ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- חוני המעגל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אמו"ר רחל ב"ר בנימין בונים
"מעשה שאמרו לו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים! אמר להם: צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימוקו. התפלל ולא ירדו גשמים. מה עשה? עג עוגה ועמד בתוכה, ואמר לפניו: רבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפין, אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. התחילו לירד בזעף, אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתקנן, עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים. באו ואמרו לו: כשם שהתפללת עליהם שירדו, כך התפלל שילכו להן! - אמר להם: צאו וראו אם נמחית אבן הטועים. שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי, אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך."
המעשה נראה תמוה ביותר! שהרי הגשמים היורדים בירושלים מתנקזים בנחל קדרון אל מחוצה לה, ואינם יכולים להצטבר בה באופן המתואר במשנה. ולבד מכך, בסיום ברייתא דרבי פנחס בן יאיר (מדרש תדשא, אוצר המדרשים עמ' 486) מבואר, שירושלים הייתה מורכבת משתי עיירות העיר העליונה והעיר התחתונה, והר הבית היה בנוי בעיר התחתונה; וכעין כך נראית ירושלים גם כיום, וכן ידוע גם מתיאורי ירושלים בימי הבית השני בספרי קורות הדורות. וקשה, שאם אמנם ארעה ההצפה המתוארת במשנה הרי שישראל היו צריכים לעלות אל העיר העליונה של ירושלים! ואמנם בחלק מהגרסות לא מוזכרת המילה ירושלים, אולם הקושיה נותרת בעינה; אם אמנם ארעה אותה ההצפה היו ישראל צריכים להישאר בעיר העליונה של ירושלים או לעלות לשם. אדרבא, ירושלים העליונה היא מקום שראוי גם לטמאים כגון זבים נידות ויולדות, ואילו להר הבית אסור לטמאים אלו להיכנס!
קושי זה מכריח אותנו לומר כי במעשים המובאים בדברי חז"ל קיימים כמה רבדים: הרובד העליון, החיצוני, הגלוי למעיין בו כבר בקריאה ראשונה, ורבדים נוספים, המתגלים רק לאחר העמקה. הקשיים שנתקל בהם הלומד בהבנת המעשים מהווים דרך של חז"ל לרמוז לקורא כי עליו להתבונן בדברים במבט מעמיק יותר, בהתבוננות המאפשרת העפלה אל עולם גבוה יותר, עולם רוחני.
במעשה מופיעים סמלים רבים שהפיתוח והביסוס שלהם יורחב במאמרים שיבואו בהמשך הסדרה. אולם כבר במאמר הזה ננסה לבאר חלק ממשמעות הסמלים שמוזכרים בו, והוא יהיה מעין תוכן וראשי-פרקים למאמרים שיבואו אחריו.
עג עוגה
חוני עג עוגה. ה"עוגה" מוזכרת לראשונה כאשר אברהם מזמין את המלאכים לסעוד אצלו (בראשית יח, ו-ח):
"וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:"
בסעודה שהגיש אברהם למלאכים היו כמה שלבים. שלב ראשון שבו עמל המלאכה נעשה ע"י אבותינו בעצמם; אברהם רץ בעצמו אל הבקר ושרה לשה בעצמה עוגות עגולות. בשלב השני אברהם נותן לנער לעשות את המלאכה. ובשלב השלישי אברהם מגיש את בן הבקר, אולם אינו מביא את העוגות העגולות ששרה לשה בעצמה אלא תמורתם הוא מביא חמאה וחלב.
