ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- מצורע
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
פרשתנו פותחת בענין טהרת של המצורע:
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב" (ויקרא יד א-ד).
והקשו המפרשים מדוע האריכה התורה בלשונה וכתבה "וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּע", לכאורה היה עליה לכתוב "והנה נרפא הצרוע" ודיו? ונראה למפרשים לבאר על פי דברי רש"י שכותב:
"לפי שהנגעים באין על לשון הרע, שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים, שמפטפטין תמיד בצפצוף קול. ועץ ארז - לפי שהנגעים באין על גסות הרוח. ושני תולעת ואזב - מה תקנתו ויתרפא, ישפיל עצמו מגאותו, כתולעת וכאזוב", עכ"ל.
מי שדיבר לשון הרע ורכילות, הזיק להרבה אנשים, הוא ערער שלום בית והפריד בין איש לאשתו, או שהכניס ארס בין אדם לחברו, ועל כן צריך לרפא את "הנגע" משורשו, ולא יועיל לרפא את הצרוע גרידא, וכיון שדיבור של לשון הרע מקורו בפטפוטי דברים לכן הוא צריך להביא שתי צפורים שהם מצייצות, כדי שישים אל לבו ויעקור את הנגע הזה מעצמו וידבר רק דברי תורה שהיא מרפא וסם חיים לכל. וכן מקורו של דיבור לשון הרע מן הגאווה שהתגאה על חברו ודיבר בגנותו, על כן צריך להביא תולעת ואזוב שהם השפלים שבבריות ושבצמחים, ועל ידי זה יעקור את הגאווה מטבעו וישוב מדרכו, ובכך ירפא את הנגע בעצמו.
"כי באפם הרגו איש" - לה"ר ברמז
החומרה הגדולה שיש למי שמוציא שם רע היא, בזה ששפך את דמו של חברו כשדיבר בגנותו. ועל כן תקנתו היא שיקח שתי צפורים, ויראה כיצד שוחטים ציפור ושופכים את דמה, וטובלים ציפור חיה בדם השחוטה, ועל ידי זה הוא ישים אל לבו שתהליך זה היה צריך לבוא עליו, וישוב מדרכו הרעה. לעיתים עלולים "להרוג" אדם לאו דוקא בדיבור של לשון הרע, אלא אפילו בעיקום אף, וזהו שנאמר "כי באפם הרגו איש".
לדוגמא, אם אדם מברר אודות אדם אחר לצורכי שידוכים או לצורכי מסחר אצל חברו, והלה מעקם את אפו, הרי שהוא כבר נתן תשובה שלילית מספקת ומושלמת לשאלה, וירד לחייו "והרגו". כמובן, שיש לדעת את הגבול של הדברים, ולא לבא לידי אמירת שקר כשחברו שואלו על אדם אחר, לדוגמא אם שאלו אדם, האם בחורה פלונית יראת שמים ויראת חטא, ואם תלך בצניעות כדרך בנות ישראל הכשרות ותכסה ראשה כדת וכדין וכדומה, לא ישקר ויענה בחיוב, כאשר הוא יודע שאין הדבר כן, כי אז הוא יגרום לאש להבה באותו בית, והחכם עיניו בראשו לדעת לענות מבלי לגנות, וגם מבלי לשקר.
תשובתו של המצורע
וכתוב (שם, ח):
"וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים".
המצורע אינו יכול לשוב אל המחנה מייד, אלא עליו לעבור "היטהרות" של שבעה ימים, עד שאט אט יחזור בשרו להיות כבראשונה ויתנקה מצרעתו, ואז הוא רשאי לשוב אל המחנה. כך גם מי שמוציא שם רע - עליו להתרחק מהמידה הרעה הזו בתכלית, ולנקות את דיבורו ואת לשונו עד שיתרגל ללשון נקייה, ואז יוכל לשוב אל המחנה.
