ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישלח
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- המלאך והאיש
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
"וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק: וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ: וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:"
במסכת חולין (דף צא, א) מובאת דרשת ר' יהושע בן לוי על המאבק, וזו לשונה כשהיא מתורגמת:
" בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ ... מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד. כתוב כאן 'בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ', וכתוב שם (נחום א, ג) "ה' בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו'.
ר' יהושע בן לוי מסביר שהשורש אב"ק שנמצא במילה "ויאבק" בא במשמעות של החומר אָבָק שהוא עפר דק. אך התיאור שהוא מתאר - "שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד" - עדיין טעון הסבר. אָבָק הוא חומר גשמי וככל שיתרומם מעלה לא שייך לומר שהגיע אל "כסא הכבוד". בורא העולם אינו שוכן בשמיים הגשמיים וכבר אמר שלמה "כִּי הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלֻהוּ" 1 . "כסא הכבוד" הוא ביטוי המשמש כמשל למלכות ה'; וכיצד אפשר לומר שאָבָק, שהוא חומר גשמי, עלה לשם?!
האָבָק והאבן
ומכוח הקושיה צריכים לומר שגם האבק עליו מדובר כאן הוא משל.
בנביא יחזקאל 2 מצאנו שכסא הכבוד מתואר בתור משל כנמצא במקום גבוה "מִמַּעַל לָרָקִיעַ", והוא מתואר בתור משל גם כאבן יקרה - "כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר". אבן הספיר מוזכרת גם במגילת איכה, ונזיריה הקדושים של ירושלים מתוארים בה בתור מי ש"סַפִּיר גִּזְרָתָם" 3 . בתיאור זה מלמדת אותנו המגילה שאותם הנזירים כאילו נגזרו מאבן הספיר של כסא הכבוד.
לאחר העיון ביחזקאל ובאיכה ניתן להבין את כוונת ר' יהושע בן לוי. לשיטתו, יעקב אבינו מגלה על ידי ההאבקות, שגם אצל מי שאינם נראים כאבן יקרה אלא נראים כאָבָק דק 4 , וגם אצל מי שאינם נראים כ"מִמַּעַל לָרָקִיעַ" אלא נראים כנמצאים מתחת לרגלי יעקב, גם בהם קיימת רוחניות המפרסמת את שם הבורא- רוחניות מ"כסא הכבוד". יעקב ראה בעיני רוחו שיש "איש" מבניו שחש שאינו דומה לנזיר ואינו רוחני כ"אבן ספיר". אדרבא, האיש הרגיש שהוא נוטה לעמל העולם הזה, והוא חש עצמו כ"אָבָק".
יעקב ראה כיצד שרו של עשיו מפתה את ה"איש" להצטרף אליו, ואומר לו שאין לו מקום בעם בני יעקב שהרי הם נוטים לרוחניות ואלו הוא נוטה אל עמל העולם הזה. ומדוע צריך ה"איש" להרגיש טפל לעמו; והרי עדיף לו להיות יחד עם אנשים שנטיותיהם דומות לנטיותיו, וכדאי לו לעזוב את עמו ולעבור לעשיו או לעמים אחרים שדומים לו.
אולם יעקב אבינו לא ויתר על "איש" כזה, והודיע ל"איש" שהוא טועה במחשבותיו. יש אמנם רוחניות מ"כסא הכבוד" באנשים המתעסקים בעניינים הרוחניים - בענייני ה"אֶבֶן סַפִּיר"; אך רוחניות זו שוכנת גם באנשי עמל העולם הזה - באנשי ה"אָבָק". וגם ה"איש", בדרכו שלו - דרך האָבָק - מפרסם את הבורא בעולמו.
אַבְקַת רוֹכֵל
וזו לשון המדרש בשיר השירים רבה (וילנא ג, ב) כאשר היא מתורגמת ומבוארת:
"מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל (שיר השירים ג, ו): זה יעקב אבינו, שהיתה מיטתו שלמה לפניו ולא נמצא בהן פסולת, ... ר' יודן אמר: כל הרוכלות שישראל עושין ומצליחין בעולם הזה בזכות אותו האָבָק של יעקב אבינו. ר' עזריה אמר שני דברים, דבר אחד: כל מלחמות שישראל עושין ומצליחין בזכות האָבָק של יעקב אבינו, ר' עזריה אמר דבר אחר: כל תורה שישראל עושין בעולם הזה בזכות יעקב אבינו, רבי ברכיה ור' סימון בשם ר' אבהו אמרו: אותו האָבָק נטלו הקב"ה ונתנו תחת כסא הכבוד שלו וזהו שכתוב: 'ה' בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו' "
גם מדרש זה מראה שהצלחות המסחר שאנשים מעם ישראל עושים, וכן הצלחות המלחמה של אנשים מישראל, שואבות את כוחן מתוך הרוחניות שיעקב אבינו האיר באנשי ה"אָבָק" כאשר התבונן בהם בעת מעברו במעבר יבוק. מיטתו של יעקב אבינו היא שלמה ואף אחד מבניו אינו פסול מפני שגם אנשי האָבָק הם צדיקים, ויעקב אבינו רוצה גם בבנים כאלו. יעקב רוצה גם ב"איש" האָבָק כדי לפרסם את שם ה' בעולם.
