ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- ראש חודש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
שמעון בן מזל
6:25 בבוקר. ב"ה היום הגעתי לבית הכנסת 5 דקות לפני התפילה.
אאאה, מה זה? למה התפילה החלה?
שוב שכחתי. היום ראש חודש, ובמניין שלנו השעה הקבועה היא שעת הסיום ולא שעת ההתחלה. בראש חודש מתחילים 10 דקות מוקדם יותר, ודואגים שהחזן יהיה אחד מהמהירים בחבורה. אין ברירה, אני מצטרף למלמול המהיר, חוטף הלל זריז, בולע את מוסף, ו... רץ לעבודה.
איפה ההלל המלווה בשירה ובזמרה של החגים? כיצד נציין את ראש חודש?
אאאה, מה זה? למה התפילה החלה?
שוב שכחתי. היום ראש חודש, ובמניין שלנו השעה הקבועה היא שעת הסיום ולא שעת ההתחלה. בראש חודש מתחילים 10 דקות מוקדם יותר, ודואגים שהחזן יהיה אחד מהמהירים בחבורה. אין ברירה, אני מצטרף למלמול המהיר, חוטף הלל זריז, בולע את מוסף, ו... רץ לעבודה.
איפה ההלל המלווה בשירה ובזמרה של החגים? כיצד נציין את ראש חודש?
"מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חדש נעלה עליו"
הרב גדעון בנימין שליט"א - רב הישוב נוף איילון
בראש חודש קיים מנהג מאפיין, שמקורו בתשובות הגאונים והובא בשו"ע (סימן תכ"ג): "נוהגין לחלוץ תפילין כשרוצים להתפלל מוסף".
הטעם המוקדם למנהג זה הוא - כיוון שאומרים קדושת "כתר" בתפילת מוסף: "ואין נכון להיות אז כתר של תפילין עליו", דהיינו, שהקדושה שאנו זוכים אליה בראש חודש היא במעלה גבוהה יותר מקדושת התפילין! וכתב הלבוש, שאף שאין אנו (האשכנזים) אומרים "כתר", אנו חולצים את התפילין, כיון שתפילין הם אות, וראש חודש אף שאינו נקרא אות כמו יום טוב, אבל לפחות בשעת מוסף יש בכך בחינה של אות. בשערי תשובה (סימן כ"ה) הביא מחלוקת האם לאחר תפילת מוסף ישוב ויניחם או לא, דהיינו מחלוקת - האם קדושת ראש חודש היא בעצמותו של יום ואינה מחייבת הנחת תפילין מחדש, או שהיא קשורה דווקא לבחינה המיוחדת של קרבן מוסף ומכאן שלאחר גמר תפילת מוסף יניח שוב את התפילין.
בתנ"ך מצאנו שלראש חודש היה ערך מרכזי המקביל לערך החגים . נזכיר בקצרה - בתורה: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם", ובנוסף - בראש חודש יש קרבן מוסף כמו בחגים. בנביא: סעודת ראש חודש המוזכרת כמנהג ידוע בתקופת שאול ודוד, הקבלת פני הרב בתקופת אליהו ("לא חודש ולא שבת"), ואף שביתה ממלאכה - "מתי יעבור החודש ונשברה שבר".
ממילא עולה השאלה - מדוע כיום לא נשאר לנו כמעט שום זכר מכך, וודאי שלא כהלכה מחייבת ואף לא כמנהג מקובל?
בספר "טורי אבן" למסכת מגילה כתב, שדין שביתת מלאכה תלוי דווקא בקרבן ראש חודש. היות שישנה הלכה, שאדם המקריב קרבן אסור בעשיית מלאכה. אמנם ישראל מקריבים בכל יום את קורבן התמיד, אך אי אפשר שימנעו תדיר מעשיית מלאכה, לכן הסתפקו בשליחים שמייצגים את עם ישראל בהקרבה. אולם בראש חודש נשאר הדין שכל אדם אסור בעשיית מלאכה בזמן שקורבנו קרב! לפי הסבר זה נראה שאין לראש חודש משמעות של קדושת היום אלא בזמן שבית המקדש קיים.
הרב סולוביצ'יק בספרו "שיעורים לזכר אבא מרי", מצמצם עוד יותר את התפשטות קדושת ראש חודש. לדעתו: "קדושת ראש חודש היא במהותה קדושת היום הנוהגת במקדש ואין לה שום חלות וחשיבות הלכה למעשה בגבולין". על פי יסוד זה הוא מבאר מדוע אין חובת שמחה ואמירת הלל נוהגת בגבולין אף בזמן שבית המקדש קיים.
