^ 1. יש לעמוד על הגמרא שאמרה תחילה "הכל חייבין במקרא מגילה, ואח"כ הכל כשרין לקרות את המגילה", מהיכן הנוסח הראשון, שהרי במשנה מגילה יט, ב, כתוב "כשרין". ומלשון כשרין משמע יותר להוציא אחרים. ויש לעיין בהערות על חידושי הריטב"א והרשב"א למגילה בהוצאת מוסד הרב קוק שכמדומה לי שהתייחסו לכך.
^ 2. כתב הרמב"ם בהלכה א': "הכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים וכו'". ובהלכה ב' כתב: "אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו, והוא שישמע מפי מי שהוא חייב בקריאתה". מכאן שנשים יכולות להוציא גברים, וכן הבינו את הרמב"ם המגיד משנה (הל' מגילה א, ב) והגה"מ (אות א').
הריטב"א סותר עצמו, במגילה כתב כדעת רש"י, ובשבת כג, א, כדעת בה"ג. בספר האשכול (ח"ב ע' ל') כתב שהרי"ף כדעת רש"י, וצ"ע.
^ 3. במנחת ביכורים על התוספתא כתב: "פטורין לענין זה שאינן מוציאות הרבים ידי חובתן אבל חייבין הן בעצמן, שאף הן היו באותו הנס". ויש לעיין בחילופי נוסחאות.
^ 4. בעל הלכות גדולות ציטט נוסח אחר מהירושלמי, במקום דברי בר קפרא שמופיעים בנוסח שלפנינו כתב: "ור' יונה אבוה דר' אבין הוה מתכוין לקרות לפני הנשים בביתו, שהכל היו בספק" ובדברי ריב"ל אין שינוי. (ברשב"א למגילה ד, א, הביא גם מה שלפנינו וגם התוספת שבבה"ג).
^ 5. ראיתי שכתבו שגם דעת רב עמרם גאון בתשובות הגאונים כבה"ג. וצ"ע.
^ 6. וכפי שכתב הרא"ש לגבי סוגיה אחרת (חולין פ"ב ו'), שמסתמא כיוון שרצו רבותינו חכמי הש"ס לחבר חיבור קיים ואמת, חקרו ודרשו לידע על הספרים שנכתבו כהלכה על פי דברי חכמים, וביררו הדברים אשר הם בר סמכא, וחיברו את הש"ס על פיהם, הילכך תוספתא שהיה ראוי להביאה ולא הביאו, משמע שאין בעלי הש"ס מסכימים לה.
והרשב"א כתב בחידושיו למגילה (ד, א), שמדברי התוספתא משמע שנשים פטורות לגמרי, שכן לגבי טומטום ואנדרוגינוס, אמרו: "חייבין ואין מוציאין", ואילו לגבי נשים אמרו: "פטורין", משמע פטורים לגמרי, ואילו לבה"ג הן חייבות לשמוע. הרי שהיא משובשת. ע"כ. אמנם אפשר לומר שכל מה שדיברו על פטורים הכוונה ממצוות קריאה, וכפי שפירש בטורי אבן. עוד אפשר להקשות על התוספתא, שאמרה שאנדרוגינוס "מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו", ואילו לגבי נשים נאמר: "נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן", משמע שגם נשים אחרות אינן מוציאות. והרי התוס' (ערכין ג, א) תרצו את הגמרא שם, שנשים מוציאות נשים ולא גברים. ולפי התוספתא משמע שאף נשים אינן מוציאות. אמנם לפי קרבן נתנאל (על הרא"ש מגילה פ"א ד', אות מ' וס'), אפשר ליישב שאנדרוגינוס יכול להוציא רבים כמותו, ואשה אינה יכולה להוציא אלא אשה אחת משום דזילא מילתא.
