פרשני:אגרות הראיה: אגרת רלז

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מיזם אגרות הראיה של הוצאת "מאבני המקום" מאגד מידע היסטורי, הארות ומקבילות לכל אגרת, מתוך חכמת ההמונים.


רקע לאגרת[עריכה]

עיקר פרנסתם של אנשי היישוב החדש התבססה על חקלאות. רוב שטחי החקלאות, הלימודים והציוד לחקלאות, נרכשו בסיוע הברון דה הירש. ניתן לומר כי אנשי היישוב החדש היו מחויבים לברון ולאנשיו שבארץ. המכותב באגרת זו, הנרי פרנק, היה בא־כֹּח 'יק"א' – חברה להתישבות יהודית – והיה אחראי לכך שהעבודה תתפקד כסדרה. בפולמוס השמיטה, ביקש הרב קוק מפרנק כי לא תיכפה העבודה על העובדים שרוצים לשבות.

ימי פלשתינה 8 בנובמבר 1909

לכבוד הרב הגאון מ"ר אברהם יצחק הכהן קוק נ"י
רב ואב"ד בעה"ק יפו והמושבות תובב"א

אדון נכבד ומאוד נעלה,

הנני לענות על מכתבו היקר מיום אתמול, אמנם נכונים אנחנו לקחת אמצעים חזקים נגד אלה האכרים המאונים [כלומר: הממאנים] לעבוד את אדמתם בשנה זו.

כיון שכבוד אדוני הרב הגאון המנוח מ"ר נפתלי הרץ הלוי זצ"ל, אשר היה תמיד מחמיר ביותר בשאלות דתיות, וגם הרבה אנשים גדולים יראי שמים המפורסמים ביהדות הארטדקסית באו לידי הכרה כזו והבינו שבמצב הנוכחי לא רק מותר כי אם גם צריכים ומוכרחים איכרי ארץ ישראל לעבוד ולחרוש את אדמתם, ובלבד שיעשו קודם איזו פורמליות דתיות בנידון זה, אחרי הכרה כזאת מצידכם, אין אני יכול להבין איך מרשים מעצמם איכרים פשוטים להיות יותר אדוקים ויותר מחמירים מגדולי הדת.

ולו ידעתי כי באמת רק מאהבתם את ה' ומיראתם הגדולה לעבור על אחת ממצוותיו רוצים האיכרים לשבות בשנה זו, כי אז אולי החרשתי ולא הייתי מוחה נגד זה. כי מכבד אנוכי את הדת ואת שומריה. אבל יודע אנוכי כי הרבה מאיכרי משמר הירדן ויסוד המעלה, הנחשבים בין האדוקים, נכונים ומסכימים לעבוד את אדמתם, ורק אחדים מהם, היותר משחתים ועצלים, אשר אינם מוכשרים ואינם רוצים לעבוד ולהוציא מיבולם, ומפרי אדמתם את מחייתם, רק הם רוצים להתכסות במסווה הדת, רק הם חפצים לטמון את ידיהם בצלחת ולא לעבוד במשך שנה שלמה, כדי שיוכלו לחיות מנדבות אחינו מאירופה ולהנות מאיזה "חלוקה" נבזה מבישה. הנוכל להרשות לאיכרנו מעשים שפלים ונבזים כאלו?

וברור כי גם כבוד אדוני הרב המפורסם בדעותיו הליברליות וחכמתו הגדולה והיודע ועד בכמה עמל, בכמה עבודה, ובכמה קרבנות עלתה ביד חברתנו לברוא את היישוב ולהחיות בין אחינו את עבודת האדמה על אדמתנו הקדושה, אחרי אשר ידע ויבין כי אלה האיכרים האומרים לעזוב את כל אדמת מושבתנו עזובה ושממה במשך שנה תמימה, הם הורסים ועוקרים את כל אשר בנינו ומאבדים בפעם אחת את פרי כל עמלנו מזה שנים רבות, ובודאי לא יפקפק לאשר את מעשינו ובודאי לא יאחר לייעץ לאלה האיכרים לא להיות יותר אדוקים ויותר מחמירים מאשר כבודו הוא בעצמו.

  והנני מכבדו ודורש בשלומו

Henry Frank

הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים[עריכה]

נמען האגרת[עריכה]

האגרת[עריכה]

ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ך"ד מרחשון תר"עין.