שכר לומדי התורה ועונש עוזביה
הזוהר הקדוש הפליג מאוד במעלת לימוד התורה, והשפעתה החיובית והחיונית על האדם, ומאידך על נוראות העונש המגיע למי שמזניח את לימוד התורה, והזהר הקדוש לומד זאת מפרשתנו, וז"ל (זוהר פרשת מצורע דף נב ע"ב):
"וידבר ה' אל משה לאמר, זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו וגו', ר' אבא פתח גורו לכם מפני חרב וכו', כמה אית לון לבני נשא לאסתמרא ארחייהו ולדחלא מקמי קודשא בריך הוא דלא יסטי מארחא דכשרא ולא יעבור על פתגמי אורייתא ולא יתנשי מנה (כמה צריכים אנשים לירא מלפני הקב"ה שלא יסטו מהדרך הטובה והכשרה ושלא יעברו על דיני התורה ושלא יעזבוה), דכל מאן דלא לעי באורייתא ולא ישתדל בה נזיפא הוא מקודשא בריך הוא (שכל מי שאינו עוסק בתורה ואינו משתדל בה, נזוף הוא מלפני הקב"ה), רחיקא הוא מניה (מרוחק הוא ממנו), לא שרייא שכינתא עמיה (ולא שורה השכינה עמו), ואינון נטורין דאזלין עמיה אסתלקו מניה (וכל המלאכים שהולכים אתו לשומרו מסתלקים ממנו), ולא עוד אלא דמכרזי קמיה ואמרי אסתלקו סוחרניה דפלניא דלא חש על יקרא דמאריה ווי ליה דהא שבקוהו עלאין ותתאין לית ליה חולקא בארחא דחיי (ולא עוד אלא שמכריזים לפניו ואומרים "הסתלקו כל הסובבים את פלוני על שלא חש על כבוד קונו, אוי לו על שעזבוהו עילאין ותתאין ואין לו חלק בדרך החיים!). וכד איהו אשתדל בפולחנא דמארי ולעי באורייתא (ומי שמשתדל בעבודת קונו ועוסק בתורתו) כמה נטורין זמינין לקבליה לנטרא ליה (כמה מלאכים סובבים אותו ושומרים עליו) ושכינתא שריא עליה (והשכינה שורה עליו) וכלא מכרזי קמיה ואמרו הבו יקרא לדיוקנא דמלכא (ומכריזים לפניו תנו כבוד לזה שנאמר עליו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו), הבו יקרא לבריה דמלכא (תנו כבוד לבנו של מלך), אתנטיר הוא בעלמא דין ובעלמא דאתי זכאה חולקיה (שמור הוא בעולם הזה ובעולם הבא, אשרי חלקו)", עכ"ל.
סם חיים ואומנות - לשון נקיה ודברי תורה
הגמרא מספרת (ע"ז י"ט ע"ב) על רבי אלכסנדרי שפעם יצא לרחובה של עיר והיה מכריז "מאן בעי חיי, מען בעי חיי" (מי רוצה חיים? מי רוצה חיים?) התקבצו מסביבו הרבה אנשים לשמוע איזה "שיקוי פלא" יש לו למכור, והוא הראה להם את הפסוק "מי האיש החפץ חיים וכו' נצור לשונך מרע". פעם היו שני אנשים שקיבלו על עצמם שלא לדבר לשון הרע, האחד קבע את חייו בלימוד תורה והיה גורס בדברי תורה כל היום, וכך היה מקדש את דיבורו. והשני, התרחק מבני אדם ומן היישוב, וכל זאת על מנת שלא יבוא במגע עם איש שלא ייכשל בלשון הרע. ולמעשה סמוכים הדברים בפסוק "האמנם אלם צדק תדברון" (תהלים נח, ב) - אומנותו של אדם היא לדעת מתי לדבר ומתי לא, ודיבורו של האדם צריך להיות קבוע בדברי תורה, והתורה מחיה את האדם ומצילה אותו שלא ייכשל בדיבורים אסורים.
בת קול קבועה בלבו של כל אדם
ועוד כותב הזוהר הקדוש (שם), וז"ל:
"בני נשא לא ידעין ולא שמעין ולא מסתכלי ברעותא דמאריהון וכרוזא כל יומא קארי קמייהו ולית מאן דציית ליה, ולית מאן דיתער רוחיה לפולחנא דמאריה" (ישנם אנשים שלא שומעים ולא שמים על לבם לקיים את רצון קונם, ובת קול מכריזה כל יום ואין מציית לה, ואין מי שיעורר את רוחם לעבודת הבורא).
