יום ג' ז' אלול ה'תשע"ד
פרויקט הניסים ב"צוק איתן" - עזרו לנו בתיעוד
Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (14 ד') הורד mp3
שלח לחבר

תשס"ד

הלכות כיבוד הורים ג'


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
לאה בת רחמה

כללי מצוות כיבוד
עיקר מצוות כיבוד ההורים הוא לשמשם ולסייע להם בכל מה שיצטרכו. למשל, הורים זקנים שצריכים סיוע באכילתם, מצווה לסייע להם באכילתם. ואם הם חולים וזקוקים לעזרה בעת שהם מתלבשים - יסייע להם. וכן הורים זקנים הזקוקים לסעד בהליכתם, כשהם צריכים ללכת לבית הכנסת או למקום אחר שחשוב להם להגיע אליו - צריכים הילדים ללוותם בדרכם. כנ"ל אם הם צריכים עזרה בניקוי הבית - מצווה לעזור להם. וכן אם ההורים צריכים סיוע בשליחויות, כגון שהם מבקשים מבנם שיקנה עבורם מזון או בגדים, או יביא להם תרופות מבית המרקחת - מצווה עליו למלא שליחותם.
אפילו אם הסיוע להם אורך זמן רב, על הבן להתפנות מעיסוקיו האחרים ולסייע להוריו ואפילו אם העזרה להוריו מצריכה אותו לבטל מעט מעבודתו או מהזמן שהוא מקדיש לבני משפחתו, כל זמן שהוריו זקוקים לעזרתו והעזרה להם אינה דורשת ממנו להפסיד את מקור פרנסתו - חובה עליו להתפנות מעבודתו ומעיסוקיו השונים כדי לסייע להוריו. וכמובן שאם אחד ההורים חולה, על הבנים לפנות את זמנם ולטפל בו.
אבל, אם ההורים אינם זקוקים לעזרה ממשית, ובכל זאת הם מבקשים מבנם שיבוא לבקרם כל יום, כדי שיוכלו להינות מחברתו, אין עליו חובה לבקרם בכל יום, שכן מצוות כיבוד הורים דורשת ממנו לסייע להם בדברים ממשיים ולא לפנות את כל זמנו כדי לשמחם. ולכן אם הוא מעדיף באותו זמן ללמוד, לעבוד או לשהות בחברת אשתו וילדיו - אין עליו חובה לבקרם בכל יום. ומכל מקום חובה עליו לבקרם לעיתים קרובות, שאם לא כן יחשב הדבר כפגיעה בכבודם.

בן שהוריו בקשו ממנו לקנות עבורם מוצרים בחנות. אם יש להורים כסף, ישלם בכספם, שכן מצוות כיבוד הורים אינה מחייבת את הילדים להוציא הוצאות כספיות, אלא רק לעזור ולסייע בשליחויות ובעבודה. אבל אם אין להורים כסף לשלם עבור צורכי מזונם ובגדיהם, או עבור אחזקת ביתם - מצווה על בניהם לשלם עבורם את כל צורכיהם ואם אין להם כסף לשלם עבור הוריהם, מצווה עליהם לאסוף צדקה עבורם.
אם האב מחליט שלא לעבוד ומטיל פרנסתו על ילדיו, או שהוא רוצה לחסוך את רוב כספו ולחיות חיי דוחק, במקרה זה אין הילדים צריכים לדאוג לכל צרכיו. שכן רק במצב של חוסר ברירה מוטלת על הילדים המצווה לסייע להוריהם ואף לאסוף צדקה עבורם, אבל כשההורים גורמים לעצמם לחיות חיי דוחק - אין הילדים מחויבים לעזור להם 1 .

