הרב אלחנן וסרמן

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב אלחנן בונים וסרמן
Rebelhanan.jpg
תאריך לידה תרל"ה
תאריך פטירה י"א בתמוז תש"א
מקום פעילות ברנוביץ', ליטא.
השתייכות יהדות חרדית
נושאים שבהם עסק תלמוד; הנהגת ציבור
תפקידים נוספים ראש ישיבת "אהל תורה"
רבותיו רבי ישראל מאיר הכהן מראדין; רבי אליעזר גורדון; רבי שמעון שקופ; רבי חיים סולובייצ'יק.
חיבוריו קובץ שיעורים, קובץ הערות, קובץ ביאורים ועוד.

הרב אלחנן בונים וסרמן היה רב וראש ישיבת "אהל תורה" בברנוביץ' שבליטא, ממנהיגי אגודת ישראל והיהדות החרדית באירופה בדור שלפני השואה. מחבר ספרי "קובץ שיעורים", "קובץ הערות" ועוד. נודע בהתנגדותו החריפה לציונות. נספה בשואה.

תולדות חייו[עריכה]

נולד בשנת תרל"ה בעיר בירז שבליטא, לאביו ר' ביינוש. בערך בשנת תר"ן עברה משפחתו לבויסק משם נסע ללמוד בישיבת טלז אצל רבי אליעזר גורדון ורבי שמעון שקופ, שם התפרסם כמתמיד ומעמיק מיוחד ונודע בכינויו "העילוי מבויסק". כשהיה שב לבית הוריו בבויסק, היה לומד בחברותא עם רב העיר, הרב אברהם יצחק הכהן קוק[1]. אחר כמה שנים נסע לבריסק ללמוד תורה מפי רבי חיים סולובייצ'יק. בשנת תרנ"ט התחתן עם מיכלא, ביתו של הרב מאיר אטלס שהיה רב בסלאנט ושאוולי. בשנים תרס"ג-ס"ד השתתף עם הרב יואל בורונצ'יק מריגט ביסוד והנהלת ישיבה בעיר אמציסלאוו ברוסיה, שם שהה ארבע שנים. בשנת תרס"ז עבר לראדין, ולמד ב"כולל קדשים" של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין- בעל החפץ חיים. בשנת תר"ע התמנה לראשות הישיבה בבריסק. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בסוף שנת תרע"ד, חזר לראדין. יחד עם ישיבת החפץ חיים עבר לסמילוביץ', שם יסד ישיבה יחד עם הרב שלמה היימן והיה שם במשך חמש שנים. בשנת תרפ"א, חזר לפולין וקיבל עליו הנהגת הישיבה "אהל תורה" בברנוביץ'. בשנת תרצ"ח נסע לאמריקה לאסוף כספים לישיבתו, שם נשא שיעורים בכל מקום שנתבקש, דרש דרשות נלהבות לחיזוק התורה והדת ועודד את הקמת תנועת צעירי אגודת ישראל. זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השניה חזר לברנוביץ'. סירב להצעות רבנות משום שסבר שתפקידו ללמד תורה את הצעירים. גם כשנפטר חמיו וקהילת שאוולי רצתה למנותו לרב בעירם סירב להצעה זו, הגם שהיה טמון בה פתרון למצוקתו הכלכלית.

בתקופת השואה[עריכה]

בי"א בתמוז תש"א עסקו בני ישיבת ברנוביץ', השוהים בגטו קובנה, בלימוד מסכת נידה. במהלך הימים הקשים, נשא ר' אלחנן דברי חיזוק לתלמידיו ואמר: "במרומים מחשיבים אותנו כצדיקים, כנראה, כי נבחרנו לכפר בגופותינו על כלל ישראל, אי לזאת אנו צריכים לשוב לה' בתשובה שלמה ומיד במקום... הזמן קצר, הדרך למבצר התשיעי (מקום הטבח של קדושי סלבודקא-קובנה) קרובה, עלינו לדעת כי קרבנותינו יעלו יותר לרצון על-ידי התשובה, וע"י כך נציל את חייהם של אחינו ואחיותינו באמריקה. שלא תעלה ברעיוננו איזו שהיא מחשבת פסול ח"ו, שהיא כפיגול ופוסלת את הקרבן. אנו מקיימים עתה את המצווה הכי גדולה- מצוות קידוש השם. "באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה" האש היוקדת את גופותינו היא האש שתחזור ותקים מחדש את בית ישראל". באותו יום נרצח יחד עם שני בניו נפתלי וצבי-יהודה, ותלמידי הישיבה.

