ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ארבע פרשיות
- זכור
- ספריה
- מועדים
- שיחות לחודש אדר
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ציפורה בת דוד
כיצד מקיימים את האמירה בפה? קבעו חז"ל לקרוא את פרשת "זכור" מתוך ספר תורה כשר, כפי שנאמר בענין זכירת מעשה עמלק: "כתוב זאת זכרון בספר" 3 . והיות ואין קריאה בספר תורה פחות מעשרה אנשים, קבעו כבר חז"ל לקרוא פרשה זו בשבת ברוב עם. הקורא צריך להתכוון להוציא ידי חובה את כל השומעים כאילו הם קוראים בעצמם, והם מצדם יתכוונו לצאת ידי חובת הקריאה כאילו הם עצמם קוראים, ולא רק שמיעה ככל קריאה רגילה בתורה.
יש לברר מדוע נקבעה קריאת פרשת זכור בשבת הסמוכה לפורים? הגמרא במסכת מגילה 4 כתבה את הטעם: כיון שבמגילת אסתר, העוסקת במלחמה עם עמלק בדמותו של המן, אנו קוראים: "והימים האלה נזכרים ונעשים" 5 . אם כן, צריך לסמוך זכירה לעשיה ולכן תקנו פרשת זכור (-זכירה) סמוך לפורים (-עשיה) שבו נעשתה המלחמה בעמלק.
יתכן ואפשר לצרף פירוש נוסף למאמר זה, שבאמצעותו נוכל לברר ענין נוסף במצות זכור. כידוע, ישנם שני אישים במגילת אסתר הנזכרים בייחוסם ויחס אבותם: מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש, ולהבדיל, המן בן המדתא האגגי. המגילה מתכוונת, בייחוס זה, ללמדנו לימוד חשוב, ובודאי לא רק לעסוק בהזכרת שמות בעלמא. והנה הקשר בין שני הייחוסים של אישים אלו קרוב ביותר: מרדכי מיוחס לקיש אביו של שאול המלך, ולהבדיל המן מיוחס לאגג מלך עמלק בימי שאול, ששאול המלך חס עליו ולא הרגו, ומרחמים אלו נולד המן.
בירור נוסף הוא מדוע מיוחס מרדכי לקיש ולא לשאול, שהרי אם הכונה במגילה לרמוז שמלחמת מרדכי בהמן היא תוצאה ישירה ממלחמת שאול באגג שלא נסתיימה, והיה צריך להיות לה המשך על ידי מרדכי צאצאו של שאול שיסיים את המלחמה בעמלק ששאול אביו- זקנו הניח. אם כן, מדוע לא נתייחס מרדכי לשאול? אלא יש בזה רמז לטעם אי סיום המלחמה על ידי שאול: מפני שנכמרו רחמיו של שאול על אגג, והרי תכונת הרחמים היא תכונתו של האב שנאמר 6 : "כרחם אב על בנים". לכן נזכר אביו של שאול כדי לברר לנו שהשימוש במידת הרחמים נעשה שלא כדין, על מי שהתורה ציותה לא לרחם עליו ולאבד את זכרו מתחת השמים. ואם כן חטאו של שאול גרם איום נורא על חיי האומה כולה, שלולי ה' שהיה לנו אזי חיים בלעונו.
ואם נשאל: מדוע יצא קצף על חטא היחיד על האומה כולה? נוכל לומר כי יתכן שגם לעם ישראל היה חלק בחטא זה, שכן הוא ראה ברחמי שאול על אגג מלך עמלק ולא מחה בתוקף. ולא זו בלבד, יתר על כן, הוא השתתף בחטא ולקח משלל הצאן והבקר שאסור היה לקחת כדי שלא ישאר שם עמלק אפילו על רכוש, כפי שציותה התורה 7 : "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים" שלא ישאר זכרו. ובכך תהיה המלחמה בעמלק מלחמה לה', מלחמת קודש, ללא אינטרסים או נגיעות אנושיות. רמז לכך אנו מוצאים במגילה, שם תיקן עם ישראל את מעשיו ועשה תשובה לחטאם זה, כפי שנאמר 8 : "ובביזה לא שלחו את ידם".