האם אפשר לכוף את הבנים לכבד את הוריהם

שאלה שלעיתים מתעוררת בדיני כיבוד הורים, היא, מה הדין כאשר ישנו בן עשיר שהוריו עניים ואין להם כסף לקיום, אך בנם העשיר מתנכר להם בכל מיני טענות ותואנות, האם על פי ההלכה בית הדין יכול להתערב ולכוף את הבן לפרנסם או לא וכן אם אחד מהוריו חולה וזקוק לסיוע, האם אפשר לכוף את הבן לטפל בו. הכלל היסודי הוא שכל מצווה שמתן שכרה נזכר בתורה, אין כופים על קיומה (חולין קי, ב). כך משמע מהתורה, שהשכר המוזכר בצידה הוא צריך להיות המדרבן לקיומה, ולא שום כפייה של בית הדין. וכיוון שלגבי מצוות כיבוד הורים נזכר שכרה בצידה, שנאמר (שמות כ, יב): "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך", לכן אין כופים על קיומה ואם אדם אינו רוצה לסייע להוריו החולים - אין בית הדין כופה אותו לעזור להם. וכן אם ההורים עניים, מצד מצוות כיבוד הורים אין בית הדין יכול לכוף אותו לספק להוריו את כל צורכיהם.
אבל מצד מצוות הצדקה ניתן לכוף את הבן לתת להוריו כסף שיספיק לקיומם. זאת מפני שלפי ההלכה יכולים גבאי הצדקה לחייב את העשירים לתת צדקה לפרנסת העניים. כיוון שההורים הם הקרובים ביותר, ממילא על פי סדרי הקדימה במצוות צדקה הם קודמים לשאר העניים וניתן לחייבו לתת להם את הכסף שהוא חייב לתת לצדקה, שהוא לכל הפחות עשירית מרווחיו, ובמקרה הצורך ניתן לחייבו לתת להם אף חמישית מרווחיו (ב"י ורמ"א יו"ד רמ, ה) 2 .

כל זה במצב מקולקל בו הבן אינו רוצה לפרנס את הוריו וצריך לחייבו לכך מדין צדקה. אבל מן הראוי שהבן יסייע להוריו בכל יכולתו ויתן להם את כל צורכיהם, ואילו את כספי הצדקה שעליו לתת, יתן לצורכי עניים אחרים. ואמרו חכמים (קידושין לב, א) שאדם המסוגל לפרנס את הוריו ובנוסף לכך לתת מעשר כספים לצדקה, תבוא עליו קללה אם יפרנס את הוריו מכספי המעשר המיועדים לצדקה.

מצווה לגור בקרבת ההורים
בכלל מצוות כיבוד הורים ישנה מצווה שאדם יגור בקרבת מקום מגורי הוריו, כדי שיוכל לבוא ולסייע להם בכל מה שיצטרכו כיון שאם יגור במקום רחוק, לא יוכלו לפנות אליו בבקשת עזרה, ונמצא שמנע עצמו ממצוות כיבוד הורים.
מכל מקום לצורך לימוד תורה, מותר לבן לעזוב את מקום מגורי הוריו, וכן מצינו שאמרו חז"ל על אברהם אבינו שחשש לצאת מחרן ולעזוב את תרח אביו לעת זקנותו, ואמר לו הקב"ה: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א), ופטרו בזה ממצוות כיבוד הורים (בראשית רבה לט, ח). כן אמרו חז"ל על יעקב אבינו שנצטער במשך עשרים ושתיים שנה שיוסף בנו נאבד ממנו, כעונש על אותם עשרים ושתיים שנה שהוא עצמו עזב את הוריו והלך לחרן. ואף שיעקב נאלץ לברוח מפני עשו אחיו שרצה להורגו, מכל מקום בפועל לא כיבד באותן השנים את הוריו. אבל לצורך לימוד תורה יכול אדם לעזוב את בית הוריו, ואכן יעקב אבינו הלך לבית מדרשם של שם ועבר ולמד שם ארבע עשרה שנה, ולא נענש על כך (מגילה יז, א).
לפיכך כל אדם צריך להשתדל לגור בקרבת מקום מגורי הוריו, כדי שיוכל לבוא לבקרם ולסייע להם במידת הצורך, ואם הוא רוצה לגור במקום רחוק, צריך לבקש רשות מהוריו. ואפילו אם רוצה לעבור למקום רחוק לצורך איזו מצווה - צריך לקבל מהם רשות. ורק לצורך תלמוד תורה יכול לעבור לעיר אחרת בלא קבלת רשותם. כן מותר לו לעבור למקום רחוק מבית הוריו בלא רשותם כדי להעניק לבניו חינוך תורני טוב יותר וכן לצורך חיוני של פרנסה רשאי הבן לגור בריחוק מקום בלא לבקש רשותם (עפ"י ערוה"ש יו"ד רמ, לו). דין דומה יהיה למי שגר עם הוריו בחוץ לארץ, שמצווה שיעלה לארץ אפילו בניגוד לרצונם (מהר"ם מרוטנבורג שער ב' כ"ח ע"ט; מבי"ט ח"א קלט).

