פרשת בהעלותך

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

פרשת בהעלותך היא הפרשה השלישית בחומש במדבר.

הפטרת פרשת בהעלותך היא "נרות זכריה", הפותחת במילים "רני ושמחי בת ציון" ( זכריה ב, יד- ג, ז).

נושאי הפרשה[edit]

  • הטבת הנרות והדלקת המנורה- ציווי על אהרון להיטיב את נרות המנורה ולהדליקן.
  • קידוש הלווים לעבודה- קידוש הלווים לעבודה על ידי הזאת מי חטאת, הורדת השיער בתער, קורבנות והנפתן על ידי אהרון.
  • פסח שני- לאחר שעם ישראל מקיים את הפסח, מגיעים אל משה אנשים שהיו טמאים בזמן החג ומבקשים אפשרות להקריב גם את הקורבן לאחר שנטהרו. הקב"ה בתגובה אומר למשה את דיני פסח שני.
  • מסעות העם במדבר- תיאור הליכת בני ישראל במדבר על פי הדרכת עמוד הענן
  • חצוצרות הכסף- ציווי על עשיית שתי חצוצרות כסף, והגדרת תפקידם בכינוס העם במסע המחנות ובמלחמה.
  • מסע בני ישראל מהר סיני- תיאור מסע העם מהר סיני על פי המחנות.
  • חזרת יתרו לארצו- לאחר שיתרו הצטרף אל העם ונפגש עם משה חתנו, הוא מחליט לחזור למדין ארץ מולדתו.
  • בנסוע הארון- פרשייה בפני עצמה המתארת את מסע הארון במהלך המחנות.
  • חטא המתאוננים- למרות המן היורד מדי יום, העם מתלונן למשה על מחסור באוכל ומתאווה לבשר. משה מתפלל לקב"ה, ונענה שעליו לסוף שבעים מזקני ישראל והתייצב איתם מחוץ לאוהל מועד על מנת שהקב"ה יאציל מרוחו גם עליהם על מנת שיסייעו בהנהגת העם. הקב"ה מביא שלוים למחנה ולאחר שהעם אוכלים אותם, הקב"ה מכה בעם והם נקברים בקברות התאווה.
  • צרעת מרים- מרים חוטאת באמירת לשון הרע על משה, ונענשת בצרעת ונמצאת בהסגר מחוץ למחנה. העם כולו מחכה עד סוף ימי ההסגר של מרים, משה מתפלל להחלמתה והקב"ה נענה לתפילתו.

מצוות בפרשה[edit]

בפרשת בהעלותך ישנן חמש מצוות- מתוכן שלוש מצוות עשה ושתי מצוות לא תעשה:

נרות המנורה ונרות החנוכה[edit]

רש"י בתחילת הפרשה מביא את שאלת המדרש: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים?". המדרש מתרץ כי כאשר ראה אהרן את חנוכת הנשיאים חלשה דעתו לפי שהוא לא היה יחד עימם לא הוא ולא שבטו ולכן ניחם אותו הקב"ה- "חייך שלך גדולה משלהם- שאתה מדליק ומטיב את הנרות" ולכן נסמכו פרשיות אלו.

הרמב"ן במדבר ח ב הקשה על המדרש מדוע הקב"ה ניחם את אהרן דווקא בהדלקת המנורה ולא בעבודות אחרות הנעשות על ידי הכהן הגדול כגון העלאת הקטורת בכל בוקר וערב או הבאת מנחת חביתין? בנוסף מקשה הרמב"ן מדוע חלשה דעתו של אהרון- הרי גם הוא היה בימים המילואים והקריב בהם קורבנות רבים?

לכן הרמב"ן מסביר כי עיקר הנחמה לאהרן היא בחנוכת המזבח שהייתה בבית שני על ידי החשמונאים בני אהרון. הוא מביא הסבר זה בשם מגילת סתרים לרבינו ניסים בה נאמר כי הקב"ה מנחם את אהרון כי "יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם, והיא חנכת בני חשמונאי". הגדולה בנחמה זו היא בכך שאף לאחר חורבן בית המקדש וביטול הקורבנות אנו ממשיכים את נרות החשמונאים על ידי הדלקת נרות חנוכה.

רבי צדוק מלובלין פרי צדיק לחנוכה אות י מקשה על דברי הרמב"ן שהרי הדלקת נרות חנוכה נעשית על ידי כלל ישראל וממילא כיצד יש בהם נחמה לאהרן?

