פרשני:בבלי:זבחים כד ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

זבחים כד ב

חברותא[עריכה]

אלא, אמר אביי:  במקרא נדרש לפניו ואחוריו קמיפלגי חכמים ורבי שמעון.
רבי שמעון סבר מקרא נדרש רק לאחריו ולא לפניו, ולפיכך ה"אצבע" שבפסוק "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה", נסובה על הנתינה, האמורה אחריה, ולא על הקבלה האמורה לפניה. ואילו חכמים סברו שמקרא נדרש בין לפניו ובין לאחריו, ולפיכך אצבע הכתובה בפסוק נסובה גם על קבלה.
אמר אביי: הא מימרא דרבי אלעזר ברבי שמעון, המובאת בסמוך, מפקא מדאבוה, ומפקא מדרבנן דבריו של רבי אלעזר ברבי שמעון חולקים על דברי רבי שמעון אביו, ועל דברי רבנן.
דתניא: רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: כל מקום שנאמר אצבע בקבלה ולא נאמר אצבע בנתינה, אם שינה בקבלה, כגון שקיבל בשמאל, פסול. ואם שינה בנתינה, כשר, וסבר רבי אלעזר ברבי שמעון ש"אצבע" האמורה בדם החטאת נסובה אך ורק על "ולקח הכהן מדם החטאת" שלפניה, ולא על "ונתן על קרנות מזבח העולה" שלאחריה. ולפיכך למד בגזירה שוה ממצורע שאצבע היא בימין רק לגבי קבלה ולא לגבי נתינה.
וכל מקום שנאמר אצבע בנתינה - שינה בנתינה, פסול. שינה בקבלה, כשר!
והיכן נאמר אצבע בנתינה? בפר המילואים, דכתיב ביה "ולקחת מדם הפר, ונתת על קרנות המזבח, באצבעך". וקסבר רבי אלעזר ברבי שמעון כי מקרא נדרש לפניו בלבד ולא לפני פניו, ולפיכך "אצבע" נסובה על הנתינה שלפניו, ולא על הלקיחה שלפני פניו. וכמו כן סבר דלא נדרש מקרא לאחריו, וכמבואר לעיל לגבי אצבע האמורה בדם החטאת, שאינו דורש לאצבע על נתינה שלאחריה.
ונמצא, שהוא חולק הן על רבי שמעון אביו, הסובר מקרא נדרש לאחריו, והן על רבנן, שאמרו מקרא נדרש בין לפניו ובין לאחריו.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום שנאמר "אצבע" ו"כהונה" - אינה אלא ימין!
ואומרת הגמרא: קא סלקא דעתין, תרי (אצבע, וכהונה) בעינן, שהרי בזריקת דם החטאת נאמר "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו", ויליף דוקא ממצורע שהזריקה בימין  1  משום שגם במצורע נאמרו "אצבע וכהונה", דכתיב "וטבל הכהן את אצבעו הימנית", אבל אי אפשר ללמוד למקום שנאמר רק אחת מתיבות אלו, שהרי במצורע נאמרו שתיהן, ואפשר לומר שרק כשנאמרו שתיהן הכוונה לימין.

 1.  עצם המקור לפסול שמאל ממצורע, מלמד לכאורה שפסולו משום חסרון ימין, שהרי במצורע לא שייך חסרון שמאל, אולם כבר תמה השטמ"ק מה איכפת לרבא אם דוקא ב"אצבע וכהונה" טעון ימין, והלא פסול שמאל נלמד בגזירה שוה יד יד ממצורע, (וראה בצאן קדשים ופנים מאירות וחק נתן ביאורים שונים בזה), ובהכרח שמגזירה שוה לא היה למד פסול אלא משום חסרון ימין, ולכך הוצרך שיפרש הכתוב ששמאל פוסל כשאר פסולים, ואילו צריך "אצבע וכהונה" לא נדע ששמאל פוסל בקמיצה. אולם בכתבי הגרי"ז (מנחות י א) ביאר שאילו נלמד ימין מגזירה שוה, היה זה דין במעשה הקמיצה גרידא, ורק משום שנאמר בה כהונה דרשינן שמצד דיני העבודה היא טעונה ימין. והוכיח כן ממה שאמרו (שם ז ב הובא לעיל ע"א הערה 11) שיש הכשר לשמאל בהולכת מחתה ביוה"כ, וראיה זו שייכת רק אם ימין הוא מדיני העבודה, כי אילו הוא דין במעשה הקמיצה אין זה נחשב שמצינו בה הכשר ולכן מקשינן הרי לא נאמר בה תרתי ולמה נחשבת מדיני העבודה.
ומקשינן: והרי קמיצה, דלא כתיב בה אלא כהונה בלבד, ותנן, קמץ בשמאל פסול?!
ומתרצינן: אלא, אמר רבא, הכלל הוא כך: כל מקום שנאמר או אצבע או כהונה, אינו אלא ימין!  2 

