בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • סגולת ומעלת עם ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה

פרקים בסגולת ישראל

א. הקדמה - מהי אמונה ב. אימתי קרויים בנים ג. מהלכים של גאולה ד. סגולה ובחירה

undefined

הרב חיים אביהוא שוורץ

תשנ"ה
19 דק' קריאה
הקדמה - מהי אמונה
כאשר אנחנו באים לעסוק בנושאים באמונה, צריך תחילה לברר מהי אמונה.
אדם חי מגלה במעשיו רגשות, מחשבות ופעולות, אך עצם החיים קודמים לרגש ולמחשבה. אמונה היא עצם החיים הללו, היא אינה רגש או מחשבה אלא היא עצם החיים, כדברי הנביא חבקוק "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב,ד), ועל פי אמונה זו שבאדם הוא חושב, מרגיש ופועל.
ישנן בעולם מדרגות מדרגות באמונה.

אמונת ישראל שונה מהאמונות האחרות, כאשר מדברים על "אמונת ישראל" הכוונה היא חיבור לקב"ה, מתוך החיבור הזה היהודי מכוון את אורחות חייו ופועל בעולם. כל אדם מאמין במשהו. אמונה זה דבר כלל אנושי, עשרות מליוני אנשים מסרו את נפשם במלחמות דת לאורך ההיסטוריה (כוזרי מאמר א, סימן ב), ומוכנים למסור את נפשם בעד אמונתם. בכל זאת, אמונת ישראל שונה לחלוטין. הקשר בין עם ישראל לבין הקב"ה שונה בתכלית מהקשר בין שאר האנושות למקור האלוקי.
דבר זה יובן בהרחבה בפרקים הבאים.

אימתי קרויים בנים
הגמרא במס' קידושין (דף לו, א) מביאה את הפסוק "בנים אתם לד' אלוקיכם, לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת" (דברים יד, א). אדם הינו יצור חי היוצר דברים בעולם. הסנדלר יוצר נעליים, ואיש המחשבים ממציא תוכנות מחשב. דבר נוסף שכל אדם בע"ה ממציא הינו בן. האם נוכל לדרג את בנו של האדם יחד עם שאר יצירותיו באותה דרגה? ודאי שלא! בן זה דבר אחד ואילו נעליים, תוכנת-מחשב או כל דבר אחר זה כמובן דבר שונה לחלוטין. הבן הוא ההמשך של אביו, ושום דבר בעולם לא יכול לשנות את העובדה הזאת. כאשר עם ישראל מכונה בן לקב"ה, זה אומר שהם ממשיכים את החיים האלוקיים והאמת האלוקית בתוך הבריאה כולה.

אומרת הגמרא: "בנים אתם לד' אלוקיכם", בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרויים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים, אין אתם קרויים בנים - דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר: בין כך ובין כך קרויים בנים, שנאמר: "בנים סכלים המה" (ירמיה ד). ואומר: "בנים לא אמון בם" (דברים לב). ואומר: "זרע מרעים בנים משחיתים" (ישעיה א). ואומר: "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי" (הושע ב). שואלת הגמרא: מאי ואומר?, בשביל מה צריך ר"מ להביא כל כך הרבה פסוקים? מתרצת הגמרא: וכי תימא סכלי הוא דמקרי בני, כי לית להו הימנותייהו לא מיקרו בני, ת"ש "ואומר "בנים לא אמון בם", כלומר: הייתי חושב שקרויים בנים רק בזמן שעוברים עבירות מתוך שטות וחוסר הבנה, אבל כשהם עושים בכוונה להכעיס, כופרים עם עקרונות ואידיאלים, אולי לא יקראו בנים. אומר ר"מ: גם כשאין בהם אמונה הם קרויים בנים. ממשיכה הגמרא: וכי תימא כי לית בהו הימנותייהו הוא דמקרי בנים, כי פלחו לעבודת כוכבים לא מקרי בנים - טוב, גם בזמן שאין בהם אמונה קרויים בנים, אבל אולי בזמן שעובדים עבודה זרה אז הם כבר לא בנים. מלמדנו ר"מ שגם אז קרויים בנים שנאמר: "זרע מרעים בנים משחיתים", והביטוי "משחיתים" פירושו עבודה זרה, שנאמר "פן תשחיתון ועשיתם פסל" (רש"י ד"ה משחיתים). אך זה עדיין לא מספיק, שכן למדנו שהם קרויים בנים גם כשעובדים עבודה זרה, אבל סוף סוף נקראים "בנים משחיתים", כמו בן סורר ומורה שאמנם נקרא בן אך נקרא גם סורר ומורה. שמא בנים כתואר של מעלה - זה לא מגיע להם? ובלשון הגמרא: וכי תימא "בנים משחיתים" הוא דמקרי, "בני מעלייא" לא מיקרו, ת"ש ואומר: "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי". אומר ר"מ: הם תמיד יקראו בנים, ומפרש רש"י: "דהדרי מקרי בני אל חי, על ידי תשובה" (ד"ה ת"ש), וכשיחזרו בתשובה יקראו בנים מעולים. נכון, בזמן שעובדים ע"ז הם "בנים משחיתים", אבל גם כשהנשמה הרוסה יש אפשרות לכל אחד לשוב. ומובא בשם הרב קוק זצ"ל שפושע ישראל הגדול ביותר, עדיף על הגוי הטוב והמאמין ביותר, שמדריגת הקישור שלו לקב"ה פחותה ממדריגת הקישור של ישראל לקב"ה.