מתברר אם כן, שבימי הפורים בעצמם היה האיום להשמיד, להרוג ולאבד כעונש לעם ישראל על הרחמים שגילה כלפי עמלק בימי שאול, ובזאת עבר על מצות התורה: "זכור את אשר עשה לך עמלק". לכן דוקא בימים אלו תיקנו חז"ל, לכל דורות ישראל, לקרוא פרשת זכור כדי להראות שעם ישראל שב מחטאו ומקיים בימים אלו את תשובתו בפרסום, בקריאה ברוב עם את פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק". כלומר, הזכירה כוונתה לומר שאם תזדמן לנו מחית עמלק נהיה מוכנים בפועל למחותו ואת זכרו, ולא רק לומר בפה.
יוצא מדברינו שבקריאה זו ישנם שלושה ענינים שונים:
א. קיום מצות הזכירה.
ב. כונה בלב לאותם הדברים כדי לקיים את מצות "לא תשכח".
ג. נכונות לקיים את מצות התורה: "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים". (ואם אמנם איננו מקיימים בפועל את המצוה, כבר אמרו חז"ל 9 : חשב אדם לעשות מצוה ולא יכול לקיימה- מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה).
בזאת יש באור חדש לדברי חז"ל שבארו את סמיכותה של פרשת זכור לפורים: כדי לסמוך זכירה לעשיה, כלומר עלינו ללמוד מענין הפורים שבו עם ישראל נלחם באויביו ונקם את נקמתו בעמלק, שגם אנו נהיה מוכנים לסמוך זכירה לעשיה אם תזדמן לפנינו מלחמה באויבי ה', ולא רק נקרא את הדברים בספר כמצות אנשים מלומדה.
על פי זה נבאר ענין נוסף. בעל תרומת הדשן, אחד מחשובי הפוסקים, כתב בספרו שמצות קריאת זכור היא מצות עשה מן התורה והיא חשובה יותר מקריאת המגילה שמצותה מדברי קבלה, נביאים ואנשי כנסת הגדולה. על כן, אם יש לאדם אפשרות לבחור בין קריאת זכור בשבת לבין קריאת המגילה בפורים, במקרה שלא יוכל לקיים את שתי המצוות, יש לו להעדיף קריאת זכור על קריאת המגילה. אולם, המגן אברהם חלק עליו וכתב שעדיף לבא בפורים אל בית הכנסת, שהרי ביום פורים קוראים בתורה בפרשת "בשלח" בענין "ויבוא עמלק וילחם בישראל", ובזה מקיימים את מצות זכור יחד עם קריאת המגילה, ולכן טובים השנים מן האחד.
שנים מגדולי הפוסקים הקרובים לזמננו, החפץ חיים במשנה ברורה ובעל ספר ערוך השולחן, לא הסכימו עם המגן אברהם ואישרו את פסקו של תרומת הדשן שיוצאים ידי חובה במצות זכור רק בפרשת זכור ולא ב"ויבוא עמלק" שבפרשת "בשלח". בעל ערוך השולחן הביא ראיה לדבריו מדברי הרמב"ם בספר המצוות 10 שכתב את טעם מצות זכירת עמלק, כדי שלא תיחלש איבתנו לעמלק ברבות הימים ונוכל לעשות את המלחמה בלי שום חולשה. אם כן, עיקר הזכירה היא לשם המלחמה וקיום מחית עמלק לעתיד, ודבר זה נזכר בפרשת זכור ולא בפרשת "בשלח", שכן בפרשת "בשלח" נאמר: "כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק... מלחמה לה' בעמלק מדור דור". בפרשה זו נזכר שה' ילחם בעמלק ולא ישראל. ואילו בפרשת זכור נאמר: "והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך מסביב, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח". זאת אומרת שענין הזכירה קשור במצות המלחמה שלנו- עם ישראל- בעמלק. יוצא איפוא שלפי הרמב"ם רק כך מקיימים את מצות הזכירה בשלמות. זהו ענין זכירת עמלק בפה: לקיים בפועל ולא רק במס שפתיים.
