ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- חיוב ההודאה על נס
הגמרא אומרת שגם בלי שנאמר שחייבים לברך שהחיינו, ברור היה שמותר לברך שהחיינו, כמו שמברכים שהחיינו על דלעת חדשה (קרא חדתא), שמתחדשת משנה לשנה. וביאר ר' יהונתן (על הרי"ף דף י ע"ב) שכמו שמברך על דלעת, כש"כ שבשמחת יו"ט של ר"ה ויוהכ"פ מברך.
הריב"ש (תקה) דן אם ביום השני של ר"ה מברכים ברכת שהחיינו, ומסיק שגם אם אין חובה לאומרו, מ"מ מותר לאומרו, וכמו שכתבה הגמרא לגבי דלעת חדשה, ולמרות שמברכים ביום הראשון, גם ביום השני יש קדושה דרבנן, וכיון שהיום מגיע מזמן לזמן ניתן לברך עליו, כמו שמברכים שהחיינו על מצוות דרבנן, כנר חנוכה ומגילה. (ועי' שו"ע סימן תר).
בגמרא מובא שאין צריך לומר את ברכת הזמן על הכוס, ולכן היה מקום לומר שלמרות שאין מצווה מיוחדת ביום העצמאות, ניתן לומר שהחיינו, כיון שהוא בא מזמן לזמן. אמנם הפר"ח (תרעו, א וכן פמ"ג משב"ז סק"ב וכן משמע מגר"א סק"ב) כתב שרק ביום שיש בו קדושה ניתן לומר בכל זמן מהיום ולא צריך כוס, אבל ביום כמו חנוכה שאין בו קדושה, ומותר במלאכה, אין לומר ברכת שהחיינו אלא צמוד להדלקת נרות, או ראיית נרות החנוכה. לעומתם השער הציון (סק"ג) מביא את המאירי (שבת כג)שמביא י"א שמי שלא ראה והדליק נר חנוכה מברך שהחיינו בלי להדליק ולראות. ומסתפק אולי ביום השמיני ניתן לברך גם בלי הדלקה, כי אם לא יברך תתבטל הברכה, ונשאר בצ"ע. (ולגבי פורים כתב בסימן תרצב סק"א שיש לברך על היום, ועי' בביאור הלכה שם) הקול מבשר (א, כא וכן הרב גורן תורת המועדים עמ' 634 והלאה) כתב שמסתבר כדברי המאירי, וזאת מדברי הפני משה שמבאר את הירושלמי (לעיל) שכמו שמברכים על תאנה חדשה כך מברכים על יום מיוחד שבא מזמן לזמן, למרות שלא נקרא רגל. ולכן אומר שה"ה לחנוכה, צריך לברך על היום בלי קשר למצווה. וכן הוכיח מדברי ר' יונתן שהובאו לעיל, שעל שמחת יו"ט מברך ואומר הקול מבשר שה"ה לשמחת חנוכה שמברך, והסיק שה"ה גם ליום העצמאות יש לברך לשיטת המאירי.
אמנם, לכאורה יש לדחות את ראיותיהם, כי גם ר' יונתן וגם הפני משה, דיברו על ר"ה שאסור בעשיית מלאכה, ונחשב מקרא קודש, לכן אם מגיע מזמן לזמן יש מקום לברך שהחיינו. ור' יונתן שכתב על מצוות השמחה שיש בר"ה, כוונתו רק לתת סימן לכך שהוא מקרא קודש, ולא שהשמחה ביום היא הסיבה לברכת שהחיינו. וכ"כ אגרות משה (או"ח ה, מג) שגם אם נהגו בפורים לא לעשות מלאכה "אין בהמנהג אלא מה שנהגו, דהוא רק איסור המלאכה ולא הקדושה. ולכן אף רב יוסף לא תני מלמד שצריך קידוש היום (בפורים), אלא שאסור במלאכה. משום שאף לרב יוסף ליכא קדושה בעצם היום דפורים, אלא הוא יום חול ככל ימי החול דהשנה, אלא שדריש אותו לאיסור המלאכה. וכ"ש למסקנא דלא קיבלו עלייהו איסור מלאכה... וכל שכן שלא שייך בחנוכה שלא נקראו כלל בלשון יום טוב". ולכן מסיק שלא כדברי המשנ"ב גם בחנוכה ופורים, למרות שהוא כדברי המאירי. והרב נריה (הל' יום העצמאות ויי"ר עמ' רסו) כתב שהמאירי במגילה (ד ע"א) חלק על המאירי בשבת, ודחה את הסברא שכתב בשבת, כי בחנוכה ברכת הזמן היא על ההדלקה ולא על היום.
עוד נראה שמדברי המאירי לגבי חנוכה, אין ללמוד ליום העצמאות, כי הוא דיבר על חיוב שהחיינו שתיקנו צמוד למצוות נר חנוכה, ואחרי שתיקנו שהחיינו בצמוד למצווה שהיא מזמן לזמן, יש מקום לומר שתיקנו גם על היום (ועי' בפנ"י במגילה ד ע"א מש"כ לגבי יום הפורים באופן דומה). אבל לומר שתיקנו על יום שאין בו קדושה ואין בו מצווה זה חידוש שלא נזכר בפוסקים הנ"ל.