הגמרא בבבא בתרא (דף י, א) מביאה ויכוח בין ר' עקיבא לטורנוסרופוס הרשע, וכך אומרת הגמרא:
זו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע: אם אלהיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסם? א"ל: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גהינם. א"ל: [אדרבה,] זו שמחייבתן לגיהנם! אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך מבשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין, וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, וכששמע המלך לא כועס עליו? ואתם קרוין עבדים, שנאמר: "כי לי בני ישראל עבדים" (ויקרא כה)! אמר לו ר"ע: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין, וצוה עליו שלא להאכילו ולהשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא דורון משגר לו? ואנן קרוין בנים, דכתיב: "בנים אתם לד' אלהיכם" (דברים יד). אמר לו: אתם קרוים בנים וקרוין עבדים, בזמן שאתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין בנים, ובזמן שאין אתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין עבדים, ועכשיו אין אתם עושים רצונו של מקום! אמר לו, הרי הוא אומר: "הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית" (ישעיהו נח), אימתי עניים מרודים תביא בית? האידנא, וקאמר: "הלא פרוס לרעב לחמך". מסביר המהרש"א: אימתי תביא בית? האידנא - "כלומר, חיל המלך העכו"ם הרודים בישראל. וקאמר: הלוא פרוס לרעב לחמך". זאת אומרת, שהפסוק "עניים מרודים תביא בית" מתייחס למצב הקיים היום בו חיל המלך העכו"ם רודים בישראל, וגם בימים אלו אנו מצווים אנו, כפי שממשיך הפסוק, "הלוא פרוס לרעב לחמך".

נעמוד מעט על הבנת הויכוח ועל תשובתו של ר"ע.
הויכוח בין ר"ע לטורנוסרופוס הוא על אותו יסוד עליו התווכחו ר"מ ור"י. טורנוסרופוס מביא ראיה שעם ישראל אינו בן אלא עבד מהפסוק: "כי לי בני ישראל עבדים". ר"ע מביא ראיה שעם ישראל כן קרוי בן מהפסוק: "בנים אתם לד' אלוקיכם". אומר טורנוסרופוס: אכן, יש שני פסוק ביחס לעם ישראל שנראים סותרים. בכדי ליישב את הסתירה נאמר כך: בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אתם קרויים בנים, ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום אתם קרויים עבדים, ועכשיו אין אתם עושים רצונו של מקום! והנה, לכאורה ר"ע לא עונה על החילוק שעשה טורנוסרופוס. מסביר המהרש"א: "ועל זה השיב לו ר"ע דאף על פי שכעס עליהם נמשלו לבנים כדאמרינן "בנים משחיתים", אף בזמן שהם משחיתים נקראים בנים לד'. ולפי שהמין הזה לא הודה לו ואמר שאינן קרויים בנים אלא רק כשעושין רצונו של מקום, הביא ר"ע ראיה לדבריו מכך שגם האידנא בזמן בו הקב"ה כועס עלינו, מצווים אנו בנתינת צדקה. אם כן המשל של ר"ע למלך הכועס על בנו הוא המשל המתאים לעם ישראל.

וצריך להבין: ר"מ סובר שתמיד קרויים בנים, כמו ר"ע. האם ר"י סובר כמו טורנוסרופוס?! אם נדייק בלשונו של ר"י נוכל להבין את שיטתו. ר"י סובר שכאשר ישראל עוברים על רצונו של מקום הם נשארים בנים במהותם, אבל "אינם קרויים בנים", דהיינו: כלפי חוץ, מבחינה דינית, אל תתייחס אליהם כבנים.

עתה נוכל להבין את הגמרא בסנהדרין (דף מד, א). הגמרא שם מדברת על עכן שמעל בחרם יריחו, וכאשר יהושע מברר מדוע עם ישראל ניגף לפני הכנענים בעי, עוד לפני שידע שזה בגלל עכן, עונה לו הקב"ה: "חטא ישראל" (יהושע ז). מדייקת הגמרא "אמר ר' אבא בר זבדא: אף על פי שחטא ישראל הוא. אמר ר' אבא: היינו דאמרי אינשי (- זהו מה שאומרים האנשים): אסא דקאי ביני חולפי אסא שמיה ואסא קרו ליה (- הדס העומד בין קוצים הדס שמו והדס קוראים לו). הגמרא מדגישה שגם "אסא שמיה" וגם "אסא קרו ליה". מה ענין הכפילות פה? ההסבר לכך הוא שהדס העומד בין קוצים הוא הדס מטבע בריאתו, אבל הוא עומד בין קוצים, ולכאורה אי-אפשר להתייחס אליו כמו להדס.בא ר' אבא ומלמדנו שלא זהו היחס המקובל, אלא גם "אסא קרו ליה", כלומר: יש להתייחס אליו כמו שמתייחסים להדס. העובדה שהוא עומד בין הקוצים אינה משנה כלום, הוא הדס וכך צריך להתייחס אליו, אי אפשר לעקור אותו יחד עם הקוצים. כך גם יש להתייחס אל עם ישראל.
במחלוקת בין ר' יהודה ור' מאיר פוסק הרשב"א כר"מ, אף על פי שכמעט בכל מקום במחלוקת ר"י ור"מ הלכה כר"י. נפסק אם כן הלכה למעשה שתמיד קרויים בנים. לא רק שהם נשארים בנים אלא גם יש להתייחס אליהם כבנים.

