ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
- ספריה
- שם מרדכי
- בבא מציעא - פרק ראשון
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עזרא בן מעתוק הכהן
"שנים שהיו אוחזין בכלי אחד או שהיו רוכבין על גבי בהמה אחת, או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג או יושבין בצד ערמה של חטים ומונחת בסמטא או בחצר של שניהם זה אומר הכל שלי וזה אומר הכל שלי כל אחד משניהן נשבע בנקיטת חפץ שאין לו בזה הדבר פחות מחציו ויחלוקו, ושבועה זו תקנת חכמים היא כדי שלא יהיה כל אחד תופס בטליתו של חבירו ונוטל בלא שבועה".
הרמב"ם השמיט את טענות בעלי הדין. ומשמע, שלשיטתו החלוקה תתקיים גם בטענות כ"אני ארגתיה"; ולא רק בטענות "אני מצאתיה" או "אני קניתיה".מקורו של הרמב"ם
נראה, שמקורו של הרמב"ם הוא בסוגיה בבבא מציעא דף ה' ע"ב, וזו לשונה:
"וכי מאחר שזה תפוס ועומד , וזה תפוס ועומד , שבועה זו למה? - אמר רבי יוחנן: שבועה זו תקנת חכמים היא, שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו , ואומר שלי הוא."
וקשה: היתכן, שבמקרה של נסיון חטיפה "זה תפוס ועומד "?! והיכן נעלמה חזקת " אין אדם מעמיד עצמו על ממונו" - המביאה לפעמים לידי סכנת נפשות?!בפרק "שנים אוחזין בטלית – היתכן?" התבאר שלשיטת הרמב"ם, האופן שבו כל אחד מבעלי הדין אוחז בטלית ו"עומד" ואינו נאבק ומנסה לשחרר את הטלית מתחת יד השני, הוא אופן רגוע ולא טבעי. והוא מגלה שבעלי הדין הם למעשה שותפים שהתגלע בינם ריב, וברצונם שהדיינים יפשרו בינם.
אולם ר' יוחנן אומר שקיים חשש שמא בעקבות פסיקת דין ה"חלוקה" - יבוא מישהו (שלא הבין את שיקולי הדיינים) ויתנפל על רכושו של אדם אחר וירצה לחלוק עימו. אם מדובר במשנה דווקא כאשר שני בעלי הדין מודים זה לזה שרדפו אחר המציאה או חיזרו אחר המקח; אין זה מובן מדוע אדם רשע שראה את פסיקת הדין הזו - יבוא להתנפל על רכוש של אדם אחר - שאינו מודה לו שרדף יחד עימו אחר המציאה או המקח.
ומדברי ר' יוחנן יש להסיק שדין המשנה נאמר בכל הטענות, וכגון שכל אחד מבעלי הדין טוען שהוא ארג בעצמו את הטלית, והשני התנפל עליה. שאמנם, בפיו הוא טוען שחבירו אוחז בטלית ללא שמץ של הצדקה, אולם מכיוון שהוא רגוע ותפוס ו"עומד", הדיינים מסיקים שמדובר בשותפים שהתגלע בינם ריב – ולכן הם פוסקים דין חלוקה. ואז יש חשש שמא אדם רשע, שלא הבין את סברת הדיינים, ילך ויתקוף את טליתו של חבירו. וכדי למנוע זאת, חכמים קבעו שדין החלוקה יעשה רק בשבועה. והשבועה תרחיק את האיש הרשע מללכת ולתקוף את טליתו של חבירו.
רישא במציאה
שיטת ר' יוחנן שהעמיד את המשנה - בכל הטענות, נראית כסותרת את סוגיית פתיחת המסכת שהעמידה את המשנה - דווקא במציאה ובמקח וממכר. וכבר הצביע הרמב"ן בחדושיו על מסכת בבא מציעא על דף ב' ע"ב על קושי זה, וזו לשונו:
"... ותו קשיא הא דאמרינן שבועה זו למה ואמר ר' יוחנן שבועה זו תקנת חכמים היא כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר שלי הוא, מאי קא קשיא ליה הא טעמא דמתני' משום דמורי היתרא הוא ואינו צריך טעם אחר? ועוד היאך אתה חושש שמא ילך ויתקוף בטליתו של חבירו והלא עכשיו אינו תוקף בו אלא משום דמורי התירא לנפשיה? ...
