ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויצא
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- המלאך והאיש
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
מעשים אלו של חז"ל יונקים את כוחם מהמעשה המסופר בתורה על מאבקו של יעקב עם איש - עד עלות השחר.
איש תם יושב אוהלים
יעקב ועשיו נולדו כאשר טבעם שונה זה מזה, וטבע זה מתגלה כאשר הם גדלים: "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים". אונקלוס מתרגם את טבעו של יעקב כ"גבר שלים משמיש בית אולפנא", כלומר יעקב היה יושב ולומד תורה בבית המדרש שהיה קיים אז בתקופתו.
עשיו היה "אִישׁ שָׂדֶה" והיה מקיים את הגזירה שנגזרה על אדם הראשון - "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג, יט). אולם בני בית המדרש היו פטורים מגזירה זו ופרנסתם היתה ניתנת להם מאחרים, וכן מצאנו בתורה (בראשית יד, יח-כ) שאברהם אבינו נותן "מַעֲשֵׂר מִכֹּל" ל"מַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם" שהיה "כֹהֵן לְאֵ-ל עֶלְיוֹן". תרגום יונתן מגלה ש"מַלְכִּי צֶדֶק" הוא שם בן נח, וחז"ל מספרים בכמה מקומות שיעקב אבינו למד באותה ישיבה של שם בן נוח ושל עבר בנו.
תפקידם של אותם כוהנים לא-ל עליון היה לישר את מעשי האנשים ולהכין את לבבם לעבודת הבורא. הם היו מגלים שכאשר האנושות ותתקן את חטאיה ותעבוד את הבורא יאיר השחר על העולם ותגיע תקופה שתבוטל גם חומרת העונש של עמל המלאכות. תקופה זו נקראת גם "ימות המשיח", וכך מתאר אותה הרמב"ם (מלכים יב, ה): "שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד".
ואמנם יעקב לא היה כל חייו בבית המדרש, ואחר זמן יצא ממנו לחוץ לארץ והתפרנס שם מיגיע כפיו והיה לפועל נאמן. אולם התגלגלות זו היתה בעל כורחו, וכאשר יעקב חזר לארץ ישראל הוא רצה לחזור לתקופתו הראשונה, ולהיות יושב בישיבה ולשמש בה ככהן לא-ל עליון.
ושב שם
כאשר יעקב ברח לחוץ לארץ הוא נדר בבית אל נדר שיקיים בשובו לארץ (בראשית כח, כב):
"...וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אלוקים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ".
לאחר מאורעות שכם הקב"ה מזכיר ליעקב את נדרו (בראשית לה, א):
"וַיֹּאמֶר אלוקים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ".
וצריך לברר מדוע הקב"ה מזכיר ליעקב את נדר בניית המזבח אך אינו מזכיר לו את נדר העִשּׂוּר? ובכלל צריך לברר היכן מצאנו שיעקב קיים את נדר העִשּׂוּר, ולמי נתן את העִשּׂוּר?
לא מצאנו בפשטות הכתובים שיעקב קיים את נדר העִשּׂוּר. ומכיוון שאין לחשוד ביעקב אבינו שלא קיים את נדרו, צריך לומר שלפי פשוטו של מקרא יעקב לא התכוון בנדר העִשּׂוּר לנתינת מעשר מרכושו לבית המדרש של שם ועבר, אלא לקשור את כל מה שיהיה לו אל הקודש.
המספר עשר שנבחר לעמוד בבסיס מתנות המעשר השונות שמוזכרות בתורה מורה על קשר עם הקודש ועם העולם העליון. וכן מצאנו במסכת מנחות (דף כט, ב) שהעולם העליון נברא באות יו"ד שהיא האות העשירית, וכן מצאנו במסכת ברכות (דף כא, ב) "מנין שאין היחיד אומר קדושה - שנאמר: "ונקדשתי בתוך בני ישראל" - כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה" 1 .
בזמן שיעקב נדר את נדר העִשּׂוּר כוונתו היתה שהוא וכל משפחתו וכל רכושו יהיו שייכים לקודש, כלומר שיהיו יושבים בבית המדרש ומשמשים כמשפחת כהנים, ויהיו כמו שהיה יעקב בתחילת דרכו "יושב אוהלים". בדומה לכך מצאנו בספר במדבר (ג, מה) שכאשר הלויים ורכושם הופכים להיות משמשי הקודש הם פטורים מנתינת פדיון לכהן.
