נצרות: הבדלים בין גרסאות בדף

הנצרות היא דת של גויים מתלמידי אותו האיש, האוחזת בתפיסת עולם רשעותית ושקרית, הטוענת שאותו האיש הוא אלוה והוא משיח, שהתגלה בגלל שה' התחרט על בחירתו בעמו וביטל את המצוות. במהלך ההסטוריה, הנצרות עוררה אנטישמיות רבה.

כפירתה בבורא

עיקר^[1] הבעיות בדת הנוצרית היא בטענתה ש"נגשמה האלהות, והיה עובר ברחם בתולה... וילדה אותו אנושי הנראה אלהִי הנסתר, נביא שלוח בנראה, אלוה שלוח בנסתר, והוא המשיח הנקרא בן אלהים והוא האב והבן והוא רוח הקדש..." (חכם מחכמי אדום בספר הכוזרי מאמר ראשון אות ד).

הנוצרים טוענים שדבריהם אינם סותרים את ייחוד ה', שכן הוא אחד והוא שלוש (כוזרי שם[2]). אולם דבר זה הוא אבסורדי וסותר את השכל וההיגיון^[3], ניתן לומר אותו אך לא להבינו ולהאמין בו, שכן דעת ה' ואמונתו אינם תלויים באמירות ודיבורים בעלמא, אלא בהבנה המצתיירת ונחקקת בנפש (מורה נבוכים ח"א פרק נ^[4]).

הרמב"ם פוסק שהנצרות^[5] היא עבודה זרה^[6] (פ"ט מהל' ע"ז ה"ד^[7], פי"א מהל' מאכלות אסורות סוף ה"ז^[8]; - כמובן רק בדפוסים שלא צוזרו^[9]), שכן הם טוענים שאותו האיש הוא אלוה.

יש שכתבו שהנצרות איננה רק איסור של שיתוף הקב"ה עם אל אחר^[10], אלא שהם גם מגשימים את אלוהינו^[11] בכך שהם מגדירים את אותו האיש בתור 'בן' (שו"ת תשובות והנהגות ח"ג רס"י שיז, עמ' שנא, בשם הגר"א; וע"ע בביאור הגר"א יו"ד סי' קמז ס"ק ג).

קילקול בהבנת בחירת עם ישראל

בתלמוד (חגיגה ה:) מסופר:

רבי יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר. אחוי ליה ההוא מינא^[12]: 'עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה'. אחוי ליה: 'ידו נטויה [להגן (רש"י)] עלינו'.

אמר ליה קיסר לרבי יהושע: מאי אחוי לך? - עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה, ואנא מחוינא ליה: ידו נטויה עלינו. אמרו ליה לההוא מינא: מאי אחויית ליה? - עמא דאהדרינהו מריה מיניה. - ומאי אחוי לך? - לא ידענא. אמרו: גברא דלא ידע מאי מחוו ליה, במחוג יחוי קמי מלכא? אפקוהו וקטלוהו.

תרגום: רבי יהושע בן חנניה היה עומד בבית הקיסר. סימן לו אותו מין: 'עם שהחזיר אדוניו פניו ממנו'. סימן לו [רבי יהושע]: 'ידו נטויה עלינו'.

אמר לו הקיסר לרבי יהושע: 'מה סימן לך [אותו מין]? - [השיב רבי יהושע:] עם שהחזיר אדוניו פניו ממנו, ואני סימנתי לו: ידו נטויה עלינו. אמרו לו לאותו מין: 'מה סימנת לו?' [השיב המין:] 'עם שהחזיר אדוניו פניו ממנו'. [שאלו אותו:] ומה סימן לך [רבי יהושע]? [אמר המין:] אינני יודע. אמרו: 'אדם שלא ידע מה מסמנים לו, ...יסמן בבית המלך?' הוציאוהו והרגוהו.

