון איש שם).

מיתתו מכפרת עליו

המוכנס לכיפה, מיתתו מכפרת עליו כשאר חיבי-מיתות-בית-דין (ראה ערכו), שמיתתם כפרתם (ראה ערך מיתת בית דין, וראה סנהדרין מג ב. חמדת ישראל נר מצוה לא תעשה יג דף פב אות א), ואין קוברים אותו בקברות אבותיו, שכפרת המיתה אינה אלא אחר קבורה ועיכול בשר, כמו שאר חייבי מיתות בית דין, שאין קוברים אותם בקברות אבותם מטעם זה (ראה ערך הנ"ל. אבי הנחל [שפירא] דרוש ו (דף כד ע"ב)).

מקרים שמכניסים לכיפה

בכמה מקרים מוזכר בתלמוד שכונסים לכיפה: מי שלקה ושנה; רוצח שלא בעדים; אדם או שור שהרגו ונתערבו באחרים. על פרטי דינים אלו, ראה בפרקים הבאים.

מלבד אופנים הללו, יש מהראשונים שכתבו שהמגלה פנים בתורה שלא כהלכה (על מהותו, ראה ערך חיבי כריתות), אין בו כרת (ראה ערכו) גמור, אלא כונסים אותו לכיפה (שיטה מקובצת כריתות ב א אות ט בשם תוספות כתב יד, שכן מוכח משבועות יג א, וצריך ביאור).

מי שלקה ושנה

מי שלקה על חטאו, ושנה פעם שנייה, בית דין כונסים אותו לכיפה (משנה סנהדרין פא ב; רמב"ם סנהדרין יח ד), לפי שהוחזק רשע (גמרא סנהדרין שם. וראה ערך חזקה (ה): ברשעות), ואין מלקים אותו על החטא שכונסים אותו עליו לכיפה (בעל הלכות גדולות שם; רש"י שם ד"ה ומר סבר; תוספות שם א ד"ה אפילו; רמב"ם שם; סמ"ג עשה קה).

התנאים לכך

כמה פעמים יעבור ויוחזק רשע, נחלקו תנאים, לשיטתם בכל חזקה (ראה ערכו) של מאורע החוזר (ראה ערך חזקה (ה). וראה להלן): רבי סובר שבשתי פעמים שעבר עבירה הוחזק רשע, ורבן שמעון בן גמליאל סובר, שלא הוחזק רשע אלא אחר שעבר שלש פעמים (סנהדרין פא ב. וראה ערך הנ"ל).

וכן נחלקו תנאים האם באותה עבירה שהוחזק בה רשע כונסים אותו לכיפה, או שאין כונסים אותו לכיפה, אלא כשעבר עבירה פעם נוספת אחר שהוחזק רשע (סנהדרין שם, וראה להלן).

בביאור מחלוקת זו, נאמרו שני אופנים:

  • שנחלקו האם עבירות מחזיקות - אותו בחזקת רשע, כיון שהתרו בו (רש"י שם) - או מלקיות מחזיקות (ראה דברי רבינא בסנהדרין שם, בביאור משנה שם, וגמרא שם בביאור ברייתא הא' שם) - שאם עבירות מחזיקות, כונסים אותו לכיפה כשעבר עבירה זו שהוחזק בה רשע, כיון שהוחזק רשע בעבירות שעבר, אבל אם מלקיות מחזיקות, לא הוחזק רשע עד שילקה, וכיון שלקה על אותה עבירה, שוב אין כונסים אותו לכיפה עליה, שאין דנים אותו בשני דינים (רש"י שם; יד רמה שם; קונטרס הראיות לריא"ז שם), ולכך אף שהיה ראוי לכנסו לכיפה, שכן הוחזק רשע, כיון שעבר אותה עבירה וידע שילקוהו, אין כונסים אותו עד שיעבור עבירה נוספת, ואף אם עבר עליה קודם שהלקו אותו על אותה עבירה שהוחזק בה רשע (בנין שלמה סנהדרין שם, לדעה זו. וראה תוספות שם).
  • שנחלקו האם כיפה צריכה התראה, או לא (ראה דברי רבינא בסנהדרין שם, בביאור ברייתות שם, לגירסא שלפנינו, וכן היא גירסת רש"י שם, וכן כתבו תוספות שם א), שאם אינה צריכה התראה, כונסים אותו לכיפה באותה עבירה שהוחזק בה רשע - אם עבירות מחזיקות (ראה לעיל) - אף שלא התרו בו שיכנסוהו לכיפה, אבל אם כיפה צריכה התראה, אין כונסים אותו לכיפה, עד שיתרו בו אחר שהוחזק רשע, שאם יעבור שוב יכנסוהו לכיפה (ראה רש"י שם ב, וכן מבואר בראשונים דלהלן), ולכך צריך להתרות בו שילקוהו, ואין להתרות בו למלקות ולכיפה יחד, שהרי אין מענישים אותו בשני הענשים (תוספות שם א, וכעין זה בקונטרס הראיות לריא"ז שם ב), ואי אפשר להתרות בו התראה שהיא ודאי שקר, שאין שייך שיתחייב בשני ענשים אלו (בנין שלמה שם א).

