פרשני:בבלי:שקלים יג ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שקלים יג ב

חברותא[עריכה]

אגב שהוזכר בגמרא מעלותיהם של המוזכרים לשבח ומעלת החכמים, הביאה הגמרא דרשות נוספות העוסקות במעלות החכמים.
אמר רבי יונה: כתיב ישעיה נג): "לכן אחלק לו (נחלה וגורל) ברבים (עם האבות הראשונים), ואת עצומים יחלק שלל, תחת אשר הערה נפשו למות".
"אחלק לו" - זה רבי עקיבא, שהתקין מדרש ההלכות וההגדות שדורשין אותן ברבים.
ואף זה, שמוסר נפשו לה', יהיה לו חלק בתורת ה' כמו רבי עקיבא.
ויש אומרים: אלו, מדרשי הלכות והגדות - אנשי כנסת הגדולה תיקנו, שהמדרש היה כבר ממימי אנשי כנסת הגדולה.
אלא מה תיקן זה (רבי עקיבא) - כללות. שהיה עושה כללים לתורה, כמו שמצינו בכמה מקומות בש"ס "כלל אמר רבי עקיבא".
וכן תיקן פרטות. שהיה דורש על כל קוץ וקוץ שבתגי התורה תלי תלים של הלכות.
אמר רבי אבהו: כתיב בדברי הימים "משפחת סופרים יושבי יעבץ". (סיעת יעבץ, שהיה מושל עליהם ומלמדם), ויעבץ, זה עתניאל בן קנז.
מה תלמוד לומר "סופרים"? כלומר, מה הגדולה בכך, שמשבח אותם הכתוב על כך?
אלא, שעשו את התורה ספורות ספורות. שנתנו סימנים לתורה, ושמו מספר לכל ההלכות, כדמצינו במקומות רבים במשנה, שמנו את מספר ההלכות.
וכדתנן בתרומות: חמשה - לא יתרומו תרומה.
ובריש מסכת חלה שנינו גם כן: חמשה דברים חייבין בחלה.
ובריש יבמות שנינו: חמש עשרה נשים שהן אסורות משום ערוה, פוטרות צרותיהן מן היבום. שאם היתה אחת מהן נשואה לאחיו, ולו שתי נשים, ומת אחיו בלא בנים, שתיהן פטורות מן היבום ומן החליצה, כדילפינן לה התם מקרא.
ובריש מסכת כריתות שנינו: שלשים ושש חייבי כריתות מצינו בתורה. ובריש מסכת טהרות שנינו: שלש עשרה דבר נאמרו בנבלת העוף הטהור.
ובריש מסכת בבא קמא שנינו: ארבעה אבות נזיקין הם.
ובמסכת שבת שנינו: אבות מלאכות האסורות לעשותן בשבת מדאורייתא, ארבעים חסר אחת.
אמר רבי אליעזר: כתיב בעזרא (פרק ז) "לעזרא הכהן הסופר, סופר דברי מצות ה' וחקיו על ישראל".
ומקשינן: מאחר וכבר כתב "עזרא הסופר"
- מה תלמוד לומר שוב "סופר"?
אלא כשם שהיה סופר ומונה בדברי תורה, שמנה כל האותיות שבתורה שבכתב, ותיקן המסורת - כך היה סופר בדברי חכמים, ליתן מספר להלכות, וכדלעיל.
ר' חגי בשם ר' שמואל בר נחמן אמר: חכמים הראשונים: חרשו וזרעו, ניכשו, כיסחו, עדרו, קצרו, עמרו, דשו, זרו, בררו, טחנו, הרקידו, לשו, קיטפו ואפו, ואחר שסיימו להכין לנו את הפת, עדיין אנו, אין לנו פה לאכול!
כלומר, אף שהראשונים טרחו וסידרו לנו מדרשי הלכה והגדה, ועשו את התורה ספורות, ועשו כל הפעולות הללו להקל עלינו בהבנת התורה, עדיין קשה עלינו להבין דברי תורה על בוריין.
רבי אבא בר זמינא בשם רבי זעירא אמר: אין הוון קדמאין מלאכים (אם היו הראשונים כמלאכים) - אנן בני אנש (אנו כבני אדם).
ואין הוון בני אנש (ואם הם כבני אדם) - אנן חמרין (אנו כחמורים).
מעשה ברבי ירמיה, ששלח כלכלה של תאנים לרבי זירא, ולא היתה מתוקנת מאיסור דמאי, כי סבור היה רבי ירמיה שלא יאכל רבי זירא בלא מעשר.