וראיתי מי שכתב דסוגיין פליגא אסוגיא דלקמן דר' יוחנן ודאביי, ... ועדיין לא נתחוור לי דמתני' לית לה אוקמתא אלא כדרב פפא דמדקתני תרתי על-כורחך רישא במציאה וסיפא במקח וממכר וצריכא וכדפרכינן לקמן (ח' א') גבי המגביה מציאה לחברו 'והא אוקימנא רישא במציאה וסיפא במקח וממכר?': " 1
הרמב"ן מביא שיש דעה שר' יוחנן חולק על סוגיית הפתיחה של המסכת, אולם הוא דוחה אותה מכיוון שמן התלמוד עולה שההעמדה של "רישא במציאה וסיפא במקח וממכר" היא הכרחית.וראיתי מי שכתב דסוגיין פליגא אסוגיא דלקמן דר' יוחנן ודאביי, ... ועדיין לא נתחוור לי דמתני' לית לה אוקמתא אלא כדרב פפא דמדקתני תרתי על-כורחך רישא במציאה וסיפא במקח וממכר וצריכא וכדפרכינן לקמן (ח' א') גבי המגביה מציאה לחברו 'והא אוקימנא רישא במציאה וסיפא במקח וממכר?': " 1
אמנם נראה שאפשר לומר שיש הבנות שונות בצורך להעמדה של "רישא במציאה וסיפא במקח וממכר". והצורך להעמיד את תחילת המשנה ב"מציאה" נובע מסיבה נוספת, ולא רק מטעם שהשני מורה היתר לעצמו להתנפל על מציאה שחבירו לא עמל בה.
הרמב"ן ביאר בחידושיו לבבא בתרא דף ל"ד ע"ב; שדין "שנים אוחזין בטלית" אינו כמוחזקות רגילה, ולכן תועיל חזקת "מרה קמא" כנגדו. ונראה, שסברה בסיסית זו, ידועה לכל אחד מבעלי הדין. ומכך שבעלי הדין אינם מציעים להביא עדים שיעידו למי הטלית היתה שייכת לפני כן, הדיינים מסיקים שמדובר ב"מציאה", ולכן אין עדים שהספיקו לראותה ביד הזוכה. והדיינים משערים שאחרי שהזוכה זכה במציאה, הוא מכר חלק ממנה לחבירו; ואח"כ התגלע הריב בין השותפים שזה עתה השתתפו.
ומעתה - לפי דרך זו, "אני מצאתיה" - אינו בהכרח דברי בעלי הדין עצמם; אלא מה שבית-הדין תולה שהם רוצים לטעון. ויתכן, שבפי כל אחד טענות מטענות שונות, ובכללן - "אני ארגתיה" וחברי תקפה ממני, אולם מצורת אחיזתם ניכר שהם שותפים בה; וזה שמכר חלק ממנה לחבירו אינו יכול להביא עדים על חזקת מרה-קמא, מפני שה"רישא" של המשנה מדברת ב"מציאה" שטרם ראוה בידו. 2
ומעתה מובן מדוע שינה הרמב"ם מלשון המשנה, ולא הזכיר כלל את טענת "אני מצאתיה"; שהרי "אני מצאתיה" אינה הטענה שהוא טוען בפיו, אלא מה שהדיינים משערים – שארע.
וסיפא במקח וממכר
אמנם, לפי דרך זו ש"רישא במציאה" פירושו שהדיינים משערים שמדובר למעשה במציאה. מדוע היה צורך באוקימתא נוספת של "וסיפא במקח ומממכר"?
כדי לברר את השאלה הזו צריך לעיין בפרוש רבנו חננאל, וזו לשונו (בבא מציעא דף ב):
"ואוקימנא למתני' רישא ב'מציאה', וסיפא דקתני 'זה אומר כולה' שלי ב'קנייתא'; בשטוען - 'אני קניתיה ונתתי דמיה לבעליה'.
ואמרי, אי הכי נשאל למוכר למי מהן מכר וממי קיבל דמיה? ושנינן, באומר - 'לא ידעתי'. ואמר - 'ששניהן תבעוה ממני לקנותה, ואמרתי להן מי שיתן לי דמיה הרי היא מכורה לו, ונתן לי אחד מהן דמים והאחד השליך המעות לפני, ולקחו הטלית; ואיני יודע מי מהן שנתן ומי שהשליך'. כגון זה שנינו - שניהן נשבעין ונוטלין."
ומבואר שכאשר רבנו חננאל מתייחס ל'רישא במציאה', רבנו-חננאל אינו מפרט את טענות בעלי הדין. ולפי הדרך שהתבארה לפני כן הדבר מובן. שהרי מדובר בכל הטענות, וגם בטענת 'אני ארגתיה'; ו'רישא במציאה' פרושו – שהדיינים תולים שמדובר במציאה שהמוצא מכר חלק ממנה לשני שאוחז בה.ואמרי, אי הכי נשאל למוכר למי מהן מכר וממי קיבל דמיה? ושנינן, באומר - 'לא ידעתי'. ואמר - 'ששניהן תבעוה ממני לקנותה, ואמרתי להן מי שיתן לי דמיה הרי היא מכורה לו, ונתן לי אחד מהן דמים והאחד השליך המעות לפני, ולקחו הטלית; ואיני יודע מי מהן שנתן ומי שהשליך'. כגון זה שנינו - שניהן נשבעין ונוטלין."