אדון נעלה ומרומם מאד מר פרנק נ"י, שלו' וברכה.

אדוני הנכבד מאד,

אתכבד בזה להודות לו על דבריו היקרים במכתבו הנכבד, ואבקש בזה מהדרת כבודו לשיב לב לדברי אלה, שהנני מוכרח להציע לפני כבודו אחד מיסודי דתנו הקדושה, שהוא נוגע לענין שלנו.

דף 284@

מדת התורה כך היא : נמצאו בה מצות חמורות ומצות קלות, שכולן שוות לחובתנו בהן, ואין אנו מחלקים בין קלה לחמורה, רק כשמגיע איזו שעת הדחק ואונס גדול בדרכי החיים, אז חכמי הדת משימים את לבם לברר את הענין. אם הנושא הוא לדעתם מהמצות החמורות, שנקראות "מן התורה", אינן נדחות מפני ההכרח של המצב, אפילו כשיש איזה ספק על החיוב שלהן. כי מדת הדת היא שלא להקל ראש בה, כ"א לדון את עניניה בזהירות גדולה וכבד ראש. אבל אם המצוה ההיא שדנים עליה היא מהדברים שהם בכלל המצות הקלות, שהן נקראות "מדרבנן", אז כשיש איזה מקום לתן ספק בחיובן סומכים בעת הדחק ומקילים. ומובן הדבר שחכמת הדת, כמו כל חכמה מדעית, נותנת מקום לחילוקי דעות, וישנם דברים שלדעת אחדים מחכמי הדת הם מהחמורות, שאינן נדחין מפני הכרח גם כשיש מקום לספק בחיוב שלהם, ולאחדים מהם יהיו לדעתם הדברים ההם מכלל הקלות, שבמקום של הכרח ודחק מקילים בהם כשיש בזה איזה צד של ספק.

אבל זה הוא כלל גדול, שבמה דברים אמורים, שיש חילוק בין מצות קלות לחמורות, דוקא במצב המנוחה והחופש, דהיינו כשמניחים את כל יחיד לעשות כנטיית לבו, והיחידים או הרבים שמצטרפים מהם באים ושואלים את דעת חכמי הדת איך להתנהג. אבל כשיש כח כופה ומכריח, בין שיהיה מישראל, או מאומות העולם, אז אין שום הבדל בין קלות לחמורות, וכל המצות כולן יש להן בנוגע לזה דין של חמורות. וההיסתוריה שלנו מלאה מעובדות כאלה, שבשעה שהיו חפצים לכוף את ישראל לעבור אפילו על דבר קטן מהדת עמדו כנגד הכופים בכל כח, ויש שהגיעו הדברים גם למסירת נפש.

מזה ידע הדרת כבודו, שאי אפשר כלל שתפתר שאלת השמיטה בארץ ישראל, רק אם מצד הכחות העומדים מחוץ לחוג הדת, לא יהיה על זה שום כפיה והכרח, אשר אז הנני מסכים עם אותם החכמים, שהכניסו מצוה זו בכלל המצות הקלות, כלומר שהיא "מדרבנן", בזמן הזה, ושיש עם זה איזה צד של ספק בחיוב שלה, שעל כן ראוי להקל בה ע"י הפורמליה [אולי להסביר] של המכירה. אבל אם מצד איזה כח שיהיה יבא ענין של כפיה, לכוף גם את הרוצים לקיים את המצוה מפני נטיית רוחם, או מצד שהם מאמינים יותר לאותם החכמים שסוברים שהיא מהחמורות, שאלה לא יוכלו למלא את חפצם, אז באמת יצא הדבר מכלל הקלות, ויהיה נחשב בכלל החמורות, ויוכל כל יסוד ההיתר כולו להתבטל, מה שהיא צרה גדולה לכללות הישוב, וממש נגד הפרינציפים הנעלים של אגודת יק"א [אולי להסביר] והפקידות הנכבדה, החפצות בשכלול הישוב והתפתחותו.