יש להוסיף כי לפי הריטב"א, הגירסא בתוספתא: "נשים ועבדים וקטנים פטורים ממקרא מגילה", וזה כמובן בניגוד למשנה ולגמרא. אולם לפנינו הגירסא "נשים וכו' פטורים ממקרא מגילה ואינן מוציאין ידי חובתן", ולפי בה"ג הכוונה פטורות ממקרא אבל חייבות לשמוע. וכן באר המאירי, שמהתוספת "ואינן מוציאין ידי חובתן" למדנו שהפטור הוא רק מקריאה.
^ 7. וכ"כ בערוה"ש תרפט, ה, ובתורת המועדים ה, ט, כתב שכ"כ בישועות יעקב תרפט, א, ושו"ת שדה יצחק חיות מג. אמנם לפי התירוץ השני בתוס' מגילה שם, ולשו"ת מהר"ם מרוטנבורג תעג, ותשב"ץ א, ג, סברת "אף הן היו באותו הנס" מחייבת כדאורייתא. אלא שמשמע שרוה"פ סוברים שהעיקר כתירוץ הראשון בתוס' שסברת "אף הן היו באותו הנס" מחייבת רק מדרבנן.
כסברה זו שמחלקת בין חיוב דאורייתא לדרבנן, מובא גם בחוות יאיר סי' י', בשם גדול אחד, שפירש שלגברים יש חיוב גם מטעם "לא תסור" מהוראת חכמים, ואילו חיוב נשים הוא רק מפני שאף הן היו באותו הנס. ובהליכות ביתה כד, הערה כג, אות ד, הביא דברי חמדת ישראל שתמה מניין חילוק זה. וגם לפי האור שמח (פ"א מגילה ה"א), החילוק הוא בין חיוב תורה לחיוב דרבנן. במרחשת ח"א כב, ט, באר שבמצוות מגילה כלולה גם מצוות קריאת הלל, ובהלל נשים פטורות, ולכן אינן מוציאות את הגברים, מפני שיכולות להוציא רק בצד קריאת המגילה ולא בצד ההלל שבקריאה. (ועיין בתורת המועדים ה, ט).
ועיין בהליכות ביתה כד, הערה כג, בעוד טעמים ובנפקא מינה ביניהם. למשל כתב באות י"ג שלפי הפירוש שאשה חייבת מדרבנן ואיש מדאורייתא, אם כן בלילה שהקריאה מדרבנן אשה יכולה להוציא גברים (בשם מקראי קודש פורים סי' כט). וכן לפי טעם המרחשת שההפרש מצד ההלל שבמקרא מגילה, כיוון שההלל נקרא ביום, יכולה להוציא במקרא מגילה בלילה. ובמהרש"א מגילה יד, א, כתב שחיוב מגילה בלילה הוא כהלל בליל פסח, ולפי"ז גם בלילה אינן מוציאות.
^ 8. וז"ל אבנ"ז שם אות ד': "אך באמת יש בקריאת מגילה משום זכירת עמלק. לזכור שהשנאה טמונה בלבם לדורותם. ועל כן ימח זכרם כדמוכח בירושלמי פרק קמא דמגילה הי' מצטערים על דבר הזה שאמרו אלה המצוות וכו' ומרדכי ואסתר רוצים לחדש לנו דבר היא מקרא מגילה עד שמצאו קרא דכתיב זכרון. והובא ברמב"ן פ' ואתחנן ועיין תשב"ץ ח"ג סי' רצ"ז שפירש בזה דברי חדושי רמב"ן שכתב לאחר שהאיר הקב"ה עיניהם על חיוב מגילה. והר"ן השיג עליו שלא מצינו בגמ' רק על הכתיבה בספר וכתב התשב"ץ שדברי הרמב"ן ירושלמי היא [ולא כקרבן עדה שנדחק ליישב גם הירושלמי על הכתיבה] וכן משמע בש"ס דידן פרק בני העיר במה דאמרינן כי היכי דלא לקדים זכירה דעמלק לעשי' דפורים והיינו מדכתיב נזכרים ונעשים שמע מינה דהני זכירות דעמלק ודהמן חדא נינהו ולאו משום פרסום נס לבד קורין המגילה". וכדברי האבנ"ז כתב גם במרחשת ח"א כב.
