ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- הלכות ראש השנה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
1.האם מותר לישון בראש השנה ביום?
רמ"א בשולחן ערוך אורח חיים סימן תקפג :
וגם נוהגים (ט) ו שלא לישן ביום ראש השנה (ירושלמי), ומנהג נכון הוא.
2. מה כתוב בירושלמי?
ט"ז סימן תקפ"ג (סק"ג):
שלא לישן דאיתא [יש] בירושלמי "מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה"
3. האם הירושלמי הזה נמצא בהוצאות הדפוס של היום?
ספר 'ברוך שאמר' לרב ברוך הלוי עפשטיין (מחבר פירוש תורה תמימה על התורה):
בשו"ע או"ח הלכות רה"ש סוף סימן תקפ"ג כתב הרמ"א בזה הלשון "יש נוהגים שלא לישון ברה"ש ביום", עכ"ל. והראו מקור לזה מירושלמי "האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה". ובירושלמי שלפנינו ליתא, ולא לפלא הוא, כי הרבה מאוד ענינים ומסכתות שלמות מירושלמי שהיו לפני הראשונים חסרים אצלנו מסבת גלותנו הארוך והנדודים והטלטולים הקשים.
שו"ת משנה הלכות חלק יג סימן פ ד"ה ובהורמנא דמר:
נלפענ"ד בדיוק לשון ריש שתא הנה זה כמה שנים שדקדקתי במה דאיתא בירושלמי והובא ברמ"א א"ח סי' תקפ"ג ס"ב וגם נוהגין שלא לישן ביום ר"ה (ירושלמי) ומנהג נכון הוא ע"כ. ובט"ז שם (סק"ג) שלא לישן דאיתא [יש] בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה ע"כ. והנראה מלשון הירושלמי כפי שהעתיקה רבינו הט"ז (הגם כי לפי ראות עיני האחרונים לא מצאו הלשון והירושלמי מ"מ נאמנים עלינו הרמ"א והבאים אחריו שראו כן בירושלמי)
4. מה המקור הקדום ביותר לירושלמי שהובא בפוסקים?
דרשות ר"י אבן שועיב (מהדורת הרב זאב מצגר, ירושלים תשנ"ב) דרשה לראש השנה ד"ה וזה הענין:
ר' יהושע אבן שועיב חי בספרד בערך בשנים מ'-ק' (1280-1340). היה תלמיד הרשב"א, חברו של הריטב"א ורבו של ר' מנחם בן זרח. ספר הדרשות שלו הוא חיבור דרשני שלם לפי סדר פרשות השבוע והמועדים, והוא כולל ענייני הלכה ואגדה, פירושים לתלמוד ולמדרשים, דברי מוסר וחכמה, קבלה ופילוסופיה.
והרמב"ם ז"ל כתב כי בתקיעת השופר יש רמז לדין כמו עורו ישנים מתרדמתכם. רוצה לומר כי השינה צריכה הערה, כמו שנ' אם יתקע שופר בעיר וגו'. ומכאן כתבו בירו' שאסור לאדם שישן בראש השנה כדאמרינן התם הך בר נש דדמיך בריש שתא ועוסקין בדיניה לעיל שהוא מורה עצלה דכתיב מה לך נרדם.
(דברי ר"י אבן שועיב הובאו בב"ח על הטור בסי' ' תקצ"ז ,אבל עם טעויות דפוס אחדות. יש לשים לב גם לשינויים שבין הנוסח שהביא הט"ז לנוסח ר"י אבן שועיב.)
5. איך התייחסו האחרונים לדברי הרמ"א?
א.משנה ברורה לשולחן ערוך אורח חיים סימן תקפג סעיף ב:
(ט) שלא לישן וכו' - משום דאיתא בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזלי'. והאר"י ז"ל אמר שאחר חצות מותר לישן שכבר נתעורר המלאך ע"י תפלות ותקיעות וב"ח [סי' תקצ"ז] כתב שהר"מ [היה ישן בר"ה. ויושב בטל כישן דמי ועיין בח"א שכתב דאחר האכילה יקבע עצמו ללימוד ואם ראשו כבד עליו יישן מעט אם א"א לו בלא זה ויש נוהגים לגמור כל התהילים:
(כלומר יש מתירים לעת הצורך לאחר חצות)
ב. הב"ח על הטור סי' תקפ"ג:
ומהר"מ (כנראה שמהר"מ הוא מהר"מ מרוטנברג) היה רגיל לישון כמו באר יום טוב.
ג.ספר חיי אדם - חלק שני - כלל קלט סעיף יא:
לאחר התפלה, אוכלים ושותים ושמחים, לא שמחה של הוללות, אלא שמחה של מצוה. ואין מתענין בר"ה ולא בשבת תשובה. ואמנם לא יאכלו כל שבעם, למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה' על פניו כל היום, ויזכור תמיד שתלוי בדין הוא וכל העולם. ולכן יש נמנעים מלאכול בר"ה מאכל שחביב להם מאוד (תקצ"ז). ולאחר האכילה, יקבע עצמו ללמוד. ואם ראשו כבד עליו, יישן מעט אם א"א לו בלא זה.