כמה פעמים יעבור למעשה ויכנסו אותו לכיפה

כמה פעמים יעבור למעשה ויכנסו אותו לכיפה, נחלקו תנאים, ומהטעמים האמורים:

  • דעת סתם משנה ותנא קמא בברייתא, שאם לקה ושנה ושוב עבר פעם שלישית, מכניסים אותו לכיפה (משנה סנהדרין פא ב, וגמרא שם, ותוספתא סנהדרין יב ד הובאה בגמרא שם; רמב"ם סנהדרין יח ד; מאירי שם בפירוש הגמרא), וכמה ביאורים נאמרו בדעת תנאים אלו: או שהם סוברים כרבי, שכיון שעבר שתי פעמים הוחזק רשע (ראה לעיל. גמרא שם: לימא, וכן משמע בגמרא יבמות סד ב), והמלקיות שלקה על שתי הפעמים הראשונות מחזיקות אותו בחזקת רשע, ולכך כונסים אותו לכיפה בפעם השלישית (גמרא ורש"י סנהדרין שם, ותוספות יבמות שם); או שאף שהעבירות מחזיקות אותו בחזקת רשע, כיפה צריכה התראה, וכל שלא התרו בו לכיפה אחר שהוחזק רשע, אין כונסים אותו לכיפה (תוספות שם ושם בפירוש הב' בדעת ר' יוסף ביבמות שם, בביאור המשנה).
  • דעת אבא שאול, שכשעבר פעם רביעית כונסים אותו לכיפה (תוספתא שם הובאה בגמרא שם, לגירסא שלפנינו, וכן היא גירסת רש"י ותוספות), שהוא סובר שלא הוחזק רשע אלא כשעבר שלש פעמים, כרבן שמעון בן גמליאל, ושכיפה צריכה התראה (רבינא בגמרא שם, לגירסא זו). ויש מהראשונים סוברים בדעת אבא שאול, שהוא סובר שהמלקיות שלקה בשלש הפעמים הן המחזיקות אותו לרשע, ולכך אין כונסים אותו לכיפה עד פעם רביעית (יד רמה שם, לגירסתו בברייתא שם).
  • בדעת רבי הסובר שכיון שעבר שתי פעמים הוחזק רשע (ראה לעיל), כתבו ראשונים שמיד בפעם השניה שעבר כונסים אותו לכיפה (בעל הלכות גדולות לו (מהדורת ורשא סח ב), וראה שם נז; תוספות סנהדרין פא א ד"ה אפילו), לסוברים שהעבירות מחזיקות אותו לרשע (תוספות סנהדרין שם א, וראה שם שהוא דוקא אם כיפה אינה צריכה התראה).

להלכה פסקו הרבה ראשונים, שבפעם השלישית כונסים אותו לכיפה (רמב"ם סנהדרין יח ד וה; סמ"ג מצות עשה קה; פסקי רי"ד סנהדרין פא ב; רבינו ירוחם מישרים לב ג), יש שפירשו הטעם, שהלכה כרבן שמעון בן גמליאל שבשלש פעמים הוחזק לרשע, ועבירות מחזיקות לרשע, וכיפה אינה צריכה התראה (לחם משנה שם בדעת הרמב"ם; ברכי יוסף או"ח נח סק"ו); ויש שפירשו הטעם, שהלכה כרבי שבפעם שניה הוחזק לרשע, ומלקיות מחזיקות, ולכך אין כונסים לכיפה עד פעם שלישית (רשב"א שם בדעת הרמב"ם; מאירי שם).

