פרשת לך לך

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

פרשת לך לך היא הפרשה השלישית של ספר בראשית. היא נקראת על שם הציווי לאברהם אבינו:" וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (ספר בראשית, י"ב, א'). בעקבות הרעב, הוא נאלץ לרדת מהארץ פעמיים: למצרים ולארץ פלישתים. הוא מתחלק בארץ עם בן אחיו, לוט, כאשר הוא נותן לו את הברירה: "הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.(שם,י"ג,ט'). הוא מציל אותו מהשבי שהוא נופל בו. הקב"ה כורת עם אברהם את ברית בין הבתרים ומצווה אותו על ברית המילה.

הפרשה משתרעת לאורך 24 שנה: תחילתה בבוא של אברהם לארץ כנען והוא בן 75 שנה והיא מסתיימת בברית המילה, כאשר אברהם בן 99 שנה.

תוכן הפרשה[edit]

ניתן לחלק את הפרשה לפי המסורה לשבעה חלקים:

  1. אברם, ולוט ובני ביתם הולכים לארץ כנען, יחד עם "כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן"(י"ב, א')
  2. אברם יורד מצרים ובשובו נפרד מלוט. לוט בוחר את החלק הפורה של הארץ:"וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה', אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה, כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר. וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם; וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו." (שם, י"ג,י'-י"א). ואברהם זוכה להבטחה, המסמלת לנו עד היום את הדרך לכיבוש הארץ: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ: כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה."(שם, י"ז).
  3. מלחמת המלכים ונפילת לוט בשבי. אברם קובע תקדים: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר-לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם. בִּלְעָדַי, רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים, וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי: עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא, הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם".(י"ד, כ"ב-כ"ד)
  4. בברית בן הבתרים - שם אברם זוכה להבטחה האלוקית הנצחית: "בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת ה' אֶת-אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.".(ט"ו, י"ח).
  5. הָ‏גָר‏ הייתה לאשת אברם ונולד ישמעאל
  6. אברם היה לאברהם ומעתה :"לֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ, אַבְרָם, וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (י"ז, ה").
  7. אברהם מצווה על ברית המילה :"וַיָּמָל אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתָם, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ, אֱלֹקים... וְכָל-אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת, וּמִקְנַת-כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן-נֵכָר נִמֹּלוּ, אִתּוֹ.(י"ז, כ"ג-כ"ז)

מדוע נבחר אברהם[edit]

בתחילת פרשת לך לך מובא במפתיע וללא רקע מוקדם‏[1] כי הקב"ה פונה אל אברהם ומצווה עליו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". הפרשנים הביאו מספר הסברים לבחירתו של אברהם:

התבוננות בדרכו של עולם[edit]

המדרש בראשית רבה הביא משל לבחירתו של אברהם:

"אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם".

מדברי המדרש עולה כי אברהם ראה עיר דולקת ולא הבין כיצד ייתכן שאין לעיר מנהיג. הרמב"ם כנראה הבין שכוונת המדרש שאברהם ראה עיר מוארת (דולקת) ועולם מסודר ומתוך ההתבוננות בחוקי הטבע ומורכבותם הסיק כי יש בורא שיצר חוקים אלו.

"כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה: היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטיפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה. וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו".

בדומה לדברים אלו, גם הרמב"ן מפרש כי אברהם נבחר על ידי הקב"ה בעקבות מלחמתו בצלמים ובעמידתו האיתנה כנגד תרח אביו ונמרוד כמבואר במדרש (כפי שמובא להלן).