המשנה במסכת ברכות (פרק ד) מביאה דין, שהמהלך במקום סכנה מתפלל תפילה קצרה ואומר: "הושע ה' את עמך את שארית ישראל, בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך. ברוך אתה ה' שומע תפילה". מבררת הגמרא (דף כט, ב) מה פירוש הביטוי "בכל פרשת העיבור": אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה - יהיו צרכיהם לפניך. איכא דאמרי, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: אפילו בשעה שהם עוברים על דברי תורה - יהיו כל צרכיהם לפניך.

אם נחשוב על כך, נראה כמה תפילה זו מוזרה. בשעת סכנה אדם צריך להזכיר את העבירות של ישראל ואת הכעס של הקב"ה עליהם?! אלא אין דומה יחיד המתפלל על עצמו ליחיד המתפלל וכולל עצמו עם הציבור. כאשר אדם מתפלל על עצמו בודקים בשמים אם מגיע לו שתיענה בקשתו או לא. על זה אומרת המשנה: "תמיד התפלל על הכלל, הושע ה' את עמך" - לא מצד זכויותיהם ומעשיהם אלא מצד זה שהם עמך, גם אם הם חוטאים הרי "על כל פשעים תכסה האהבה". הגמרא בברכות (דף ח,א) אומרת במפורש שאין הקב"ה מואס בתפילתן של רבים, שנאמר: "הן אל כביר לא ימאס תפילת רבים". זהו כוחו של עם ישראל - תמיד הם בנים, דוקא כשיקשר עצמו לכלל ישראל ינצל מהסכנות שבדרך.

הגמרא בפסחים (דף פז, א) מספרת לנו על דו-שיח בין רבונו של עולם להושע.
אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: "בניך חטאו". והיה לו (להושע) לומר: בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן. לא דין שלא אמר כך, אלא אמר לפניו: רבונו של עולם, כל העולם שלך הוא - העבירם באומה אחרת. אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לזקן זה? אומר לו, לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך. אם הוא יכול לשלוח - אף אני אשלח את ישראל. וכך מתואר הסיפור בספר הושע (פרק א): "ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים... וילך ויקח את גמר בת דבלים". "גמר" - אמר רב, שהכל גומרים בה. "בת דבלים" - דבה רעה בת דבה רעה. ושמואל אמר, שמתוקה בפי הכל כדבלה. ורבי יוחנן אמר: שהכל דשין בה כדבלה. "ותהר ותלד לו בן ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם ותהר ותלד בן ויאמר (ה' אליו) קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם". לאחר שנולדו [לו] שני בנים ובת אחת אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע, לא היה לך ללמוד ממשה רבך שכיון שדברתי עמו פירש מן האשה, אף אתה בדול עצמך ממנה. אמר לו: רבונו של עולם, יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה! אמר ליה הקדוש ברוך הוא: ומה אתה, שאשתך זונה ובניך [בני] זנונים, ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן - כך ישראל, שהן בני, בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב, אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי. תורה קנין אחד, דכתיב: "ה' קנני ראשית דרכו" (משלי ח). שמים וארץ קנין אחד, דכתיב: "קנה שמים וארץ" (בראשית יד). בית המקדש קנין אחד דכתיב: "הר זה קנתה ימינו" (תהלים עח)? ישראל קנין אחד דכתיב: "עם זו קנית" (שמות טו). ואתה אמרת העבירם באומה אחרת! כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך - בקש רחמים על ישראל, שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך. עמד ובקש רחמים ובטל גזירה, והתחיל לברכן, שנאמר: "והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו' והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו... וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה" (הושע ב).

נתאר לעצמנו כזה מצב: נביא אלקים, איש הצדק והמוסר, מצווה להינשא לאשה פרוצה ולא לסתם פרוצה אלא לפרוצה שבפרוצות! והכל בגלל שאמר לקב"ה להחליף את עם ישראל באומה אחרת. הושע היה צריך ללמוד על בשרו מהו היחס בין אב לילד שהוא ספק בנו, כל שכן ביחס שבין אב לבנו האמיתי ללא ספקות. בן לא מחליפים בשום פנים ואופן!
להיות בן לקב"ה פירושו של דבר להיות קשור להנהגה אלוקית מיוחדת בכל מצב של החיים. דבר כזה לא קיים אצל הגוים ולא יהיה קיים לעולם!