אך קיימת מחלוקת בין החכמים האם כל סוגי ה"אָבָק" היו רצויים אצל יעקב.
ר' עזריה מסכים שהצלחות המלחמה של אנשים מישראל מעוררות השתאות בקרב שוכני תבל, ויש בכך פרסום שם ה' בעולם הזה; ומכאן שבאותו אָבָק שוכנת רוחניות. אך לדעתו עיקר פרסום שם ה' צריך להיות בעולמות העליונים, וצריך להראות למלאכים ולברואי מעלה כיצד ניתן ללמוד תורה למרות קשיי העולם הזה. ולכן הוא מדגיש בדרשתו הנוספת שעיקר ביאת יעקב לעולם, והוא שמו העצמי, הוא עמל התורה; והצלחת אנשים מישראל לעמול בתורה למרות קשיי העולם הזה מקורה באור שיעקב אבינו האיר בהם בעת שעבר במעבר יבוק. ולשיטתו, הצלחות אנשי האבק נחשבות כטפלות להצלחות יעקב התורני.
אך רבי ברכיה ור' סימון בשם ר' אבהו אינם מסכימים להבדיל בין העוסקים ב"אֶבֶן סַפִּיר" לבין העוסקים ב"אָבָק", והם אומרים שגם האָבָק וגם האֶבֶן סַפִּיר זכו להימצא תחת כסא הכבוד.
אלא שצריך לברר: האם כל מי שעוסק ב"אָבָק" זוכה להימצא תחת "כסא הכבוד"?
וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ
במפגש שבין יעקב לבין מי שהיה מולו נאמר גם "וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ".
וזו לשון מדרש שכל-טוב (בובר בראשית לג, וישלח):
" וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב . זחה לבם של מקצת בני דור השמד יוצאי ירך יעקב וניטמאו. בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ . ... וניטמאו ברפש אבק פיגול"
המשמעות הרגילה של "שמד" היא השמדה הגופנית שבאה בעקבות ניסיון להעברה על דת ישראל 5 . אולם ל"שמד" יש משמעות נוספת, והיא השמדה רוחנית כאשר הגוף עצמו נשאר שלם ובריא, וכך מפרש מדרש זה.
המדרש מבדיל בין סתם "אָבָק" שהוא רצוי ושוכן תחת כסא הכבוד, לבין "אָבָק" שהוא "פיגול" כלומר אָבָק שאין בו רוחניות. והסיבה לדחיית אבק כזה היא זחיחות הלב שפרושה גאווה שאינה רצויה.
המדרש מרמז ששרו של עשיו פגע פגיעה רוחנית באיש מבניו של יעקב וגרם לו להידמות לעשיו בדעותיו. ה"איש" שעליו מדבר מדרש שכל-טוב תולה את הצלחותיו בכישוריו בלבד.
בתורה נאמר "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ ... וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ" 6 . וחכמינו ז"ל ביארו שאם נהיה עמלים בתורה ירדו גשמינו בעתם ומעשי ידינו יצליחו. מדברי חז"ל ניתן להסיק שמי שמשפיע על מאורעות העולם הוא העָמֵל בתורה, ועמלי המלאכות מצליחים במעשיהם בזכות עמלי התורה. אך האיש שעמל ב"אבק"-פיגול סבור שעם ישראל הוא עם ככל העמים, והוא אינו תולה את הצלחותיו בסיוע הרוחני שהוא מקבל מעמלי התורה; ולשיטת מדרש שכל-טוב הרוחניות אינה שוכנת באָבָק של איש כזה.
ומהדיוק במדרש שכל-טוב עולה שההבדל בין "מקצת בני דור השמד" לבין שאר בני דור השמד הוא הבדל שבמחשבת הלב. מבחינה מעשית כמעט ואין הבדל בין המיעוט לרוב, הללו עמלים במלאכות ונלחמים במלחמות בלבד והללו עמלים במלאכות ונלחמים במלחמות בלבד; אך אלו ואלו אינם עמלים בתורה, ומצד עמל התורה זהו דור של שמד רוחני.
