שאול בן קיש

מתוך ויקישיבה
(הופנה מהדף שאול המלך)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שאול בן קיש משבט בנימין היה המלך הראשון על ישראל. המקור לסיפורי שאול הוא ספר שמואל א', פרקים ט' עד ל"א. בתוך פרקים אלו, רק הקטע מפרק ט' עד פרק ט"ז עוסק בשאול ישירות ושאר הפרקים מתרכזים בעליית דוד למלוכה.


סיפורו של שאול במקרא[עריכה]

רקע[עריכה]

שופטים זמניים, עלו בזמני מצוקה, הובילו מערכות צבאיות ואף ביססו הנהגה יציבה במשך מספר עשרות שנים, אך בעיקרון בניהם לא המשיכו בתפקיד ההובלה אחריהם והעם נותר חסר הנהגה. במהלך תקופה זו השבטים היו מפולגים, שיתופי פעולה ביניהם היו חלקיים ומדי פעם אף פרצו מלחמות אחים.

את תקופת השופטים חתם שמואל הנביא. בני שמואל לא היו ראויים להנהיג את העם וכאשר שמואל הזדקן באו זקני ישראל וביקשו ממנו למנות מלך לעם. למרות התנגדותו של שמואל הוא נאלץ להסכים לבקשת העם בהוראת ה'. שמואל משח את שאול בשמן בטקס נסתר לאחר שבא אליו כדי לבקש את עזרתו במציאת אתונות אביו האובדות. לאחר זמן מה הוא כינס את כל העם והכתיר את שאול בטקס פומבי. לאחר מלחמת שאול בנחש העמוני שאיים על תושבי יבש גלעד ביצע שמואל טקס הכתרה שלישי.

חיפוש האתונות[עריכה]

המלכה הפומבית[עריכה]

יבש גלעד[עריכה]

תושבי יבש גלעד נמצאו מאז ומעולם, בהיותם יישוב ספר, בסכנת כיבוש מצד עמון. בתחילת מלוכתו של שאול עולה נחש מלך עמון למלחמה על יבש גלעד ודורש מהם הסכם כניעה מבייש - ניקור העין הימנית של כל תושבי המקום. זקני יבש שולחים קריאה לעזרה לכל שבטי ישראל והשליחים מגיעים אל יישובו של שאול, גבעת שאול. כאשר שאול שומע על המאורע הוא שוחט צמד בקר ושולח את נתחיו לכל שבטי ישראל באיום - "אשר איננו יצא אחרי שאול ואחר שמואל כה יעשה לבקרו".‏ העם מתגייס למלחמה ומושיע את אנשי יבש גלעד מידי העמונים. לאחר המערכה המוצלחת עולים קולות הקוראים להמתת המתנגדים למלוכת שאול, אך שאול עוצר אותם ומונע מהם לעשות כך. העם עולים לגלגל ומחדשים את המלוכה בטקס הקרבת שלמים.

פועלו[עריכה]

שאול מרד בשלטון הפלשתים והיה הראשון לייסד צבא סדיר לעם ישראל, שבראשו עמד בן דודו אבנר בן נר. הוא ייצב את גבולות הממלכה על האזור ההררי של יהודה שומרון והגליל, כאשר הוא נלחם כנגד עמון ומואב במזרח, פלשתים במערב, צובא בצפון ועמלק בדרום, ולכולם הנחיל תבוסות קשות.

לאחר ששמואל מושח את דוד למלך במקום שאול, שאול נתקף במצבי רוח קשים או כתיאור ספר שמואל: "ורוח ה' סרה מעם שאול, ובעתתו רוח רעה מאת ה'". כדי להילחם במצבי הרוח האלו, שאול נעזר בנגינתו של דוד, אך גם במהלך הנגינה הוא נתקף זעם וניסה להרוג את דוד.

רדיפתו את דוד[עריכה]

מאז ששאול מתגלה בחולשתו כנגד גָּלְיָת לעומת דוד שמנצח בקרב, שאול מתחיל לקנא בדוד, לחשוש מפניו ואף לנסות להרוג אותו, בעוד בניו, יהונתן ומיכל, אוהבים את דוד ודורשים את קרבתו וטובתו. שאול יודע שדוד יהיה המלך הבא ושבכך תגדע שושלתו שלו, ולכן מנסה לעצור אותו ומתייחס בגסות לבנו שמנסה לדבר טובות על דוד. גם כאשר הוא רודף את דוד, שנאתו אליו לא שלמה, ואהבתו לדוד חוזרת ומתגלת. בשני המקרים בהם הם נפגשים לאחר מרדף ממושך שאול מכנה את דוד "בני" ומברך אותו. במהלך הרדיפות ניתנה לדוד האפשרות לפגוע בחייו של שאול פעמיים, אך הוא לא עשה זאת, מחמת יראת הכבוד שרכש לשאול. וכאשר אנשיו ניסו לשדלו לפגוע בשאול הוא אומר "חָלִילָה לִּי מֵיהֹוָה מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ ה'". באחת הפעמים הוא מכנה אותו אף "אבי" ובאחרת "אדני המלך".

