ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- שבת ומועדים
- חמץ, מצה וכשרות לפסח
- הכשרת כלים וכשרות לפסח
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
חנן בן שלומית
חמץ שאסרה התורה בפסח הוא הנוצר מחמשת מיני דגן, שהם: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון. אבל מינים אחרים, כמו אורז ודוחן, אף אם יתפחו אין בהם איסור ומותר לאוכלם בפסח (פסחים לה, א). וכך נהגו כל גדולי התנאים והאמוראים. וכן מסופר על האמורא רבא, שהיה אוכל אורז בליל הסדר (פסחים קיד, ב).
אולם בתקופת הראשונים (לפני כשבע מאות שנה) החלו באשכנז להחמיר שלא לאכול קטניות בפסח, מחשש שמא מתוך אכילת קטניות יגיעו לידי אכילת חמץ. בתחילה רק במקצת הקהילות נהגו איסור, ובמהלך כמה דורות התפשט המנהג בכל קהילות אשכנז.
האם גם היום ראוי להמשיך במנהג?
רביבים (819)
הרב אליעזר מלמד
341 - מצות יד שמורות למהדרין
342 - איסור והיתר בקטניות
343 - שיחות הרצי"ה והדרכותיו
טען עוד
תשובה: כל הטעמים שהזכירו הפוסקים בסיבת המנהג נותרו על כנם בלא שינוי.
סיבה אחת למנהג, שהואיל ונוהגים לבשל קטניות בקדרה כמו שנוהגים לבשל מיני דגן, יש חשש שאם יבשלו אורז בפסח יטעו ויבשלו גם גריסים ושאר מיני דגן. וגם היום חשש זה קיים, ואף אני נשאלתי כמה וכמה פעמים על ידי בני עדות המזרח שלא נהגו איסור בקטניות, האם כשם שמותר לבשל אורז מותר גם לבשל בפסח גריסים. והיו כאלה שכבר בישלו גריסים ורק אח"כ נזכרו לשאול.
סיבה שנייה, שהואיל וגם ממיני קטניות רגילים לעשות קמח, יש חשש שמא עמי הארץ שיראו שמבשלים ואופים מאכלים מקמח של קטניות בלי שנזהרים מחימוץ, יטעו ויבשלו או יאפו באותו אופן קמח של מיני דגן, ויחמיץ בידם. וגם היום חשש זה קיים אצל מי שאינם מבינים את ההלכה.
סיבה שלישית, בגלל הדמיון שבין מיני דגן וקטניות, שאלו ואלו הם גרגירים הנאספים ונשמרים באותם המחסנים לתקופות ארוכות יחסית, יש חשש שמא יתערבו במיני הקטניות גרגירים של חיטים ושעורים, וכשיבשלו את הקטניות - החיטים המעורבות בהן יחמיצו. סיבה נוספת לעירוב הדגן בקטניות, מפני שרגילים לגדל מספר שנים בשדות מיני דגן, ואח"כ כדי להברות את השדות, מגדלים באותם שדות מיני קטניות. שאם יגדלו באותו שדה מין גידול אחד במשך שנים רבות, השדה יאבד את כוחו, ואילו בהחלפת הגידולים השדה מבריא ומתחדש. בפועל, חילופי הגידולים גורמים לכך שתמיד נשארים עדיין בשדות מיני זרעים מהגידול הקודם, ולכן אם גידלו בתחילה חיטים ואח"כ כוסברא או חילבה, בין הכוסברא והחילבה יצמחו גם חיטים, וכך בעת הקציר מעורבים גרגירי חיטים ושעורים בין גרגירי הקטניות. ופעמים שאין בגרגירי הקטניות פי שישים יותר מגרגירי הדגן, כפי שנבדק והוכח. בעיה זו קיימת באותם מיני קטניות הדומים בגודלם למיני דגן.
ואף שבתקופת התלמוד לא חששו לזה האמוראים, זה מפני שהמסורת שבידיהם היתה ברורה ויציבה. אבל בעקבות הגלויות והטלטולים התגבר החשש שבין עמי הארץ יהיו יהודים שלא ידעו מה בדיוק אסור ומה מותר, ולכן מצאו גדולי אשכנז הראשונים מקום לאסור קטניות בפסח.