נראה שהקשר בין העגול לבין שרה אינו קשר מקרי, אלא הוא קשר שבין העגול לבין הנשים. וכן מצאנו שמשה נצטווה לעשות בצורה מרובעת את המזבחות ואת השולחן ואת החושן; אולם את הכיור שהיה עגול נצטווה משה לעשות דווקא ממראות הנשים הצובאות על פתח המשכן. קשר זה בין העגול לבין הנשים מופיע גם בנבואת גאולת ישראל בירמיהו (לא, כ-כה):
"הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה: עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה כִּי בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר: כֹּה אָמַר ה' צְבָא-וֹת אלוקי יִשְׂרָאֵל עוֹד יֹאמְרוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתָם יְבָרֶכְךָ ה' נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ: וְיָשְׁבוּ בָהּ יְהוּדָה וְכָל עָרָיו יַחְדָּו אִכָּרִים וְנָסְעוּ בַּעֵדֶר: כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי: עַל זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי:"
מה מרמזת הנבואה על החידוש שבו נקבה תסובב (בעגול) סביבות הגבר? ומה הקשר שבין ה"איכרים" לבין "הר הקדש"? ומהי השינה המוזכרת בסיום הנבואה?
לחוני המעגל הייתה דעה מגובשת בדבר נבואת סבובי גאולה. בתורה נאמר "אם בחוקותי תלכו ... ונתתי גשמיכם בעתם" (ויקרא כו, ג-ד). וביארו חכמינו ז"ל שאם נהיה עמלים בתורה ירדו גשמינו בעתם. מדברי חז"ל ניתן להסיק שמי שמשפיע על מאורעות העולם הוא העָמֵל בתורה, והוא נחשב לזכר המשפיע את הגשמים; ואלו האיכר עובד האדמה נחשב לנקבה המקבלת את השפע והגשמים 1 . אולם מנבואת ירמיה משמע, שה' יברא חידוש, ואת הגאולה העתידית יביאו האיכרים הנחשבים לנקבה; ומתוך סיבוביהם תגיע גאולת ישראל המשולה לגשם המרווה והמשמח "כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי". ולפיכך חוני עג עוגה סביב עצמו, ועוגתו מביאה את גאולתם של ישראל, שהיא משולה לגשמים.
לדעת חוני עמל המלאכות, שבו לשה שרה בעצמה את העוגות העגולות, יסובב ויוליד את הגאולה; וכדי לשוב מן הגלות אין להתחמק מעמל הכפיים; וכן מתאר הנביא ירמיה "וישבו בה יהודה וכל עריו יחדו איכרים". ורק אחר שלב זה הנקרא בפי ירמיה: "הר הקדש", יגיע השלב שבו המלאכות נעשות ע"י הנער, ואברהם אינו עמל אלא נמצא יחד עם המלאכים והוגה בתורה. אותו שלב שמתואר בישעיהו (סא, ה-ו): "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם: וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אלוקינוּ יֵאָמֵר לָכֶם חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ:"
בסעודה שהגיש אברהם למלאכים היו כמה שלבים. שלב ראשון שבו עמל המלאכה נעשה ע"י אבותינו בעצמם; אברהם רץ בעצמו אל הבקר ושרה לשה בעצמה עוגות עגולות. בשלב השני אברהם נותן לנער לעשות את המלאכה. ובשלב השלישי אברהם מגיש את בן הבקר, אולם אינו מביא את העוגות העגולות ששרה לשה בעצמה אלא תמורתם הוא מביא חמאה וחלב.