נמצא שהמשותף לכל הדעות - שערי תשובה, טורי אבן והרב סולוביצ'יק - קדושת ראש חודש עיקרה במקדש. לפי זה נבין היטב את דברי התפילה: "ראשי חודשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת" . להבדיל מיתר החגים שבהם העבודה במקדש היא אך חלק ממהות היום, הרי ראש חודש ללא עבודת המקדש אין בו אלא רשימו בלבד.
ואנו, בציפיה ובתחינה לה': "מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חודש נעלה עליו... אהבת עולם תביא להם וברית אבות לבנים תזכור" במהרה בימינו אמן.
התחדשות לקראת גאולה
הרב ינון אילני שליט"א - ראש ישיבת 'חן במדבר', ערד
המצוה הראשונה שעם ישראל מקבל כעם (שמות י"ב) היא מצוות קידוש החודש. מהתורה קיימות ביום זה שתי מצוות ציבוריות - קידוש החודש על ידי בית הדין הגדול בירושלים וקרבן מוסף, לעומת זאת ליחיד אין שום מצוה. מכאן ניתן ללמוד כי עיקר עניינו של ראש חודש הוא במישור הציבורי, ומי שהיה רוצה לחוות את ראש חודש בזמן המקדש היה עליו להגיע לירושלים . (אמנם בטורי אבן [מגילה כ"ב] כתב, שאיסור מלאכה בראש חודש הוא על כל עם ישראל מדין מקריבי קרבן, אך גם הוא מודה שאין זו מצוה אישית אלא מצד הקרבת הקורבן).
במהלך הדורות מצאנו מנהגים נוספים שהנהיג עם ישראל בראש חדש, שנתנו צביון מיוחד ליום זה גם עבור העם שבשדות:
א. סעודת מצוה, דין זה נלמד מיהונתן שאומר לשאול בראש חודש, שדוד הלך לזבח המשפחה (ירושלמי מגילה א', ד').
ב. איסור עשיית מלאכה לנשים (עיין רש"י ותוספות מגילה כ"ב).
ג. הקבלת פני רבו , נלמד מהכתוב אצל האשה השונמית: "לא חודש ולא שבת היום". ובמלבי"ם שם מסביר שיש עניין ביום זה להיפגש עם השכינה ללמוד דרכי ד' ויקבלו שפע קדושה וברכה.
ד. אמירת הלל (תענית כ"ח).
ה. לבישת בגדי יום טוב (מובא במעשה רב).
בפועל - כמעט את כל המנהגים הללו עם ישראל מקיים בצורה מינורית, והדבר נובע מכך שעיקרו של היום בצורתו הלאומית חסר מן המציאות.
ואכן, מנוסח התפילה בראש חודש למדים אנו שהוא 'יום כפרה' וכן 'תחילה וראש לפדיון נפשנו', יום בקשה על גאולת ישראל . ומבאר המהרש"א בחולין שהקרבת השעיר בראש חודש נועדה להחליש את כוחו של עֵשו, ולהגביר את כוח מלכות ישראל. גם הרמב"ם בהלכותיו (קידוש החודש ב, ג) מדגיש את מחויבות כל ישראל לקבל את דינו של הסנהדרין, ובספר המצוות (עשה קנ"ג) מדגיש שקידוש החודש נובע אך ורק מכוחה של ארץ ישראל.
נמצאנו למדים, שעניינו של יום, הגברת כוחו של בית הדין בארץ ישראל, אשר גורם להחלשת כוחו של עשו והגברת כוח מלכות ישראל. על כן יש לעודד ולחזק את מנהג 'סיבוב השערים' בראש חודש סביב הר הבית, וכן לערוך במקום ימי עיון בהשתתפות גדולי תלמידי החכמים מכל החוגים בעם ישראל. ומתוך המפגש בין הזרמים השונים סביב יום זה, תלך ותיווצר אחדות בין הרבנים ונזכה להקמת הסנהדרין במהרה בימינו, "והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה הרבה מאד", ונזכה לקיום הכתוב: "והיה מידי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני".
לחדש ולהתחדש
הרב שי גרין שליט"א - ראש מדרשת 'שילת', אלוני שילה
ראש חודש הוא יום מיוחד. כשם שהראש הוא האיבר המרכזי באדם, כך יש לראש חודש חשיבות מרכזית והשפעה על החודש כולו. ישנם כמה רבדים בהם אפשר להתייחס לראש חודש:
בראש ובראשונה מבחינה הלכתית - נפסק בשולחן ערוך (סימן תי"ט): "מצווה להרבות בסעודת ראש חודש", והטעם כי יום זה עשאוהו כיום טוב, וגם זכר לסעודה שהיו עושים לעדים שבאו להעיד על קידוש החודש.