שמירת המנהגים
אמנם בשום פנים אין לחייב על פי טעמים אלו את העדות שלא נהגו בחומרא זו שלא לאכול קטניות, אולם מנגד, גם אין לטעון שהמציאות השתנתה ואין עוד טעם במנהג. ולכן אשכנזים שנהגו להימנע מאכילת קטניות, צריכים להמשיך במנהגם. וכן קהילות ספרדים שנהגו להימנע מאכילת אורז ועוד מיני קטניות מסוימים צריכים להמשיך במנהגם (באיזמיר נהגו שלא לאכול אורז, וכן נהגו הרבה בעלי בתים בבגדאד. ובמרוקו נהגו רבים שלא לאכול אורז ומיני קטניות יבשים).
אמנם ברור לנו שכאשר יקום בית הדין הגדול בירושלים סמוך למקדש, תהיה הלכה אחת פסוקה לכל ישראל. אך עד אז אין מבטלים מנהגים, שעל ידי קיומם אנו מתקשרים למסורת העברת התורה. ואף זה שאיננו יכולים לאחד את המנהגים מבטא את מצבנו, שעלינו להתפלל להשבת שופטינו כבראשונה.
בני זוג מעדות שונות
כתב רבי שמעון בן צמח דוראן (תשב"ץ ג, קעט), שלא ייתכן שישבו שני בני זוג על שולחן אחד, ומה שמותר לזה אסור לזה. ולכן צריכה האישה לילך אחר מנהגי בעלה, כשם שבת ישראל שנישאה לכהן אוכלת עמו בתרומה. ואם הבעל נפטר, תלוי הדבר: אם נולד לאישה ממנו ילד - תישאר במנהג בעלה, ואם לא נולד לה ממנו ילד - תחזור למנהג בית אביה.
לפי זה, אישה ממשפחה אשכנזית שנישאה לחתן ממשפחה ספרדית, יכולה לאכול קטניות בפסח, ואינה צריכה לעשות התרת נדרים. ויש נשים שמהדרות לעשות התרת נדרים, אבל מצד הדין אין בזה צורך.
קמח תפוחי אדמה
קמח תפוחי אדמה מותר בפסח. ואין לטעון שעל פי מנהג איסור קטניות יש לאסור כל דבר שעושים ממנו קמח, מפני שרק מה שגדולי אשכנז הראשונים נהגו לאסור בפועל כלול במנהג, וכיוון שתפוחי אדמה לא היו אז באירופה אינם בכלל האיסור (אג"מ או"ח ג, סג).
אשכנזי המתארח אצל ספרדים
שאלה: אשכנזי שמתארח אצל ספרדים, האם יכול הוא לאכול מתבשילים שיש בהם תערובת קטניות, או שבושלו בסיר שבישלו בו לפני כן קטניות.
תשובה: מצד הדין, אם בישלו מאכל לפסח ונפלו לתוכו מיני קטניות, אם ניתן להוציא את גרגירי הקטניות מהתבשיל - יוציאום, ומה שאי אפשר להוציא בטל ברוב. ואמנם היו שהחמירו שכל שיש בתבשיל טעם קטניות אסור לאוכלו. אבל להלכה נפסק שכל זמן שאין חשש חמץ בקטניות, הן בטלות ברוב. ורק כאשר רוב התבשיל מקטניות, הרי הוא נחשב כתבשיל קטניות ואסור לאוכלו (רמ"א תנג, א; מ"ב ח-ט).
לגבי הכלים, לכתחילה מותר לנוהגים איסור קטניות לאכול ולבשל בכלים של מי שאינו נוהג איסור זה, ובתנאי שיעברו עליהם עשרים וארבע שעות מאז שבישלו בהם קטניות. ואם בישלו בכלי שלא עברו עליו עשרים וארבע שעות, בדיעבד התבשיל כשר.
שמן קטניות
נחלקו הפוסקים בדין שמן או יין שרף הנעשים ממיני קטניות. לדעת המקילים, איסור קטניות חל רק על הקטניות בצורתן השלמה או כקמח, אבל אם נעשו שמן מותרים (ר' יצחק אלחנן). ולדעת המחמירים, דין שמן קטניות כדין קטניות האסורות באכילה על פי המנהג (נשמת אדם). ולדעה האמצעית, אם לתתו (שטפו) את הקטניות במים, כבר נאסרו הקטניות, וגם השמן היוצא מהן אסור, אבל אם בלי שנרטבו הקטניות במים טחנום ועשו מהם שמן, אין דינו כקטניות (תרומת הדשן, רמ"א תנג, א). ומרן הרב קוק התיר על פי זה שמן שומשמין, ועוד הוסיף שם חומרא, שהרתיחו את השמן (אורח משפט קח-קיד).