ויש שפסקו שבפעם שניה כונסים אותו לכיפה, כרבי שבפעם שניה הוחזק לרשע (בעל הלכות גדולות לו, על פי גמרא יבמות שם, וראה שם נז; ריטב"א יבמות סה א).

חומר העבירות שעבר

מי שלקה ושנה, אין כונסים אותו לכיפה אלא אם כן עבר בלאו שיש בו כרת (ראה ערכו. רב ירמיה בשם רבי שמעון בן לקיש, סנהדרין פא ב), שמאחר שהוא בן מוות, והרי הוא מפקיר את עצמו - לעבירות (רש"י שם ד"ה דמוותר; פסקי רי"ד שם); ויש מפרשים: למיתה (רמ"ה שם; ר"י מלוניל שם) - מקרבים את מיתתו (גמרא ורש"י סנהדרין פא ב). ואפילו עשה תשובה, ושוב אינו חייב כרת (ראה ערך חיבי כריתות: כשעשו תשובה), אינו נפטר בכך מההכנסה לכיפה (בני חיי סנהדרין יח ב).

ודוקא כששנה באותו איסור עצמו, אבל אם עבר על איסורים שונים, אין כונסים אותו לכיפה, לפי שלא הפקיר את עצמו כל כך, ואינו בא אלא לטעום את טעם האיסורים (רבי יעקב בסנהדרין שם), שהעבירות אינן נגררות זו אחר זו, ואין מחזיקים אותו מעבירה זו לעבירה זו (מאירי שם).

המבטל עשה

אין כונסים אותו לכיפה, אלא כשעבר עבירה שיש בה מלקות (תוספות יבמות סד ב ד"ה דתנן, ותוספות הרא"ש ותוספות ישנים שם) - ואף לסוברים שעבירות מחזיקות ולא מלקיות (ראה לעיל: התנאים לכך. שם ושם), אבל המבטל עשה שיש בו כרת - היינו מילה (ראה ערכו) וקרבן-פסח (ראה ערכו), ואף כשביטל בידים, כגון שטימא עצמו בזמן הקרבת הפסח (שו"ת ברכת חיים פ אות כא) - אין כונסים אותו לכיפה (ברכת חיים שם אות כ); ויש מהאחרונים שכתבו, שלסוברים שעבירות מחזיקות (ראה לעיל שם), כונסים אותו לכיפה, שאף הוא בן מוות והפקיר עצמו, אבל לסוברים שמלקיות מחזיקות, כיון שאינו לוקה על עבירות אלו, אין כונסים אותו לכיפה (פירוש הר"י פערלא לרס"ג פתיחה לעונשין כב).

עד שיתרו בו

אין כונסים אותו לכיפה, אלא אם כן התרו בו למלקות (ברייתא סנהדרין פא ב ורש"י שם, ותוספות שם א ד"ה אפילו; רמב"ם סנהדרין יח ה) - או למיתה (רמב"ם שם ומאירי סנהדרין שם, ושו"ת ברכת חיים פ כב) - בפעמים הראשונות שעבר, כדי שנדע שהוא מזיד, ויתברר לנו שהוא מפקיר את עצמו (יד רמה שם).

ואף בעבירה שהוחזק בה רשע, צריך שיתרו בו למלקות (רש"י שם; תוספות שם א; רמב"ם סנהדרין יח ה); ויש מהראשונים שכתבו, שלסוברים שעבירות מחזיקות ולא מלקיות (ראה לעיל: התנאים לכך), אין צריך שיתרו בו באותה עבירה שהוחזק בה רשע (יד רמה שם).