ד.ספר מטה אפרים - סימן תקצח:
(א) אַחַר שֶׁגָּמַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁלִּפְעָמִים עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל וְיֵשׁ שָׁהוּת לִישֹׁן מְעַט עַד תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, אֵין לַעֲשׂוֹת כֵּן וְיָחוּשׁ לְמַה שֶּׁאָמְרוּ, הַיָּשֵׁן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה גַּם מַזָּלוֹ יָשֵׁן. וְאַף שֶׁדִּבְרֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בִּרְמִיזָה, שֶׁמִּי שֶׁיָּשֵׁן וְאֵין מוֹסִיף אֹמֶץ בִּתְפִלָּה גַּם מַזָּלוֹ, שֶׁהוּא הַמַּלְאָךְ הַמֵּלִיץ עָלָיו בַּשָּׁמַיִם, הוּא אֵינוֹ מְלַמֵּד זְכוּת עָלָיו. וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ (קֹהֶלֶת ז, ב) כִּי עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' (תְּהִלִּים קיט, קכו) לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן, וְכָל שֶׁכֵּן לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּבָטֵל שֶׁהוּא כְּיָשֵׁן וְגָרוּעַ מִמֶּנּוּ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה, רֹאשׁוֹ נִמְלָא מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת.
ה. ספר השל"ה הקדוש - מסכת ראש השנה - פרק תורה אור (ב):
כי השופר מורה על התשובה, כענין שכתב הרמב"ם בשופר של ראש השנה פרק ג' מהלכות תשובה (ה"ד) זה לשונו, אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה. ויהיו דברים אלה נמשכים למה שאמרו בירושלמי (דר"ה) וזה לשונו, הך בר נש דדמיך בריש שתא ועוסקים בדיניה לעיל מורה עצלה, דכתיב מה לך כי נרדם. ונראה דלאו דוקא ישן ממש, אלא אפילו ער ויושב בטל ואינו מבקש על נפשו בתפלה ובתחנונים ישן מקרי, ואדם מועד לעולם בין ער בין ישן, אם אינו עוסק בתורה ובמעשים טובים. התעוררות הזה יתעורר בכל יום מימי אלול בתקיעת השופר:
6. מתי אסור לישון ביום או בלילה?
שו"ת משנה הלכות חלק יג סימן פ:
בירושלמי, דדמיך בריש שתא ולפום ריהטא הי' הכוונה על ליל ראשונה של ר"ה או בהכנסת ר"ה כלומר מי שהוא ישן מער"ה על הכנסת ר"ה בין השמשות ואחריו או בלילה הראשונה כלומר ליל ר"ה דזה משמעות לשון ריש שתא וכמו שדייק מעכ"ג וא"כ הי"ל לפסוק בש"ע להיות ניעור בליל ר"ה כמו שנעורים בליל שבועות או לכמה בליל יו"כ וכמו שנהגו לענין אכילת הסימנים.
אמנם המפרשים פירשוהו על יום ר"ה שלא לישן נמצא דס"ל דריש שתא משמעות היינו יום ר"ה ולא ליל ר"ה דוקא.
(כלומר השואל חשב שהכוונה גם על הלילה, ולכן השיב בעל משנה הלכות, שאם הכוונה שגם בלילה אין ישנים היה צריך להיות כתוב בשולחן ערוך שניעורים כל הלילה כמו בליל שבועות. וכראיה נוספת, מצאתי שאין הכוונה ללילה, מצאתי במדרש שרשב"י היה ישן בליל ראש השנה.)
ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תצב:
רשב"י דמך ליה בליל ריש שתא וחזא בחלמיה דבנוי דאחתיה מתבעיין מן מלכותא שית מאה דינרין.
7. האם כולם הבינו שהעניין שכתוב בירושלמי על איסור שינה ממש?
ספר ברוך שאמר לרב ברוך הלוי עפשטיין (מחבר פירוש תורה תמימה על התורה):
בענין שינה בראש השנה, ביום ראיתי להעתיק לכאן בקיצור מספרי תוספת ברכה [בפרשת אמור]. מה שכתבתי שם ע"ד הנוהגים שלא לישון ביום רה"ש.. בשו"ע או"ח הלכות רה"ש סוף סימן תקפ"ג כתב הרמ"א בזה הלשון "יש נוהגים שלא לישון ברה"ש ביום", עכ"ל. והראו מקור לזה מירושלמי "האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה"... אך מה שקשה לי מה שהבינו בלשון "דמיך" עניין שינה, בעוד שבכל מקום שבא בירושלמי הלשון דמיך מורה על מיתה, ורבו מלספור המקומות, ורק כדי לאמת דברינו נביא איזה מהם. בפ"ג ה"א ממס' ע"ז, כד דמיך רב שמואל נפק בת קול ואמרה, וי דדמיך רב שמואל, כד דמיך רבי אחא אתחזו כוכבי ביממא... רבי תנחום דמיך בחנוכה, רבי דוסא דמיך בריש ירחא דניסן, ועוד. ובירושלמי כלאים פ"ט ה"ג, כד דמיך רב הונא אסקינ' ריש גלותא לארץ ישראל, ועובדא זה באה בבבלי מו"ק (כ"ה ב') בלשון "כי נח נפשיה דרב הונא". ולכן נראה, דכוונת מאמר זה שהביאו מירושלמי האי מאן דדמיך בריש שתת דמיך מזליה - מי שמת ברה"ש סימן הוא שכלה ואפס מזלו להגן עליו כמר בשאר בני אדם שמזלם מגין עליהם לחיות - ותו לא מידי. (כלומר לפי דעתו, הירולשמי אינו מדבר בכלל על מי שישן בראש השנה)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
