סימני ראש השנה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

סימני ראש השנה הינם מאכלים מיוחדים שנוהגים לאכול בליל ראש השנה ולומר עליהם "יהי רצון" הקשור במאכל או בשמו כרמז לשנה טובה.

מקור המנהג[edit]

הגמרא כריתות ו א דנה בשאלה האם יש ממש בסימני מזל שמופיעים בתחילת השנה והאם הם עשויים להשפיע גם על השנה כולה. למסקנה, הגמרא קובעת כי "סימן מילתא הוא", כלומר שיש משמעות לסימנים, ומאחר וראש השנה הוא היום הראשון בשנה שבו הקב"ה בורא את השנה החדשה, ממילא כל מה שקורה ביום הראשון יש לו השלכות משמעותיות לגבי כל השנה. לאור דברים אלו הגמרא מביאה את דברי אביי שלפי שיש ממש בסימנים אלו ראוי לאכול מאכלים בעלי סימן טוב בראש השנה "אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי".

האבודרהם הביא כי נהוג להוסיף גם תפילה קצרה של יהי רצון לכל מאכל המבטא את הרמז הגלום בשמו כגון "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיקראו לפניך זכויותינו ושיקרע גזר דיננו" וכן נפסק להלכה אורח חיים תקפב. יחד עם סימניו של אביי המכונים בקיצור קרכס"ת (קרא, רוביא, כרתי, סילקא, תמרי) התווספו במהלך השנים מנהגים שונים ומאכלים נוספים בעדות שונות כאשר הבולט שבהם הוא התפוח בדבש.

הסימנים וטעמיהם[edit]

ישנם חילוקי מנהגים בזיהוי המינים שנמנו בגמרא, ונהגו בכל קהילה להוסיף עוד מינים. לפני כל אכילה נהגו לומר "יהי רצון" מיוחד המתאים לסימן. רש"י פירש כי משמעות כל הסימנים היא משום שהם צומחים מהר ויש בכך סימן שגם נכסיו יגדלו וכן הסימן של תמר לפי שהוא מתוק והוא סימן לשנה טובה ומתוקה. אמנם, לפי הגאונים, וכן המנהג המקובל, הקשר בין המאכל והסימן הטוב קשור לשם המאכל:

  • קרא היא דלעת. אנו אומרים יהיה רצון שיקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו.
  • רוביא, ויש גורסים לוביא: לדעת רש"י רוביא היא תלתן, ויש האוכלים לוביא והיא קטנית כעין שעועית. אנו אומרים יהי רצון שירבו זכויותנו.
  • כרתי היא כרישה. אנו אומרים יהי רצון שיכרתו אויבנו ושונאנו.
  • סלק - לכאורה הכוונה לראש הסלק הוא התרד, ויש אוכלים את הירק עצמו. אנו אומרים יהי רצון שיסתלקו אויבנו ושונאנו.
  • תמרים - אנו אומרים יהי רצון שיתמו אויבנו ושונאינו.
  • הטור גרס בגמרא גם אתרוג, אבל זה איננו בגרסאות שלפנינו.

כיצד מועילים הסימנים[edit]

הראשונים הקשו כיצד ייתכן ואנו נוהגים לאכול מאכלים כרמז לשנה טובה ומה ההבדל בינם לבין איסור ניחוש בו האדם עושה לעצמו סימנים על מנת לנבא את העתיד?

המהר"ל באר השני ג מסביר כי בניגוד לאיסור ניחוש כאן אין עניין הסימנים לנחש את העתיד אלא לפעול על המציאות. בדומה לנביאים שעשו מעשים במציאות על מנת לקיים את נבואתם, כך גם אנו עושים מעשה שעתיד לפעול את הברכה כבר במציאות ובכך לחזק את קיומה, וכדבריו: "ודע כל גזירת עליונים כאשר תצא הגזירה אל פעל הדמיון תהי' הגזירה מקיימת על כל פנים... והדבר הזה הוא חכמה נפלאה לעשות לגזירה העליונה דמיון וסימן למטה, כדי שתצא לפעל הטוב ותהי מקיימת הגזירה לטוב". מדבריו ניתן גם להבין שאכילת הסימנים מסייעת להורדת השפע לעולם ומשיכתו למטה על ידי עשיית המעשים בפועל במציאות.