ה'קול מבשר'כותב סברא נוספת לומר שיהיה מותר לברך שהחיינו, שהב"ח (או"ח כט ועוד פוסקים) כותב שבברכת שהחיינו לא שייך ברכה לבטלה, כי אם הוא שמח מברך. הרב עובדיה יוסף (יביע אומר ו, מב) כותב שרוב האחרונים לא פסקו שמברכים שהחיינו באופן של ספק. והרב הדאיה (ישכיל עבדי א, י) כותב שגם כשרוצה לברך שהחיינו וודאי שאין הכוונה שאם רוצה לברך על כל דבר מברך, אלא שכשמרגיש הנאה ממשהו יכול לברך שהחיינו, ואין בזה משום ברכה לבטלה, ואינו עניין לברכה שמברכים על היום, בלי הנאה גופנית.
הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל ח, כג) כתב שברכת שהחיינו ביום העצמאות, אינה על עצם היום, אלא שהיא צריכה לבוא כהודאה על הנס שנעשה ביום זה לכל ישראל, ויש לנו להודות בכל שנה ושנה על הנס, כמו ברכת הגשמים, וברכות נוספות שנתקנו על שמחות שקורות. ולמרות ששם רק בזמן שהשמחה קרתה מברכים, כאן כיון שהגאולה הוא דבר שמועיל לדורות, ומתמשך, מצווה לברך בכל דור ודור, כדי להודות בשם ובמלכות על גאולת ישראל (לדעתו, אין ברכה על ההלל, ואם לא יברכו שהחיינו לא נברך כלל את השם בשם ומלכות, על גאולתנו). גם לפי דבריו עדיין לא ברור מדוע צריך לברך בשנים שאחרי קום המדינה, אף שבקום המדינה וודאי היה צריך לברך.
לדעת הרב ארנברג (הל' יום העצמאות עמ' רנב) חל איסור לברך שהחיינו מכיון שבכך הופכים את היום לחג מדאורייתא, שרק עליו יש לברך (בלי מצווה כמו נר חנוכה), ובזה עוברים על בל תוסיף. אמנם כפי שהבאנו לעיל מהריב"ש גם על חג דרבנן כמו יו"ט שני של ר"ה אם בא מזמן לזמן מברכים שהחיינו וכך גם נוהגים למעשה, וגם ביו"ט שני של גלויות פסק שו"ע (תרסא) שמברכים שהחיינו בשם ובמלכות, למרות שהיום מדרבנן. (אף שיש מקום לומר שדווקא שם תקנת חכמים היתה לעשות יום טוב שני כראשון לכל עניין) אמנם אין ללמוד מהריב"ש שיהיה חיוב לברך ביום העצמאות, כי הרי יום שני של ר"ה הוא יום טוב שאסור בעשיית מלאכה מדרבנן, משא"כ ביום העצמאות.
סיכום: יש ב' סיבות שבגללם יש מקום לברך שהחיינו: א.בגלל עצם קדושת יום העצמאות (קול מבשר והרב גורן) וכמו חנוכה ופורים לפי דעת המאירי. וגם אם אין חיוב, אולי מותר לברך, כי אין בזה ברכה לבטלה. ב.כהודאה על הנס (הרב עוזיאל) ובגלל שהנס מתמשך יש מקום לומר בכל שנה. אמנם, כפי שביארנו יש מקום לדחות את שני המקורות לחיוב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מאמר שלישי מדרגת החסיד וסוד ההשגחה התמידית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בביאור ספר הכוזרי ומזמור קל"ט בתהילים, תוך העמקה בהכרה שהבורא מחיה ומפעיל כל תנועה ואיבר באדם בכל רגע ורגע. מתוך כך מוארת מעלת ה'חסיד' החי בדבקות עליונה, ולצד זאת נשזרות תובנות על סבלנותו האינסופית של הבורא, מידות הרחמים וספרי המהר"ל.
אורות ארץ ישראל - הרב אליהו ברין סוד הגלות ותחיית ארץ ישראל
אורות ארץ ישראל א' - ג'
השיעור עוסק במשמעות הרוחנית של היציאה לגלות ככור היתוך לבירור וזיכוך כוחות החיים הישראליים והאוניברסליים. מתוך כך, מובהר תהליך הגאולה והשיבה לארץ ישראל כתנועה פנימית ועמוקה של תחייה לאומית ורוחנית שאינה מותנית מראש בתשובה שלמה.
מידות הראי"ה המצוות כציורי האמונה המעשיים
אמונה כ"א -כ"ב
השיעור עוסק בצורך המהותי של האדם באידיאל אלוקי עליון המעניק משמעות וחיות פנימית לחייו. מתוך כך מוסבר כיצד המצוות והמנהגים משמשים כביטוי מעשי וציור גשמי שמוריד את רעיונות האמונה הגבוהים אל מציאות החיים.