רדיפת עם ישראל במהלך הדורות

ביטול המצוות המעשיות

הרמב"ם (פירוש המשנה, מהד' הרב יוסף קאפח זצ"ל, חולין פ"א מ"ב) מונה את יש"ו הנצרי ותמידיו בכלל: "מינים", משום שהם "עוזבים את המצוות מתוך זילזול".

ובמקום אחר כותב הרמב"ם (פ"ג מהל' תשובה הל' ו-ח^[13]):

"ואלו שאין להם חלק לעולם הבא אלא נכרתין ואובדין ונידונים על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים:

המינים, והאפיקורסים... והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת וכבר בטלה תורה זו אע"פ שהיא הייתה מעִם ה', כגון הנוצרים וההגרים..."

חידושי הריטב"א נדה סא ע"ב:

"ואם לחשך מין מתלמידי יש"ו לומר כיון שהמצות בטלות לעתיד לבא נמצא שלא ניתנה תורה אלא לזמן, ולפיכך היה רשות ליש"ו להוסיף ולגרוע ממנה, אף אתה אמור לו מי שלבו נוקפו אומר כן שהתורה לא ניתנה לזמן, כל זמן שיהא העולם הזה קיים שיש בו זכות או חובה וממנה אין לגרוע ועליה אין להוסיף, אבל לעולם הבא שאין בו לא זכות ולא חובה נמצאת בטלה מאיליה, וכן אמר הכתוב היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם וכשם שבטלה מן המתים בקבר לפי שהם חפשים מן המצות, וזו תשובה גמורה, וכן דעת מורי המובהק רבנו נ"ר.

אבל מקצת רבותי י"א מפרשים כי המצות אינם בטלות לעולם ואפי' לזמן תחיית המתים ומה שאמרו בכאן מצות בטלות לעתיד לבא אינו אלא על (שיעור) [שעת] המיתה כי כשמת אדם נעשה חפשי מן המצות, וכי תימא ומאן דפריך הכא מדבי ר' ינאי דלקברו אסור מכלל דר' ינאי סבר מצות אינן בטלות בשעת מיתה והא היכי אפשר מקרא מלא דבר הכתוב במתים חפשי, וכן סוגיין בכל התלמוד ובכל המדרש שאין מעשה אלא בחיים ולא לאחר מיתה וכן הדעת מכרעת, והכתוב אומר אשר אנכי מצוך היום לעשותם, יש לומר שלא חלקו כאן אלא לענין אם הם בטלות אצלנו לגבי דידהו, דאיכא מאן דאמר שאינן בטלות אצלנו שאסור הוא לנו עדיין להעבירם במצות ואע"פ שהם אינם מצווים, וכענין הקטנים שנאמר בהם לא תאכלום לא תאכילום, ולפיכך היה אומר דלקוברו בתכריכי כלאים אסור לנו לפי שזה דרך לבישה, אבל לספדו שאינו אלא לכבודו מותר דהוי כעין מוכרי כסות מוכרין כדרכן, ור' יוחנן סבר שאף לקברו שהוא כדרך לבישה מותר דמצות בטלות לגמרי משעה שמת, ומה שאומר לעתיד לבא מצינו לעתיד לבא על זמן מועט שלא תהא מכשילן לעתיד לבוא, זו שיטת הרב ז"ל."

בילבול סדרי הגאולה

כתב הרמב"ם (פי"א מהל' הלכות מלכים ה"ד):

"...ישוע הנצרי שדִמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר (דניאל יא, יד): 'ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו'. - וכי יש מכשול גדול מזה? שכל הנביאים דברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצותן. וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'."

עוד כתב הרמב"ם^[14] (אגרות הרמב"ם^[15] ח"א עמ' קנט שו' 9-15), שאפילו אילו נטעה לחשוב שהוא החיה מתים ועשה מופתים כטענת השקר של הנצרות, מ"מ עדיין לא היינו מאמינים להם שהוא המשיח, שכן יש בכתוב כאלף סימני זיהוי למשיח שלא נתקיימו בו (אפילו לטענתם).