ומנגד היה סבור רבי זירא, שודאי עישרן רבי ירמיה.
ומתוך כך אכלן, ונמצא שטבל אכל (כמבואר בפרק קמא דדמאי).
אמר רבי מנא: בההיא שעתא אמרין, באותה שעה אמר רבי זירא: אנו, הדומין לחמורין, אפילו כחמרתיה (כחמור) דרבי פנחס בן יאיר לא אידמינון (לא דמינו). שלחמורו של פנחס בן יאיר לא אירעה תקלה כמוני, וכמעשה דלהלן.
חמרתיה (חמורתו של) דרבי פנחס בן יאיר, גנבתה ליסטאי בלילה (גנבוה הליסטים בלילה). ועבדת טמירא גבון תלתא יומין ולא טעמא כלום (היתה טמונה אצל הגנבים שלשה ימים ולא טעמה כלום) משום שלא היו פירותיהן מעושרין.
בתר תלתא יומין (לאחר שלשת ימים אלו) אימלכון מחזרתה (נמלכו להחזירה).
אמרי: אפקינון מן הכא, דלא תימות גבן (אמרו זה לזה: נוציאנה מן המערה כדי שלא תמות אצלנו ותסרח המערה).
אפקונה (הוציאוה). אזלת וקמת לה על תרעא דמרה (הלכה ועמדה על פתח השער של בעליה - רבי פנחס בן יאיר).
שריית מנהקת (פתחה פיה וצעקה).
אמר לון רבי פנחס בן יאיר לתלמידיו: פתחון להדא עלובתא (פתחו השער לעלובה זו), דאית לה תלת יומין דלא טעמא כלום (שזה לה שלשת ימים שלא טעמה כלום).
פתחין לה ועלת לה, (פתחו לה ונכנסה).
אמר לון רבי פנחס בן יאיר לתלמידיו: יהבו לה כלום תיכול (הביאו לה דבר מה שתאכל). יהבון קומה (הביאו לפניה) שעורין, ולא בעית למיכל (ולא רצתה לאוכלן).
אמרין ליה תלמידיו: רבי, לא בעית למיכל (אין היא רוצה לאכול). אמר לון רבי פנחס בן יאיר לתלמידיו: מתקנין אינון (וכי מתוקנים הן השעורים)?
אמרו ליה: אין (כן), מתוקנים הם וטובים למאכל שאין בהם פסולת.
אמר לון: וארימתון דמיין (האם תיקנתם שעורים אלו מאיסור דמאי)?
אמרון ליה: רבי, הלא כן אלפון רבי (וכי לא למדנו רבי במשנה): הלוקח זרע מעם הארץ כדי להאכיל לבהמה, או שלקח קמח שלא לצורך אכילה אלא לעורות לעבדן, או שלקח שמן לאור, פטור מן הדמאי.
ושעורין אלו לקחנום מתחילה על דעת ליתנם לבהמה, ונמצא שפטורין הם מן תיקון דמאי.
אמר לון רבי' פנחס בן יאיר לתלמידיו: אכן צודקים אתם ששעורים אלו פטורין מן הדמאי. אך מה נעבד (נעשה) לה להדא עלובתא (לעלובה זו), דהיא מחמרה על גרמה סגין (שהיא מחמרת על עצמה הרבה), ואינה אוכלת מהם עד שיתקנו אותם מאיסור דמאי. ועל כן לכו והפרישו מן השעורים, ותקנו אותם מאיסור דמאי, כדי שתאכלם.
וארימן דמיין (ואכן הפרישו מהם את תיקון הדמאי) ואכלת, (ואכלתם).
שנינו במשנתינו: פתחיה ממונה על הקינין. פתחיה זהו מרדכי. ולמה נקרא שמו מרדכי, שהיה פותח דברים ודורשן ויודע בשבעים לשון.
בא וראה מה גדול הוא כחו של אותו האיש: פותח דברים, ודורשן. שהרי הוא היה ממונה על הקינין, וצריך להבין ולפתור חשבונות הקינין, שמחויבין להביא בכל מיני ספקות ומצבים שונים, כדאיתא במסכת קינין.
שנינו במשנתינו: פתחיה זהו מרדכי, ויודע בשבעים לשון.
תני: סנהדרין שיש בה שנים שיכולין לדבר בשבעים לשון, וכולן ראויין לשמוע, שהן מבינים שבעים לשון, אע"פ שאינם יודעים לדבר בהם ולהשיב, הרי זו ראויה לסנהדרין, על צד הדוחק.  57 