דרישה לצדק אלוהי[edit]

מדברי המדרש עולה כי אברהם ראה עיר דולקת ולא הבין כיצד ייתכן שאין לעיר מנהיג. המהר"ל מפרש כי משמעות הביטוי שהעיר דולקת היא שאברהם הרגיש שהרשע מתרבה בעולם ו"שורף" את העיר ואין מי שיעצור בידו ועל כן שאל- היכן הוא בעל הבית שישפוט אותם בדין צדק. ייתכן ותשובתו של הקב"ה לאברהם מבטאת את התשובה לשאלה זו: אכן יש אדון לעולם והוא מצווה עליך ללכת וליצור עם חדש שידע את הקב"ה וישמור את דרכו. ייתכן והמדרש מוצא רמז לדרכו זו של אברהם כאשר הוא דן עם הקב"ה על עשיית דין צדק לסדום ואף מבקש עליהם רחמים, בניגוד למעשיו של נח שלא ביקש רחמים על דורו.

בחירה אלוהית ללא קשר למעשי אברהם[edit]

דברי הרמב"ם על הבנתו של אברהם תלויים במחלוקת המצויה בגמרא בבלי יומא כח, ב באיזה גיל אברהם הכיר את הבורא. בעוד הרמב"ם נוקט כאחת הדעות שאברהם הכיר את בוראו בגיל 40, הגמרא מביאה גם דעה לכך שאברהם הכיר את בוראו בגיל 3- דבר שככל הנראה מתאפשר רק במידה ובחירתו של אברהם איננה תלויה בכושרו השכלי אלא בבחירה אלוהית בלבד.

המהר"ל נצח ישראל יא מבאר שבחירת עם ישראל היא בחירה אלהית שאינה קשורה למעשיו של אברהם. לפירושו, אין זו בחירה באברהם באופן פרטי, אלא בחירה בעם ישראל ככלל- באברהם וזרעו. הקב"ה החליט שזרעו של אברהם הוא המתאים להיות נציגו בעולם, ומשום כך הוא הטמיע בזרעו סגולה מיוחדת המתבטאת בעוצמות גדולות, שבזכותן הוא יכול לקיים את רצון ה' בעולם. כיוון שכך, גם כאשר עם ישראל חוטא נשארת בו עדיין הסגולה הפנימית, והוא עדיין העם הנבחר. לפי המהר"ל, הקב"ה לא הודיע מדוע בחר באברהם כדי ללמדנו שזו בחירה שאינה תלויה בדבר מסוים, וכאמור גם אם חלילה עם ישראל לא יתנהג בצורה הולמת, הוא יישאר עמו של הקב"ה למרות הכול.

קריאה אוניברסלית שרק אברהם שמע[edit]

השפת אמת מפרש כי הקב"ה אכן לא פנה דווקא אל אברהם בקריאתו "לך לך" אלא לעולם כולו, אך אברהם היה היחיד שנענה לקריאה זו. לפירושו, קריאת "לך לך" הדהדה בעולם מאז ומתמיד. כבר בבריאת העולם הקב"ה הכריז כיצד לעשות רצונו בעולם, כבר אז הקב"ה הכריז על השליחות הקיימת בעולם - 'לתקן עולם במלכות ש-די'. אך אברהם היה היחיד שמוכן ליישם את קריאתו של הקב"ה.

אברהם אבינו: איש החסד והאמונה[edit]

הרב אביגדר נבנצל במאמרו לפרשת השבוע על אברהם אבינו כאברהם אבינו איש החסד והאמונה מראה "עד כמה אברהם גדול במידת החסד". הוא מבחין בין החסד הגשמי - כפי שעשה נח כאשר האכיל את החיות בתיבה למעלה מ-150 יממות - לבין מה שהעניק אברהם אבינו: נותן לאורחיו אוכל גשמי וגם מזון רוחני. וכך הוא אומר למלכים, אחרי שהחזיר להם את רכושם: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-ה' אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (י"ד,כ"ב). וכן בהכנסת האורחים:"וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם" (י"י,א') כאשר עדין הוא חלש מברית מילה.

הרב נבנצל מוסיף, לעיתים אברהם אבינו פועל מחמת האמונה נגד מידת החסד. בפרשה כתוב:" וַיָּבֹא, הַפָּלִיט, וַיַּגֵּד, לְאַבְרָם הָעִבְרִי" (שם,י"ג). למה נקרא "העברי" אומרים חז"ל בבראשית רבה:"רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן רבי יהודה אומר כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד". הוא מוכן לצאת למלחמה נגד המלכים שכבשו את ארץ ישראל ולקחו בשני את לוט - בן אחיו. הוא פועל לפי אמונתו.