הוא מסביר כי בנוסף לאורות הרוחניים והגשמיים שהקב"ה יצר בעולם, נתן הקב"ה בכוחו של האדם ליצור גם אורות רוחניים וגשמיים בעצמו. האדם יכול להאיר באור גשמי על ידי הדלקת נרות, וכן אהרן ובניו יכולים להדליק אור רוחני על ידי הדלקת הנרות בבית המקדש שהם "עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל" שבת כב ב, וכדברי רבי צדוק- "אור העבודה במנורה הוא מעין אור תורה שמאיר לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל".

אותו אור שהדליקו אהרן ובניו על השראת השכינה בעם ישראל, הוא האור שמדליקים גם כלל עם ישראל בנרות חנוכה ומראים בכך את קיומו של הקב"ה בתוכנו. גילוי שכינה זה התאפשר רק בזכות מסירותם של בני אהרון החשמונאים שאפשרו לכלל העם להיות כעין בני אהרן ולגלות את אור השכינה בעולם.

פסח שני[edit]

בפרשה, אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לקיים את מצוות קורבן הפסח במועדו מבקשים ממשה להקריב את הקורבן את לאחר שנטהרו. משה פונה בשאלה לקב"ה והוא בתגובה אומר למשה את דיני פסח שני. הגמרא סוכה כה א מובאת מחלוקת לגבי זהותם של האנשים שהיו טמאים לנפש אדם " אותם אנשים מי היו, נושאי ארונו של יוסף היו, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר מישאל ואלצפן היו, שהיו עוסקין בנדב ואביהוא, רבי יצחק אומר... עוסקין במת מצוה היו שחל שביעי שלהן להיות בערב פסח".

בחסידות‏[1] מסבירים שעניינו של פסח שני הוא העיקרון ש"דבר איננו אבוד". גם מי שהיה טמא או שהיה בדרך רחוקה עדיין יכול לתקן את דרכו ומעשיו ולשוב ולהקריב את הקורבן בפסח שני. בנוסף, מדגישים בחסידות את האופן הפעיל בו ביקשו האנשים הטמאים להקריב את הקורבן, וביקשו מה' להקריב את הקורבן באמירת "למה נגרע", למרות שבפועל היו פטורים ממנו מהבחינה ההלכתית.

ויהי בנסוע הארון[edit]

בפרשה קיימת תופעה ייחודית בתורה, שני סימנים בצורת האות "נ" הפוכה לפני פרק י פס' לה-לו ולאחריהם, המפרידות אותם מהפרשיות שלפניהם ואחריהם. סימנים אלו מסומנים אף בספר התורה עצמו. רש"י מפרש על פי דברי הגמרא שבת קטז א שהנו"נים מסמלים את העובדה שאין זה מקומה של הפרשה והביאו אותה לכאן רק בשביל להפסיק בין פורענות לפורענות.

הרמב"ן מרחיב עוד את פירוש הגמרא ומסביר שהפורענות במסע מהר סיני היתה שהעם לא סתם הלך מהר סיני אלא ברח ממנו "כתינוק הבורח מבית ספרו". פרשיית מסע הארון הובאה מכיוון שלאחר פורענות זו ישנם עוד שני פורעניות חטא המתאוננים וחטא קברות התאווה, והפרשייה הובאה בשביל לחלק ביניהם שהעם לא ייחשב כבעל חזקת חטאים, כעין חזקת שור המועד. כמו שבשור המועד כאשר ישנה הפסקה בה השור אינו נוגח, הוא מפסיק להיות מועד, כך גם הפסקת הפרשייה גורמת לכך שהעם לא ייחשב כמועד לחטוא.

ניתן לפרש את הרמב"ן בכך שהפרשייה המפסיקה בין החטאים איננה הפסקה סתמית אלא היא נבחרה בכוונה תחילה. מסע בני ישראל במדבר התנהל בהתראות קצרות בהן הקב"ה הודיע לכם מתי עליהם לעבור ממקום למקום, ובכך העם מתחנך לעשות את דבר ה' ובכך הדבר מהווה הכנה לקבלת עול תורה ומצוות. הכנסת פרשיית "ויהי בנסוע" מסמלת את העניין שלמרות שהעם חוטא באופן רציף, עדיין מדובר בתקופה של התלמדות והתנסות ואין הדבר מבטא שהם מוחזקים בחטא, אלא שהעם רק מתלמד בעבודת ה' ואיננו עתיד להיות חוטא באופיו.

קישורים חיצוניים[edit]

  1. עיין לדוגמא בהיום יום, י"ד אייר לרבי יוסף יצחק שניאורסון