רבי משה בן מימון
|
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
רבי משה בן מימון (הרמב"ם) (ד'תתצ"ח - ד'תתקס"ה), הוא אחד מגדולי הראשונים, שהשאיר את חותמו לנצח על התורה שבעל פה. פסיקותיו בהלכה נערצות ע"י קהילות רבות ובעיקר יהודי תימן שקיבלו עליהם את פסקיו. זכה לכינוי הנשר הגדול, ועליו אמרו במליצה "ממשה (רבינו) ועד משה (הרמב"ם) - לא קם כמשה". הרמב"ם מוכר לכל בזכות ספריו בכל התחומים: בהלכה, במשנה, באמונה ופילוסופיה, ברפואה ובלוגיקה.
תולדותיו
נולד בקורדובה שבספרד בשנת ד"א תתצ"ח לאביו רבי מיימון בן יוסף שהיה דיין בעיר (בעל "אגרת הנחמה").
את יחוסו כתב בפסקה שבסיום פירושו למשנה: "אני משה בר' מימון הדיין, בר' יוסף החכם בר' יצחק הדיין, בר' יוסף הדיין, בר' עובדיהו הדיין, בר' שלמה הרב, ברבי עובדיהו הדיין, זכר קדושים לברכה". היה מיוחס לרבי יהודה הנשיא, אשר יחוסו מזרע דוד המלך. (שם הגדולים לחיד"א).
כתוב בספר עומר השכחה [1], כי "בשעת פטירת הרי"ף ז"ל נכנס אצלו הרמב"ם ז"ל והוא כבן ה' שנים, ונשק ידו, וברכו הריא"ף, ואמר הרמב"ם שלא זכה למה שזכה אלא באותה נשיקה שנשקו וברכו והאציל עליו מחכמתו". וכתב החיד"א כי הדברים ככתבם לא יתכנו, כי הרמב"ם נולד 30 שנה לאחר פטירת הרי"ף, ולכן נראה שהענין אמת רק במקום שהסיפור ארע עם הר"י מיגאש ולא עם רבו הרי"ף, והיה הרמב"ם בן שבע שנים, והיה קבוע בלב הרמב"ם ואביו שברכת הרב הר"י מיגאש עשתה פירות ושהוא כיוון להאציל עליו מחכמתו, ולכן קרא הרמב"ם למהר"י הלוי (הר"י מיגאש) רבו. (שם הגדולים, מערכת גדולים אות מ'; הקדמת הרב יצחק שילת לאגרות הרמב"ם).
הרמב"ם כתב על הר"י מיגאש - "וחי ה' כי הבנת אותו האיש בתלמוד מפליאה כל מי שמתבונן בדבריו ועומק עינו, עד שאפשר לי לומר עליו לפניו לא היה מלך כמוהו בשיטתו" (מקור: הקדמת הרמב"ם למשנה). כמו כן הזכירו הרמב"ם בהלכותיו (רמב"ם שאלה ה ו ועוד): "וכזה הורו רבותי הרב ר' יוסף הלוי ורבו ז"ל (הכוונה לרי"ף)". במקומות מסוימים הוא מכנה את הרי"ף בתור רבו(דרוש מקור), אע"פ שלא למד ממנו ישירות מפני שהיה רבו של הר"י מגיאש.
בשנת ד'תתק"ח נאלץ לגלות מספרד עם משפחתו עקב כיבושה ע"י ה"אלמוואחדין" - כת מוסלמית קיצונית. משפחתו התיישבה בעיר פאס שבמרוקו, עירו של הרי"ף. בשנת ד'תתקכ"ה עלתה המשפחה לארץ ישראל, ומשם ירד למצרים והתיישב בפוסטט - היא קהיר העתיקה. שם ניהל הרמב"ם ויכוח חריף עם הקהילה הקראית המקומית, אשר נטרה לו שנאה ואיבה על כך שנים רבות לאחר מכן.