התרו בו בפעמים הראשונות למלקות, ושתק או הרכין ראשו - והראה בעצמו שהוא מקבל את ההתראה, אבל לא התיר את עצמו למלקות בפירוש (רש"י שם), שאין מלקים אותו באופנים אלו (ראה ערך התראה. רש"י שם; רמב"ם שם ה) - הדבר תלוי במחלוקת תנאים אם עבירות מחזיקות - אותו בחזקת רשע, כיון שהתרו בו (רש"י שם) - או מלקיות מחזיקות (ראה לעיל שם): יש סוברים שכונסים אותו לכיפה (תנא קמא ואבא שאול בתוספתא סנהדרין יב הובאה בגמרא שם), שעבירות מחזיקות (גמרא שם ורש"י שם), ואילו לסוברים שמלקיות מחזיקות, אין כונסים אותו לכיפה (גמרא ורש"י שם). הלכה שכונסים אותו לכיפה (רמב"ם שם).

הורג נפש שלא בעדים

האם צריך שיוחזק ברציחה

ההורג נפש שלא בעדים - היינו, שלא בעדות שניתן לבית דין להרגו מחמתה (יד רמה סנהדרין פא ב ד"ה ההורג), ואף ההורג את עבדו הכנעני, אם לא עמד העבד יום או יומים (ראה ערך עבד כנעני וערך רוצח. משך חכמה שמות כא כ) - מכניסים אותו לכיפה (משנה סנהדרין שם; רמב"ם רוצח ד ח; סמ"ג לא תעשה קסג). ואף בפעם אחת שהרג כונסים אותו לכיפה (ראה גירסת המשנה שם לפנינו, וחמדת ישראל נר מצוה לא תעשה יג דף פא בביאורה, וראה ציון הבא; תוספות חכמי אנגליה סנהדרין שם; מעשה רקח רוצח שם, ופרי מגדים או"ח פתיחה כוללת ג כד, וחזון איש סנהדרין כא סק"ה, בדעת הרמב"ם שם, וראה ציון הבא).

ויש שכתבו שאין כונסים אותו לכיפה, אלא אם כן הוחזק ברציחה (ראה דקדוקי סופרים שם מכמה כתבי יד, ומשנה שבירושלמי ט ו, ורמב"ם וכסף משנה וקרית ספר שם, וסמ"ג שם; חמדת ישראל שם בדעת הרמב"ם, ועוד).

מהו שלא בעדים

שלא בעדים שאמרו, היינו כשיש עדות מספיקה לידע שהדבר אמת, אלא שלא ניתן להרגו על פיה (ראה גמרא וראשונים דלהלן), וכמה אופנים נאמרו בזה בתלמוד:

  • רב אמר בעדות-מיוחדת (ראה ערכו. סנהדרין פא ב), שהעדות אמת, אבל אין מיתתו מסורה לבית דין (רש"י שם ד"ה בעדות. וכעין זה ביד רמה שם), כגון שהיו שנים רואים אותו שהרג, זה רואהו מחלון זה, וזה רואהו מחלון אחר - ואינם רואים זה את זה (יד רמה ומאירי שם. וראה ערך עדות מיוחדת) - שאינו נהרג על פי עדות זו (ראה ערך הנ"ל. רש"י ויד רמה ומאירי שם). ויש שפירשו שראהו האחד אחר האחד (רמב"ם רוצח ד ח; סמ"ג לא תעשה קסג), היינו כגון שהעיד עליו אחד שהרג את הנפש בבוקר, ואחר העיד שהרג נפש אחרת בערב, שאין שני עדים על מעשה אחד, אבל יש שני עדים שהרג את הנפש (אחיעזר א כה; חמדת ישראל נר מצוה לא תעשה יג דף פ"ה אות ו)[4].
  • שמואל אמר, בהורג שלא בהתראה (ראה ערכו. סנהדרין שם; רמב"ם וסמ"ג שם). יש שנראה מדבריהם דהיינו בלי התראה כלל, ומכל מקום כונסים אותו לכיפה (סתימת לשון הגמרא ורמב"ם וסמ"ג ורשב"א שם; מאירי שם; שו"ת רדב"ז ה ריג, ועוד)[5]; ויש שפירשו שאם לא היתה התראה כלל, אין כונסים אותו לכיפה, ולא אמרו שכונסים, אלא כשלא היתה ההתראה כדין (ראה ערך התראה. פירוש המשניות וברטנורא שם; חמדת ישראל נר מצוה לא תעשה יג דף פב; סנהדרי קטנה סנהדרין שם, ועוד), כגון שלא קיבל עליו ההתראה (ראה ערך הנ"ל. חמדת ישראל שם; סנהדרי קטנה שם), שאילו בלא התראה כלל, אין לכנסו לכיפה, שמא שוגג הוא (סנהדרי קטנה שם).
  • רב חסדא אמר בשם אבימי, כשהוכחשו העדים בבדיקות ולא הוכחשו בחקירות (סנהדרין שם. על מהות הבדיקות והחקירות, ראה ערך הנ"ל: החקירות; הבדיקות), שעדות אמת היא (רש"י שם), אבל אם הוכחשו בחקירות, עדותם בטילה לגמרי, ואין כונסים אותו לכיפה (גמרא וראשונים שם ורמב"ם שם).

