פת הבאה בכיסנין

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

פת הבאה בכיסנין היא פת שאינה כלחם, וברכתה "בורא מיני מזונות".

בגמרא [ברכות דף מב עמוד א] מפורש שעל פת הבאה בכיסנין מברכים "בורא מיני מזונות". לפת הבאה לכיסנין ישנם שלושה פירושים: א. רבינו חננאל ז"ל פירש - לשון כיס, דהיינו פת ממולאת במיני מתיקה, כגון אגוזים ושקדים וסוכר או דבש, וכדומה. ויש אומרים שאף אם הפת ממולאת בבשר או דגים - ברכתה "בורא מיני מזונות", וכן פסק בן איש חי (פנחס כ). ורבינו האי גאון ז"ל פירש שפת הבאה בכיסנין היא פת הנכססת, כגון כעכין יבשים. והרמב"ם ז"ל כתב שפת הבאה בכיסנין היא פת שנילושה במי פירות או בחלב או בדבש וכדומה, ועליה מברכים "בורא מיני מזונות". ובדעה זו, נחלקו מרן ז"ל והרמ"א ז"ל [שו"ע אורח חיים סימן קסח סעיף ז]; שלדעת מרן הברכה "מזונות" אף אם עירב בה מעט דבש, כל שניכר טעם הדבש בפת, והרמ"א כתב שזה נקרא פת גמור, ואין מברכים "בורא מיני מזונות" אלא אם כן יש בהם הרבה תבלין או דבש כמיני מתיקה שקורין לעקי"ך, שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר, וכתב הרמ"א שכן נוהגים.

יש סוברים ששלושת השיטות אינן חולקות אלא כל אחת הביאה דוגמא אחרת. כך משמע מכמה ראשונים: רשב"א, מאירי, תר"י ואו"ז. וכ"כ במאמר מרדכי יד, שאפשר להסביר בדעת השו"ע. וכ"כ בדעת תורה בשם בית אפרים או"ח יב, וכ"כ בערוה"ש כג.

פסיקת ההלכה[edit]

מרן ז"ל פסק כשלוש הדעות, ולכן יש לברך על כל מיני פת אלו ברכה ראשונה "בורא מיני מזונות", וברכה אחרונה "מעין שלוש"; מרן פסק כך מכיון ש"ספק ברכות להקל", דהיינו שאם האוכלה יברך לאחריה ברכת המזון - הרי אלו שלוש ברכות, ומספק אין להרבות בברכות ועל כן יברך "מעין שלוש" - והרי זו ברכה אחת בלבד. ובתחילה יברך מזונות, שאם יברך "המוציא" בתחילה, ולבסוף ברכת המזון - נמצאו ברכותיו סותרות זו את זו [ראה בן איש חי שם]. ויש מהאחרונים שכתבו שהטעם שבתחילה מברך "בורא מיני מזונות", הוא מכיון שבדיעבד ברכת "בורא מיני מזונות" פוטרת את הפת. והמאמר מרדכי הסביר בשו"ע שסובר שאין מחלוקת וכל ראשון רק הביא דוגמא.


קביעת סעודה[edit]

אם קבע סעודתו על פת הבאה בכיסנין - מברך לפניה "המוציא" ולאחריה ברכת המזון. והולכים בזה לפי כל אדם, היינו שאם אכל שיעור שרגילים לקבוע עליו סעודה - מברך "המוציא" וברכת המזון אף אם לא שבע ממנה. וכמו כן אם אכל פחות משיעור שרגילים לקבוע עליו סעודה - מברך "מזונות" ומעין שלוש אף אם שבע משיעור זה. ויש חולקים וסוברים שהולכים בזה אחר כמות פרס, לדעת רש"י פרס הוא ארבע ביצים, ולדעת הרמב"ם פרס הוא שלוש ביצים. וכתבו חלק מהפוסקים הספרדים כי יש לילך בזה לפי משקל; זאת אומרת, ביצה היא כ-56 גרם, ושיעור שלוש ביצים הוא כ-168 גרם, ושיעור ארבע ביצים הוא כ-224 גרם. לכתחילה לא יאכל שיעור שהוא בין שלוש לארבע ביצים, כדי לא להכנס לספק.

לפי שיעור ה"חזון איש" בפחות מ - 200 סמ"ק עדיין לא קיים ספק ופטורים מנטילת ידיים ומברכת המוציא (כי טרם הגיעו לשיעור קביעות סעודה). לפי שיעור הרב חיים נאה החל מ - 168 סמ"ק קיים ספק אם מברכים "על נטילת ידיים" ו"המוציא". לדעת המשנה ברורה, אין לברך את ברכות "על נטילת ידיים" ו"המוציא" אלא אם כן אכל מיני מאפה כשיעור סעודה קבועה של ערב ובוקר. לכן, אם ברצונו לאכול מיני מאפה בשיעור שקיים בו ספק אם נוטלים ידיים ומברכים "על נטילת ידיים" ו"המוציא", יאכל אותם רק בתוך סעודה שאוכלים בה פת, כדי לא להכנס למצב של ספק ברכות.

לדעת המגן אברהם, אם אוכל פת הבאה בכיסנין עם דברים אחרים, כגון בשר ואורז וכדומה - הרי הם מצטרפים לקביעות סעודה, ועל כן יש לברך בתחילה "המוציא" ולאחר האכילה יברך "ברכת המזון". אמנם לדעת הכף החיים, אין לברך במקרה זה "המוציא" וברכת המזון, אלא על הפת הבאה בכיסנין מברך "מזונות" ומעין שלוש, ועל שאר המאכלים מברך כברכתם הראויה להם, וכתב הילקוט יוסף שכן משמע גם מהטור והשו"ע ועוד ושכן הלכה. וכך הוא מנהג הספרדים.