הרמב"ם השתלם בחכמת הרפואה הטבעית והיה לרופאו האישי של הסולטן צאלח א-דין ובני ביתו.
נפטר בכ' בטבת[2] ד'תתקס"ה (1204) ונקבר ע"פ המסורת בטבריה (וישנה מסורת אחרת שנקבר בקברי האבות בחברון[3], אולם מקובל כיום שקברו נמצא בטבריה).
תקופת חייו של רבי משה בן מימון על ציר הזמן |
---|
|
כתביו
פירוש המשניות
- ערך מורחב - פירוש המשניות לרמב"ם
ספרו הראשון הוא "פירוש המשניות", שנכתב בערבית שהיתה אז שפת העם. הפירוש תורגם לעברית, ומודפס כיום כעמט בכל מהדורת משניות.
הקדמות
- ערך מורחב - הקדמות הרמב"ם
בפירוש המשניות נמצאות כמה הקדמות שהפכו לספרים חשובים בפני עצמם:
- "הקדמה למשנה", שבה מתאר הרמב"ם את השתלשלות התורה שבעל פה והמסורת,
- "הקדמה לפרק חלק", שבה פורש הרמב"ם את משנתו בנושא השכר והעונש, העולם הבא וימות המשיח והחילוקים שביניהם, ובהקדמה זו נמצא המקור לשלושה עשר עיקר האמונה המפורסמים שלו.
- "הקדמה למסכת אבות" הידועה בשם "שמונה פרקים לרמב"ם" שבה מציג הרמב"ם את שיטתו בתורת הנפש.
פירוש על התלמוד
הרמב"ם חיבר פירוש על התלמוד הבבלי (על שלושה סדרים), וכן "הלכות הירושלמי", חיבור על התלמוד הירושלמי במתכונת חיבורו של הרי"ף[4]. רוב חידושיו לתלמוד אבדו אך יש בידינו מעט מחידושיו, שהודפסו בסוף פירוש המשניות לרמב"ם במהדורת "המאור", וכן נמצאו בגניזה הקהירית שני דפים מחיבור על הירושלמי שיש שזיהו אותו כהלכות הירושלמי של הרמב"ם[5].
משנה תורה
- ערך מורחב - משנה תורה
ספרו הגדול והמרכזי של הרמב"ם הוא "משנה תורה", הידוע בכינוי "היד החזקה" (מאחר והוא מחולק לי"ד ספרים). ספר זה הוא בעצם סיכום התורה שבעל פה, והוא מהווה אחד מיסודותיה של ההלכה. שמו הוא משנה תורה "לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם"- כדברי הרמב"ם בהקדמתו.
רבי יוסף קארו, בכתבו את השולחן ערוך, הסתמך בעיקר על "שלושת עמודי ההוראה": הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש. כוונתו בכתיבת חיבור זה היתה ליצור ספר ללימוד התורה שבעל פה (ההלכה) ללא צורך בלימוד התלמוד, שלא כולם מסוגלים תמיד להבינו וקשה למצוא מתוכו הלכה ברורה. החידוש בספר זה, שהוא החיבור הראשון שמסכם את ההלכה על פי נושאים, ולא על פי סדר התלמוד או התורה, על מנת שיהיה קל ומסודר יותר ללמוד את הספר. משנה תורה נכתב ללא ציון המקורות מדברי חז"ל לדבריו, עובדה אשר עוררה עליו חולקים רבים, וכפי שכותב הראב"ד, גדול משיגי הרמב"ם: "סבר לתקן ולא תיקן כי הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו. כי הם הביאו ראיה לדבריהם וכתבו הדברים בשם אומרם והיה לו בזה תועלת גדולה כי פעמים רבות יעלה על לב הדיין לאסור או להתיר וראייתו ממקום אחד ואילו ידע כי יש גדול ממנו הפליג שמועתו לדעת אחרת היה חוזר בו. ועתה לא אדע למה אחזור מקבלתי ומראייתי בשביל חבורו של זה המחבר. אם החולק עלי גדול ממני הרי טוב ואם אני גדול ממנו למה אבטל דעתי מפני דעתו. ועוד כי יש דברים שהגאונים חולקים זה על זה וזה המחבר בירר דברי האחד וכתבם בחיבורו ולמה אסמוך אני על ברירתו והיא לא נראית בעיני ולא אדע החולק עמו אם הוא ראוי לחלוק אם לא. אין זה אלא כל קבל די רוח יתירא ביה". תורף ההשגות על חיבורו הם שהרמב"ם לא הביא מקור לדבריו"[6].