הורים זקנים הזקוקים לטיפול צמוד ומעוניינים לגור אצל בנם, מצווה על הבן לשכן את הוריו בביתו ולקיים בזה את מצוות כיבוד הורים בכל רגע ורגע. כל זה בתנאי שיש מקום בביתו ואשתו מסכימה, אבל אם אינה מסכימה, או שהמקום צר וברור שעקב מגורי ההורים בביתם יווצרו קשיים וסיבוכים גדולים - אסור לו להכניס את הוריו לביתו בלא רשות גמורה מצד אשתו, ועליו לדאוג להם לבית אבות או לבוא לביתם יום יום ולסייע להם ואף אם יאלץ לישון בביתם לילות רבים, יישן שם ולא יכניסם לביתו בלא הסכמתה השלמה של אשתו.

חתן וכלה העומדים להינשא, והכלה רוצה לגור בצפון, ואילו הורי החתן דורשים מבנם שיגור קרוב לביתם במושב בדרום ומצב הדברים הוא, שאם החתן ישמע להוריו תבטל הכלה את קשריה עימו. החתן רשאי להחליט לגור רחוק מהוריו כדי שיוכל להתחתן, אבל חובתו תהיה להמשיך ולבקר את הוריו בתכיפות גבוהה גם כאשר יגור בצפון 3 .

אסור להעיר הורים ישנים
בכלל מצוות כיבוד ומורא הורים שלא לגרום להם צער. אחד מן הדברים העלולים לגרום צער רב לאדם הוא שמעירים אותו באמצע שנתו, ולכן צריכים הילדים להיזהר מאוד שלא לפגוע בשנתם של הוריהם.
ידוע הסיפור המופלא על אותו גוי צדיק, ודמא בן נתינה שמו, שפעם אחת באו אצלו חכמי ישראל לקנות ממנו אבנים יקרות לחושן האפוד בשש מאות אלף דינרי זהב אך כיוון שבאותה שעה אביו ישן, והמפתח של אוצרות האבנים היה מונח תחת מראשותיו, לא רצה להעירו משנתו ואמר לחכמים שאינו יכול למכור להם. הלכו להם חכמים לחפש אבנים מתאימות אצל סוחרים אחרים, ודמה בן נתינה הפסיד הון עתק. לשנה הבאה נתן לו הקב"ה שכרו, ונולדה בעדרו פרה אדומה. נכנסו חכמי ישראל אצלו כדי לקנותה. אמר להם: יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנים לי, אלא שאין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא (קידושין לא, א).

להלכה כתב בספר חסידים (של"ז), שכל זה הוא דווקא כאשר הבן יודע שאביו אינו רוצה לקום משנתו, אפילו למען רווח גדול של בנו. אבל אם הבן יודע שאביו יצטער יותר כשישמע שבנו הפסיד ממון רב בעבור שלא רצה להעירו משנתו, אזי מותר לו להעירו. ובכל זאת כתבו האחרונים שאם אפשר יש להשתדל למצוא אדם אחר שיעיר את האב או את האם, ורק כשאין שום אפשרות אחרת, מותר לבן להעיר את הוריו, וזאת כמובן בתנאי שברור לו שהם מעוניינים לקום משנתם כדי לסייע לו, ויצטערו אם ישמעו שבגלל שנתם הפסיד בנם דבר חשוב (ערוה"ש רמ, מ). במקרה שההורים עצמם מבקשים מבנם להעיר אותם משנתם, כגון שהאב רוצה לקום משנתו לתפילת שחרית, או שביקש מבנו להעירו כדי לצאת לחתונה, נראה שהבן רשאי להעיר את הוריו ללא כל חשש, ולהיפך מקיים בזה מצווה של כיבוד הורים, שמסייע להם במה שהם מבקשים ממנו.

עוד חשוב לציין, שאם מגיע טלפון לאחד מן ההורים בעת שהוא ישן, והמטלפן טוען שהנושא דחוף, אין לבן להעיר את הוריו. ורק אם המטלפן מסביר מה הדחיפות ונראה לבן שאכן הוריו יצטערו אם לא יעירו אותם, מותר להעירם. וכשאפשר עדיף להעירם על ידי אדם אחר (עי' ספר מורא הורים וכיבודם א, כט).