ועתה אדוני, עלי להשיב דבר ע"פ הדת להאכרים השואלים אותי, ופתרון השאלה תלוי רק בהסרת הכפיה מצד כבוד הדרתו, שאז אולי רק יחידים בעלי חסידות יחמירו על עצמם, שלא לסמוך על ההיתר, וכלל האכרים יעשו עבודתם במנוחה ע"פ תנאי ההיתר, ואם תעמוד הכפיה על כל יחיד, נגד הדעות הליבירליות, שכל בעל נפש ישרה הוא מעריצן, אז כל עמלנו לסדר את ההיתר הלא עולה הוא בתהו. וכאשר ידעתי את הדרת כבודו לבעל נפש עדינה, היודע לכבד את הקודש, ואיש אשר רוח בו להביט במבט אוביקטיבי על החיים גם מחוץ לחוג פעולתו הנכבדה, על כן אבקשו: ישים נא כבוד לשם ד' אלהי ישראל ותורתו, ואל יתן

דף 285@

מקום למערערים לומר "שהפקידות מיסדת אינקביזיציה נגד הדת", שהיא סולדת את כל אוהב צדק ומשרים לא פחות מאותה שהיא בעדה.

הנני חותם בבקשה גדולה ונמרצה למלאות בקשתי, למען עתידות עמנו וארצנו הקדושה ולמען כבוד האגודה הנכבדה הפועלת רב טוב לבית ישראל. ולתשובת כבוד הדרת אדוני אחכה בכליון עינים במוקדם האפשרי, בכתב או בעל פה, כפי אשר יחליט הדרת כבודו בחכמת לבבו ועדינות רוחו הנעלה.

ברגשי כבוד נעלים מאד,

הק' אברהם יצחק הכהן קוק הנ"ל.

אזכורים בספרים ובמאמרים[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

פרויקט אגרות הראי"ה

הקדמה | א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ | נא | נב | נג | נד | נה | נו | נז | נח | נט | ס | סא | סב | סג | סד | סה | סו | סז | סח | סט | ע | עא | עב | עג | עד | עה | עו | עז | עח | עט | פ | פא | פב | פג | פד | פה | פו | פז | פח | פט | צ | צא | צב | צג | צד | צה | צו | צז | צח | צט | ק | קא | קב | קג | קד | קה | קו | קז | קח | קט | קי | קיא | קיב | קיג | קיד | קטו | קטז | קיז | קיח | קיט | קכ | קכא | קכב | קכג | קכד | קכה | קכו | קכז | קכח | קכט | קל | קלא | קלב | קלג | קלד | קלה | קלו | קלז | קלח | קלט | קמ | קמא | קמב | קמג | קמד | קמה | קמו | קמז | קמח | קמט | קנ | קנא | קנב | קנג | קנד | קנה | קנו | קנז | קנח | קנט | קס | קסא | קסב | קסג | קסד | קסה | קסו | קסז | קסח | קסט | קע | קעא | קעב | קעג | קעד | קעה | קעו | קעז | קעח | קעט | קפ | קפא | קפב | קפג | קפד | קפה | קפו | קפז | קפח | קפט | קצ | קצא | קצב | קצג | קצד | קצה | קצו | קצז | קצח | קצט | ר | רא | רב | רג | רד | רה | רו | רז | רח | רט | רי | ריא | ריב | ריג | ריד | רטו | רטז | ריז | ריח | ריט | רכ | רכא | רכב | רכג | רכד | רכה | רכו | רכז | רכח | רכט | רל | רלא | רלב | רלג | רלד | רלה | רלו | רלז | רלח | רלט | רמ | רמא | רמב | רמג | רמד | רמה | רמו | רמז | רמח | רמט | רנ | רנא | רנב | רנג | רנד | רנה | רנו | רנז | רנח | רנט | רס | רסא | רסב | רסג | רסד | רסה | רסו | רסז | רסח | רסט | רע | רעא | רעב | רעג | רעד | רעה | רעו | רעז | רעח | רעט | רפ | רפא | רפב | רפג | רפד | רפה | רפו | רפז | רפח | רפט | רצ | רצא | רצב | רצג | רצד | רצה | רצו | רצז | רצח | רצט | ש | שא | שב | שג | שד | שה | שו | שז | שח | שט | שי | שיא | שיב | שיג | שיד | שטו | שטז | שיז | שיח | שיט | שכ | שכא | שכב | שכג | שכד | שכה | שכו | שכז | שכח | שכט | של | שלא | שלב | שלג | שלד | נוספות א | נוספות ב | נוספות ג | נוספות ד | נוספות ה | נוספות ו | נוספות ז | נוספות ח | נוספות ט | נוספות י | נוספות יא | נוספות יב | נוספות יג