המשנה באבות אומרת (פרק ו מ"ב):
"אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף".
ואל תתמה על כך שאין איש שומע את אותה הבת קול בעולם, שאין הכוונה אלא על התעוררות שהאדם יכול להתעורר ולהתעלות על ידי "בת קול" שיוצאת מעמקי נשמתו על עלבונה של תורה, וממנה הוא יכול להתחזק בעבודת הבורא יתברך, ולשבת לעסוק בתורה. זה הפשט של המשנה, אולם הרב בעל תפארת ישראל ב"יכין ובועז" כותב (באות ל"ה), וז"ל:
אמרו הטבעיים בספרי (יעאגראפיע) גאוגרפיה, שגם עכשיו סביב להר סיני נשמע באויר שממעל להר תמיד קול הברה כעין קול רעם דברים ואין מבין. וזה דבר פלא ולפע"ד לאלה רמז ריב"ל שהקולות שנשמעים שם יתנו רמז לאדם להזכירו מתן תורה. וכי עכשיו ירעם על הדור על שאינן מכבדים אותה כראוי לשמור מצוותיה כראוי. וזהו הקול הקטן החוזר מקול הגדול, שנשמע אז ביום הקהל בעת מתן תורה וזהו בת קול דקאמר הכא, ר"ל קול שנולד מקול אחר, עכ"ל.
נאמנים פצעי אוהב
הרה"ג רבי אברהם רפול זצ"ל היה בקי עצום, והייתי מכנה אותו "ש"ס מהלך", וכשהוא היה לומד היה זה בריתחא, ומתוך לימודו היה דופק על השולחן, ו"עוקר הרים וטוחנם זה בזה". פעם אחת ישב לידו בחור אחד שהפסיק באמצע לימודו וסגר את הספר ונישק אותו. קרי עליה (משלי כז,ו) "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא", המכות שמכה בשולחן הם אהובות כי הם באות מתוך ריתחא דאורייתא, אבל יש הנושק את הספר, ונשיקות הללו שנואות הן, שמעידות על הפסקת לימוד התורה.
צדיקים ילכו בם
מסופר על תלמיד חכם אשכנזי שהגיע יום אחד לישיבת 'פורת יוסף', והתחיל ללמוד, והיה מנגן מתוך לימודו "בם בם בם בם" כדרכם שמתיקות הלימוד סוחפת אותם לניגונים כובשי לב ונשמה. והנה בא לץ אחד והתחיל מנגן כמוהו "בם בם בם בם". הרה"ג רבי אברהם רפול זצ"ל היה נוכח שם וקרי עליה (הושע יד, י) "מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם (כלומר, מי שלומד באמת ומנגן "בם בם בם" הולך בדרך ה') וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (מי שעושה מזה ליצנות ומנגן "בם בם בם" הרי שנכשל בה).
וכשלומדים תורה יש ללמוד מתוך שמחה וטוב לבב. ואומרים שמי שלומד תורה כחכמה בעלמא ובלא ניגון, זה לא טוב כי זה מראה שנשמתו לא נהנית מאותו הלימוד, ובכל מקום היו רגילים ללמוד עם ניגון מסוים, ויש שמלמדים בשיטה קבועה של ניגון בין בתורה ובין בחומש ובין במשניות, וזה דבר טוב מאוד, אשרינו ואשרי חלקנו שהקב"ה נתן לנו את התורה שהיא משמחת כל לב. וידע האדם שאין דבר שמבריח את היצר הרע מן האדם כמו לימוד תורה, וכמו שכתוב "ושמתם את דברי אלה", ודורשת הגמרא (קידושין דף ל' ע"ב) "וסם תם", שהתורה היא סם חיים, ויש בה את הכל להבריח את היצר הרע (ועיין מגילה דף ל"ב ע"א בסוף המסכת מה שאמר ר' יוחנן על מי שקורא ללא זמרה).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