 2.  במקדש דוד (כח ב) הקשה הרי "אצבע" נאמרה רק בחטאת, ובחטאת נאמר גם "כהונה", ולמה הוצרך לומר בה "אצבע" והלא לרבא אין צריך תרתי לחייב ימין. והעלה מכך ש"כהונה" מלמדת רק על יד ימין, ואילו "אצבע" מלמדת שתהיה "מיומנת שבימין" (כדלהלן נג א) ושאר האצבעות ביד ימין נחשבות שמאל, ולכן מליקה נעשית באגודל, כי אף שהיא אצבע שמאלית שביד ימין, כשרה למליקה שנאמר בה רק כהונה ולא "אצבע".
אמר ליה אביי לרבא: הרי הולכת אברים לכבש, דכתיב בהו כהונה, דכתיב "והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה", ואמר מר - זו הולכת אברים לכבש! ותנן במסכת תמיד (פ"ד מ"ג) כיצד היא הולכת האיברים: תחילה מוליכים את הראש של הקרבן ואת רגל ימין הסמוכה לראש, והיות והראש חשוב יותר מהרגל נושא הכהן את הראש בימינו  3 , ואילו את הרגל של ימין הוא נושא בשמאלו, ובית עורה של הרגל, דהיינו המקום שממנו הופשט העור, מופנה כלפי העם לחוץ, ואילו מקום החתך מופנה כלפי המוליך, כדי שלא יראה לחוץ.

 3.  רש"י (בד"ה הרגל) פירש שמוליך את הרגל בשמאל משום שביד ימינו הוא מוליך את הראש החשוב יותר מרגל. ולכאורה תמוה שהרי במסקנת הגמרא היא ששמאל אינו פוסל כי הולכת איברים אינה מעכבת, ולמה הוצרך לטעם מחודש. ותירץ הגרי"ד סולוביציק כי גם אם אין עבודת הולכה טעונה ימין, עדין היה צריך להוליך בימין משום שמעשה מצוה נעשה בימין, ולכן הוצרך רש"י לטעם שמוליך בשמאל. ועדין צריך לברר את מקור הדין שמוליך את הראש ורגל ביחד, וממילא מוכרח לאחוז את הרגל בשמאל, ולמה לא יתחייב להוליכן בזה אחר זה ושניהם בימין, (ובקרבן ציבור יש הלכה שיקריבו י"א כהנים ולא יותר, אך קרבן יחיד יכול כהן אחד להקריב כולו - יומא כו ב). וביאר הגרי"ז שהחיוב לעשות מצוה בימין, אינו מדין המצוה כמו בעבודה, אלא דין על עושה המצוה, ובאופן שכבר עושה בימינו את המצוה, אינו מחויב להמתין עד שתתפנה לעשות מצוה אחרת, שאינו צריך לתת לכהן אחר שיעשנה במקומו בימין.
ולכאורה מוכח שלא כרבא, שאמר "כל מקום שנאמר בו כהונה או אצבע אינו אלא ימין", שהרי בהולכה נאמר "כהונה", ובכל זאת מוליך בשמאל?!
ומתרץ רבא: כי אמרינן "כל מקום שנאמר או אצבע או כהונה אינו אלא ימין", היינו רק בדבר המעכב כפרה, דומיא דהזאה דמצורע, שהיא מעכבת את הכפרה, ולא בהולכת איברים, שהיא אינה מעכבת את הכפרה, שהרי אפילו אם לא קרבו האימורין כלל, הקרבן כשר  4 .