באיזה נושאים חייבים לשמוע בקול ההורים?
ענף ממצוות כיבוד הורים הוא שלא לסתור את דבריהם, היינו שלא לומר לאביו או לאימו בדרך של התנצחות "אתם טועים!", אבל מותר להתדיין עמם בדרך כבוד. כן מצווה לשמוע בקולם ולמלא את רצונם, אלא שאין זו חובה וכשהשמיעה בקולם מתנגשת בדבר שחשוב לו, אינו חייב לשמוע בקולם. לדוגמא: אמא המבקשת מבנה ללבוש סוודר ביום חם, מתוך דאגה מופרזת שמא יתקרר... אמנם אם ילבש הסוודר יקיים מצווה, ששמע בקולה ושימח אותה. אבל למעשה הוא אינו חייב ללובשו, כי עיקר מצוות כיבוד הורים הוא לסייע להם בדבר שיש להם ממנו תועלת אישית, כגון שמלבישם או מאכילם, אבל השמיעה בקולם אינה חובה, וכיוון שמאוד לא נוח לו ללבוש סוודר ביום חם, אינו חייב לשמוע לה. וגם מצד מצוות מורא הורים אינו חייב לשמוע לה, כי עיקר המורא הוא שלא לפגוע בכבודם. לפיכך בדבר שאינו נוגע להם ישירות, אין חובה לשמוע בקול ההורים.

אם הבן רוצה להתענות בתעניות נדבה וההורים מבקשים ממנו שלא יתענה. מצד הדין אינו חייב לשמוע בקולם, שהרי התענית נוגעת לו עצמו, אלא שאם ישמע בקולם יקיים מצווה. וכיוון שאינו חייב להתענות, וכל חפצו הוא להתקדש ולעשות את רצון אביו שבשמיים, כתבו כמה פוסקים שעדיף יותר שיהדר במצוות כיבוד הורים מאשר להתענות בתעניות רשות. אבל אם ההורים מבקשים שיבטל איזו מצווה או אפילו מנהג שמוזכר בשולחן ערוך, לא ישמע בקולם. שאף הם מצווים בכבוד שמיים, ואין לשמוע להם לבטל מצווה או מנהג (שו"ע רמ, טז).

אם ההורים תובעים מבנם שילמד רפואה, ואילו הוא רוצה ללמוד מחשבים. אם ישמע בקולם יקיים מצווה. אך אינו חייב לעשות כן, כי זוהי החלטה שקשורה לחייו ואינה קשורה ישירות לענייני הכיבוד או המורא. ואף אם ההורים יטענו שבנפשם הדבר, ואם לא ילמד רפואה יחיו כל ימיהם ביגון, אינו חייב לשמוע בקולם, כי אין זה דבר הקשור ישירות אליהם ואם הוא בטוח שעדיף לו ללמוד מחשבים, כי מקצוע זה מתאים לו יותר ובו יוכל להצליח, עדיף שילמד מחשבים. מכל מקום עליו להציג זאת בפני ההורים בדרך ארץ ולא בחוצפה וההורים חייבים ללמוד להכיר בעצמאותם של ילדיהם, כדי שלא יטעו ויקימו שערוריה סביב כל החלטה עצמאית של ילדם.

במיוחד כאשר מדובר בהחלטות הקשורות למצוות וערכים, כגון שהבן רוצה ללמוד תורה וההורים מתנגדים, או שרוצה להתגייס ליחידה קרבית וההורים מתנגדים, או שרוצה להתיישב בישוב חלוצי וההורים מתנגדים, או שרוצה לעלות לארץ וההורים מתנגדים - בכל המקרים הללו צריך הבן לקיים את המצווה ולא לשמוע בקול הוריו, שכן בכל עת שיש התנגשות בין מצווה ממצוות התורה וכיבוד הורים - מצוות התורה קודמת. כן ידוע שלעניין חתונה אין חייבים לשמוע בקול ההורים ואם אדם רוצה להתחתן עם בחורה שמצאה חן בעיניו, כיוון שעיקר הנישואין תלוי באהבה, והיא מצווה מהתורה, מוטב שיתחתן עם זו שטובה בעיניו מאשר ישמע בקול הוריו 4 .