כאשר הקב"ה אומר ליעקב "קוּם עֲלֵה בֵית אֵל" ומוסיף לומר לו - "וְשֶׁב שָׁם", בתוספת זו הוא מזכיר ליעקב גם את נדר העִשּׂוּר, מפני שהעִשּׂוּר שמשמעותו קישור עם הקודש מתבטא בישיבה בבית המדרש. וסיוע להבנה זו יש בפרוש הרמב"ן שם שכתב: " וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ - לא ידעתי מהו 'וְשֶׁב שָׁם'. ... ואולי ציוה 'וְשֶׁב שָׁם' לפנות מחשבתו לדבקה בא-ל". ולפי מה שהתבאר, מציאות של "ישיבה" שבה ישבו ויפנו את המחשבה לדבקות בקב"ה היא הביטוי המעשי לקיום נדר העִשּׂוּר.
המאבק על ה"איש"
מורה התורה והאמונה נקרא בתנ"ך גם בשם "מלאך" 2 . וכאן הבן שואל: האם הנדר שנדר אביו יגרום לבן לרצות לחיות כמלאך? ומה יעשה הבן כשנפשו עדיין חושקת בחיים ארציים של "איש" רגיל, ואינו חפץ להיות בבית המדרש ולחיות כמלאך?!
במסכת חולין (צא, א) מובאת דרשת ר' אלעזר על הכתוב "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כה), וזו לשונה:
"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, אמר רבי אלעזר: שנשתייר על פכין קטנים, מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל."
מפשטות הדרשה עולה שיעקב אבינו היה מודע לכך שהוא מסכן את נפשו כשהוא נשאר לבדו, ואף על פי כן הוא עשה זאת כדי להציל מעט מרכושו. אמנם הדבר מעורר תמיהה שהרי בסוגיה במסכת חולין (דף י, א) מבואר שצריך להחמיר ולחשוש גם לספק של סכנה; ואם כך כשם שהצדיקים צריכים להחמיר ולחוש לספק גזל כך צריכים הצדיקים להחמיר גם בספק סכנה, ומדוע יעקב סיכן עצמו עבור אותם "פכין קטנים"?!
אמנם ניתן לומר ש"פכים קטנים" אלו הם משל 3 . יעקב הבחין 4 שיהיו "איש" מבניו או מבני בניו שלא ירצה לחיות בבית המדרש כמלאך. אדרבא, "שרו של עשיו" מושך את הבן להצטרף אליו ולטפח את הצד הגשמי והממוני של חייו. יעקב לא רצה שהבן שחושק להיות "איש" ירגיש שאינו "מלאך" ויתפתה ויעבור אל עשיו. יעקב אבינו לא רצה לוותר על "פכים קטנים", כלומר על ה"אנשים" ששאיפותיהם בתחום התורני נראות כקטנות, ונאבק להישארותם יחד.
יעקב הודיע ל"איש", שבעם שעומד להביא את הגאולה לעולם - יש הכרח שיהיו גם "אנשים"; כלומר אנשי מעשה ועמל שיעסקו בפיתוח הצד הגשמי ובצדדים שאינם תורניים. האנשים שרואים בחיי הנפש את ה"גוף" והמרכז של עמם, והעיסוק ב"גוף" ובמרכז חביב עליהם - הם צדיקים. אך גם האנשים "שחביב עליהם ממונם יותר מגופם", כלומר שמעדיפים להתעסק בצד הממוני והגשמי של העם, ונושאים ונותנים ביושר - גם הם צדיקים. - "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים"! 5
ויעקב-האיש נטש את המחשבות לעבור אל שרו של עשיו והחליט להישאר "עִמּוֹ", כלומר להישאר עם יעקב-המלאך למסע משותף להבאת הגאולה לעולם, מסע שיארך "עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר".
ובמקום שאין "אנשים" "השתדל" להיות "איש"
אלא שאם "עַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים", כיצד יבחר מי ששייך לעם בני יעקב את דרכו בחיים?!
רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא מטווה כיוון בבחירת הדרך, וזו לשונו:
"הוא היה אומר ... ולא כל המרבה בסחורה מחכים ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש." (אבות ב, ה)
וזו לשון המגן אבות לרשב"ץ בפרושו למשנה שם:
" ולא כל המרבה בסחורה מחכים . לפי שעסק סחורתו מעכב אותו מלעסוק בתורה. ... ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש . תרגום (אונקלוס) 'וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ' (בראשית לב, כה), 'ואשתדל גבר'. ויש גורסין 'השתדר', והכל אחד. כלומר, במקום שאין אנשים עומדים בפרץ לעסוק בצורכי צבור, השתדל להיות איש, ואף אם תתבטל מדברי תורה, ... ובפרק שתי הלחם (מנחות צט) אמרו: פעמים שבטולה של תורה זהו יסודה, דכתיב 'אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ' (שמות לד, א), אמר לו הקב"ה למשה: 'יִישַׁר כֹּחַךָ שֶׁשִׁבַּרְתָּ'."
הרשב"ץ מבאר שלמול המשנה עומד המאבק של יעקב עם ה"איש" לפי הדרך שבה תירגם אונקלוס: "ואשתאר יעקב בלחודוהי ואשתדל גוברא עמיה עד דסליק צפרא". רש"י כתב: "שידול בלשון ארמי כפיתוי בלשון עברי" 6 ; אלא שעדיין יש לברר, מה פשר ההתפתות שהכתוב מדבר בה?
לפי דברי הרשב"ץ המלחמה היתה על "איש" פרטי מבניו של יעקב אבינו. שרו של עשיו אמר ל"איש" שמכיוון שהוא נוטה להיות "איש" כדאי לו לעבור לבני עשיו ולא להישאר עם בני יעקב ה"מלאכים". ואלו יעקב-אבינו הציע בפניו את האפשרות להישאר בתור "איש" בתוך עם בני יעקב. וסופו של המאבק היה שאותו "איש" התפתה להישאר "איש" מבני יעקב.
המשנה מדריכה ללמוד מהמאבק של יעקב אבינו - שכל מה שיש לשלול הוא להיות "איש" השייך לבני עשיו. אך פעמים שבהתפתות להיות "איש" מבני יעקב יש מידה של צדיקות. ואמנם העדיפות הראשונה היא להיות "מלאך" שממעט בעסק ומעדיף להרבות בתורה. אך במקום שצרכי העם משוועים ליד עוזרת ואין מספיק "אנשים", רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא מדריך את ה"מלאך" - להתפתות ולצאת מבית המדרש ולהיות "איש" עבור הצבור.
במאמר זה התבאר שנדר העִשּׂוּר של יעקב אבינו משמעותו קישור אל הקודש וביטויו המעשי הוא ישיבה שבה לומדים את תורת ה'. והתבאר ש"פכים קטנים" ו"צדיקים שממונם חביב עליהם מגופם" משמעותם אנשים שאינם מרבים בתורה ומעדיפים להתעסק בצד הממוני של עם ישראל. וראינו שעל פני המים של אגדות חז"ל מרחפת רוח של לימוד זכות, וחז"ל מלמדים אותנו שיעקב אבינו נצרך גם ל"צדיקים" כאלו כדי להביא את הגאולה,
במאמר הבא נדון בהמשך המפגש שבין יעקב לאיש.
^ 1 והאבן שיעקב מרים למצבה מסמלת את כוונתו, וראה בפרדס רמונים לרמ"ק (כג, א): "אבן לעולם הוא בסוד יו"ד ורובה במלכות במציאות היו"ד שבה."
^ 2 כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְ-בָאוֹת הוּא: (מלאכי ב, ז), וראה גם בדברי הימים (ב לו, טז)
^ 3 וראה בספר קומץ המנחה לר' צדוק הכהן (חלק ב, עט)
^ 4 הרמב"ם כתב במורה הנבוכים (ב, מב) שההאבקות היתה במראה הנבואה. וראה מה שכתב הרמב"ן בפירושו לתורה.
^ 5 ישעיהו ס, כא
^ 6 רש"י לשמות כב, טו. הרמב"ן חלק על המשמעות שרש"י נתן לשורש שד"ל בארמית, אך קשה לדחות את דברי רש"י שיש להם סיוע ממשנה זו.
^ 2 כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְ-בָאוֹת הוּא: (מלאכי ב, ז), וראה גם בדברי הימים (ב לו, טז)
^ 3 וראה בספר קומץ המנחה לר' צדוק הכהן (חלק ב, עט)
^ 4 הרמב"ם כתב במורה הנבוכים (ב, מב) שההאבקות היתה במראה הנבואה. וראה מה שכתב הרמב"ן בפירושו לתורה.
^ 5 ישעיהו ס, כא
^ 6 רש"י לשמות כב, טו. הרמב"ן חלק על המשמעות שרש"י נתן לשורש שד"ל בארמית, אך קשה לדחות את דברי רש"י שיש להם סיוע ממשנה זו.