סדר האכילה[edit]

אם אוכלים את הסימנים בתוך הסעודה (וכך ראוי) מברכים "המוציא" על פרוסת החלה בדבש" ואומרים את ה"יהי רצון" רק לאחר טעימה מהפרוסה כדי שלא להפסיק בין הברכה לאכילה. על כל הירקות אין לברך, מפני שאין מברכים על ירקות בתוך הסעודה, אך על הפירות צריך לברך. יש להקדים לברכה את הפרות משבעת המינים, ובין שבעת המינים התמר קודם לרימון, לפי שהוא שני ל"ארץ" והרימון חמישי ל"ארץ". גם כאן יש להקפיד שלא להפסיק ב"יהי רצון" בין הברכה לאכילה.

מנהג האר"י לברך על התפוח תחילה משום חביבותו המיוחדת בראש השנה (ע' נתיבות המערב)

אכילה או ראייה[edit]

דבריו של אביי על סימני ראש השנה מובאים בשתי מקומות בגמרא כאשר בגמרא בכריתות ו א נאמר כי יש לאכול את הסימנים אך בגמרא בהוריות יב א מובא כי יש רק לראות את הסימנים. האבודרהם[1] הביא מתשובות הגאונים כי "מנהג כל החכמים שמקריבין לפניהן בראש השנה טנא שיש בו דלועין ופול המצרי כרישין ושלקות ותמרים ומניחין ידיהן על כל אחד מהן ומוציאין משמותם סימן טוב" ומשמע מכך שלא נהגו לאכול את הסימנים אלא רק להניח עליהם את ידיהם‏[2]. למעשה, המנהג המקובל כיום הוא לאכול את הסימנים ולא רק לראותם וכן נפסק בשולחן ערוך אורח חיים תקפג א.

מנהגים נוספים[edit]

מובא בטור שבאשכנז נהגו לאכול תפוח בדבש. הטעם: "יהי רצון שתחדש (או "שתתחדש") עלינו שנה טובה ומתוקה". מובא במהרי"ל שהתפוחים רומזים על "שדה תפוחין, הידוע על פי הקבלה". כיום נהגו גם לטבל את החלה בדבש (משנה ברורה). יש שנהגו לאכול תפוח בסוכר או לפזר סוכר על החלה, ולהרבות במתיקות בסעודה (רמ"א בשם המרדכי).

  • ראש כבש - ויש שנהגו בראש דג. "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב".
  • ריאה - מפני שהיא קלה.
  • האבודרהם מביא מנהג לאכול רימון. "יהי רצון שנרבה זכויות כרימון".
  • דגים - "יהי רצון שנפרה ונרבה כדגים" (מ"ב). ועוד שיש בהם רמז שעיני הדגים פתוחות תמיד, כן תהיה השגחת ה' עלינו תמיד.
  • גזר - "יהי רצון שתגזור עלינו שנה טובה ותקרע רוע גזר דיננו".
  • כחלק ממנהגי האכילה, יש נוהגים שלא לאכול אגוזים בראש השנה כי "אגוז" בגימטריא "חטא" (בלי א') אורח חיים תקפב ב. הבן איש חי[3] כתב שאין לאכול מאכלים או תבשילים חמוצים בראש השנה.

תפוח בדבש[edit]

על אף שבגמרא לא מופיע התפוח כאחד מסימני ראש השנה, עם השנים הונהג לאכול גם תפוח בדבש. נחלקו הפוסקים כיצד יש לברך על סימן זה, האם העיקר הוא התפוח והדבש רק טפל לו או שהעיקר הוא דווקא בדבש. המהרי"ל[4] הביא בשם המהר"י סגל כי יש לברך על התפוח שהוא העיקר ולפטור בו את הדבש הטפל וכן נפסק להלכה משנה ברורה תקפג ג. גם מדברי החסידות שכתבו על עניינו של התפוח שהוא קשור לאהבת הקב"ה את ישראל "כתפוח בעצי היער" משמע כי הוא העיקר והדבש טפל וכדברי הגמרא "למה נמשלו ישראל כתפוח ? לומר לך מה תפוח זה פיריו קודם לעליו כך ישראל הקדימו נעשה ונשמע".

קישורים חיצוניים[edit]

הערות שוליים

  1. סדר תפילת ראש השנה
  2. אמנם בהמשך דבריו הוא אומר כי נוהגים לאכול ראש של כבש וכן ראש איל זכר לאילו של יצחק ומכך משמע שכן אוכלים ולא רק מניחים את ידיהם
  3. פרשת ניצבים
  4. הלכות ראש השנה ו