מהלכים של גאולה
בגמרא בסנהדרין (דף צז,ב) אומר ר' יוחנן "תיפח עצמן של מחשבי קיצין". הסיבה לכך היא, שהם מחלישים את אמונת ישראל בגאולה, שהנה עוברים תאריכים אלו ולא נגאלים. אומרת הגמרא: אלא ענה לו, שנאמר: "אם יתמהמה חכה לו" (חבקוק ב). שמא תאמר אנו מחכים והוא [הקב"ה] אינו מחכה, ת"ל "לכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם" (ישעיה לו). הקב"ה בעצמו מחכה לגאול אותנו! ממשיכה הגמרא: וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה מי מעכב? מידת הדין. וכי מאחר ומידת הדין מעכבת, אנו למה מחכין? לקבל שכר, שנאמר: "אשרי כל חוכי לו" (שם). מידת הדין אינה נותנת שתהיה גאולה.
ואכן, נסתכל על המצב שלנו, כיצד אפשרי שתהיה גאולה? האם יכולה להיות גאולה במצב כזה? על כך מדברת הגמרא בהמשך: ר' אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה - נגאלין, ואם לאו - אין נגאלין. אמר ליה ר' יהושע: אם אין עושין תשובה אין נגאלין?!

ובאמת, איך אפשר ללא הגאולה? הרי גאולת ישראל אינה דבר פרטי של עם ישראל. זהו דבר שכל האנושות וכל הבריאה כולה תתעלה בגללו. א"י אינה מקלט מדיני. עם ישראל צריך להופיע בעולם את כל כוחותיו הרוחניים בשלמותם, דבר האפשרי רק בארץ ישראל, ארץ ה'. אם כן מוכרחת היא הגאולה לבוא, אך מצד שני כיצד היא יכולה לבוא כך, הרי המצב הרוחני כל כך גרוע? אלא, עונה הגמרא, הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב. אצלנו בגמרא מופיע משפט זה כתשובה של ר' יהושע לר' אליעזר. אמנם בירושלמי הוא מופיע כתשובה של ר' אליעזר לשאלת ר' יהושע. כלומר, גם ר' אליעזר מודה שודאי לבסוף תהיה גאולה, אלא שלפני כן הקב"ה יגרום לנו לחזור בתשובה. ממשיכה הגמרא: תניא אידך, ר' אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה נגאלין, שנאמר "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם" (ירמיה ג) "רק על ידי תשובה הקב"ה יגאלנו. אמר לו ר' יהושע: והלא כבר נאמר "חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו" (ישעיה נב). חנם נמכרתם בעבודת כוכבים, "ולא בכסף תגאלו" - לא בתשובה ובמעשים טובים. אמר לו ר"א לר"י: והלוא כבר נאמר "שובו אלי ואשובה אליכם" (מלאכי ג), כלומר, רק אחרי שאנחנו נחזור בתשובה הקב"ה יתקרב אלינו. אמר ליה ר' יהושע והלוא כבר נאמר: "כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון" (ירמיה ג). מסביר רש"י (ד"ה בעלתי) "בעלתי אתכם - משמע בעל כרחכם בלא תשובה". אמר לו ר"א: והלוא כבר נאמר: "בשובה [מלשון תשובה] ונחת תושעון" (ישעיה ל). אמר לו ר"י לר"א: והלוא כבר נאמר: "כה אמר ה' גואל ישראל וקדושו, לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים, מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו" (ישעיה מט). מסביר רש"י (ד"ה כה): "אותם הבזוים ומתועבין בעבירות, אעפ"כ יגאלו, מלכם יראו וקמו". ממשיכה הגמרא: אמר לו ר"א: והלוא כבר נאמר "אם תשוב ישראל, נאום ה', אלי תשוב" (ירמיה ד). אמר לו ר' יהושע: והלוא כבר נאמר: "ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קודש תכלינה כל אלה" (דניאל יב). מפרש רש"י (ד"ה כי): "אלמא יש קץ בדבר". ומסיימת הגמרא: "ושתק ר' אליעזר". זהו. לר' אליעזר אין יותר מה לענות.

הדיון פה בגמרא הוא קצת מוזר, לא כדרכה של הגמרא. כל תנא מביא ראיות לטובתו, אבל הוא לא טורח לענות על הראיות שמביא התנא החולק עליו. כיצד ר' יהושע יתמודד עם הפסוק המפורשים שמביא ר"א? אלא, על כרחנו לומר, שרק לגבי התחלת הגאולה דיבר ר' יהושע, ולהתחלת הגאולה לא צריך לחזור בתשובה. להמשך תהליך הגאולה אכן צריך חזרה בתשובה, כמו שאומרים הפסוק שמביא ר' אליעזר. שוב אנחנו רואים: יש משהו בעם ישראל שאינו משתנה! תמיד יש קשר בין עם ישראל לקב"ה, ואפילו אם יחטאו יבוא הקב"ה ויגאלם. למה? כי עם ישראל הם בניו. בן נשאר בן.