נראה שהקשר בין העגול לבין שרה אינו קשר מקרי, אלא הוא קשר שבין העגול לבין הנשים. וכן מצאנו שמשה נצטווה לעשות בצורה מרובעת את המזבחות ואת השולחן ואת החושן; אולם את הכיור שהיה עגול נצטווה משה לעשות דווקא ממראות הנשים הצובאות על פתח המשכן. קשר זה בין העגול לבין הנשים מופיע גם בנבואת גאולת ישראל בירמיהו (לא, כ-כה):
"הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה: עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה כִּי בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר: כֹּה אָמַר ה' צְבָא-וֹת אלוקי יִשְׂרָאֵל עוֹד יֹאמְרוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתָם יְבָרֶכְךָ ה' נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ: וְיָשְׁבוּ בָהּ יְהוּדָה וְכָל עָרָיו יַחְדָּו אִכָּרִים וְנָסְעוּ בַּעֵדֶר: כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי: עַל זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי:"
מה מרמזת הנבואה על החידוש שבו נקבה תסובב (בעגול) סביבות הגבר? ומה הקשר שבין ה"איכרים" לבין "הר הקדש"? ומהי השינה המוזכרת בסיום הנבואה?
לחוני המעגל הייתה דעה מגובשת בדבר נבואת סבובי גאולה. בתורה נאמר "אם בחוקותי תלכו ... ונתתי גשמיכם בעתם" (ויקרא כו, ג-ד). וביארו חכמינו ז"ל שאם נהיה עמלים בתורה ירדו גשמינו בעתם. מדברי חז"ל ניתן להסיק שמי שמשפיע על מאורעות העולם הוא העָמֵל בתורה, והוא נחשב לזכר המשפיע את הגשמים; ואלו האיכר עובד האדמה נחשב לנקבה המקבלת את השפע והגשמים 1 . אולם מנבואת ירמיה משמע, שה' יברא חידוש, ואת הגאולה העתידית יביאו האיכרים הנחשבים לנקבה; ומתוך סיבוביהם תגיע גאולת ישראל המשולה לגשם המרווה והמשמח "כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי". ולפיכך חוני עג עוגה סביב עצמו, ועוגתו מביאה את גאולתם של ישראל, שהיא משולה לגשמים.
לדעת חוני עמל המלאכות, שבו לשה שרה בעצמה את העוגות העגולות, יסובב ויוליד את הגאולה; וכדי לשוב מן הגלות אין להתחמק מעמל הכפיים; וכן מתאר הנביא ירמיה "וישבו בה יהודה וכל עריו יחדו איכרים". ורק אחר שלב זה הנקרא בפי ירמיה: "הר הקדש", יגיע השלב שבו המלאכות נעשות ע"י הנער, ואברהם אינו עמל אלא נמצא יחד עם המלאכים והוגה בתורה. אותו שלב שמתואר בישעיהו (סא, ה-ו): "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם: וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אלוקינוּ יֵאָמֵר לָכֶם חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ:"
ואמנם המעשה שבמשנה אינו מבאר מה פשר אותה שינה שמוזכרת בנביא, אולם חלק זה שבנבואת ירמיה מתבאר במעשים שמובאים בתלמוד על "שנתו" של חוני.
"הר הבית" ו"אבן הראשה"
שלב מכין זה בבניית הגאולה, שבבנייתו שותפים אברהם ושרה וגם הנער, ישראל וגם אומות העולם – שלב העיגול 2 ; מקביל מבחינת קדושתו לקדושת "הר הקדש" - "הר הבית". ואמנם זהו המקום הקדוש ביותר אליו רשאים הגויים להיכנס (משנה כלים א, ח). וכן מרומז באופן עמוק בדברי התנא בן זומא בגמרא (בבלי ברכות נח, א):
"בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר-הבית, אמר: ברוך חכם הרזים, וברוך שברא כל אלו לשמשני. הוא היה אומר: כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול: חרש, וזרע, וקצר, ועמר, ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה, ואחר כך אכל; ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני. וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש: גזז ולבן ונפץ וטוה וארג, ואחר כך מצא בגד ללבוש; ואני משכים ומוצא כל אלה מתוקנים לפני. כל אומות שוקדות ובאות לפתח ביתי, ואני משכים ומוצא כל אלו לפני."
"הר הבית" ניתן להידרש גם באופן שבו חוני מביא כסיוע לשיטתו גם את נבואת חגי (א, ב-ח):
"כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת לֵאמֹר הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת: וַיְהִי דְּבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר: הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב: ... כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם: עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבְדָה אָמַר ה':"
שבי הגולה מצפים שבית המקדש יבנה באופן של סיוע משמים, אך מפשטות נבואת חגי עולה שאין הדבר תלוי אלא בם. הם צריכים לפעול במו ידם ומתוך כך יבנה הבית. העליה ל"הר-הבית" שבמעשה של חוני מרמזת לנבואה זו, שלפיה היציאה ל"הר" אינה ירידה אלא היא "עליה" שתבנה את "הבית".
אמנם כנגד שיטת "הר הבית" של חוני ה"מעגל", היתה גם שיטת "ירושלים". במעשה שבמשנה, "ירושלים" מסמלת את בית המדרש שהוא מרכז האומה וממנו יוצאת התורה לישראל. וכבר מצאנו בספר שמואל (א, יז, נד), שדויד מביא את ראש גלית ל"ירושלים", ואין הכוונה לעיר ירושלים אלא לנוב עיר הכהנים מורי התורה.
ולשיטת "ירושלים" דווקא עמל התורה הוא שיבנה את המקדש, וכן מופיע בילקוט שמעוני (שיר השירים רמז תתקצא): "אמר הקב"ה כל מי שמבטל צרכיו ויושב ועוסק בתורה - "זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי", ולא עוד אלא כאלו בנה בית המקדש דכתיב "בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם". מדרש זה דורש את המילים "בנות ירושלים" מלשון בניית ירושלים, ולפיו, רק אחר שתיבנה ירושלים של מעלה באבני הבניין הנוצרות מעמל התורה, תחזור ותיבנה גם ירושלים של מטה. ולפי מדרש זה, צריך להמעיט בזמן העיסוק בחומר ולהרבות בעיסוק בתורה.
גם אנשי "ירושלים" היו מביאים סיוע לסברתם מנביא שהיה עם שבי הגולה בימי הבית השני. ולדעתם בנבואת זכריה מבואר שהבכורה ותשואות החן מגיעות לאנשי הרוח (ה"אבן") ולא לאנשי העמל ( ה"הר"). וזו לשון הכתוב שם (ד, ו-ז):
"וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר ה' אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְ-בָאוֹת : מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ:"
עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית
חוני ה"מעגל" היה מורה לרבים שהגאולה תבוא רק בדרך שבה "נקבה תסובב גבר" ולכן "עג עוגה" כעוגתה של שרה "ועמד בתוכה". והודיע שאנשי שיטת "ירושלים" הסבורים שעמל תורתם מסתת "אבן" מאבני הגאולה אינם אלא "טועים", ויש למחות כנגד שיטתם: "צאו וראו אם נמחית אבן הטועים!". ו"ירידת גשמים כתיקנן" כלומר גאולה כדרכה, מצריכה שיצאו ישראל משיטת "ירושלים" ל"הר הבית" אל עמל המלאכות. ואכן, אי אפשר להסביר את המסופר במשנה שירידת הגשמים גרמה לעליית ישראל להר הבית כפשוטו! שהרי אם מדובר בהצפה, ישראל היו צריכים לעלות לעיר העליונה של ירושלים או להישאר בתוכה!
אולם שמעון בן שטח, שמוזכר בסוף המעשה, סבר כשיטת "ירושלים", ונקט שחרבו של המשיח היא עמל התורה שניתנה בחורב. ומתוך עמל התורה שיעמלו ישראל בארצם יהיו אומות העולם אכריהם וכורמיהם בחוצה לארץ. וכן מצאנו במדרש זוטא (שיר השירים (בובר), ה):
"שמעון בן שטח היה אומר שהקב"ה אומר לישראל "פתחי לי אחותי" והם מסתכלים, והמקום עושה להם נסים. והם רואים את המשיח עומד בראש מדבר מואב ועמו ארבע מאות איש והמקום נותן להם גאולה. לקיים מה שנאמר "ונתתי לה את כרמיה משם". והמחילה נפתחת להם משם ממדבר מואב לחורב. וישראל הולכים ונוטלים את הזיין ממדבר חורב שהשם כתוב בו. ובאים ונוטלים עמון ומואב. לקיים מה שנאמר "אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם"."
שמעון בן שטח היה סבור שבמחלקת שבין אנשי החיל והכוח לבין אנשי הרוח והתורה, הבכורה מגיעה לאנשי הרוח, אנשי ה"אבן". ולכן הודיע לחוני ששיטתו צריכה נדוי; שהרי מעיקר הדין גאולתם של ישראל צריכה להיות בעמל התורה. לשיטת שמעון בן שטח עדיף שארץ ישראל תהא מלאה בתי מדרשות, וכרמיהם של ישראל יהיו בארץ אדום ועמון ומואב כאשר בני אותם עמים הם אכרינו וכורמינו. ולדעתו, חוני מטריח את קונו להביא את הגאולה בדרך שאינה רצויה!!
אולם שמעון בן שטח מודה שתפילתו של חוני הועילה, ולכל הפחות כלפי חוץ נראה כאלו חוני הצדיק הצליח ודרכו שלו מביאה את הגאולה. וכפי שהוא מסיים את דבריו: "אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך".
במאמר זה שמאחורי המושגים "מעגל" ו"הר" עומדת המשמעות של גאולה דרך עמל המלאכות, ומאחורי המושגים "ירושלים" ו"אבן" עומדת המשמעות של גאולה דרך התורה עמל התורה. ולפי המשמעות שהתבארה ניתן להבין מושגים אלו כאשר הם מופיעים באגדות נוספות.
בסכום המאמר ניתן לומר, שהבאת הסיפור על חוני שסובב עצמו במעגל והביא להורדת גשמים במשנה במסכת תענית, נועדה ללמד זכות על הממעטים בעמל התורה ומרבים בעמל המלאכות. ולמרות שאנשים אלו שוללים את דרכו של שמעון בן שטח ואלו הוא שולל את דרכם, ר' שמעון בן שטח רואה בהם אנשים הרוצים להביא את הגאולה על פי הבנתם בנבואת ירמיה, ושבזכותם תגיע הגאולה. ולימוד זכות זה הוא אופן מיוחד של שילוב תפילה תוך כדי לימוד התורה.
במאמרים הבאים נעיין באגדות התלמוד על חוני ונבסס את ההבנה שחוני מסמל את הבאת הגאולה דרך עמל המלאכות; ונראה כיצד חז"ל מלמדים זכות על הקבוצה שחולקת על שיטתו של חוני.

לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל

הלכות שטיפת כלים בשבת

האם מותר לפנות למקובלים?

מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?

איך מתכוננים לקבלת התורה?

מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?

איך עושים קידוש?

למה צריך את ארץ ישראל?

אוי ויי!

איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?

המדריך המלא לבדיקת פירות ט"ו בשבט
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אחדות ומחלוקות אחדות ישראל - ערך עצמי
האם לאחדות בעם ישראל יש ערך עצמי בפני עצמו או שהיא כלי בלבד, האחדות היא יסוד רוחני והלכתי עצמאי ותמצית התורה כולה. האחדות והשלום הם תנאי הכרחי להשראת השכינה ולקבלת שפע וברכה, ואף דוחים גזרות קשות גם כאשר העם שרוי בחטא או בעבודה זרה. בשל מרכזיותה של האחדות, חכמים אף הקלו באיסורים הלכתיים כדי למנוע פירוד, בעוד שגישה של פירוד והתרחקות מהכלל נתפסת כחמורה ביותר ופוגעת ביכולת להופיע את השכינה בעולם.

תפילה ובית כנסת סודות התפילה
איך להעלות את התפילה שלכם רמה?
מתי חולצים תפילין? | סיום התפילה של השליח ציבור בקדיש תתקבל | מעלת "ברכו" על פני שאר הברכות | סיום הוויה בקריאת שמע | קידוש ה' במניין ובמסירות נפש | הבדלים בין סוגי הקדושות

מאמר שלישי המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.

מלחמת "חרבות הברזל" סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.

אורות התשובה - הרב הראל כהן דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו מעמד בתי הדין בדיני ממונות
הרב מנתח את השלכות החוק החדש המשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון בדיני ממונות כבוררים, ומשווה את מעמדם הרשמי לזה של בתי הדין הפרטיים. דרך בחינת מושגים הלכתיים ומשפטיים כגון "בית דין קבוע" ויכולת האכיפה של פסקי הדין, מוסבר כיצד פניית הציבור לבתי הדין השונים היא הדרך האמיתית להצמחת משפט התורה בישראל מלמטה למעלה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו אחריות הדיינים ודין אמת לאמיתו
השיעור עוסק באחריותם הכבדה של הדיינים ובתפקידם להשכין את השכינה בישראל על ידי פסיקת "דין אמת לאמיתו". הרב מדגיש כי על פסיקת ההלכה להתאים למציאות המשתנה ולהתיישב עם השכל הישר והסברה, בפרט בתחום דיני הממונות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו דיני בוררות ומעמד בתי הדין
השיעור עוסק בדיני בוררות ובסוגיית "זה בורר לו אחד" (זבל"א), תוך בחינת ההבדל ההלכתי בין פנייה לבורר מוסכם לבין התדיינות בפני בית דין קבוע. המרצה מציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים בנושא, ומדגיש את מעמדם הייחודי של בתי הדין הרבניים הממלכתיים כבתי דין קבועים המייצגים את כלל הציבור. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת סמכות בתי הדין לממונות
השיעור עוסק במאבק ההיסטורי והמשפטי להשבת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים מוסכמים, תוך סקירת פסקי דין ותהליכי חקיקה מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הרב מדגיש את תפקידו הקריטי של בית המדרש בפיתוח משפט התורה והתאמתו למציאות המודרנית, לצד קריאה לציבור הרחב לבחור להתדיין על פי דין תורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת דיני ממונות לבתי הדין
בשיעור זה עומד הרב על חשיבותו המכרעת של משפט התורה לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומתאר את המאמצים ההיסטוריים להקמת בתי דין לדיני ממונות בארץ ובתפוצות. בהמשך לכך, הרב קורא לנציגי הציבור לפעול להענקת סמכות ותוקף חוקי עצמאי לבתי דין אלו, במטרה להנגיש את משפט התורה לכלל הציבור ולחזק את מעמדו העצמאי במדינה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו תפקידם של בתי הדין בתיקון המציאות
לימוד דיני ממונות אינו נועד רק לפתרון סכסוכים אקראיים בקודש, אלא מהווה כלי מהותי להדרכת הכלל ולתיקון החברה. תפקידו של בית הדין הרבני הוא ליזום ולפעול בשיתוף עם המחוקקים לתיקון המציאות מראש, ובכך להביא לחברה מתוקנת וערכית יותר המונעת מחלוקות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת משפט התורה: מאבק של אמת מול שקר
במהלך שיעורו, מציג חה"כ שמחה רוטמן את מאחורי הקלעים של הליכי החקיקה להשבת סמכויות בתי הדין הרבניים, תוך חשיפת הפער בין הטיעונים המשפטיים הרשמיים לבין המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פסק הדין ששלל סמכויות אלו. בדבריו הוא מדגיש את החשיבות ההיסטורית והערכית של חיזוק משפט התורה במדינת ישראל כחלק מתהליך שיבת המשפט העברי למקומו הראוי. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