 57.  תוספות במסכת מנחות (סה ב) הוכיחו בתירוץ א' מגמרא בסנהדרין (יז ב) דסגי שאחד מבית דין ראוי לשמוע בשבעים לשון ולפי זה צריך לומר דהבבלי פליג על הירושלמי כאן הסובר שבעינן שכולן יהיו ראויין לשמוע. ובתירוץ ב' כתבו תוספות דלדיני ממונות סגי שאחד שומע בשבעים לשון ובזה מיירי התם בסנהדרין, אולם בדיני נפשות בעינן שכולם יהיו ראויין לשמוע. ולפי זה יש לומר דהכא מיירי בדיני נפשות.
ואם יש בה שלשה שיכולין לדבר בשבעים לשון, וכולן ראויין לשמוע ולא לדבר, הרי זו סנהדרין בינונית, ועדיפה מקודמתה.
ואם יש בה ארבעה שיודעין לדבר, הרי זו חכמה ומעולה.
ובסנהדרין שביבנה היו בה ארבעה שיודעין לדבר בשבעים לשון.
בן עזאי ובן זומא, ובן חכינאי, ור"א בן מתיה אמר רב חסדא אמרו: פעם אחת יבשה ארץ ישראל, שלא ירדו גשמים. ולא ידעו מהיכן להביא שעורין למנחת העומר. שהרי מנחה זו מצוותה שתבא מן תבואה הגדילה בארץ ישראל.
והוה תמן (והיה שם) חד אלם (אילם אחד שאינו שומע ואינו מדבר), דהוה יהיב חד ידיה (שהצביע בידו האחת) על לכיוון הגגות, וחד ידיה (וידו האחת) על לכיוון הצריפים. ("צריפים" הוא שם סוכה העשויה מערבה ואין לה גג, אלא חדה היא מלמעלה).
אייתוניה קמיה (הביאוהו לפני) דפתחיה שיבין ויבאר כוונת האלם בתנועותיו אלו.
אמר להו פתחיה: אית אתר דמתקריא (האם ישנו מקום הקרוי) "גגות צריפין" או "צריפין גגות"? לכו לשם ותמצאו שעורין לעומר.
והבין כן פתחיה ממה שהניח אלם זה ידו האחת לכוון הגגות ואחת לכוון הצריפין.
אזלין לתמן (הלכו לשם) לחפש אם ימצאו שעורין, ואשכחון, ואכן מצאו שעורים למנחת העומר.
אמר רבי יוסה בי רבי בון: פעם אחת נשדף (לקה בשדפון) כל העולם כולו, ולא היו יודעין מהיכן להביא העומר. והוה תמן חד אילם, דהוה יהיב ידיה על עיניה (שנתן ידו האחת על עיניו) וידיה השניה על סוכרא (הוא החור שבמזוזת הדלת, שבו תוחבין את הבריח לנעול הדלת).
אייתוניה לגבי פתחיה שיבין ממנו לאיזה מקום כוונתו.
אמר לון פתחיה: אית אתר דמיתקריא (ישנו מקום הקרוי) עין סוכר או סוכר עין, ולמד זאת ממה שנתן האלם ידו אחת על עינו ואחת על הסוכר, ושם תוכלו למצוא תבואה לעומר.
ואזלון תמן, ואשכחון.
מעשה בשלש נשים שהביאו קיניהן לכהנים להקריבן במקדש.
אחת אומרת: קן זו הבאתי לעינתי, ואחת אומרת: קן זו הבאתי לימתי, ואחת אומרת: לזיב תי.
זו שאומרת הבאתי לקינתי, סברין מימר (סבורין היו הכהנים לומר) שכוונתה ששופעת היא דם כמעין, ורוצה להביא קן לטהרת זיבתה, עוף אחד לחטאת ועוף אחד לעולה.
אמר לון פתחיה (מרדכי) הממונה על הקינין: זאת שאמרה הבאתי קן "לעינתי", בעיינא - סכנת.
שמא היתה מסוכנת בעיניה, ונתרפאה, ונדבה קן נדבה. והמביא קן נדבה מביא שני עופות לעולה, ולא אחד לחטאת ואחד לעולה.
וכן זו שאומרת הבאתי "קן לימתי", סברין מימר הכהנים שכוונתה ששופעת היא דם כים, ומביאה קן חובה לטהרת זיבתה.
אמר לון מרדכי: דלמא אין כוונתה לומר שזבה היא. אלא נתכוונה לומר שבימה סכנת, שנסתכנה בים וניצלה. ומשום כך נדבה קן נדבה, ועליה להביא שני עופות עולות, כדין קן נדבה.
וכן זו שאומרת הבאתי "קן לזיבתי", סברין מימר הכהנים שכוונתה שהיא זבה ממש, ומביאה קן חובה.
אמר לון מרדכי: זאב בה ליטול את בנה, ונדרה להביא קן להצלת בנה, ועליה להביא ב' עולות, כדין קן נדבה.  58 

 58.  הקשה ה"יפה מראה" למה נתחכם פתחיה לפרש דבריהן כך ולא פירש כמשמען? ותירץ בשיירי קרבן, שודאי אילו היה כמשמען לא היתה מגלה קלונה ברבים שהיא מקולקלת כל כך, ששופעת דם כמעיין או כים. וכן זו שאמרה "לזיבתי", היה לה לומר לטהרתי.
שנינו במשנתינו: בן אחיה ממונה על חולי מעיים.
ומבארת הגמרא: מדוע היו מצויין כהנים חולי מעיים?
ואמרינן: על ידי שהיו הכהנים מהלכין יחפים על הרצפה, והיו אוכלין בשר הקדשים, ושותין מים שהרי אסורים לשתות יין בעזרה, היו באין לידי חולי המעיים.
והוה ידע הממונה על חולי המעיים, האי דין (איזה) חמר (יין) טב למעיא (טוב למעיים), והאי דין חמר סמם (מזיק) למעיא. שנינו במשנתנו: נחוניה היה חופר שיחין.
ואמרינן: שהיה חופר בורות שיחין ומערות.

דרשני המקוצר[עריכה]