הספר כתב בלשון ברורה ומדויקת[7], והוא ערוך בצורה מופתית לארבעה עשר ספרים, כשכל ספר מחולק ל"הלכות" (על פי נושאים), והן מחולקות לפרקים ולהלכות (למשל: ספר המדע, הלכות יסודי התורה פרק א הלכה א). ספרו זה הוא היחיד שכתב בעברית. הוא כותב שבד"כ פוסק כרי"ף שאותו החשיב כרבו המובהק, ו"לא תמצא שאחלוק עליו כי פעמים בודדות ולא יעלו לכדי עשר".
בספר "שם הגדולים" מאת החיד"א, מובא סיפור מענין אודות כתיבת הספר, בשם רבי דוד הנגיד, נכד הרמב"ם: "ועשר שנים היה יושב רבנו משה בחדרו ולא יצא מהפתח עד שסיימו. ובלילה שהשלימו, בא לו בחלום רבנו מיימון אביו עם אדם אחר עמו, ואמר לו רבי מיימון אביו: הנה לך זה משה רבינו ונבהל. ואמר לו (משה לרמב"ם): באתי לראות מה שעשית, וכשראה אמר ישר כחך בני"[8].
ספר המצוות
- ערך מורחב - ספר המצוות לרמב"ם
לפני המשנה תורה, כתב הרמב"ם ספר המכיל את מניין תרי"ג המצוות ופרטיהן לפי שיטתו- וזהו "ספר המצוות לרמב"ם".
מורה הנבוכים
- ערך מורחב - מורה הנבוכים
ספרו הפילוסופי הגדול הוא "מורה הנבוכים", שנכתב אף הוא בערבית, ותורגם לראשונה לעברית על ידי רבי יהודה אבן תיבון. בספר מציג הרמב"ם את שיטתו הפילוסופית באמונת ה', ומשלב בין אמת התורה לאמת הפילוסופית, וביחוד על פי אריסטו, אותו מחשיב הרמב"ם מאד (עיין בערכו). הספר נחשב להישג עצום בקרב חכמי ספרד, ועד היום זוכה לפירושים רבים ולעיסוק בעולם האקדמי והתורני. יחד עם זאת הוא עורר פולמוס נרחב בין גדולי ישראל. היו שהתנגדו לספר מפני שהוא מסתמך על "חכמת יוונית" (על פי בבלי בבא קמא פב). ביקורת נוספת היתה בכך שהספר עורך חקירות באמונה העלולות להביא את החוקר לכפירה (שיטה זאת נאמרת בתוקף רב עד היום ע"י חסידי ברסלב). בקהילות מסוימות אף שרפו את מורה הנבוכים, ובמקומות רבים אסרו ללמוד בו. היו שכתבו לו השגות, בהם המקובל רבי שם טוב אבן שם טוב מספרד, שכתב בעיקר כנגד הרמב"ם את "ספר האמונות".
עד היום ישנם הנמנעים מללמוד את הספר, אולם הפולמוס סביבו נחלש והוא נחשב לאחד מספרי היסוד באמונה, והרב קוק החשיבו כאחד נחמשת ספרי היסוד בתחום זה (אדר היקר ועוד).
תשובות הרמב"ם- פאר הדור
ספר שאלות ותשובות הלכתיות שענה הרמב"ם לאנשים שונים.