יחסם לכתבי הקודש

צירוף ספרים אחרים בצד התנ"ך

מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ב מי"ט ד"ה ודע מה שתשיב:

"...ואמרו במדרש קהלת (רבה פרשה יב א [י"ב] ד"ה ויותר), כל המכניס בביתו יותר מעשרים וארבעה ספרים מכניס מהומה בתוך ביתו. ופירשו 'עשות ספרים' [קהלת יב יב], חסר מ"ם, כמו מעשות ספרים, כמו 'השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו' [שמות יט יב], וכן פירש בן גאנ"ח. 'וכמשמרות נטועים' [קהלת יב יא] הכתוב, שם הוא בשי"ן כנגד משמרות כהונה, הם כ"ד ספרי הקדש. ופירשו מהמה, לשון מהומה לפי שלא אמר מהם.

ומה שאמרו כ"ד ספרים, רוצים בזה הם ופירשיהם, וכן כל ספר המחובר בחכמה לפרש עיקרי התורה ממציאות האל ואחדותו והרחקת הגשמות, ושהוא משגיח בעולם ושולח נביאים לצוות ולהזהיר, וגומל ועונש, כל אלו הספרים פירוש התורה הם ומותר לקרותם..."

פרשנות מעוותת לכתבי הקודש

"אינו רחוק שיכון האדם לבאר ענין... בלשון מבואר פשוט, וישתדל בו לדחות הספקות ולהסיר הפירושים, ויבינו חולי הנפשות מן הלשון ההוא הפך ההקדמה אשר כיון לבארה.

והנה ארע כיוצא כזה בדברי ה' יתעלה, והוא:

כאשר כיון אדון הנביאים (- משה רבנו) להודיענו בדבר ה', שהוא (- הקב"ה) יתעלה אחד ואין שני (- דומה) לו, ולהסיר מנפשותינו הדעות הנפסדות ההן שהאמינו המשנים (- המאמינים בשני אלוהות, אחד טוב ואחד רע), אמר: ..."שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" (דברים ו, ד). והביאו הנוצרים ראיה מזה הפסוק על שהאלוה שלושה, ואמרו: אמר "ה'", ואמר "אלהינו", ואמר "ה'", - הנה לו שלושה שמות. ואמר אח"כ 'אחד' - ראיה שהם שלושה ושהשלושה אחד^[16], חלילה לאל (נ"א: יתעלה ממה שסכלו)" הרמב"ם בתחילת מאמר תחיית המתים^[17]).

עניינים נוספים

שו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ג רס"י עז):

בדבר שאי אפשר להשיג מקום להישיבה קטנה אלא בבנין השייך לבית ע"ז של נוצרים וגם צלב גדול עומד בחוץ אצל הבנין, פשוט שאסור אף לחשוב דבר כזה אף שהוא בנין נפרד מבית התיפלה מכיון שהוא סמוך לבית תיפלה שלהם וכ"ש כשהצלב הוא שם וטוב עושין הרבנים שאין מסכימים לזה. וצריכין לבקש לבנות או לקנות מקום ראוי להישיבה ובודאי יעזרכם השי"ת.

שימוש בתאריך נוצרי

ערך מורחב - תאריך לועזי

צורת שתי וערב

ערך מורחב - צלב

ערכה של הנצרות מצד הכוונה האלוקית

כותב הרמב"ם (ס"פ יא מהל' מלכים ה"ד):

"מחשבות בורא עולם אין כח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו^[18]. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד...

כיצד? כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים^[19] ובעמים רבים ערלי לב^[20] והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה, אלו אומרים: מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות^[21], ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן וכבר בא משיח וגלה נסתריהם.

וכשיעמוד המלך המשיח באמת^[22] ויצליח וירום וינשא^[23] מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם^[24] ושנביאיהם ואבותיהם הטעום".

הערות שוליים