החפץ חיים, בספרו "משנה ברורה", כתב טעם אחר לדחות את דברי המגן אברהם. הרי בפסוק מפורט מה יש לזכור: "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוהים. והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" 11 . דברים אלו לא כתובים בפרשת "בשלח".
אולם, המשנה ברורה לא פירש מה נאמר בפרשת זכור ומה חשיבותם שלא נזכרו בפרשת "בשלח", אלא שלפי ביאורנו ניתן להסביר זאת בדרך הבאה:
בפרשת "בשלח" מסופר כי עמלק נלחם בישראל ומשה שלח את יהושע למלחמה. והנה, הוא עצמו עלה לראש הגבעה ונשא כפיו כלפי ה'. וכאשר הרים ידיו, וראו ישראל את כפיו פרושות השמימה ונשאו ליבם לאביהם שבשמים, היו מנצחים, וכאשר הניח משה ידיו וגבר האויב. בסיום המלחמה החליש יהושע את הזדים וקבע ה' שמלחמה לו בעמלק מדר דר. אם כן כל ההדגשה בפרשת "בשלח" היא הסיבה הרוחנית של עזיבת התורה, כמאמר חז"ל 12 : "ברפידים"- שרפו ידיהם מן התורה. וכן כשנשאו ליבם לשמים (-תפילה) היתה הצלחה במלחמה, ובסיום המלחמה נאמר: "מלחמה לה'..." להורות שכל ענין המלחמה הינו רוחני הנוגע לתורה בלבד. לעומת זאת, בפרשת זכור נזכרה המלחמה מצידם של ישראל, ללא קשר לענין הרוחני, שכן המצוה היא שאנו נמחה את עמלק בגלל יחסו לישראל ולא במה שנוגע לה'. כלומר, לא ה' ימחה אלא אנחנו נמחה.
לכאורה, יש להבין מדוע נקטה התורה בהסבר זה של המלחמה הנוגע לנו ולא בהסבר הנוגע לשם ה', שלכאורה הוא החשוב יותר. ניתן לבאר זאת על פי איגרת 13 הרב קוק זצ"ל לרידב"ז ז"ל, בה הוא כותב שישנם שני עניינים שבונים את קדושת ישראל. האחד, סגולה פנימית שהבורא הטביע בלב ישראל בשעת יצירתם, כאמור 14 : "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו", וכן: "שמעו אלי... העמוסים מני בטן" 15 ועוד. סגולה פנימית זו איננה תלויה במצוות ולימוד תורה, אלא הינה קשר עצמי ופנימי הקיים בנשמת ישראל עם קדושת הבורא, כיחס הבן לאב, כאמור בתורה 16 : "בנים אתם לה' אלוהיכם". סגולה זו איננה נפגעת גם לא על ידי חטאים, ויהיו החמורים ביותר, ח"ו, כנאמר בדברי חז"ל 17 : "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא". אולם, קבע הקב"ה שבחיי העולם הזה אין סגולה זו נראית, אלא היא פועלת בהסתר. הענין השני שבונה את קדושת ישראל, ומביא את ההצלחה המקווה, תלוי בהשתדלות מצד האדם בלימוד תורה, קיום מצוות ומעשים טובים. כאמור בתורה פעמים רבות, כמו: "אם בחוקותי תלכו... ונתנה הארץ יבולה" 18 , וכן: "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי... ואכלת ושבעת" 19 .
אמנם, יש לדעת שהסיבה העיקרית לבחירת ה' בעם ישראל הינה הסגולה הפנימית, כי לא נתן ה' תורה אלא לישראל ולא עשה כן לכל גוי. ואילו היתה ההצלחה בקדושה תלויה אך ורק במעשים, אין הבדל בינינו לגויים, כי גם להם נתונה הבחירה. וכך אנו אומרים ומציינים מדי שבוע בהבדלה, שההבדל בין ישראל לעמים הוא עצמי כהבדל בין קודש לחול ואור לחושך.