ממשיכה הגמרא: "ואמר ר' אבא, אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" (יחזקאל לו). מסביר רש"י (ד"ה מגולה): "כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר". אם נפקח את העיניים נראה שזה מה שקורה בשנים אלו ממש! נצא לשוק ונראה כמה פירות וירקות יש שם - "אין לך קץ מגולה מזה" ! וממשיכה הגמרא: "ואמר ר' יוחנן, אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב. כולו זכאי שנאמר "ועמך כולם צדיקים יירשו ארץ". כולו חייב שנאמר "וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע". "כולו" אין הכוונה דוקא כולו ממש אלא רובו ככולו כבכל הש"ס. נתבונן בפסוקים. אם כולם צדיקים הם נגאלים כפי שכתוב בפסוק "ועמך כולם צדיקים יירשו ארץ". מסביר רש"י (ד"ה יירשו): "יירשו ארץ - היינו גאולה". ירושת הארץ היא הגאולה, היא המפתח לגילוי שם שמים בעולם! לפי זה הרי אנחנו בעיצומו של תהליך הגאולה, הרי חלק מהארץ נמצא תחת שלטוננו! ואם ח"ו רשעים - וירא כי אין איש וישתומם, כי אין מפגיע, ממשיך הפסוק: "למעני אעשה", הקב"ה יעשה אך ורק למענו, לא מצד זה שישראל זכאים לגאולה.

נראה עתה את הגמרא במסכת שבת (דף פט,ב):
אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מאי דכתיב "כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך"? לעתיד לבוא יאמר לו הקב"ה לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבש"ע, ימחו על קדושת שמך. אמר: אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו. אמר ליה: בניך חטאו. אמר לפניו: רבש"ע, ימחו על קדושת שמך. אמר: לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה. אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבש"ע, בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם "בני בכורי", עכשיו בני ולא בניך? ועוד, כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם? שבעים שנה, דל עשרין דלא ענשת עלייהו (רש"י: "שכן מצינו בדור המדבר שלא ענש הקב"ה אלא מכ' שנה ומעלה..."), פשו להו חמשין. דל כ"ה דלילותא פשו להו כ"ה. דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא, פשו להו תרתי סרי ופלגא. אם אתה סובל את כולם מוטב, ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך, ואם תמצי לומר כולם עלי הא קריבית נפשי קמך. פתחו ואמרו: "כי אתה אבינו". אמר להם יצחק: עד שאתם מקלסים לי קלסו להקב"ה ומחוי להו יצחק הקב"ה בעינייהו. מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים "אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך".

"מאי דכתיב "כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך" (ישעיה סג,טז). מתי נאמר פסוק זה? פסוק זה נאמר בזמן גאולת בני ישראל כמבואר בפרק שם: "מי זה בא מאדום חמוץ בגדים" זה הקב"ה שמגיע ממלחמתו באדום. "פורה דרכתי לבדי... ואדרכם באפי וארמסם בחמתי... כי יום נקם בליבי... ואביט ואין עוזר". הקב"ה מקיים את הבטחתו ויוצא לנקום את נקמתו מן הגויים שהרעו לעם ישראל, הגלות תמה והתחילה עת הגאולה. אבל - "ואביט ואין עוזר" מי לא עוזר לקב"ה? עם ישראל, שעדיין לא מוכן למהלך של גאולה, לא עוזר לקב"ה לכוון את מהלכי הגאולה, עם ישראל עדיין מלא חטאים, עדיין נמוך ואינו ראוי לגאולה. להיפך, הם מורדים בקב"ה ומכעיסים אותו ומטמאים את עצמם ומשתקעים בבוץ, חוטאים לבורא עולם שברוב חסדיו התחיל למענם תהליך של גאולה ומחללים את שם קודשו.

מחפש הקב"ה מליץ יושר בעדם, שילמד עליהם זכות. "יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי. אמר לפניו, רבש"ע, ימחו על קדושת שמך", בלתי אפשרי! אברהם אבינו שמידתו חסד, אברהם שהתחנן לפני בורא עולם על מנת להציל את סדום - עיר של רשעים, לא מצליח למצוא נק' סנגוריה אחת על עם ישראל ולבקש עליהם רחמים?! כל מה שיש לו לומר לקב"ה זה "ימחו"?! לא יתכן!!

