אמון בן מנשה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אמון בן מנשה היה מלך יהודה החמשה-עשר. בנם של מנשה בן חזקיהו ומשולמת בת חרוץ מן יטבה. החל למלוך בגיל 22 מלך במשך שנתיים. היה רשע ועובד גילולים כאביו, וחז"ל מוסיפים כי אף שרף את התורה וביטל את הקרבנות עד שעלו במזבח קורי עכביש (בבלי סנהדרין קג ב).

עבדיו של אמון מרדו בו והרגוהו בביתו. העם הרג את המורדים והמליך את יאשיהו בנו תחתיו.