בשנת תשל"ט עלה ארצה בנו, הרב אלעזר שמחה וסרמן, והקים בירושלים את ישיבת 'אור אלחנן' על שמו. הישיבה עוסקת גם בהוצאה לאור של כתביו.

פועלו הציבורי[עריכה]

רבי אלחנן היה ממתנגדי הציונות הנמרצים והתקיפים ביותר, ואף כתב מכתב גלוי לרבני המזרחי בו הסביר את ההסתייגויות שלו מתנועה זו [2]. את הציונות השווה לעבודה זרה, ואת הציונות הדתית ל"עבודה זרה בשיתוף". הוא התכתב בנושאים ציבוריים עם החזון איש ורבי יוסף רוזין- הרוגאצ'ובי.

היה מהרבנים הבולטים בתנועת "אגודת ישראל" ונשא את "נאום הוועידה השלישית", בו התווה את הדרך לאגודת ישראל כמפלגה אשר שמה לה למטרה לחזק את היהדות. ב"כנסיה הגדולה" של אגו"י בשנת תרצ"ו עמד בראש דעת המיעוט המתנגדת לתוכנית החלוקה. דעתו נדחתה לאחר שבדיונים הרבים של ימי הכינוס התברר שרוב הרבנים תומכים בהקמת מדינה יהודית, ולו על חלק קטן מארץ ישראל.

השקפותיו[עריכה]

ר' אלחנן החזיק בהשקפות רדיקליות ביותר, המקובלות כיום בעיקר בחוגים קיצוניים המקורבים לעדה החרדית. מאמריו ואגרותיו בנשואי השקפה ואמונה פורסמו בספר "קובץ מאמרים".

תרבות חול[עריכה]

  • היחס ללימודי חול
"סבורים היו שכמו שצריך ללמוד ללמוד תורה לשמה, כן צריך ללמוד לימודים חיצוניים לשמן... ועל פי דעת תורה, נהפוך הוא, שכמו שצריך ללמוד תורה לשמה, כן בשארי לימודים צריך ללומדן דווקא שלא לשמן, אלא לעשותן קרדום לחפור בהן".
"ספרות חרדית ושיחות בטלות שלה, האם תוכל לשמש כתריס בפני פורענות של יצר הרע... ויש לומר למפיצים האלו כמו שאמרו למלך הכוזרי: 'מחשבותיך רצויות ומעשיך אינם רצויים'".

הכפירה[עריכה]

"כי בדבר שהאדם משוחד, לא יוכל להכיר את האמת אם היא נגד רצונותיו... ומעתה אין תימה מהפילוסופים שכפרו בבריאת העולם, כי כפי גודל שכלם עוד גדלו יותר ויותר תאוותיהם להנאות העולם הזה, ושוחד כזה יש בכוחו להטות דעת אדם לומר כי שתי פעמים שנים אינן ארבע, אלא חמש".
  • היחס לכופרים:
"הלא מסור בידינו כי פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, וישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא... המאמרים הנ"ל ודומיהן הכול מדובר במאמינים בעיקרי הדת, אלא שהם רשעים ובעלי עבירות להנאת עצמן... אבל כשנתקלקלה האמונה בעיקרי הדת, יצא מן הכלל ומצווה לשונאו ולאבדו".
"הם איברים מתים באומתנו המרקיבים את כל הגוף ואם הם קוראים את עצמם יהודים, הלא דעתם זו ככל דעותיהם היא נגד דעת התורה, כי היא בנויה על יסוד הזיוף, שאפשר להיות יהודי בלא תורה ומצוותיה, והדעה הזאת היא עקירת כל התורה כולה".
  • על מיעוט ערכו של אדם שאינו ירא שמים:
"לא יעלה בדעתך לומר כי יראת ה' היא מעלה באדם ומי שאין בו יראת ה' הוא גם כן אדם, אלא שחסר לו מעלה... על זה בא הכתוב להשמיענו שאינו כן, כי מי שאין בו יראת שמים אינו אדם כלל, רק בעל חיים".
  • על בר מצווה של נערים לא דתיים:
"אין הבדל בינם לבין ילדי הנוכרים זולתי בצרמוניה הריקה של 'בר מצווה', אשר באמת מתאים יותר לזה השם 'בר עבירה', כי גדלותו של הנער לא תביאהו לקיים מצוות, רק לעבור עבירות".