אפשר להבין את דברי אברהם ע"פ המחלוקת בסנהדרין (דף צז,ב) האם ישראל צריכים לעשות תשובה ע"מ שיגאלו או לא. נתבונן מעט במחלוקת זו. תניא אידך, ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין שנאמר "שובו בנים שובבים, ארפא משובותיכם", אמר לו ר' יהושע והלא כבר נאמר... "ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמיים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קודש תכלינה כל אלה [דהיינו יש מועד לגאולה ואין צורך בחזרה בתשובה מצד בני ישראל], ושתק ר' אליעזר. ר' אליעזר מודה לר' יהושע שעם ישראל לא צריכים לשוב בתשובה ע"מ להגאל. והרי זה לא יתכן! וכי איך יכול להיות שתבוא הגאולה בזמן שעם ישראל עדיין מסואב בעוונות, עדיין מלא חטאים ולא מוכן למהלכים אלוקיים בעולם? איך יתכן שמודה ר' אליעזר לר' יהושע שאף על פי שעם ישראל במצב נמוך יבנה ביהמ"ק השלישי, תחזור הנבואה ותשוב הסנהדרין למקומה? הרי זה נוגד את ההגיון! תפקידו של עם ישראל הוא להוביל, לכוון את העולם, לרומם אותו, ועם כמו עם ישראל בימינו לא מסוגל, לצערנו, לאתגר הזה! אלא על-כרחנו עלינו לומר שתהליך הגאולה יתחיל אף על פי שעם ישראל איננו ראוי, אתחלתא דגאולה, אולי קצת יותר, אבל כדי שהקב"ה יגאלנו גאולה שלימה ודאי שאנחנו חייבים להיות מוכנים וראויים לתפקיד.

כך יש להבין את תשובתו של אברהם אבינו לקב"ה: "בני חטאו? ימחו על קדושת שמך" - אין הכוונה ח"ו שימחה עם ישראל אלא שיבואו עליו צרות ע"ג צרות עד שישובו בתשובה שלימה ויהיה ראוי למהלך האלוקי. במצב שבינתיים, סובר אברהם, לא שייך לבקש רחמים על עם ישראל, כי מה יועילו הרחמים? שהקב"ה לא יעניש? הרי כל זמן שלא שבנו בתשובה ואנחנו מהרסים ומחריבים את שם הקב"ה בעולם, לא יתכן שנתקדם הלאה בתהליך הגאולה. נניח שהקב"ה ימחל, הרי מילא נמשיך לדשדש בביצת הבעיות המקומיות שלנו, ראש ממשלה כזה או אחר, מנדט למפלגה זו או אחרת, מלחמה או לא, במקום לרדת לשורש הבעיה. הרי לעולם לא נוכל להתעלות למהלך הגאולה השלימה בלא תשובה, אף על פי שהאתחלתא דגאולה כבר כאן, שהרי לא הגענו לזה בזכות עצמנו אלא בחסד הקב"ה שקבע שאיננו חייבים להיות ראויים לאתחלתא דגאולה, אבל למהלך השלם אין באפשרותנו להגיע ללא תיקון עצמי, וכל זמן שזה לא יקרה, התהליך תקוע. על זה אומר אברהם "ימחו על קדושת שמך", אלץ אותם לשוב בתשובה בעל כרחם, ואז יהיו ראויים, ותהליך הגאולה יוכל להתקדם.

התשובה הזאת לא מוצאת חן בעיני הקב"ה, לא את זה הוא חיפש כשפנה לאברהם. הקב"ה פונה ליעקב "דהווי ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו", אבל יעקב, כששומע את טענת הקב"ה "בניך חטאו", מגיב בדיוק כמו אברהם, "אמר לפניו, רבש"ע ימחו על קדושת שמך". יעקב, כמו אברהם, לא רואה אפשרות לבקשת רחמים על עם ישראל, והוא מבקש ייסורים לעם ישראל כדי שיראו בעין את יד ה' וישובו בתשובה, "מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב" (סנהדרין שם), רחמים לא יועילו. בלי התעוררות מצד בני ישראל אי אפשר להמשיך. יעקב אבינו שמידתו רחמים, נכנע לנוכח המציאות, א"א להתקדם בלא תיקון מצד עם ישראל. האתחלתא דגאולה מיצתה את עצמה ועכשיו תור עם ישראל להשלים את הפאזל ולעשות את חלקו, "ימחו על קדושת שמך". והקב"ה לא מרוצה "אמר, לא בסבי [אברהם] טעמא, ולא בדרדקי [יעקב] עצה". לא אברהם ולא יעקב מצליחים לפטור את הבעיה, איך להמשיך את תהליך הגאולה במצבו הנוכחי האומלל של עם ישראל!

הקב"ה פונה ליצחק אבינו ואומר לו: "בניך חטאו". יצחק אבינו עונה לפניו: "בני ולא בניך?", הרי אמרת "בני בכורי ישראל". יש הבדל גדול מאוד בין היותנו בניו של יצחק לבין היותנו בניו של הקב"ה. זכות אבות גדולה מאוד, אבל גם היא זכות שבכח מעשים אנושיים ויש לה גבול. יש מצבים שתמה זכות אבות (שבת נה,א). לעומת זאת בניו של הקב"ה - משמעותו שנמשכת בעם ישראל קדושה אלוקית שמקורה בקב"ה, בנצח ישראל, והיא אין לה ביטול והפסק לעולם. לכן יצחק אבינו אומר: נכון, הם חטאו מאוד, אבל אף על פי כן יש בהם קדושה פנימית אלוקית עליונה ואם אכן הגיע זמן הגאולה השלימה צריך לעורר את הקדושה הפנימית הזאת וכשהיא תתעורר ותתגבר, כל החטא יהיה ממילא כענן חולף. זו כוונת הדברים: "ומחוי להו יצחק הקב"ה בעינייהו" והרי לא יראני האדם וחי? אלא הכוונה היא שיצחק אבינו מגלה לעם ישראל את הקדושה האלוקית הפנימית שקיימת בו תמיד, ומיד נושאים עיניהם למרום ואומרים: "אתה אבינו גואלנו מעולם שמך". יהי רצון מלפני בורא עולם שנזכה לגילוי זה של יצחק אבינו במהרה בימינו.