וכתבו ראשונים דהיינו שהוכחשו בבדיקות שאינן נצרכות לגוף העדות (ראה ערך הנ"ל. יד רמה שם; מאירי שם), אבל אם הוכחשו בבדיקות שבגוף העדות, כגון אחד אומר בסיף הרגו, ואחד אומר ברומח, עדותם בטילה לגמרי (מאירי שם בשם יש מפרשים).

להלכה, הביאו ראשונים שכונסים לכיפה בג' אופנים אלו (רמב"ם שם; סמ"ג שם), וכן כתבו ראשונים שאמוראים אלו לא נחלקו זה על זה, והכל מודים שבכל האופנים הללו כונסים אותו לכיפה (מאירי שם; כסף משנה שם, בדעת הרמב"ם שם[6]). וכלל הדבר הוא, שבכל עדות המתקבלת בדיני-ממונות (ראה ערכו) ואינה מתקבלת בדיני-נפשות (ראה ערכו) להרוג מחמתה, כונסים את הרוצח לכיפה (שו"ת הרשב"א החדשות (מכתב יד) שמט; ערוך לנר סנהדרין שם; אור שמח עדות ד א ד"ה ולפ"ז; זכר יצחק יח ב, ועוד).

עדויות שאינן מועילות להכניסו לכיפה

הכנסה לכיפה של הורג את הנפש היא דוקא כשיש שני עדים כשרים אלא שאי אפשר להרגו על פי עדותם, אבל בלא זה אין כונסים אותו לכיפה (ראשונים ואחרונים דלהלן). לפיכך, ההורג נפש על פי עד אחד, אין כונסים אותו לכיפה (רש"י סנהדרין פא ב ד"ה בעדות; שו"ת הרשב"א החדשות [מכתב יד] שמט).

וכן אם העידו בו נשים או קרובים (שו"ת הרשב"א שם; שו"ת ריב"ש רנא), ואף שעדות קרובים פסולה מגזירת הכתוב, גם כשאין חשש שקר, אין אומרים שבכיפה מספיק מה שיודעים את האמת, אלא צריך עדות גמורה (חידושי הרי"מ חו"מ ב ג), ואף אם נמצא אחד מהעדים קרוב או פסול, כתבו אחרונים שאין כונסים אותו לכיפה (צמח צדק [לובאוויטש] אה"ע קכ; חמדת ישראל נר מצוה לא תעשה יג דף פג אות ד; שיעורי רבי שמואל רוזובסקי סנהדרין שם שפה). וכן עדות עד מפי עד, אינה מועילה לכנסו לכיפה (חידושי הרי"מ שם). וכן הודאת הנידון, אין כונסים לכיפה מחמתה (שירי קרבן מכות א א; זרע אברהם טו; חמדת ישראל שם; שרידי אש ב עג אות ב).

ההורג את הטרפה

ההורג את הטרפה (ראה ערכו), שאינו חייב מיתה (ראה ערך טרפה (אדם)), יש מהאחרונים שכתבו שכונסים אותו לכיפה (משנה הלכות ו רד, ושם ט שכח); ויש שצידדו לומר שאין כונסים אותו לכיפה (ראה להלן; קול מבשר א לה ב, על פי מכות ז א), וכן כתבו ראשונים שרשות ביד בית דין לכנסו לכיפה, כמו שרשות בידם לענוש שלא מן התורה (מלחמת מצוה לרשב"ש ד"ה עוד השיב על דבריהם), וכן יש סוברים, שאף לסוברים שעדים שהעידו על הכנסה לכיפה והוזמו, כונסים אותם לכיפה (ראה לעיל: ההכנסה לכיפה וגדרה; בדין כאשר זמם), כשהעידו על טריפה לכנסו לכיפה והוזמו, אין כונסים אותם לכיפה (ראה ערוך לנר סנהדרין פא ב ד"ה בעדות, וחמדת ישראל נר מצוה לא תעשה יג דף פה אות ז).