אנחנו בצד של החזקים!

ברוך שעשה לי נס במקום הזה

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?

איך מכינים תה בשבת?

לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל

למה ללמוד גמרא?

הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל

"בזאת התורה" - איזו תורה?

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?

השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת פנחס
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ. - איזה חסרון מצא הקב"ה במה שמיעט את הירח עד שנזקק לכפר על כך | וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ - לכאורה אין מקומו כאן כי אם בפרשת קֹרַח | וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה פ מה הטעם שיש כאן פרשה פתוחה והפסק אע"פ שהיא באמצע הפסוק | וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה - מדוע התורה כופלת את דבריה הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה | משה רבינו אמר לקב"ה שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח - מאין למד רבי יונתן בן עוזיאל מהפסוק שהכוונה לפנחס ועוד!

רביבים בין מלאכת החיים להלכות אבלות
מעבודתו של יעקב אבינו בחריצות רבה אצל לבן הארמי, עלינו ללמוד שיש ערך גדול לעבודה | חכמים אמרו שבזכות שעבד בחריצות, חייו של יעקב אבינו ניצלו | צריך ללמד את הילדים שחשוב מאוד שכל אדם יעבוד ויפרנס את משפחתו | החובה ללמד את הילדים אומנות שיתפרנסו ממנה היא מהתורה | תיקנו חכמים שלא להסתפר ולא לכבס בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב | יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, ובתוכם יוצאי מרוקו וג'רבה והנוהגים על פי האר"י, נוהגים להחמיר באיסור תספורת בכל שלושת השבועות

פנחס איש אשר רוח בו
על רקע רוחות הבחירות, פרשת השבוע מזכירה לנו שמנהיגות אמיתית אינה נמדדת רק בחזון או ביכולת ביצוע, אלא בהקשבה עמוקה ובמסוגלות הייחודית "להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד"

עסקי גוג ומגוג הכנעני שהיה בבית ה'
בסיום נבואת זכריה כתוב שלא יהיה עוד כנעני בבית ה', הכוונה היא שאלו שעמלים רק בתורה יכבדו את אלו שדומים ליהושע בן נון ועמלים בתורה ובצבא, ולא יתייחסו אליהם עוד כאילו הם גויים.

נדרים מצוות לאו להנות נתנו
נדרים דף ט"ז:
השיעור מעמיק בכלל "מצוות לאו ליהנות ניתנו", ובוחן את גדרי ההנאה ממצוות דרך סוגיות הגמרא ומחלוקות הראשונים, כדוגמת הרשב"א והר"ן. כמו כן, הדיון מבחין באופן מהותי בין פעולת קיום המצווה עצמה שאינה נחשבת להנאה גשמית אסורה, לבין הנאות צדדיות ונלוות (כגון שכר כספי או תועלת פיזית גרידא) אשר נידונות תחת כללים הלכתיים אחרים.

יסודות התורה והאמונה סגולת ישראל
למדנו תחילה על מרכזיותו וחשיבותו של יסוד הבחירה בישראל וסגולתם כקותב התורה ממש, וביארנו את מקומו גם בתוך עיקרי האמונה של הרמב''ם. אחר, למדנו על שתי דעות במהות הסגולה ובסדר התגלות הבחירה בישראל, שייצגו אותן הכוזרי והרמב''ם, ומצאנו להן יסודות בחז''ל והרחבה אצל חכמים נוספים. חתמנו בהשלכות של ההסברות השונות, ובהדגשת ההסכמה הרחבה על היסוד העיקרי המוסכם, ובגישה כיום ליסוד הסגולה לאור הקושי לקבלו ע''י חוגים שונים.