סגולה ובחירה
ידוע כי הרב הראשי הראשון לארץ ישראל, ר' אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, היה עוסק הרבה בקירוב רחוקים. מהלך כזה של קירוב רחוקים יכול לטמון בקרבו סכנה של התחברות לרשעים ולימוד ממעשיהם, ולכן קמו למהלך זה של הרב קוק מתנגדים רבים. בין המתנגדים היה הרב הרידב"ז זצ"ל מצפת, ששלח לרב קוק מכתב בנידון, כשבראשו השאלה: כיצד אפשר לקרב את פושעי ישראל, הרי זה מסוכן? בתגובה עונה הרב קוק זצ"ל כך (אגרות ראי"ה ח"ב אגרת תקנ"ה):
"ידע הדר"ג, ששני דברים עיקריים ישנם, שהם יחד בונים קדושת ישראל וההתקשרות האלוקית עמהם. הא' הוא סגולה, כלומר: טבע הקדושה שבנשמת ישראל מירושת אבות, כאמור: 'לא בצדקתך וגו'', 'רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם', 'והייתם לי סגולה מכל העמים'; והסגולה הוא כח קדוש פנימי מונח בטבע הנפש ברצון ה', כמו טבע כל דבר מהמציאות, שאי אפשר לו להשתנות כלל, 'כי הוא אמר ויהי', 'ויעמידם לעד לעולם'. והב' הוא ענין בחירה, זה תלוי במעשה הטוב ובתלמוד תורה. החלק של הסגולה הוא הרבה, באין ערוך כלל, יותר גדול וקדוש מהחלק התלוי בבחירה. אלא שברית כרותה היא, שהסגולה הפנימית לא תתגלה בזמן הזה כי אם לפי אותה המידה שהבחירה מסייעה את גילויה, ע"כ הכל תלוי לפי רוב המעשה וקדושת האמונה ותלמוד תורה. והשי"ת, הנוהג בחסדו בכל דור, מסדר הוא את סדרי הנשמות הצריכות להופיע בעולם: לפעמים כח הבחירה מתגבר וכח הסגולה עומד במצב ההעלם ואינו ניכר, ולפעמים כח הסגולה מתגבר וכח הבחירה עומד במצב הנעלם. וכל עיקרה של ברית אבות, שאיננו פוסק אפילו כשתמה כבר זכות אבות, הוא בא מצד כח הסגולה, ובעקבתא דמשיחא מתגבר ביותר כח הסגולה, שהוא תוכן 'וזוכר חסדי אבות, ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה', כלומר: לא מצד הבחירה, שהיא באה מצד המעשים הטובים שבבנים ומצד התשובה, אלא למען שמו, המתגלה על ידי זכירת חסדי אבות".

ממשיך הרב קוק ומסביר שיש אנשים שנפסקת אצלם הופעת הסגולה. לא הסגולה מפסיקה ח"ו אלא הופעת הסגולה, ואדם נראה כאילו הוא גוי גמור. אך זה יכול לקרות רק אצל מי שפיתח אצלו שנאה לאחיו הישראלים.
"ובדורנו נתרבו נשמות רבות, שאף על פי שהן שפלות מאד בענין הבחירה, ועל כן הם נגועים במעשים רעים רבים ודעות רעות מאד, ה' ישמרנו, מ"מ אור הסגולה מאיר בהם, ועל כן הם מחבבים מאד את כללות ישראל וחושקים בארץ ישראל, ובכמה דברים טובים ויקרים מהמדות שהם באים מסגולת ישראל בטבע נפשם הם מצוינים בהם". ממשיך הרב קוק ומסביר, שמי שיודע לעשות את ההפרדה בין הצד הסגולי לצד הבחירי, הוא אכן יכול לקרב את פושעי ישראל, שכן הוא יודע להסתכל רק בפנימיות, ומתוך הסגולה הפנימית לגרום להם להוציא את הצד הבחירי. מי שאינו מסוגל לעשות את ההבחנה, שלא יתקרב אליהם, כי הוא מסוגל ללמוד ממעשיהם, על ידי התחברות לאנשים רעים. מי שכן רואה את הפנימיות יודע להתחבר רק לצדדים הטובים.