ההבדל שבין האָבָק הטמא לאָבָק הטהור הוא במחשבת הלב. רוב בני דור השמד למרות שאינם עמלים בתורה מקיימים בליבם את הנאמר בכתוב: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דברים ח, יח), ואילו המיעוט שבבני דור השמד מקיים בלבו את הכתוב: "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". (דברים ח, יז).
ואמנם, הצלחות המלחמה של אנשי ישראל והצלחות המסחר שלהם מפרסמות את שם ישראל בין עמי העולם, ומכיוון שעמי העולם מקשרים בין הצלחת ישראל לבין בורא העולם, הרי ששם ה' מתגדל בעולם על ידי כל אנשי ה"אבק". אך מדרש שכל-טוב סבור שאצל אלו ש"חֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחֹת בַּלאֻמִּים" 7 אך אין "רוֹמְמוֹת אֵ-ל בִּגְרוֹנָם" - אין רוחניות ב"אבק" שלהם והוא "אבק פיגול".
אולם כזכור, ר' יהושע בן לוי ור' ברכיה דורשים את אותן המילים ואינם מבדילים בין סוגי האבק השונים. והם סבורים שלמרות שהכתוב מתאר מצב זה ככף ירך נקועה, יעקב אבינו נאבק גם על "איש" כזה להישאר "עִמּוֹ", כלומר להישאר בעם בני יעקב למסע משותף להבאת הגאולה לעולם. ולשיטתם, מאחר שכבוד ה' מתגלה בעולם גם על ידי בני יעקב כאלו, הרוחניות שבכסא הכבוד שוכנת גם באָבָק כזה.
אלא שר' ברכיה מתנה תנאי מסיים כדי שתשכון שם הרוחניות, ואילו ר' יהושע בן לוי סבור שהרוחניות שוכנת שם ללא תנאי, ושיטתם תתבאר במאמרים הבאים.
במאמר זה ראינו ש"על פני המים" של דברי חכמינו ז"ל מרחפת רוח של לימוד זכות על קהילות ועל דמויות פרטיות מישראל, והתבאר שהמושג "אבק" מסמל גאולה דרך עמל המלאכות, ואלו המושג "אבק" מסמל גאולה דרך עמל המלאכות.
^ 1 דברי הימים ב' ב, ה
^ 2 "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא ..." (יחזקאל א, כו)
^ 3 "זַכּוּ נְזִירֶיהָ מִשֶּׁלֶג צַחוּ מֵחָלָב אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּיר גִּזְרָתָם" (איכה ד, ז)
^ 4 "אבק נק' הקליפה..." (פרדס רמונים לרמ"ק, כג, א)
^ 5 וראה בדרשת ר' חמא ברבי חנינא בבראשית רבה (עז, ג) וברמב"ן בפרושו לתורה שם.
^ 6 ויקרא כו, ג-ד
^ 7 תהלים קמט, ו-ז
^ 2 "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא ..." (יחזקאל א, כו)
^ 3 "זַכּוּ נְזִירֶיהָ מִשֶּׁלֶג צַחוּ מֵחָלָב אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּיר גִּזְרָתָם" (איכה ד, ז)
^ 4 "אבק נק' הקליפה..." (פרדס רמונים לרמ"ק, כג, א)
^ 5 וראה בדרשת ר' חמא ברבי חנינא בבראשית רבה (עז, ג) וברמב"ן בפרושו לתורה שם.
^ 6 ויקרא כו, ג-ד
^ 7 תהלים קמט, ו-ז
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
יסודות הש"ס פתיחה למסכת יומא
מרכזיותו של סדר העבודה ביוה"כ, ומשמעותו כדרך ההקרבה לה' או כדרך הקירבה אליו. הכפרה ביום הכיפורים, על החטאים ועל מקדש וקודשיו, ובמה נתייחד חטא זה. התענית ביוה"כ כהקרבה עצמית לעומת הקרבת קרבנות. מעלתו של הפרק השמיני במסכת העוסק בתענית ביחס לשאר הפרקים העוסקים במקדש וקודשיו.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א הציבור, היחיד ומקור האנטישמיות
אורות התחיה -פסקה ב'
הרב עוסק בהבדל בין היחיד הפועל מבחירה ושכל לבין הציבור המונע מאינסטינקטים וחושים טבעיים, ומסביר כיצד שורשי האנטישמיות נובעים מתחושה פנימית ולא משיקול דעת. במקביל, מובהר הצורך הייחודי של עם ישראל ב"מזון רוחני" מקורי לצד היכולת לשלב תרבות ומדע כלליים מתוך עוצמה תורנית.