ובאור שמח (פ"א מגילה ה"א) באר שחיוב הגברים מהתורה כהסתעפות של זכירת עמלק, שדרשו מהפסוק "כתוב זאת זכרון בספר", ונשים פטורות ממחיית עמלק. וחובת מגילה שלהם מצד "אף הן" (כהודאה).
^ 9. אמנם בשבת כג, א, רש"י הזכיר גם הטעם שאף הן היו בסכנה. ובמגילה ד, א, כתב רק טעם זה.
^ 10. יש שמבארים את דברי הלכות גדולות בלא לגרוס בגמרא שנשים חייבות לשמוע מגילה, אלא כפי שמובא בגמרות שלנו: "נשים חייבות במקרא מגילה" . ויתכן שכך היא דעת הסמ"ג והכלבו.
ובה"ג סי' יט, כתב "נשים חייבות לשמוע מגילה", וכן גרסת ר"ח ראבי"ה ח"ב סי' תקס"ט, אשכול, עיטור (קיג, ב). אולם, יש ראשונים שמביאים את דברי בה"ג ואע"פ כן גורסים בגמרא: "נשים חייבות במקרא מגילה". וכך מובא במאירי מגילה ד, א, ובטור או"ח תרפט, מנורת המאור, שלטי גיבורים, אורחות חיים הל' מגילה סי' ב', ובנימין זאב סי' קצד (ועמד על זה בהערה 431 על חידושי הרשב"א למגילה ד, א, הוצאת מוסד הרב קוק).
אמנם אפשר בדוחק לומר שגם הגורסים לפי בה"ג, שנשים חייבות "לשמוע מגילה", יסכימו שביסוד החיוב גברים ונשים שווים, אלא שבפועל כיוון שיש עיכוב לנשים להוציא גברים, יוצא שעיקר מצוותם בשמיעה, וזה מה שאמר רבי יהושע בן לוי.
^ 11. ע' בלבושי שרד לפיו גם המ"א ס"ק ז' מסכים שיש חילוק עקרוני בין חיוב גברים לנשים. אמנם אפשר לומר שמעיקר הדין חיובם שווה, אלא משום כבוד הציבור מנעום מלקרוא, ומתוך כך יצא שגברים חייבים בקריאה ונשים בשמיעה. וכך אפשר אולי לבאר עוד ראשונים שגורסים בגמרא כבה"ג, שנשים חייבות "לשמוע מגילה", שהם מסכימים שביסוד החיוב גברים ונשים שווים, אלא שבפועל כיוון שיש עיכוב לנשים להוציא גברים, יוצא שעיקר מצוותם בשמיעה.
^ 12. ספר עשרת הדברות הוא חלק מהעיטור, אלא ששם לא מצאתי דברים אלו.
^ 13. בספר האשכול הל' פורים, הביא את שתי הדעות, ובדעת בה"ג כתב גם את הגרסה "שחייבת לשמוע מגילה", ומקשה "מאי שנא מנר חנוכה דאשה מדליקה ומוציאה את הבית? יש לומר שאני מקרא מגילה שדומה לקריאת התורה, להכי תקנו שלא תוציא אנשים. ויש מפרשים הטעם משום קול באשה ערוה לא תוציא אנשים".
בחזון עובדיה פורים ע' נח, כתב שגם בס' המאורות (למגילה יט, ב, צד שכח) כתב כדעת הכלבו. עוד כתב שם, שקשה על שיטה זו, שכן מוכח מב"י עה, כה"ח כה, שבדיעבד הקורא ק"ש ושמע קול אשה, יצא ידי חובתו, וכן העיר בשו"ת ר' עזריאל הילדסהיימר או"ח קכח, ומדוע גם בדיעבד אשה אינה מוציאה איש. אולם יש סוברים שהעובר על איסור זה לא יצא (וע' במילואים ליבי"א ח"ו ע' שנה, א). ועיין באורח משפט לה.