^ 1 עיקר מצוות כיבוד הורים הוא לשמש אותם, היינו לסייע להם בצורכי גופם, היינו בשעה שיצטרכו לכך - להאכילם, להלבישם וכדומה. ולכן אם יבקשו שיבוא לבקר כשאין להם צורך ממשי - אין חובה למלא רצונם. כמובן שאם יבקר - יקיים מצווה, אך אין בזה חובה מצד כיבוד הורים. אלא שאם יתרחק מהם ולא יבוא לבקרם כפי שמקובל שבנים מבקרים אצל הוריהם, יחשב הדבר כפגיעה בכבודם ויעבור על מצוות מורא הורים. ועיין בשו"ע יו"ד רמ, ב-ד.
בעניין הוצאת ממון על כיבוד הורים, בקידושין לא, ב, נחלקו אם מצוות הכיבוד על חשבון ממון הבן או ההורים. ופסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והתוס' שהיא על חשבון ההורים. אמנם כל זה כאשר יש להורים כסף לממן את צורכיהם, אבל כשאין, ברור שיש מצווה לילדים לפרנס הוריהם. ואם יש לבנים סכום מועט המספיק לצרכי עצמם או לצורכי הוריהם, אינם חייבים לתת את כספם להורים, כמבואר בשו"ע רמ, ה. אבל כתבו האחרונים שמצווה על הבנים לחזר על הפתחים כדי לאסוף צדקה לצורך הוריהם וכ"כ בן איש חי ש"ב שופטים ח'. אין זו חובה, מפני שמצוות כיבוד הורים מחייבת לסייע להם בגופם ממש, כגון להלביש להאכיל וכיוצא בזה, אבל החזרה על הפתחים היא רק הכנה לכיבוד עצמו, ובזה אינם מחוייבים, וכך מבואר בערוה"ש רמ, כב, וכן דעת הב"ח והש"ך. אבל לדעת החזו"א (קידושין סי' קמ"ח דף לב) ישנה חובה גמורה לחזר על הפתחים עבור הורים עניים. ואם ביכולת ההורים לקיים עצמם כראוי אלא שאינם רוצים לעבוד או שהם חוסכים מאוד, אין הילדים חייבים לפרנסם, וכן משמע מחת"ס יו"ד רכט, וכך מובא בשם הרב אבא שאול בס' מורא הורים וכבודם פ"א יט.
במצב של התנגשות, שאם הבן יבוא לסייע להוריו יפסיד את פרנסתו, אם על ידי כך לא יהיה לו מה לאכול באותו יום ויצטרך לחזר על הפתחים, נפסק בשו"ע רמ, ה, שפרנסתו קודמת והורו האחרונים שאם על ידי הסיוע להוריו יעדר רבות מעבודתו עד שיפסיד את מקום עבודתו, ויצטרך לחזר על הפתחים - במקרה זה פרנסתו קודמת והוא פטור מכיבוד הורים. עיין בראשון לציון, ובביאור הגר"א י"ד, ובשבט הלוי ח"ב קיא, ג.
^ 2 ויש לשאול, שהרי גם במצוות צדקה נאמר שכרה בצידה, שנאמר (דברים טו, י): "נתון תתן לו... כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך". אלא שפירש ר"י, שכיוון שלגבי מצוות צדקה נאמר גם לאו (שם טו, ז): "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון", לכן ניתן לכוף על קיומה של מצוות צדקה (תוס' ב"ב ח, ב).
עוד צריך לדעת שיש סוברים שבית הדין יכול לכוף את הבן לתת להוריו אף יותר ממה שהוא מחויב לתת לצדקה, וכך היא דעת ערוך השולחן יו"ד רמ, כ.
^ 3 מקורות: לצורך חינוך הבנים מותר להתרחק ממקום מגורי ההורים, שכן חינוכם שקול כלימוד תורה, ולצורך לימוד תורה מותר לעזוב את מקום ההורים. לצורך פרנסה מותר, משום שכבר למדנו שכיבוד הורים אינו צריך להיות על חשבון פרנסת הבן, שו"ע יו"ד רמ, ה.