לנתיבות ישראל שלבי הגאולה ותהליך התשובה
לנתיבות ישראל א' , מאמר 'המדינה וחזון הגאולה'
השיעור עוסק בקשר העמוק שבין תהליך הגאולה הלאומי לבין מצוות התשובה, ומסביר מתוך מגוון מקורות תורניים ודברי חז"ל כיצד ההתעוררות הפיזית ויישוב הארץ מקדימים לעיתים את ההתעוררות הרוחנית. בנוסף, מובהר כי הגאולה היא תהליך הדרגתי המובטח לעם ישראל, אשר אינו מותנה לחלוטין בתשובה מוקדמת ומושלמת של כלל הציבור, אלא שזור בה לאורכו ומוביל בסופו לקרבה שלמה לבורא.

חקת מבלעם הרשע ועד שלבי הגאולה
שיחת מוצ"ש פרשת בלק
השיעור עוסק במידותיו של בלעם הרשע שהטעה את עצמו לחשוב שהוא פועל לשם שמיים, תוך פירוט המדרגות השונות של לומדי התורה והשלבים השונים בתהליך הגאולה של עם ישראל. בנוסף, מוסבר כי השורש של חטא בעל פעור והעבודה הזרה נובע משאיפה לפריקת עול מוחלטת, והתגברות על משברים רוחניים אלו מהווה שלב הכרחי ובונה בדרך אל הגאולה השלמה.

חקת מקללת בלעם לברכה נצחית
הרב בוחן את ההבדל המהותי בין נבואת משה לנבואת בלעם, תוך הדגשת קדושתו הפנימית והנצחית של עם ישראל מול כוחות אומות העולם. בנוסף, מוסבר כיצד ניסיונות הקללה וההכשלה הופכים בסופו של דבר לברכות מוחלטות, מהלך המרמז על הגאולה העתידית והפיכת ימי בין המצרים לימי ששון ושמחה.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א נטייה ותשוקה לעבודה עליונה
דרך הקודש ג' פסקה ז-ט
עבודה "שלא על מנת לקבל פרס" היא עבודה מהאהבה, והצד המשלים שלה זה "ויהי מורא שמים עליכם". אדם שמרגיש נטייה לדבקות אלוקית צריך לשמוח במעלתו ולממש את הכישרון הזה. מאידך, הוא צריך להזהר שלא לבוז לאחרים. גם מי שיש לו נטיה כזו במדה מועטת - עליו להתנהג בהתאם ולהתעלות בדרך הקודש.

יסודות הש"ס דבר האסור ודבר הנדור
ביאור הגדר של דבר האסור ודבר הנדור | ביאור הטעם בחטאת ואשם בכור תרומה ומעשר בהמה ויישוב דברי הרמב"ם.

כשרות אתגרי כשרות: בשר, חלב ותעשייה
השיעור עוסק באתגרים מעשיים בהלכות כשרות, בדגש על האיסור לשנות ייעוד של כלים מבשרי לחלבי כדי למנוע טעויות, והחשיבות של סימון ועיצוב ברור של מאפים כמו בורקסים למניעת מכשול. בנוסף, הדיון מציג תקלות נפוצות בתעשיית המזון וברשתות השיווק, כגון הכנה שגויה של כבד ואתגרי הפיקוח על חלב המיובא מחוץ לארץ.

אורות ישראל ותחייתו משמעות האושר, גאולת ישראל ואורו של משיח
השיעור מסביר כי אושר אמיתי ומשמעות עמוקה מושגים רק כאשר חיי המעשה מחוברים לאידיאלים האלוהיים העליונים, וכי ניתוק מחזון זה מותיר את האדם ללא תוחלת אמיתית.

אור החיים על הפרשה נבואת העתיד של בלק
אור החיים על פרשת בלק חלק ב'
הנבואה השנייה של בלק היא על זמן הגעתו של המשיח, שאם לא זכו המשיח יגיע בעוד זמן רב.

אור החיים על הפרשה חיבור ישראל לתורה
אור החיים על פרשת בלק חלק א'
הבדל בנמשל בין 'אהליך יעקב' ל'משכנותיך ישראל'. 4 משלים כנגד 4 כתות בישראל, שלכל כת לומדים תורה בצורה אחרת. לעתיד לבוא מלך המשיח יגלה עומק חדש וגדול בתורה.
