מבחינה משפחתית - ראוי לציין יום זה כיום מיוחד בו מקפידים כל בני הבית על מפגש משותף שיתבטא בארוחה משותפת, לימוד משותף, ויש שנוהגים גם ללבוש בגדי חג.
מבחינה רוחנית - יום זה מהווה יום שמחה שמתבטא בתפילות ואף בלבוש. בחסידות משתדלים להסתכל על מעגל השנה בצורה של מעגליות והתחדשות, וראש חודש מהווה יום חשוב בחובה לעצור, לחשוב ולברר מה תפקידנו ושאיפתנו בחיים בכלל ובעבודת ה' בפרט.
הדרכה והכוונה זו היא לאנשים ולנשים כאחד. יש ביכולתה של אם הבית, עיקרו של בית, לחנך את ילדיה להכרת חשיבותו של יום זה, ולטפח בהם את ההכרה שחודש חדש מהווה סמל ליכולת לפתוח תמיד דף חדש ולהתחדש .
ואם בראש חודש ניסן עסקינן, הרי חודש ניסן הוא ראש חודשים לחודשי השנה, והוא חודש הגאולה והיציאה לחרות של עם ישראל. בימים אלו אנו עמלים לנקות ולהכין עצמנו ואת בתינו לליל הסדר, אך לעיתים שוכחים אנו להכין את נפשנו כראוי וכנדרש, לפיכך בהכנה זו אסור לנו לפסוח על החובה להודות ולהלל לבורא עולם על יציאתנו לחרות, וגם על החובה להעצים בתוכנו את השאיפה לגאולה אמיתית.
הדברים מקבלים משנה תוקף בשנה זו, מפני שההתמודדויות האמוניות במלחמתנו עם אויבנו רק מעצימות בתוכנו את הרצון לשמוח ולזכות לחרות אמיתית.
חודש זה צריך להוות סמן לבירור אמיתי ביחסנו לגאולה, זה מתאים ונכון בכל השנה אך לפחות בחודש זה ראוי להצטרף לסיבוב השערים, ולכל פעילות מיוחדת סביב הגאולה ובנין בית המקדש. מעשים אלו ובירור זה, יעוררו את הציפייה והתפילה לבורא עולם, והכמיהה הפנימית שיוציאנו לחרות אמיתית ושלימה במהרה בימינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות ארץ ישראל - הרב אליהו ברין סוד הגלות ותחיית ארץ ישראל
אורות ארץ ישראל א' - ג'
השיעור עוסק במשמעות הרוחנית של היציאה לגלות ככור היתוך לבירור וזיכוך כוחות החיים הישראליים והאוניברסליים. מתוך כך, מובהר תהליך הגאולה והשיבה לארץ ישראל כתנועה פנימית ועמוקה של תחייה לאומית ורוחנית שאינה מותנית מראש בתשובה שלמה.
מידות הראי"ה המצוות כציורי האמונה המעשיים
אמונה כ"א -כ"ב
השיעור עוסק בצורך המהותי של האדם באידיאל אלוקי עליון המעניק משמעות וחיות פנימית לחייו. מתוך כך מוסבר כיצד המצוות והמנהגים משמשים כביטוי מעשי וציור גשמי שמוריד את רעיונות האמונה הגבוהים אל מציאות החיים.
לנתיבות ישראל עומק השופר: זיכרון, חירות והמלכה
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א
השיעור עוסק במשמעות הפנימית של ראש השנה ומצוות השופר כחיבור בין יראה, חירות אמתית וזיכרון לפני השם. דרך דמותו של דוד המלך ונשמת כלל ישראל, מוסבר כיצד השאיפה לקרבת אלוקים והמלכת הבורא מעניקות חיות ומשמעות לכל רבדי המציאות.
כי תבוא שמחת המצוות וההידמות לדרכי השם
שיחת מוצ"ש פרשת כי תבוא
השיעור עוסק בחשיבות קיום המצוות והישיבה בארץ ישראל מתוך שמחה וברית, ומתמקד בחובת האדם להידמות למידותיו של הקדוש ברוך הוא. דרך סוגיות של גמילות חסדים ואהבת ישראל, מובהר הצורך לחבר בין הנטייה הטבעית לטוב לבין הדרכתה והכוונתה של התורה.
יסודות הש"ס פתיחה למסכת בבא מציעא
נושאי הפרקים במסכת בבא מציעא והסדר שלהם. ומה הוא הכלל השוזר את ההנהגות השונות בדיני ספיקות.
אורות ישראל ותחייתו יראת שמיים כאוצר האמת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ה
השיעור עוסק במהות המושג "יראת השם היא אוצרו" כבסיס השומר על טהרת האדם וחיבורו לאמת האלוהית האובייקטיבית. מודגש כי בעוד שהשכל, הרגש והאהבה תלויים בתפיסה האנושית המוגבלת, היראה מייצגת התבטלות מוחלטת המעניקה ערך נצחי לכל מעשי האדם והתורה.