אין רשות לבעל להכניס אחד מהוריו לבית בלא הסכמת אשתו, מפני שהתחייב בפניה בעת נישואיהן בכתובה לנהוג בה כראוי, והיא שותפה בבית, ולא יתכן לעשות דבר שלא בהסכמתה. אבל חייב לטפל בהם, אף אם יצטרך לעזוב את ביתו למספר ימים או שבועות. וכן פסקו הרב אלישיב והרב אבא שאול כמובא בס' מורא הורים וכבודם פ"א מא.
כאן המקום לחזור ולציין, שלאחר הנישואים חובת כיבוד הורים חלה על הבעל כלפי הוריו ואילו האשה פטורה מכיבוד הוריה, מפני ההתנגשות שהדבר עלול ליצור בין חובתה כלפי משפחתה החדשה לחובתה כלפי הוריה, כמבואר בשו"ע יו"ד רמ, יז. אבל אם הבעל אינו מתנגד, חוזרת מצוות כיבוד הוריה למקומה. לפיכך גם את הורי האשה במידה ויצטרכו והבעל יסכים יש מצווה להכניס לביתם ולטפל בהם בכל מה שיצטרכו.
וזה שאין צריך לבטל שידוך מפני דרישת הוריו שיגור בקרבתם, כבר למדנו כיוצא בזה ברמ"א רמ, כה, בשם מהרי"ק.
^ 4 יסוד החילוק בין דברים הנוגעים לגופם של ההורים ודברים הנוגעים לילדים מבואר במהרי"ק קסו, ג-ד לעניין נישואין, והביאו הרמ"א בסוף סימן ר"מ ביו"ד. וכן מבואר בחידושי הרמב"ן ליבמות ו, א, וכ"כ הרשב"א והריטב"א שם. ובשיטה מקובצת ב"מ לב, א. והגר"א רמ, לו. וכן כתבו הרבה אחרונים. (ועיין ביבי"א ח"ח יו"ד כב, ה, שהביא רשימה של פוסקים שעסקו בזה). ואף שאין חובה לשמוע בקולם בדבר שאינו נוגע לגופם, ברור שאם שומע בקולם מקיים מצווה בזה שעושה להם נחת רוח. לפיכך כאשר מדובר בדבר שיגרום לו צער גדול, כיוון שאין בזה חובה אינו צריך לשמוע בקולם.
כן מצינו שאין מצוות כיבוד הורים על חשבון ממון הבן, לפיכך אם חושב שירוויח יותר כשילמד מקצוע אחר, יכול לבחור בו וגם אם המקצוע שההורים רוצים שילמד יגרום לו צער, נחשב הדבר כמו הפסד ממון, וכיוצא בזה כתב המהרי"ק שם. ומה שצריך לחנך את ההורים שלא יחשבו שילדיהם הם רכושם, כך היה אומר מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל.
אמנם יש מהאחרונים שחלקו על עיקר יסוד המהרי"ק, וסוברים שאם אי השמיעה להורים תגרום להם צער ממשי, חובה על הבן לשמוע בקול הוריו אף בדבר שאינו נוגע להם עצמם. ובתשובות מהרש"ם ח"א ק"א הביאם, וכך משמע מהחזו"א על קידושין סי' קמ"ח לב, א. ולפי דעתם כל ההיתר לא לשמוע בקול ההורים לגבי חתונה או פרנסה הוא מפני שדברים אלו דוחים כיבוד הורים, ולא כפי שכתבו המהרי"ק ושאר הפוסקים שהסיבה מפני שאין בדברים שאינם קשורים להורים עצמם חיוב כיבוד. מכל מקום לדינא, בדרך כלל התנגדות ההורים אינה חריפה כל כך, ואזי לכל השיטות אם מדובר בהחלטה חשובה שנוגעת לחיי הבן, אינו מחויב לשמוע בקול הוריו. וכשיש התנגשות קשה בין רצון ההורים לבן, ואם הבן יחליט שלא כדעתם יצטערו מאוד, ההלכה כדעת המהר"יק שכן רוב הראשונים סוברים כמותו, לפיכך אין הבן מחויב לשמוע בקול הוריו בדברים הנוגעים לחייו. במצבים קשים יש להמליץ לבן להתייעץ עם רב.

חזרה למעלה