הרב דיבר בעבר על עניין ברכה אחרונה למאכלים שברכתם הראשונה היא "בורא מיני מזונות". הרב אמר שאם אדם אוכל מאפים מעל כמות מסוימת (210 גרם אם זכרוני אינו מטעה אותי) הוא צריך לברך כבר ברכת המזון ולא ’מעין שלוש’. אלא מה, שאם אכלתי 210 גרם בורקס למשל, לא אכלתי 210 גרם של מאפה, שכן, יש בבורקס כמות נכבדת של תפו"א ולפעמים גם פטריות, שמשקלם כבד בהרבה ממשקל הבצק עלים שיש בבורקס. השאלה אם לברך ברכת המזון על 210 גרם בורקס, שהוא כולל כל המילויים שלו, או לעשות חישוב מה כמות בצק העלים של כל הבורקס, ורק אם כמות בצק העלים, עליו בעצם אנו מברכים מזונות, מגיע ל210 גרם אזי יש לברך ברכת המזון?

כדי לברר את הנושא, ניקח לדוגמא עוגה, היות וסוף כל סוף זה אפוי, אלא שלא מברכים "המוציא" משום שאנשים לא אוכלים עוגה כאחד המרכיבים העיקריים שבסעודה. לחם הוא המרכיב הבסיסי, איתו אוכלים בשר ודגים, זיתים, גבינות ועוד דברים שבאים במטרה ללפת את הפת. אם אדם אוכל כמות לחם שממנה שבעים, חייב בברכת המזון מן התורה. יש דעה אחת שהולכים לפי נפח של ארבע ביצים, אבל גדולי האחרונים ומתוכם הגר"א מוילנא אומר שזה לא בנפח של ארבע ביצים, שזה סעודה נורמלית לענייני עירובי תחומין, אלא כמות שאדם אוכל ושבע ממנה. לדוגמא, אם לאדם אין מה לאכול בערב, לוקח חמש פרוסות עוגה עם כוס קפה, וזוהי ארוחת הערב שלו. אוכל את חמש הפרוסות הגדולות האלה, נוטל ידיים, מברך "המוציא" ו"ברכת המזון". אדם התחיל לאכול עוגה, ואכל חתיכה או שתיים, ואחר כך בא לו תיאבון לאכול עוד, והמשיך לאכול עד ששבע. למרות שאם לכתחילה היה חושב לאכול כמות כזו היה צריך ליטול ידיים ולברך "המוציא", כיון שזה בא לו באמצע, ומה שאוכל אחר מכן מביא אותו לידי שביעה רק בהצטרפות עם מה שאכל קודם לכן, יברך ברכת המזון, בלי לברך המוציא קודם לכן. זה מקרה נדיר. גם אורז הוא מקרה יוצא מן הכלל, שבתחילה אדם מברך מזונות ולבסוף "בורא נפשות". אין לאורז החשיבות כמו חמש מיני דגן, ולכן חז"ל לא קבעו על אורז את ברכת "על המחיה". ברכת על המחיה מדורגת בחשיבות אחר ברכת המזון, אף יש דעות בראשונים שברכה זו מן התורה. בכל אופן, מן התורה מברכים ברכת המזון רק אם אדם אכל לחם ושבע. שיעורי חז"ל הם בנפח תמיד. בבורקס מחשבים את כולו, כי אוכלים כמות כזו של בצק עם עוד תוספות ומזה שבעים.