 4.  רש"י (בד"ה המעכב) פירש שהולכת אברים אינה מעכבת כפרה, שהרי אפילו אם לא יקרבו האימורין הקרבן כשר. ונמצא לכאורה שהולכת הדם בשמאל תפסול, כי היא לפני זריקה המעכבת. אולם במנחות (י א) פירש שאפשר לבטל הולכה אם יפשיט וינתח בצד המזבח, וטעם זה מועיל גם בהולכת דם. וראה קרן אורה כרש"י בסוגיין ממה שאמרו ביומא (מז ב) שהולכת הדם בשמאל פסול אף שהולכת אברים כשר. וגם בזבח תודה הוכיח מדברי הרמב"ם (פ"ה מביא"מ הי"ח) שסתם וכתב שאם עבד בשמאל פסול, ומשמע בכל עבודות הדם אפילו בהולכה. (ויתכן דהיינו לרבנן דרבי שמעון שאי אפשר לבטל הולכת הדם. או שאם לא בטלה אלא עשאה שלא כדין פוסל, וכמבואר לעיל יג א) ונפקא מינה בין הביאורים לענין הקטרה בשמאל, שאם ההכשר משום שאף בלעדיה הקרבן כשר, היא כשרה, ואם משום שאפשר לבטל הולכה, הרי הקטרה אסור לבטל לכתחילה. ובשטמ"ק (במנחות שם) הגיה בדברי רש"י שאפשר לשחוט בצד המזבח. ובכתבי הגרי"ז ביאר שרש"י נקט "להפשיט ולנתח" משום שאין הבהמה נחשבת איברים עד אחר הפשט וניתוח, ונמצא שאם שחטה ברחוק והקריבה והפשיט לא ביטל מצות הולכה. אך אין הטעם משום שאינם ראוים להקטרה קודם ההפשט, שהרי אם עבר והפשיט קודם זריקה שייך בה הולכת איברים אף לאסור להקטירה עד שיזרוק. ובמקדש דוד (טו, ב) דן בעבודות שלא שייכות לכפרה כלל, כדישון המנורה והמזבח, אם כשרות בשמאל בהולכת איברים, או שרק הולכת איברים הוכשרה כי היא סוף עבודת הקרבן, אך דבר שהוא עבודה בפני עצמו יהא טעון ימין. עי"ש.
ומקשינן: והרי קבלה, דכתיב בה כהונה, שנאמר בה "והקריבו בני אהרן הכהנים",  5  ודבר המעכב בכפרה הוא, ותנן: קבל בשמאל, פסול, ורבי שמעון מכשיר! ואיך מכשיר בה רבי שמעון?

 5.  כך פירש"י, ובחק נתן תמה למה לא הביא רש"י את הפסוק "ולקח הכהן" שהובא לעיל. ובפשטות טעמו כי למדו עבודת קבלה מ"והקריבו". ובקרן אורה כתב ש"ולקח הכהן" נאמר בחטאת, ובה רבי שמעון מודה שזריקה בשמאל פסולה, ולכן הביא רש"י את הכתוב בשאר הקרבנות, להוכיח כי אף שנאמר בהם כהונה מכשיר בהם רבי שמעון קבלה בשמאל.
ומתרצינן: רבי שמעון תרתי בעי, שיהיה כתוב גם "אצבע" וגם "כהונה"!
ומקשינן: ומי בעי רבי שמעון תרתי? והתניא: רבי שמעון אומר: כל מקום שנאמר יד אינו אלא ימין, וכן כל מקום שנאמר אצבע אינו אלא ימין! ומוכח, שגם רבי שמעון סובר שדי לכתוב אחת מהן כדי ללמד שצריך "ימין".
ומתרצינן: מקום שנאמר "אצבע" לא בעיא "כהונה" כדי לחייב לעשותה בימין. אבל מקום שנאמרה רק "כהונה", בעיא לכתוב שם "אצבע" כדי לחייב לעשות בימין. ולכן בקבלה שנאמר בה כהונה בלבד מכשיר רבי שמעון בשמאל.
ומקשינן: ואלא "כהן" שנאמר בקבלה,  6  למה לי? והרי כבר נאמר בה "בני אהרן", וידוע לנו שטעונה כהונה, ואילו ללמד שצריך לעשותה בימין אי אפשר ללמוד מ"כהן", ולשם מה נכתב בה גם "כהן"?