אולם 'סיפא במקח וממכר' פרושו, שאלו טענותיהם; ולכן רבנו-חננאל מפרט שם את טענותיהם. ומהעיון בפרוש רבנו חננאל עולה שהוא השמיט את הצריכותות שמובאות בסוגיית הפתיחה. מדוע?
ונראה, שסוגיית הפתיחה הביאה צריכותות שמתאימות לסברה של "מורי היתרא", ולפי הסברה הזו המשנה מועמדת ב"רישא" כאשר בעלי הדין טוענים בעצמם ששניהם רדפו אחר המציאה, והיא מועמדת ב"סיפא" כאשר בעלי הדין טוענים בעצמם ששניהם חיזרו אחר המקח.
אך רבנו-חננאל סבור כדיעה שמובאת ברמב"ן, שר' יוחנן חולק על האוקימתות של סוגיית הפתיחה. ולכן הוא השמיט את הצריכותות שנאמרו בסוגיה.
אלא שאם כך צריך לברר, מהי הצריכותא שב'סיפא' - לפי שיטת ר' יוחנן?
הצריכותא ב"סיפא במקח וממכר"
לשיטת רבנו חננאל הצריכותא שב"סיפא במקח וממכר" היא שלמרות שברור שיש כאן רמאי לא יהיה דין "כל דאלים גבר".
בסוגיה בבבא בתרא דף ל"ד מבואר שספינה שהיו שנים נחלקין עליה, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי, הדין הוא - שכל המתגבר יטול (כל דאלים גבר). וצריך להבין מדוע לא יפסקו שם את דין המשנה בשנים אוחזין, כלומר חלוקה בשבועה. וכתב הרמב"ן בחדושיו על מסכת בבא בתרא (לדף ל"ד ע"ב):
זה אומר של אבותי וכו' אמר רב נחמן כל דאלים גבר. קשיא ליה לרבנו-חננאל ז"ל אמאי לא אמרינן יחלוקו וכדאמרינן גבי שנים אוחזים בטלית, וניחא ליה - לא אמרו יחלוקו אלא בששניהן אדוקין בה,..."
מדברי רבנו חננאל במסקנתו נמצאנו למדים, שכאשר הדיינים מסופקים בדין עדיף שלא יתערבו - ויפסקו "כל דאלים גבר". ומעיקר הדין היה מקום לפסוק "כל דאלים גבר" גם במקרה של שנים שרבים על הטלית. אלא שהמשנה באה וחידשה ב"סיפא" - שמכיוון ששניהם תפוסים בה לא יהיה דין כזה, אלא יחלקו בשבועה.אמנם לרמב"ם יש הסבר אחר ב"סיפא במקח וממכר" והוא חולק על שיטת רבנו חננאל, וכפי שיתבאר בפרקים הבאים.
^ 1 ומכוח הקושיות האלו הרמב"ן הביא שם בהמשך דבריו את תרוץ התוספות. הרמב"ן לא רצה להביא מתחילה את שיטת התוספות. ואולי מפני שלשון הסוגיה קשה במקצת לתרוצם. ומפני שלפי התרוץ של התוספות הסוגיה היתה צריכה לנקוט - "וסיפא בכל מילי", ויהא הכל כלול במילים אלו.
^ 2 וכפי שמשמע מלשון הרמב"ם בהוספה שהוסיף בכת"י בשולי הגליון במהדורא בתרא שלו בפרוש המשניות, וז"ל (בתרגום הרב קאפח): "... שאם הודו שהיתה טלית זו של שניהם בשותפות או באו עדים על כך; ועכשיו טוען כל אחד מהם שכבר נעשית כולה שלו, אם מפני שקנה החצי או במתנה; הרי אלו חולקין שלא בשבועה ..."
^ 2 וכפי שמשמע מלשון הרמב"ם בהוספה שהוסיף בכת"י בשולי הגליון במהדורא בתרא שלו בפרוש המשניות, וז"ל (בתרגום הרב קאפח): "... שאם הודו שהיתה טלית זו של שניהם בשותפות או באו עדים על כך; ועכשיו טוען כל אחד מהם שכבר נעשית כולה שלו, אם מפני שקנה החצי או במתנה; הרי אלו חולקין שלא בשבועה ..."
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.

תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.

לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.

לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.

שמונה פרקים לרמב"ם בריאות הנפש והגוף בראי הרמב"ם
שיעור 7
השיעור עוסק בהקבלת הרמב"ם בין בריאות וחולי הגוף לבין כוחות ותכונות הנפש, ומסביר כיצד סטייה מדרך השכל פוגעת בחוש הבריא של האדם. מתוך כך מודגשת חשיבותם של תיקון המידות, התורה והשמחה כרפואה נפשית מהותית המחזירה את האדם לתפקוד ולחיות אמת.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז לא לחכות להיות מלאך: לקדש את המציאות שלך
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב עופר אונגר, ר״מ בישיבת שעלבים, פותח את הערב (במקום ראש הישיבה, הרב מיכאל ימר, שלא יכול היה להגיע). הוא שואל למה דווקא ביום שבו רבי אלעזר בן עזריה פתח את שערי בית המדרש לכל תלמיד — גם למי ש״אין תוכו כברו״ — הוכרע שספר קהלת, המלא בסתירות, הוא ספר קדוש. משם, בעקבות רבי צדוק הכהן, למעמד הסנה: משה רוצה ״לסור״ לגמרי מכל המידות הרעות, והקדוש ברוך הוא עונה לו ״של נעליך״ — אי אפשר לשרוף הכל בבת אחת; המקום שאתה עומד עליו, כמו שהוא, הוא אדמת קודש. ובסוף, סיפור אישי: נער מתל אביב שהתחיל ללבוש ציצית, החבר׳ה שצחקו עליו, והמשפט שאמר לו הרב נריה ושינה לו את הדרך. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז מלאכים ביום כיפור, בני אדם בסוכות — האתגר של דורנו
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ד״ר יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, שואל שאלה שכל מי שעבר את החגים מכיר: אחרי אלול, ראש השנה ויום כיפור, האם סוכות — עם האוכל והטיולים — הוא נפילה? ותשובתו: דווקא סוכות הוא עליית המדרגה. כמו שהיה הרב דרוקמן אומר בסוף יום כיפור: ״יום שלם הייתם מלאכים. הגיע הזמן להיות בני אדם.״ בהמשך, סיפור מחדר ההמתנה לפני ניתוח: משפחה שלמה אומרת תהילים, ואז נכנסים שני רופאים גלויי ראש. ״זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה? שהדתיים יגידו רק תהילים?״ — הרופא שיגיד תהילים וילך לנתח, והמהנדס שיגיד תהילים וימציא את כיפת הברזל. זה האתגר הגדול שלקחנו על עצמנו: חיבור של קודש וחול, גם ביום שאחרי החגים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז סוכות הוא חג של חיבוק — חינוך בין אהבה לגבולות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
ראש ישיבת בני עקיבא הדרום, הרב דוד טברסקי, פותח בדיני חינוך של חג הסוכות: שמאי הזקן שסיכך מעל מיטת נכדו התינוק, הילד שחייב בלולב ״משיודע לנענע״, והריטב״א שקובע שגיל החינוך אינו אחיד — הוא תלוי במצווה ובילד. משם, בעקבות המשנה ברורה והרב קוק: החינוך מתחיל באווירה של הבית ובחינוך העצמי של ההורים. ואחר כך, החגים כדרכים של קשר: פסח הוא דיבור, שבועות נשיקה, הימים הנוראים מבט — וסוכות הוא חיבוק, שאינו בודק מי אתה ומה עשית. בסוף, הציפור של ר׳ זושא שצריכה שתי כנפיים, וחבטת הערבה בהושענא רבה: גבול, ומיד אחריו חסד. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז למה המשיח נקרא ״בר נפלי״? סוכת דוד הנופלת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ערן טמיר, ראש ישיבת אורות אשקלון, יוצא מגמרא תמוהה: למה המשיח נקרא ״בר נפלי״ — בן הנופל — ולמה מלכות בית דוד נקראת ״סוכת דוד הנופלת״? בעקבות המהר״ל, ״העדר קודם להוויה״: כל קומה חדשה נבנית רק אחרי שהמציאות הקודמת מפנה לה מקום. עם דוגמאות מהחיים — מהרווק שהופך לנשוי ועד מלכות שאול ודוד. ולמה דווקא סוכה ולא בית? בית שנפל ונבנה מחדש הוא בית חדש; סוכה נועדה מראשיתה להתפרק ולהיבנות שוב, ולכן גם בשעת נפילתה היא נשארת סוכה. המסר החינוכי: לא להיבהל מנפילות — לא בחיים הפרטיים ולא בחיי האומה, מאז שמחת תורה של לפני שלוש שנים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.