הגמרא במסכת גיטין (נו,ב-נז,א) מספרת על אונקלוס הגר, שטיטוס הרשע, האדם שהחריב את ביהמ"ק, היה דודו. אונקלוס היה אדם שקול, הוא לא רצה סתם להתגיר, הוא בדק קודם האם זה משתלם להיות יהודי. מספרת הגמרא (בתרגום חופשי) שהלך אונקלוס והעלה את טיטוס בכישוף מעולם המתים. שאל אונקלוס את טיטוס: מי חשוב בעולם הבא? ענה לו טיטוס: ישראל. שאל אונקלוס: כדאי להתדבק בהם ולהתגיר? ענה לו טיטוס: יש להם כל כך הרבה מצוות שלא תוכל לקיים את כולן. אבל אם מה שמענין אותך זה כבוד, לך תתגרה בעם ישראל ותהיה לראש, שכולם ינשאו אותך, כמו שכתוב: "היו צריה לראש" (איכה), כל המיצר לישראל נעשה ראש. שאל אונקלוס: ובמה דנים אותך על הרשעות שלך? ענה לו: במה שעשיתי לעצמי. כל יום אוספים אפרי, דנים אותי, שורפים אותי, ומפזרים אפרי בים. (חז"ל מספרים שלפני שטיטוס מת הוא צוה שלאחר שימות ישרפו אותו ויפזרו אפרו, כדי שאלוקי היהודים לא יוכל לדון אותו. הוא היה כל כך רשע, שחשב שזה מה שמפריע לקב"ה לדון אותו. כפי שאנחנו רואים בגמרא, זה לא עזר לו).

הלך אונקלוס והעלה בכישוף את בלעם, מי שהיה אמור לקלל את ישראל במדבר, לפני כניסתם לארץ. שאל אונקלוס: מי חשוב בעולם הבא? ענה לו: ישראל. שאל אונקלוס: כדאי להתגייר? ענה לו: "לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים" (דברים כב). שאל אונקלוס: במה דנים אותך על חטאיך נגד ישראל? ענה לו: בשכבת זרע רותחת.(דנו אותו מדה כנגד מדה. חז"ל מתארים את בלעם כאדם שהיה רודף אחרי תאוותו, עד כדי כך שבא על אתונו! עכשיו נענש בשכבת זרע רותחת).

הלך אונקלוס והעלה בכישוף את פושע ישראל (הכוונה לישו הנוצרי). שאל אותו אונקלוס: מי חשוב בעוה"ב? ענה לו: ישראל. שאל אונקלוס: כדאי להתגייר? ענה לו: טובתם דרוש רעתם לא תדרוש, כל הנוגע בהם כאילו נוגע בבבת עינו. שאל אונקלוס: במה דנים אותך? ענה לו: בצואה רותחת. מסבירה הגמרא שכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת (צואה זו הפסולת, והוא נלחם נגד היהדות, הוא היה יהודי, אבל בבחינת הפסולת של היהדות).

מסיימת הגמרא: "תא חזי (בא וראה) מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם עובדי ע"ז" . גם אותו פושע ישראל שהלך והמריד אנשים נגד הקב"ה, גם בו נשארה נקודה פנימית של קדושה. טיטוס ובלעם יודעים מי חשוב, אבל הם לא מסוגלים להתקרב לעם ישראל מרוב שנאה ורחוק. פושע ישראל, עדיין נושא בקרבו, נקודה פנימית של קשר לעם ישראל, ואף על פי שמרד והמריד אומר לאונקלוס: "טובתם דרוש".

ממשיך הרב קוק באגרת תקנ"ה ואומר: "ועל אותם שכבר איבדו את הסגולה הפנימית שלהם לגמרי, אמר דוד המלך ע"ה: 'הלוא משנאיך ה' אשנאמר, ובדרך כללות מסרו לנו חז"ל סימנים על זה. והמינים והכופרים על פי רוב איבדו גם את הסגולה הפנימית, ומדה זו נוהגת ברוב הדורות, אבל דור של עקבתא דמשיחא הם יוצאים מכלל זה, שהם כדברי תקוני הזוהר: "טב מלגאו וביש מלבר" (טוב מבפנים ורע מבחוץ). והם "חמורו של משיח" שנאמר עליו "עני ורוכב על חמור", והכוונה: כמו חמור שמבחוץ יש בו שני סימני טומאה, א"כ הטומאה בולטת יותר מבחזיר וגמל וכיו"ב, שיש בהם סימן טהרה אחד על כל פנים, ומ"מ יש בפנימיותו ענין קדושה גם כן, כפי שרואים במצוות פטר חמור (כלומר: בנוסף לסימני הטומאה החיצוניים יש בחינת קדושה, מה שאין בחזיר וגמל, אף על פי שמבחוץ נראים פחות טמאים).

היוצא לנו מכל המקורות שראינו הוא, שעם ישראל, בכל מצב שיהיה, תמיד יהיה קשור לקב"ה. גם כשלא מתנהגים בסדר קרויים בנים, ובדור שלנו לצערינו מתנהגים יהודים רבים שלא על פי דרך התורה. דבר כזה אינו מוריד בכלום את הפנימיות שלהם, וכך גם צריך להתייחס אליהם. עבודתנו היא להוציא את הפנימיות הזאת לפועל, עד שכולם יראו בפועל שעם ישראל הוא עם ה'. "ישראל אשר בך אתפאר".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il