 6.  רש"י (בד"ה ואלא) פירש שקושית הגמרא נסובה על "כהונה" האמורה בקבלה, שאינה נצרכת לרבי שמעון שמכשיר בה שמאל. ולולי דבריו לכאורה היה ניתן לפרש שהקושיא על "כהונה" האמורה במצורע, שאינה נצרכת לרבי שמעון משום ש"אצבע לא בעיא כהונה". אולם בצאן קדשים כתב שרש"י לא פירש כן, משום שקושיא זו היה אפשר להקשות לרבה שאמר כי אליבא דרבנן "או אצבע או כהונה", וגם משום שתשובת הגמרא "בכיהונו" אינה שייכת אלא בעבודה ולא בהזאה על מצורע, ובהכרח שהקושיא על האמור בקבלה.
ומתרצינן: "כהן" האמור בקבלה בא ללמדנו שעבודת הכהנים כשרה רק כאשר הם בכיהונן, כשהם לבושים בבגדי כהונה.
ומקשינן עוד: והרי זריקה, דלא כתב בהו אלא "כהונה", ותנן: זרק בשמאל פסול! ולא פליג רבי שמעון. והרי אמרת שלדעת רבי שמעון עבודה שנאמר בה "כהונה" צריך לכתוב בה גם "אצבע" כדי לפוסלה אם נעשית בשמאל, ולפיכך מכשיר רבי שמעון קבלה בשמאל, ולמה פסל זריקה בשמאל?
ומתרצינן: אמר אביי: אמנם במשנה לא הוזכר שרבי שמעון חולק ומכשיר זריקה בשמאל, אבל פליג בברייתא. דתניא: קיבל בשמאל פסול. ורבי שמעון מכשיר. זרק בשמאל פסול. ורבי שמעון מכשיר!
ועוד מקשינן לפי דברי רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן (אליבא דרבא), שכל מקום שנאמר כהונה צריך לעשותה בימין: אלא הא דאמר רבא שהמקור לדין ימין נלמד בגזרה שוה של יד יד ממצורע לקמיצה, וכן לומדים רגל רגל ממצורע לחליצה שצריכה להעשות ברגל ימין, וכן אזן אזן לרציעה! ולמה הוצרך רבא ללמוד קמיצה בגזירה שוה של יד יד, והרי מדרבה בר בר חנה נפקא שהרי נאמרה "כהונה" בקמיצה?
ומתרצינן: הוצרכו שני לימודים לקמיצה בימין. חד לקומץ, שצריכה הקמיצה להעשות בימין, וחד לקידוש קומץ, שצריך לתת את הקומץ, לאחר שקמצו אותו, לתוך כלי שרת אחר, ובכך הוא מתקדש בתוך קומץ. ואחיזת הכלי ונתינת הקומץ לתוך הכל צריכות להעשות בימין  7 , ולפיכך צריכים ללימוד נוסף.

 7.  רש"י (בד"ה לקידוש) פירש שצריך לאחוז את הכלי שרת שמקדש בו ביד ימין, ובמנחות (י ב) פירש שצריך לתת את הקומץ בתוך הכלי לקדשו ביד ימין, וכתב הרש"ש שצריך לעשות את שתי הפעולות בימינו, וכן משמע במנחות (ז א), וראה לעיל (יג ב בהערה) שלגבי עבודת קבלת הדם נחשב האוחז את הכלי כעובד, אך לגבי קידוש הקומץ הנותנו בכלי הוא העובד. ובשטמ"ק (במנחות שם אות ג) הקשה למה צריך לדרוש מקרא ליתן בימינו בכלי, והרי אם העבירו ליד שמאל דינו כנשפך לרצפה ופסול, כי אף אם אפשר לקדש בשמאל, כיון שיצא מהיד שהתקדש בה נחשב כ"נשפך". (ולכן פירש כרש"י בסוגיין), ובחזו"א מנחות (כ"א ז) הקשה שגם לאחיזת הכלי אין צריך קרא כי ניתן ללמוד מקבלת הדם, ולכן העמיד שהפסוק מדובר באופן שמחה כהן אחר את הקומץ מידו לתוך הכלי, שגם זה צריך להעשות בימין. עוד יש ליישב על פי דברי הגר"ח (פ"ג מתמידין ומוספין ה"ד) שחציצה פוסלת רק בעבודה שטעונה ימין, כי עבודה שכשרה בשמאל אינה צריכה להעשות בעצמו של כהן, אלא רק דין הוא שכהן יעשה את העבודה, ונמצא כי לולי שלמדנו מקרא שנתינה בכלי טעונה ימין, לא היתה חציצה פוסלת, ואף פסול נשפך לא היה בה כי לא יצאה מימינו. ועוד יש ליישב כדברי הגר"ח (פי"ג ממעה"ק הי"ב) שביאר כי קומץ שחלקו בשני כלים חוזר ומקדש משום שאין נשפך בכלי שרת, ואף על פי שלא קדשו בכלי זה, והוצרך הכתוב ללמד שגם העירוי מכלי שרת לחברו צריך להעשות בימין.

דרשני המקוצר[עריכה]