לנתיבות ישראל עומק השופר: זיכרון, חירות והמלכה
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א
השיעור עוסק במשמעות הפנימית של ראש השנה ומצוות השופר כחיבור בין יראה, חירות אמתית וזיכרון לפני השם. דרך דמותו של דוד המלך ונשמת כלל ישראל, מוסבר כיצד השאיפה לקרבת אלוקים והמלכת הבורא מעניקות חיות ומשמעות לכל רבדי המציאות.
כי תבוא שמחת המצוות וההידמות לדרכי השם
שיחת מוצ"ש פרשת כי תבוא
השיעור עוסק בחשיבות קיום המצוות והישיבה בארץ ישראל מתוך שמחה וברית, ומתמקד בחובת האדם להידמות למידותיו של הקדוש ברוך הוא. דרך סוגיות של גמילות חסדים ואהבת ישראל, מובהר הצורך לחבר בין הנטייה הטבעית לטוב לבין הדרכתה והכוונתה של התורה.
יסודות הש"ס פתיחה למסכת בבא מציעא
נושאי הפרקים במסכת בבא מציעא והסדר שלהם. ומה הוא הכלל השוזר את ההנהגות השונות בדיני ספיקות.
אורות ישראל ותחייתו יראת שמיים כאוצר האמת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ה
השיעור עוסק במהות המושג "יראת השם היא אוצרו" כבסיס השומר על טהרת האדם וחיבורו לאמת האלוהית האובייקטיבית. מודגש כי בעוד שהשכל, הרגש והאהבה תלויים בתפיסה האנושית המוגבלת, היראה מייצגת התבטלות מוחלטת המעניקה ערך נצחי לכל מעשי האדם והתורה.
סליחות שופר הלב: משברון לשמחה
השיעור יעסוק בתהליך התשובה לא כהתכנסות מצמצמת לחטא, אלא כהזדמנות לצמיחה רוחנית ולשמחה גדולה המשיבה את האדם אל המצב שבו "אלוקיי בקרבי". דרך דמותו של דוד המלך ודיני השופר הכפוף, נגלה כיצד דווקא מתוך כפיפות הלב והביטול בתפילה, האדם הופך לכלי להופעת השכינה ומגיע לשיא של "ששון ישעך".
עין אי"ה - הרב משה גנץ טהרת הדעת וביטול היראה
שבת א, קנ"ח, קנ"ט
השיעור עוסק במהות המושג "דעת" כסדר טהרות וככלי מעשי לניהול החיים החומריים בתוך גבולות הקודש. מעבר להבנות ולהרגשות האישיות של האדם, מודגש כי היסוד המוחלט והעמוק ביותר בעבודת ה' הוא הביטול וההכרה שביראת שמיים.
שמונה פרקים לרמב"ם נפש אחת, עולם אחד: משנת הרמב"ם
שיעור 2
השיעור עוסק בתפיסת הרמב"ם שלפיה נפש האדם היא יחידה הוליסטית אחת המנהיגה את כלל כוחותיו, ולא אוסף של נפשות נפרדות. מתוך כך מוסבר כי כשם שהנפש מחיה ומאחדת את האדם, כך הנוכחות האלוקית מהווה את "חי העולמים" המניע, מחיה ומחזיק את הבריאה כולה כיחידה אורגנית אחת.
אור החיים על הפרשה סוד המאבק ביצר הרע
אור החיים על פרשת כי תבוא חלק ב'
השיעור מבאר את מקרא ביכורים כרמז למאבקו המתמיד של האדם ביצר הרע ולחשיבות העמל בעבודת השם על פי האור החיים הקדוש. דרך פנימיות הפסוקים מוסבר כיצד התורה, התפילה והמצוות כמו תפילין, ציצית ומזוזה מעניקות לאדם סיעתא דשמיא להינצל מהחטא.
אור החיים על הפרשה סוד השמחה והביכורים בארץ
אור החיים על פרשת כי תבוא חלק א'
השיעור מבאר את תחילת פרשת כי תבוא ואת מצוות הביכורים לאור פירוש האור החיים הקדוש, המלמד כי שמחה אמיתית קיימת רק בישיבת הארץ. דרך פנימיות ורמזי הפסוקים מוסבר כיצד המצוות והמעשים הטובים בעולם הזה הם הפירות שאיתם זוכה האדם להגיע לעולם העליון.
רביבים ייעודו של מעשר כספים
מעשר כספים הוא התחליף לתרומות ומעשרות ומתנות כהונה ומתנות עניים שניתנו מיבול השדה ומהמקנה | מידה טובה לתת חומש | מגמתה העיקרית של מצוות מעשר כספים להחזיק את מלמדי התורה בישראל | עוד מגמה למעשר כספים: להחזיק עניים | כאשר יש צורך לתרום גם לעניים דחוקים וגם ללומדי תורה, יש להקדים את העניים | הרמב"ם יצא בחריפות רבה נגד לומדי תורה שמתפרנסים מהציבור | יש להקפיד לתרום למוסדות שמלמדים בהם תורת אמת