לפי דעה זו שמן סויה ושמן כותנה אינם בכלל האיסור. ואע"פ כן רבים נהגו להחמיר בשמן סויה, אבל העיקר להלכה כדעת המקילים, מפני שבנוסף לכך ששמן הסויה מופק בלי שמרטיבים את הסויה, יש גם ספק אם הוא בכלל האיסור, כיוון שרק לפני כמאה שנה הגיעה הסויה לאירופה, וכתב בשו"ת 'אגרות משה' (או"ח ג, סג) שרק מה שנהגו בפועל לאיסור באשכנז הוא בכלל המנהג. וכן מורה הרב דוב ליאור שליט"א.
לגבי שמן כותנה המנהג הרווח להקל, מפני שאין הכותנה מין אוכל כלל, ולכן רבים הסכימו למעשה שאין שמן הכותנה בכלל האיסור (הרב פרנק, הרב פיינשטיין). ואע"פ כן גם בזה יש מחמירים (מנח"י ג, קלח).
שוקולדים ומוצרי חלב שכתוב עליהם לאוכלי קטניות
שוקולדים וממתקים, אף שכתוב עליהם כשר לפסח לאוכלי קטניות בלבד, מצד הדין הם מותרים גם למי שנמנע ממאכלי קטניות. וכמה טעמים לכך. ראשית, כבר למדנו שאם קטניות התערבו במאכל אחר ולא ניתן להוציאן, הרי הם בטלים ברוב (מ"ב תנג,ט). ואמנם כאן מערבים את הקטניות בכוונה בתוך המאכל, ויש כלל בהלכות תערובות "אין מבטלים איסור לכתחילה". אולם כיוון שלספרדים אין איסור לאכול קטניות, אין עירוב הקטניות נחשב כעירוב איסור לכתחילה. בנוסף לכך, הרי מאכלים אלו מיוצרים בתערובת קטניות עוד לפני הפסח, בעת שאין שום איסור באכילת קטניות. בנוסף לכך, מדובר בשמן קטניות, וכבר למדנו שרוב הפוסקים מקילים בשמן קטניות. ועוד, שבדרך כלל מדובר בשמן לציטין המופק מליפתית, ולדעת רוב הפוסקים ליפתית אינה נחשבת קטניות (שו"ת עמא דבר א, סב, עפ"י הרב אליהו זצ"ל).
חולים
חולה הצריך לאכול מיני קטניות מותר לו לאוכלם בפסח, ואפילו כשאין במחלתו סכנה. למשל, הסובל מעצירות יכול לבלוע זרעי פשתן במים, שהם מועילים נגד עצירות. וכן מותר להאכיל מאכלי אורז לתינוקות הצריכים לכך (ח"א קכז, ו). וראוי להקצות לצרכם כלים מיוחדים.
כורכום וכוסברא
תבלין הכורכום אינו קטניות. ואף שכתב הרמ"א (תסז, ח), שהמנהג שלא לאכול כרכום, כוונתו לתבלין אחר יקר מאוד שנקרא גם זעפרין, שהיו מערבים בו סולת, אבל בכורכום שלנו אין חשש כזה. אמנם צריך שתהיה עליו חותמת כשרות לפסח.
כוסברא אינו קטניות, וכך כתב הרמ"א (תנג א). אולם יש אחרונים שכתבו שטוב להחמיר שלא לאכול את גרגירי הכוסברא, שמא התערבו בהם מיני דגן. למעשה, צריך לבודקם היטב, ואם מתברר שיש בהם גרגירי חיטה, נכון שלא לאוכלם כלל בפסח. ואין בזה הבדל בין מנהגי אשכנזים וספרדים. את עלי הכוסברא בכל אופן מותר לאכול בפסח.
תיקון בעניין מצות יד
רבים העירו בצדק על טעות שנפלה בשבוע שעבר בדיון אודות מצות יד ומכונה. וכך הוא הסיכום: מצות המכונה השמורות כשרות למהדרין, אולם יותר מהודר כיום לקיים במצות יד את מצוות אכילת המצה של ליל הסדר, מפני שהכוונה בעשייתן משובחת יותר. ואין הכוונה שבכל ליל הסדר יש להעדיף מצות יד, אלא הכוונה שאת הכזית מצה שאוכלים בתחילה לשם מצווה טוב לאכול ממצות יד. והרוצים להוסיף ולהדר, יאכלו גם את הכזית כורך וכזית אפיקומן ממצות יד.
מתוך העיתון בשבע
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לכתחילה לפני שיכנס לסוכה שאינה שלו יבקש רשות מבעל הבית או מבעלת הבית
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