אגרות הרמב"ם
- ערך מורחב - אגרות הרמב"ם
קובץ אגרות ששלח הרמב"ם לאנשים וקהילות שונות. בין האגרות המפורסמות: אגרת השמד, אגרת תימן ומאמר תחית המתים.
מילות ההגיון
חיבורו של הרמב"ם בתורת ההגיון (לוגיקה), אותו כתב כשהיה נער.
כתבים רפואיים
הרמב"ם השאיר אחריו כתבים רפואיים רבים, בהם הספרים: "פרקי משה", "קיצורי גלינוס", "על שמות הרפואות", "ספר הזכירה" ו"תשובות רפואיות".
הויכוח על משנתו
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
רבינו יונה גירונדי היה ממתנגדיה החריפים של שיטת הרמב"ם, ואף הורה לשרוף את כתביו. מאוחר יותר, כאשר ראה כי שריפת הרמב"ם שיזם גרמה לשריפת התלמוד על ידי הכנסיה, הבין את טעותו, והתכונן לנסוע לארץ ישראל לטבריה, על מנת להשתטח על קבר הרמב"ם ולבקש את סליחתו. הוא לא הספיק לקיים את תכנונו, ונפטר בדרכו לארץ.
הרמב"ם והקבלה
- ערך מורחב - הרמב"ם והקבלה
משפחתו
כאמור, הרמב"ם היה בנו של רבי מיימון בן יוסף, הדיין בקורדובה בעל אגרת הנחמה (על יחוסו של הרמב"ם ראה למעלה בתחילת הערך) לרמב"ם היה אח, רבי דוד, שהיה סוחר גדול, אולם הוא טבע ביחד עם סחורתו בלב ים (דרוש מקור). בנו המפורסם של הרמב"ם הוא רבי אברהם בן הרמב"ם, בעל ספר "המספיק לעובדי השם". נכדו של הרמב"ם (בנו של רבי אברהם) הוא רבי דוד הנגיד, מרבני מצרים.
קישורים חיצוניים
- רבי משה בן מימון מתוך אתר Yeshiva
- הרב יעקב שטיגליץ, י"ג העִקרים לרמב"ם (אתר דעת)
הערות שוליים
- ↑ פירוש על ספר משלי, בפירוש על פסוק "עטרת זקנים בני בנים"
- ↑ כך מובא בשם נכדו רבי דוד הנגיד ברוב הספרים ובראשם ב"שם הגדולים" לחיד"א (המקור הוא בסוף הפירוש למסכת ראש השנה המיוחס לרמב"ם). אולם, יש המביאים בשם רבי ישראל מרוז'ין שזו טעות סופר, וכי יופ פטירתו הוא בכ"ד בטבת, יום פטירתו של בעל התניא (כתבי הר"חא ביחובסקי בשם ר' שלמה תומרקין, מובא בספר "עירין קדישין" עמ' תקנו).
- ↑ ראה בסדר הדורות ערך ד"א תתקכ"ו
- ↑ ראה בהקדמת המעתיק לפיה"מ לסדר נשים, ובסוף הקדמת פיה"מ להרמב"ם - מובא בפינת הידעת?.
- ↑ הלכות הירושלמי /לרבינו משה בן מיימון מעצם כי"ק ; עם מבוא, פירוש והערות מאת שאול בהר"ר משה ליברמן. הרב בנימין זאב בנדיקט בספרו "הרמב"ם ללא סטיה מן התלמוד" חולק על זיהוי זה.
- ↑ לגבי יחסו של הרמב"ם להשגות הראב"ד - ראה תבנית:הידעת?/ל' שבט ה'תשס"ט
- ↑ כתבו הפוסקים שיש לדקדק בדברי הרמב"ם כמו בגמרא- ראה ביד מלאכי- כללי הרמב"ם אות ג; "אמרי שפר" מאת הרב אברהם שפירא ועוד.
- ↑ שם הגדולים ערך הרמב"ם וסדר הדורות ערך ד"א תתקכ"ו.