סליחות שופר הלב: משברון לשמחה
השיעור יעסוק בתהליך התשובה לא כהתכנסות מצמצמת לחטא, אלא כהזדמנות לצמיחה רוחנית ולשמחה גדולה המשיבה את האדם אל המצב שבו "אלוקיי בקרבי". דרך דמותו של דוד המלך ודיני השופר הכפוף, נגלה כיצד דווקא מתוך כפיפות הלב והביטול בתפילה, האדם הופך לכלי להופעת השכינה ומגיע לשיא של "ששון ישעך".
עין אי"ה - הרב משה גנץ טהרת הדעת וביטול היראה
שבת א, קנ"ח, קנ"ט
השיעור עוסק במהות המושג "דעת" כסדר טהרות וככלי מעשי לניהול החיים החומריים בתוך גבולות הקודש. מעבר להבנות ולהרגשות האישיות של האדם, מודגש כי היסוד המוחלט והעמוק ביותר בעבודת ה' הוא הביטול וההכרה שביראת שמיים.
שמונה פרקים לרמב"ם נפש אחת, עולם אחד: משנת הרמב"ם
שיעור 2
השיעור עוסק בתפיסת הרמב"ם שלפיה נפש האדם היא יחידה הוליסטית אחת המנהיגה את כלל כוחותיו, ולא אוסף של נפשות נפרדות. מתוך כך מוסבר כי כשם שהנפש מחיה ומאחדת את האדם, כך הנוכחות האלוקית מהווה את "חי העולמים" המניע, מחיה ומחזיק את הבריאה כולה כיחידה אורגנית אחת.
אור החיים על הפרשה סוד המאבק ביצר הרע
אור החיים על פרשת כי תבוא חלק ב'
השיעור מבאר את מקרא ביכורים כרמז למאבקו המתמיד של האדם ביצר הרע ולחשיבות העמל בעבודת השם על פי האור החיים הקדוש. דרך פנימיות הפסוקים מוסבר כיצד התורה, התפילה והמצוות כמו תפילין, ציצית ומזוזה מעניקות לאדם סיעתא דשמיא להינצל מהחטא.
אור החיים על הפרשה סוד השמחה והביכורים בארץ
אור החיים על פרשת כי תבוא חלק א'
השיעור מבאר את תחילת פרשת כי תבוא ואת מצוות הביכורים לאור פירוש האור החיים הקדוש, המלמד כי שמחה אמיתית קיימת רק בישיבת הארץ. דרך פנימיות ורמזי הפסוקים מוסבר כיצד המצוות והמעשים הטובים בעולם הזה הם הפירות שאיתם זוכה האדם להגיע לעולם העליון.
רביבים ייעודו של מעשר כספים
מעשר כספים הוא התחליף לתרומות ומעשרות ומתנות כהונה ומתנות עניים שניתנו מיבול השדה ומהמקנה | מידה טובה לתת חומש | מגמתה העיקרית של מצוות מעשר כספים להחזיק את מלמדי התורה בישראל | עוד מגמה למעשר כספים: להחזיק עניים | כאשר יש צורך לתרום גם לעניים דחוקים וגם ללומדי תורה, יש להקדים את העניים | הרמב"ם יצא בחריפות רבה נגד לומדי תורה שמתפרנסים מהציבור | יש להקפיד לתרום למוסדות שמלמדים בהם תורת אמת
כי תבוא פרשת כי תבוא– להתאהב מחדש
התורה נוקטת בלשון 'את השם האמרת' מה פשר הביטוי הזה? אנו בתקופה של אורות גדולים שיש להבינם ולהתחבר אליהם בהקדם
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת כי תבוא
אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי - מדוע אינו אומר את שמו אלא רק את מקומו. מה הטעם שהקדים הכתוב להזכיר את הַמָּקוֹם הַזֶּה זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, ורק אח"כ הזכיר אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת – היא ארץ ישראל. מה הטעם שבברכות נאמר וְהִשִּׂיגֻךָ בכתיב חסר ו', ואילו בקללות נאמר וְהִשִּׂיגוּךָ בכתיב מלא. בשלמא אָרוּר אַתָּה בְּצֵאתֶךָ בצאתו מן העולם ניחא שהרי הוא רשע. אלא אָרוּר אַתָּה בְּבֹאֶךָ בביאתו לעולם אמאי הרי עדיין לא חטא, שהרי תינוק הוא. שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ - למה כֻּלָּם יבואו דווקא מִשְּׁבָא.