ציונות[עריכה]

  • על הציונות:
"...אומרת בפיה להוליך לארץ ישראל ובאמת היא מוליכה לכפירה גמורה בעיקר... מתקיים השקר הזה קרוב לארבעים שנה. ומי יודע כמה יתקיים עוד".
"נלחם כל ימיו במרירות מרובה נגד התורה".
  • על הציונים בארץ ישראל:
"מעת שפרקנו עול התורה ממנו שרצו זרע עמלק בתוכנו ונתרבו בינינו המומרים להכעיס כמו היבסקציה הנמצאים לא לבד במדינה האדומה, כי אם בכל תפוצות ישראל, מקצה הארץ עד קצה הארץ וגם בארץ הקודש, אשר המתיוונים שמה הן אותם היבסקציה בעצמן ואין שום הבדל ביניהן, רק שאלו כותבים בז'רגון (אוסף מילים) יידיש ואלו כותבים ומפטפטים בז'רגון עברית, אבל על הללו והללו נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כיסאו שלם עד שימחו מן העולם... הדברים אמורים כאן רק על ראשיהן ומנהיגיהם, מוריהם ומדריכיהם, כתבניהם ודרשניהם - אלו הם מזרע עמלק העומדים בראש צבאותיהם להילחם נגד הקב"ה, אבל כל ההמון הנספח עליהם מזרע ישראל הולכים אחריהם כבהמה בבקעה".
"בארץ הקודש... רודפים באף ובחימה נוראה את המחזיקים בתורת ה', ולו היה הכוח בידם, היו הורגים אותם ממש".
  • על הציונות הדתית:
"אם הרעיון הלאומי הוא בבחינת עבודה זרה, אזי הרעיון הלאומי דתי הוא בבחינת עבודה זרה בשיתוף... הדתיים לאומיים... מפנים את כל מרצם וגבורתם בגלוי ובסתר נגד נושאי דגל התורה".
  • מקומה של ארץ ישראל ביהדות:
"נוכחנו לדעת כי בלעדי התורה אין בכוחנו להתקיים אפילו עשרות שנים ובלעדי ארץ ישראל התקיימנו 2000 שנה... ארץ ישראל דרושה לנו, אבל בלעדי התורה לא נתקיים כיהודים".

ספריו[עריכה]

  • קובץ שיעורים- על הש"ס (שני כרכים)
  • קובץ מאמרים ואגרות- אגרות, מאמרים במחשבה ובהשקפה וחידושי אגדה (שני כרכים).
  • ההדיר את תשובות הרשב"א השייכות למסכת יבמות (הודפס יחד עם ספרו "קובץ הערות").
  • קובץ הערות- הערות ופירושים על מסכת יבמות.
  • קובץ ביאורים בעריכת הרב שלמה פישר
  • קובץ שמעות- בעריכת הרב שלמה פישר
  • דברי סופרים, דיונים על גזירות חכמים (הודפס בכרך ב' של קובץ שיעורים)
  • עקבתא דמשיחא, (קיימות שלש גרסאות: שתי גרסאות בקובץ מאמרים חלק א' וגרסה נוספת בקונטרס בפני עצמו)
  • קובץ פרשיות- מפירושיו ודרשותיו על פרשיות השבוע (שני כרכים).

לקריאה נוספת[עריכה]

  • אהרן סורסקי, אור אלחנן - תולדות חייו ופועלו של רבי אלחנן וסרמן (שני חלקים), בהוצאת ישיבת אור אלחנן וישיבת אהל תורה ברנוביץ', ירושלים תשנ"ח.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. כך מעיד במכתב לחמיו משנת תרנ"ט (קובץ מאמרים ואגרות ח"ב עמ' קה): "אשר התחלתי ללמוד מסכת בכורות ביחד עם הרה"ג אב"ד דפה...", וכן העיד הרב צבי יהודה הכהן קוק (הובא בשמו ב"אור אלחנן" לר' אהרן סורסקי, ח"א עמ' ל').
  2. נאומו ומכתבו בנושא פורסמו בספרו קובץ מאמרים חלק א.