קורבן מנחה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוך היא קורבן מנחה אותו מצווה להקריב כל כהן ביום תחילת עבודתו בבית המקדש. קורבן זה הוא אחד משני הסוגים של מנחת חביתין. (השני הוא המנחה שמקריב הכהן הגדול מדי יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב)

מוני המצוות אינם מונים מנחה זו כמצוה בפני עצמה, כנראה נחשבת היא כפרט ממצות מנחת כהן גדול.

מקור המצוה[עריכה]

בויקרא ו' פסוקים י"ב - ט"ו כתובה מצות מנחת חביתין, ובה נאמר: "זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אתו, עשירת האפה סלת מנחה תמיד, מחציתה בבקר ומחציתה בערב... והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אתה, חק עולם, לה' כליל תקטר." ברור שנראית כאן כעין סתירה, האם המנחה היא "מנחה תמיד", או מוקרבת רק "ביום המשח אותו", וכן האם המקריבים הם "אהרן ובניו" - דהיינו אף כהן הדיוט, או רק "הכהן המשיח" - דהיינו הכהן הגדול. לכן פירשו חז"ל כי מדובר בשתי מצוות שונות: "זה קרבן אהרן ובניו - אף בהדיוטות מקריבין עשירית האיפה ביום שהן מתחנכין לעבודה, אבל כהן גדול בכל יום."‏‏[1]

דיני המנחה[עריכה]

כל כהן המתחיל לעבוד בבית המקדש מחויב בהבאת המנחה, והכהן הגדול ביום מינויו מקריב שוב מנחת חינוך. לכן ייתכן מקרה שבו יקריב כהן שלוש פעמים באותו יום מנחת חביתין, וזאת אם מיד בהתחילו לעבוד בבית המקדש נתמנה לכהן גדול, ואז הוא מביא מנחה ראשונה ככל כהן הדיוט בתחילת עבודתו, מנחה שניה על התחלתו לשמש בכהונה גדולה, ומנחה שלישית היא מנחת החביתין שמביא כהן גדול בכל יום.

לפי המבואר בתוספתא צריך להקריב הכהן המתחנך עצמו את מנחת החינוך, והפוסקים [בספר מנחת חינוך, ועוד.] דנים אם פרט זה מעכב את המנחה, ופוסלה בדיעבד אם הקריבה כהן אחר. הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק כותב כי משמעות דין זה היא שהקרבת המנחה צריכה להיות "חינוכו" של הכהן בהתחילו לעבוד [לפי חז"ל מתקדשים כלי המקדש והכהנים בתחילת עבודתם על ידי העבודה הראשונה הנעשית בהם ופעולה זו נקראת חינוך] ולכן אם כבר עבד הכהן עבודות בבית המקדש קודם לכן [לפי הדעות המכשירות עבודות אלו, ראה להלן.] אין עניין שיקריב בעצמו את מנחת החינוך. דעה יחידאית היא דעת רבי דוד פארדו בספרו על התוספתא והוא סובר כי הקרבת הכהן את מנחת החינוך שלו עצמו היא בגדר רשות בלבד והחידוש שבה הוא כי הוא אינו מחויב למוסרה לידי אנשי משמר הכהונה העובדים באותו שבוע בבית המקדש.

דיון ארוך קיים בשאלה האם מנחת החינוך מעכבת בעבודת הכהן, והאם נפסלת בדיעבד עבודתו אם טרם הקריב את המנחה. במדרש הספרא וכן במדרש ויקרא רבה נאמר שכהן שטרם הקריב את המנחה עבודתו פסולה, ואילו בתוספתא ובתלמוד הירושלמי נכתב שעבודתו כשרה, וכך גם פוסק הרמב"ם. בעל משנה למלך מוכיח שגם התלמוד הבבלי סובר שאין המנחה מעכבת בדיעבד, ולדעתו צריך להגיה כך אף בדברי הספרא, ומאידך הגר"א מגיה בדברי הירושלמי שהמנחה מעכבת בדיעבד.

בספרות האגדה[עריכה]

ממצוה זו מוכיחים המפרשים את ערכה הגדול של ההתחלה החיובית ביהדות. כדי להסביר את השיויון בין מנחה זו למנחת חביתין של כהן גדול כותבים בעלי התוספות ב"דעת זקנים", כי ביום התחלת עבודתו של הכהן ההדיוט - הוא עומד ברמת החשיבות של כהן גדול, ודיניהם שוים. (כך גם מתפרש הציווי, שניתן לאלעזר ואיתמר בני אהרן ביום הקמת המשכן, שלא להתאבל על אחיהם נדב ואביהוא שמתו אז, כי כיון שבאותו יום החלו בעבודתם - היה דינם כדין כהן גדול, המוזהר שלא להתאבל על מת.) לעומת זאת הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" כותב, כי הכהן הגדול מקריב את מנחתו כעין מנחת חינוך, וזאת כי חשיבותו של הכהן הגדול נמדדת ביחס לשאר הכהנים העובדים במקדש, והיות שבכל יום מתחלף בית האב העובד במקדש, נמצא שחשיבות הכהן הגדול כאילו מתחדשת בכל יום.

הערות שוליים

  1. רש"י ויקרא ו' י"ג‏