דוגמאות נוספות בהמשך ספר בראשית : גירוש הגר עם ישמעאל בנה, בניגוד לדעתו של אברהם ןהוא מצווה:"וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ:{{מקור|כ"א,י"ב) וכן בנסיון הגדול ביותר עקידת יצחק.

ומסכם הרב, אחרי הניסיונות יכול הקב"ה לקבוע: "וַיֹּאמֶר, אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי." (כ"ב,י"ב).אתה עושה מה שאני מצווה למרות התחושה הפנימית שלך מתנגדת למעשה..

ישמעאל: צדיק או רשע ?[edit]

ד"ר אלכסנדר קליין מאוניברסיטת בר אילן, בעלון פרשת השבוע דן בנושא: ישמעאל – צדיק או רשע ?. לכאורה התכונות המיוחסות לישמעאל קובעות את אופיו:"וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ" ו"וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן- הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק". רש"י מבאר "פרא-אדם" באור חיובי "אוהב מדבריות". רבי אברהם אבן-עזרא מבאר: "חפשי בין האדם... והטעם שלא ימשול בו זר ממשפחתו". ואשר למונח "לצחק", ראב"ע מתאר "מצחק" פשוטו כמשמעו, היינו צוחק, ומוסיף: "כי כן מנהג כל נער". בדומה לכך מפרש הרמב"ן: "מצחק, משתעשע".

אך הספקות בקביעה מובעים כבר במדרשים:

  • כאשר אברהם נפטר נאמר"וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה". רש"י בעקבות חז"ל רואה כאן מעשה חיובי בהחלט: "יצחק וישמעאל - מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו, והיא שיבה טובה שנאמר באברהם"
  • המעשה השני קשור להגר. בפרקי דרבי אליעזר נאמר:"אחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו ...

והגיע לשם בחצי היום ומצא שם אשתו של ישמעאל ואמר לה: היכן הוא ישמעאל? אמרה לו: הוא ואמו הלכו לרעות את הגמלים במדבר. אמר לה: תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר. והוציאה לחם ומים ונתנה לו. עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקב"ה על בנו, ונתמלא ביתו של ישמעאל מכל טוב ממין הברכות. וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדבר, וידע ישמעאל שעד עכשיו רחמי אביו עליו כרחם אב על בנים."

מסכם אלכסנדר קליין :"ישמעאל זכה לקיים את ציווי הקב"ה (ברית המילה) על אף הסבל שבדבר, והוא זקף אמנם את זה לזכותו, אלא שזכות זו נראית חיוורת לעומת מה שיצחק היה מוכן לעשות. רק יצחק היה בדרגה כזאת שיכול היה להיות שורש של עם ישראל".

ברית בין בתרים[edit]

ערך מורחב - ברית בין הבתרים


ברית בן בתרים היא מרכזה של הפרשה. אחרי נצחונו את המלכים והשיבו את לוט מהשבי באה פרשת הברית, שהיא מרכזית בחיי עם ישראל. בה הוא מבטיח לאברהם: שעבוד של 400 שנה בארץ זרה, המשעבדים ייענשו ובני ישראל ייצאו ברכוש גדול. עד אז, עוון תושבי הארץ יימלא ואז כל הארץ תהיה לבניו של אברהם. וכך נאמר:

"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה. וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ, בְּשָׁלוֹם: תִּקָּבֵר, בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. וְדוֹר רְבִיעִי, יָשׁוּבוּ הֵנָּה: כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי, עַד-הֵנָּה...בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת. (ט"ו, י"ג,י"ח).

החלפת שמו של אברהם[edit]

ערך מורחב - כל הקורא לאברהם אברם

בפרשה הקב"ה קורא לו ואומר שמעכשיו לא ייקרא עוד שמו אברם אלא אברהם. הגמרא ברכות יג ב מסבירה כי החלפת שמו של אברם היא מוחלטת וכי יש אף איסור לקרוא לאברהם בשמו הקודם, אך יש להבין מה העניין הגדול בהוספת אות אחת לשמו של אברם?