^ 14. סברה זו הובאה גם ביחוה דעת ג, נא, בהערה, ובילקוט יוסף מועדים ע' רפ"ח. והעיר ביחו"ד שם, שלפי הכלבו, משמע שאפילו בדיבור של קריאה יש איסור, שעל כן תרץ שבהדלקת נר חנוכה האיש אינו צריך לשמוע ברכתה, ובברכת ההדלקה ודאי אין צריך לנגן בטעמים. אמנם אפשר לענ"ד לומר, שיכול היה לחלק בין דיבור לשיר, אלא שבחר בתירוץ אחר שאף הוא טוב, ואולי כי נהגו לברך בשירה, ולכן בחר בתירוץ שמתאים יותר. ובמיוחד שהמציאות היא שכאשר האיש בבית נוהגים שהוא מדליק, ואשה מוציאה רק כשבעלה אינו בבית.
^ 15. והחיד"א בספרו דבש לפי מערכת ק' אות יט, כתב: "אם יש השראת שכינה דאיכא אימתא דשכינתא, כתבו המפרשים דשריא לאשה לנגן, כמ"ש פ"ב דנדה על רב יהודה דכיון דאיכא אימתא שכינה ליכא הרהור. ובזה אפשר מאמרם ז"ל הנך יפה רעיתי זו גילוי שכינה, אף ערשנו רעננה בשבח בנים ובנות. הכונה הנך יפה רעיתי זו גילוי שכינה, וכיון דיש גילוי שכינה יש יראה, ואם כן מותר אנשים ונשים לשורר יחד... (ופרש כך דברי דבורה הנביאה) אנכי אשירה ואין לחוש דאימתא דשכינה חופף עלינו וליכא הרהורים. ובזה פירש עטרת ראשי מורי הרב ז"ל צהלי ורוני יושבת ציון, רמז לכל אשה מציון צהלי ורוני קול אשה, ואין לחוש מטעם קול באשה ערוה, כי גדול בקרבך ויש גילוי שכינה, ומהשתא ליכא הרהורים...".
ובשדי חמד מערכת ק' כלל מב, כתב בתוך דבריו: "ומדברי הרב דברי חפץ (קיג, ב, ד"ה עלה בידינו) מתבאר דסבירא ליה דהוא (איסור קול באשה) מן התורה אלא דאינו מפורש ואתי מדרשא עיין שם. והאריך בסוגית קדושין דף ע', נשדר מר שלמא לילתא וכו', ובדברי רבנן קמאי ובתראי המדברים בזה, אם הוא דווקא לקריאת שמע, ואם יש לחלק בין קול של שיר לדבור בעלמא. ומסיק דכל שאינו קול של שירי עגבים ואינו מתכוין ליהנות מקולה כשמשוררת דברי שירות ותשבחות לאל יתברך בשביל נס או שפועה להרדים הילד או שמקוננות על מת - לית לן בה כל דלא מכוין להינות מקולה. אלו תורף דברי קדשו. ועיין זכרנו לחיים (דף כב, א) ולהרב ישרי לב (מג, א), ומה שכתב המגיה שם, שדברי הרב דברי חפץ הנ"ל תמוהים, הוא לפי שלא ראה דבריו כמו שכתוב שם, אבל הרואה דבריו בגופן שלהם ישפוט בצדק שדבריו נכוחים ולא נעלם ממנו סוגיא דקידושין ודברי ראשונים ואחרונים ז"ל, ואף כי ודאי נכון להחמיר שלא כדברי הרב דברי חפץ הנ"ל, מכל מקום אינו בסוג דברים תמוהים חלילה".
^ 16. משאלה זו מסתעף עוד דיון, האם קריאת המגילה דוחה מצוות מהתורה, לרוה"פ ולרמ"א תרפז, ב, אינה דוחה, ולט"ז דוחה. ועיין במועדים להלכה פרק חובת היום הערות 4-16. תורת המועדים ה, א.