והנה, עמלק שלא יכול היה לפגוע בישראל הקדושים, עושי רצון ה', שהיו מוגנים על ידי ענני כבוד, פגע ביהודים הרפויים מהמצוות שעליהם אומר הכתוב: "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוהים". אם כן, עמלק רצה להראות ברדיפתו את ישראל החלשים מן המצוות, שפלטם הענן, כי רק בזכות קיום המצוות נמצא סוד כוחם של ישראל, ואין בהן אור אלוהי סגולי. שכן, את כל החלשים מן התורה ומצוות הוא יכול לזנב. על זה ציותה התורה: "זכור את אשר עשה לך... ויזנב בך", כלומר נסיונו של עמלק היה לפגוע מצד קדושת ישראל הבאה על ידי האדם, ועל כן אנו מצווים להלחם בעצמנו, ולא להשאיר את המלחמה לה', דבר שיראה כאילו נקמתו היא בגלל הקדושה הפנימית בלבד.
הקב"ה, חס על כבודם של ישראל, שהוא כבודו, ואפילו על הנחשלים שביניהם. באמת קדושת הסגולה גבוהה בהרבה מקדושת המצוות, כי קדושת התורה והמצוות הבאה מצד מעשי האדם והשתדלותו אינה דומה במעלתה לקדושת הבורא המוטבעת בישראל. וזה כהבדל המעלה שבין קדושת השבת שהבורא קידש לבין קדושת המועדים שבאה על ידי ישראל. והנה מכאן עוד סיבה לקריאת פרשת זכור דוקא, כי ענין זה מתברר בפרשת זו ולא בפרשת "בשלח", ששם לא נזכר שפגע עמלק בנחשלים.
ויתכן להוסיף עוד נקודה חשובה שמתבררת בפרשת זכור, ואיננה בפרשת "בשלח", והיא המצוה שנצטוינו למחות את עמלק דוקא כאשר אנו יושבים על אדמת ארץ ישראל, כנאמר 20 : "והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח". ומכאן שהאור העצום של סגולת ישראל מתברר בעיקר בארץ ישראל, ורק בהיותו בה יש בכוחו של עם ישראל, מתוך היותו מקודש ומרומם וכוחות הטוב מיוסדים ומאורגנים, למלא את ייעודו להכרית את כוחות הרע והטומאה של החמץ העולמי- עמלק, שיאבד זכרו.
^ 1 דברים טז, ג
^ 2 שמות כ, ז
^ 3 שמות יז, יד
^ 4 דף ל ע"א
^ 5 מגילת אסתר ט, כח
^ 6 תהילים קג, יג
^ 7 דברים כה, יט
^ 8 מגילת אסתר ט, טו
^ 9 מסכת ברכות דף ו ע"א
^ 10 עשה, מצוה קפט
^ 11 דברים כה, יט
^ 12 מדרש תנחומא פרשת בשלח סימן כה
^ 13 אגרת תקנ"ה
^ 14 ישעיה מג, כא
^ 15 שם מו, ג
^ 16 דברים יד, א
^ 17 מסכת סנהדרין דף מד ע"א
^ 18 ויקרא כו, ג-ד
^ 19 דברים יא, יג-טו
^ 20 דברים כה, יט
^ 2 שמות כ, ז
^ 3 שמות יז, יד
^ 4 דף ל ע"א
^ 5 מגילת אסתר ט, כח
^ 6 תהילים קג, יג
^ 7 דברים כה, יט
^ 8 מגילת אסתר ט, טו
^ 9 מסכת ברכות דף ו ע"א
^ 10 עשה, מצוה קפט
^ 11 דברים כה, יט
^ 12 מדרש תנחומא פרשת בשלח סימן כה
^ 13 אגרת תקנ"ה
^ 14 ישעיה מג, כא
^ 15 שם מו, ג
^ 16 דברים יד, א
^ 17 מסכת סנהדרין דף מד ע"א
^ 18 ויקרא כו, ג-ד
^ 19 דברים יא, יג-טו
^ 20 דברים כה, יט
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.
תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.
לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.
לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.