בתערובת

רוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחים שנגמר דינם - שאי אפשר לגמור את דינו של המעורב למיתת בית דין (ראה גמרא דלהלן בטעם הדבר, וראה ערך גמר דין) - נאמרו בו כמה שיטות:

  • לדעת רבי אבהו בשם שמואל נחלקו בו תנאים: תנא קמא סובר שכולם פטורים, ורבי יהודה סובר שכונסים את כולם לכיפה (גמרא סנהדרין עט ב, בביאור משנה שם). שלדעת תנא קמא אין לכנוס לכיפה את זה שלא נגמר דינו, ואינו כהורג שלא בעדים (ראה לעיל: הורג נפש שלא בעדים), שרוצח זה שלא נגמר דינו המעורב באחרים, כשם שאי אפשר לגמור דינו למיתה, כך אי אפשר לגמור דינו לכיפה (יד רמה שם, וראה גמרא שם: רבנן סברי וכו'); ולדעת רבי יהודה כונסים את כולם לכיפה, שאי אפשר לפטור את כולם לגמרי, שכן רוצחים הם (גמרא שם), שהרי אף אצל זה שנתערב, קיבלו את העדויות, ונשאו ונתנו בדבר (רש"י שם ד"ה וכיון), ואינו גרוע מהורג שלא בעדים (יד רמה שם).
  • לדעת ריש לקיש לא נחלקו תנאים ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב באחרים, ואף רבי יהודה פוטר את כולם מכיפה (גמרא שם), שהואיל ויש שם אחד שלא נגמר דינו, אין לך ראיה לזכות גדולה מזו, והתורה אמרה "והצילו העדה" (במדבר לה כה. רש"י שם ד"ה דפטירי), ויש עונש בגרימת מוות לאדם שלא כדין (חידושי רבינו דוד וחידושי הר"ן שם).

להלכה פסקו ראשונים שכולם פטורים (רמב"ם רוצח שם, וסנהדרין יד ז), והוסיפו שאוסרים את כולם (רמב"ם רוצח שם), עד שיתברר הדבר (כסף משנה ויד דוד [זיצנהים] סנהדרין עט ב, ודברי מלכיאל ב פו אות לה); ויש שפירשו שאוסרים אותם כעונש, שאף שאי אפשר לכנסם לכיפה, אפשר להענישם במאסר (חתם סופר חידושי סוגיות סוגיית רוצח שנתערב באחרים; אור שמח סנהדרין שם).

ויש שפסקו שכונסים אותם לכיפה (בנין שלמה סנהדרין שם, ואמרי יושר ב קפז אות ב, בדעת הרמב"ם רוצח שם).

הערות שוליים

  1. לא, טורים תתקלג-תתקסח.
  2. ומשמע קצת שלשבת הוא יכול (אבל במשך חכמה שמות כא כ, הביא מהרמב"ם שאף לשבת אינו יכול). וראה רש"ש שם, שהרמב"ם מפרש ש"קומתו" היא כל עובי האדם, ולא גובהו בלבד.
  3. וראה יד רמה שם א שהכיפה צרה מלמטה ורחבה מלמעלה.
  4. וראה אמרי בינה ב עדות ו ד"ה ולי דבריהם, ושו"ת בית יצחק אהע"ז א מג אות ג, שסוברים שכשראוהו בזה אחר זה אין כונסים אותו לכיפה.
  5. וראה בטעם הדבר בפרי מגדים פתיחה כוללת לאורח חיים ג כד, ובמעשה רוקח סנהדרין שם.
  6. וראה כתר המלך רוצח שם, שצידד בדעת תוספות, שהאמוראים נחלקו זה על זה, וראה ערוך לנר מכות ז ב ויהודה יעלה יו"ד שנז.