רביבים השליחות הגדולה של מורי ישראל
לימוד התורה שעל ידו עולם הרוח מתקיים נעשה על ידי תלמידי החכמים וכל ישראל שקובעים עיתים לתורה | מעלת המורות שמלמדות בנות ובנים תורה ודרך ארץ, כמעלת המורים שמלמדים את הבנים | לימוד הילדים הוא התשתית של קיום התורה בעולם | אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש | מצווה לבחור מורים יראי שמיים, מוכשרים בלימודם שיודעים ללמד תורה באיזון ובדייקנות | על כולנו מוטלת האחריות להעלות את החינוך והלימוד לראש סדר היום
אור החיים על הפרשה סוד יפת התואר במלחמה
אור החיים על פרשת כי תצא חלק א'
השיעור מבאר את תנאי ההיתר המיוחד של פרשת "אשת יפת תואר" על פי פירוש האור החיים הקדוש. דרך פנימיות התורה מוסבר כי הלוחם הדבוק בשכינה אינו נמשך ליופי הגשמי, אלא מזהה ומחלץ ניצוץ של נשמה קדושה שנשבתה בין האומות.
סליחות ימי הסליחות
השיעור עוסק בשורשם של ימי הרחמים והסליחות, מבריאת העולם וארבעים הימים של משה רבנו ועד למנהגי העדות השונות. כמו כן, מובהר מעמדם הייחודי של סדרי הסליחות ו-י"ג מידות כדבר שבקדושה וכעבודת ציבור המעוררת את רחמי הבורא.
מאמר שלישי עבודת השם מתוך שמחה וחיבור
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור מדגיש את חשיבות קיום המצוות מתוך שמחה, כוונה והכרת הטוב, ולא רק מתוך כניעה, יראה או חובה. דרך מקורות שונים מובהר כי השמחה במצווה יוצרת חיבור ודבקות ישירה בבורא, ומעלה את האדם לדרגות רוחניות גבוהות אפילו יותר מסיגופים ותעניות.
אורות התשובה - הרב הראל כהן קדושת האמצעים
אורות התשובה פרק ו פסקה ו' -ז'
מה היחס בין הנשמה לפעולות שלנו? כיצד זדונות נהפכות לזכויות? ומה הכוונה שלעתיד לבוא יהיה טעם העץ כטעם הפרי?
כי תצא פרשת כי תצא – סבלנות אחי
משה ומרים דוד המלך וגם אור החיים הקדוש ניסו להאיץ תהליכי גאולה וגילו לכולנו את עקרון היסוד של שילוב חריצות עם סבלנות
יומא חמשת העינויים ביום הכיפורים
הרב מביא את מקורם ההלכתי של חמשת העינויים ביום הכיפורים ודן במחלוקת הראשונים האם תוקפם הוא מדאורייתא או מדרבנן. דרך ניתוח הסוגיות מתבאר כי מהות העינוי אינה גרימת סבל פיזי, אלא שביתה מתענוגות הגוף והתעלות רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת כי תצא
בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת, וְלָמָּה נִכְתַּב? דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר. מדוע אם כן לא נכתבו עוד עשרות דינים והלכות למטרה זו. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ. לכאורה די היה לכתוב וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח, מדוע נכתב תִּקַּח לָךְ ? מה הטעם שלא נזכרה אריכות ימים בכל התורה כי אם בשני מצוות אלו, כיבוד אב ואם ושילוח הקן. מה הטעם שאסרה תורה ללבוש שעטנז צמר ופשתן.
אורות התשובה - הרב ש. יוסף וייצן התעלות ההכרה והתשובה המעשית
פרק י"ג פסקה ו'
הרב מבאר את הפער שבין הארת התשובה הפנימית וההתעלות הרוחנית לבין קצב התיקון המעשי בחיי היום-יום. הרב מדגיש את הצורך להתקדם בהדרגה ובסבלנות במישור המעשי, כדי למנוע ייאוש ותסכול הנובעים מציפייה לשינוי מיידי ומוחלט.
לימוד תנ"ך מגמת לימוד התנ"ך ועולמות האמונה
השיעור עוסק בבירור היחס הנכון ללימוד התנ"ך, מתוך הדגשה כי העיסוק בו דורש בסיס תורני עמוק של לימוד הלכה ועיון תלמודי כפי שמבאר הנצי"ב מוולוז'ין. בנוסף, מוסבר כי התנ"ך הוא ספר אמונה והדרכה לדורות שנועד לעצב את מבטנו על המציאות, ולכן יש לגשת אל פשוטו ועומק מדרשיו מתוך קומתם של חז"ל.