הגמרא בברכות מסבירה כי בעוד משמעותו של אברם הוא "אבי ארם", משמעותו של אברהם הוא "אב לכל העולם כולו". הרב קוק (בעין אי"ה, שם) מפרש כי אהבתו של אברם לארץ מולדתו ארם היתה אהבה טבעית ופשוטה, כשם שכל אדם מרגיש מחובר למולדתו. מנגד, כאשר הקב"ה משנה את שמו לאברהם, הוא מראה בכך את יכולתו של אברהם להתעלות מעל הרגש הטבעי הפשוט, ולהגיע להבנה כי עיקר תפקידו איננו רק להגדיל את עמו שלו- אלא של כלל העולם. המעבר הזה, מאהבת המולדת בלבד לאהבת כלל האנושות, כרוך בשינוי שמו של אברם לאברהם וכן בשמה שרי שהפכה לשרה- "שנעשית שרה לכל העולם כולו".

אברהם מצווה את בניו לשמור את דרכי ה' ובכך בונה את האומה הישראלית כחלק מהאחריות שלו לכלל העולם. אברהם לא רואה את הדאגה לעם שלו חזות הכל, אלא רואה בלאומיות הישראלית אמצעי על מנת לעזור לכלל העולם כולו. על ידי פיתוח העם באופן הגשמי והרוחני שבו נוכל להגיע למצב בו "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים".

הר בתרים[edit]

קיימת מסורת מהמאה ה-16 ב"אגרת יחוס אבות" משנת 1537 [2], לפיה יהודי צפת נהגו לעלות להר הבתרים בשבת פרשת לך לך. בשבת נהגו לשהות בהר ולקרוא בתורה את פרשת השבוע שבה מסופר על ברית בן הבתרים.

החוקר יוסף ברסלבי מצא כי כבר ב"אגרת יחוס אבות" משנת תר"צ (1537), העוסקת בקברים הקדושים שיהודי ארץ ישראל היו נוהגים להשתטח עליהם, מוזכר אחרי הקברים בבניאס, "מעמד לאברהם אבינו, והוא מקום בין הבתרים והוא על ראש ההר, וקורים לו הגויים "משהד א-טייר".

השליח משה ירושלמי כותב בשנת 1769: "מעמד בין הבתרים - שם הר גבוה ועליו בית גדול ושלושה מגדלים עליו. ובמקום הזה כרת הקב"ה ברית עם אברהם אבינו ע"ה". יהודי צפת המשיכו במסורת. הם היו יוצאים שבוע שלאחר קריאת פרשת לך לך בבוקר אל החרמון והיה קוראים שם את פרשת ברית בין הבתרים. ‏‏[3]

צבי אילן כותב כי בחודש מרחשון תשכ"ט , קבוצת יהודים חרדים העפילה על ההר לקיים מנהג יהודי קדמון. היה זה מנהג העלייה למקום בו נכרתה לפי המסורת "ברית בין הבתרים". הוא מציין "אף כי אין עדות מובהקת מן הכתוב , כי אכן בחרמון אירע הדבר, יתכן כי בימי הביניים שיערו יהודי בניאס, כי דוקא בחרמון אירע הדבר". מההר תצפית לחלקים הצפוניים של הארץ ולכן מתאים הוא להיות המקום בו נכרתה הברית :"לזרעך נתתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת (ספר בראשית, ט"ו, י"ח).

לפי מסורת אחרת התרחש מעמד בין הבתרים בהר שנאן, מדרום-מערב למושב מרגליות, על הגבול עם לבנון[2]. מסורת נוספת מאתרת את המקום ליד חברון.

ראו גם[edit]

קישורים חיצוניים[edit]

הערות שוליים[edit]

  1. מלבד הערה קטנה בסוף פרשת נח בה מובא אברהם כחלק משושלת הדורות
  2. 2.0 2.1 עמנואל הראובני
  3. ‏מקור:זאב וילנאי, ארץ גולן, עמ'103‏