לאחר רדיפה ארוכה, דוד נאלץ לעזוב את גבול ישראל. במהלך רדיפת שאול את דוד שנחשד כמורד במלכות, שאול חושד בכהני נוב ששיתפו פעולה עם דוד ותומכים בו והורגם.

מותו[עריכה]

שאול יצא למלחמה כנגד פלשתים בהר הגלבוע, מתוך ידיעה שייהרג, על פי נבואת בעלת האוב. המלחמה מסתיימת בתבוסת ישראל. בניו של שאול, ביניהם יהונתן, נהרגים, וכשקשתי האויב שאיגפו אותו קרבים אליו, בוחר שאול ליפול על חרבו. על פי הנער בן הגר העמלקי, שמגיע לבשר את מותו לדוד, ובידו הכתר והצמיד שלו, הוא נהרג בידיו, לאחר שנפל על חרבו ועדיין נותר בחיים.

מות שאול ובניו הונצח בתנ"ך בקינת דוד. בקינה מצוינת בין היתר גבורתו הגדולה של שאול שחרבו לא חוזרת ריקם מדם חללים, שהוא ובנו קלים מנשרים וגיבורים מאריות, וכן גם השלל הרב שהם משיגים בלחימתם.

דמותו של שאול[עריכה]

על פי המובא מחכמינו ז"ל בתלמוד ובמדרשים שאול היה צדיק גמור, חטאו היחיד היה המעשה שבו לא הרג את בהמות העמלקים.

כך למשל רב הונא מציין שכאשר עלה למלכותו לא טעם טעם חטא מעולם. רב יהודה בשמו של שמואל אומר, שמלכותו לא נמשכה מפני שלא היה בה דופי ובשמו של רב, רב יהודה טוען, ששאול נענש מפני שלקה בענוותנות יתר ומחל על כבודו כאשר ביזוהו בני הבליעל בהכתרתו.

הקפדתו במצוות רמוזה גם בדברי הנער העמלקי אל דוד: "ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרועו" שחכמים פרשו זאת כתפילין שביד ושבראש.

ביישנותו מתוארת מספר פעמים.

רבי יוחנן מציין שמחלו לו על עוונותיו לאחר מותו ושהוא בעולם הבא במחיצתו של שמואל הנביא, על סמך הפסוק "מחר אתה עימי". חכמים הביאו ראיה לדבריהם מהפסוק הקשה "והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה'"- יצתה בת קול ואמרה "בחיר ה'".

ארמונו של שאול המלך בממצא הארכיאולוגי[עריכה]

על פי המקרא ( שמואל א פרק טו פסוק לד), היתה בירתו של שאול בגבעת שאול, הקרויה גם 'גבעת בנימין'. פרופסור אולברייט זיהה מקום זה בתל-אל-פול, אתר הנמצא על גבעה השוכנת בנקודה אסטרטגית במרחק כ-7 ק"מ מצפון לירושלים, על אם הדרך הראשית העוברת לאורך גב ההר (כיום: הגבעה שממערב לשכונת פסגת-זאב-דרום). בהתאם להשערתו של פרופסור אולברייט, נערכו חפירות במקום לחיפוש הארמון, ואכן, נחשפה פינה של מצודה גדולה. על פי שיחזורו של פרופסור לאפ, החופר האחרון של המקום, היתה זו מצודה גדולה (מידותיה 57X62 מ' בקירוב - מידה שנחשבת כ"מונומנטלי" בתקופה כה עתיקה). התיארוך של המבנה נעשה על פי ממצא כלי חרס, ואכן התקופה מתאימה לתקופת שאול המלך[1].

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים

  1. N. Lapp (ed.), The Third Campaign at Tell el-Full: The Excavations of 1964, AASOR vol. 45 (1981), 138pp . ומובא במאמר של פרופסור עמיחי מזר.