יסודות התורה והאמונה חזרת עשרת השבטים והשותפות עם הציונות החילונית
בהמשך וכהשלמה לשיעורים הקודמים על משיח בן יוסף וסגולת ישראל בא השיעור הנוכחי. בהמשך להבנה שמשיח בן יוסף הוא מנהיגם של עשרת השבטים עסקנו גם בסוגיית חזרתם לעתיד לבוא. וכמו כן, בהמשך ובדומה לדברינו על משיח בן יוסף גם בדברינו על חזרת עשרת השבטים הבחנו בין העניינים העיקריים לבין הדקדוקים המשניים שבסוגייה. עוד עסקנו בקשיים שהיו בשותפות עם הציונות החילונית, וביארנו את דרכם של רבותינו שהדריכו להשתתף עימהם מתוך הכרעותיהם בסוגיית נקיטת היוזמה המעשית לקידום הגאולה בידינו, ובסוגיות מהות סגולת ישראל והיחס לכופרים מישראל בדורותינו.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן השגות רוח הקודש
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ז'
השיעור עומד על הפער שבין השגות החול המפוצלות, המפעילות את כוחות האדם (כמו שכל, רגש ודמיון) בנפרד, לבין השגות הקודש – המאחדות את כלל הכוחות לחוויה רוחנית שלמה שנובעת ממקור אלוקי עליון. לאור הבדל זה מסביר הדובר כי בימי "בין המצרים", האבלות העמוקה על חורבן המקדש היא למעשה על אובדן אותה מדרגת תפיסה רוחנית ואחדותית, שרק מתוך הבנת חסרונה נוכל באמת להצטער ולשאוף לתיקון.

כללי מלאכות האם מותר ליהנות מאיסור שבת בשוגג או במזיד?
הלכה למעשה
האם מותר לנו ליהנות ממאכל שבושל בשבת באיסור? מה הדין אם פתחנו את המקרר בשוגג והדלקנו את האור או המאוורר, והאם יש הבדל בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן? בשיעור זה צולל הרב משה בר ציון לתוך סוגיית "הנאה ממעשה שבת" במסכת חולין (טו ע"א), ומבאר את מחלוקות התנאים (רבי מאיר ורבי יהודה) והראשונים שנפסקו להלכה. במהלך השיעור נלמד: מהו זמן צאת הכוכבים המדויק ומדוע חשיבות תלמוד התורה ברבים משפיעה על קביעת זמני התפילות? ההבדל ההלכתי בדין מעשה שבת בין שוגג למזיד לדעת השולחן ערוך והגר"א. מהן שלוש הגדרות השונות ל"שוגג" בהלכה וכיצד הן מיושמות בחיי היום-יום? מעשה שבת במחלוקת הפוסקים (כמו חימום מרק לח שהצטנן) והאם ספק דרבנן לקולא במעשה שבת?

הלכות שלושת השבועות מדריך הלכתי לתשעת הימים: כל מה שמותר ואסור לעשות
הלכה למעשה
בשיעור זה, הרב משה בר ציון עושה סדר בהלכות תשעת הימים הלכה למעשה, ומסביר את היסוד הרוחני של האבלות על חורבן בית המקדש ואת הגבולות ההלכתיים שבין הרווחה לבין צורך הכרחי. בין הנושאים בשיעור: מהו היסוד של האבלות ואיך הרצון שלנו בונה את ירושלים? מיעוט משא ומתן וקניות (מתי מותר לקנות דירה, רכב או מכשירי חשמל?). הלכות בנייה ושיפוצים בתשעת הימים (קבלן יהודי לעומת נוכרי). דיני בשר ויין בסעודות מצווה ובחיי היום-יום. הלכות כיבוס ובגדים מכובסים (איך מכינים בגדים ללבישה?). הלכות רחיצה ומקלחות במזג האוויר החם בארץ.

מטות מקום היחיד בתוך כלל ישראל
השיעור עוסק במעבר מעבודת הכלל לעבודת הפרט, דרך התבוננות בכוח הדיבור והרגש האישי הבאים לידי ביטוי בהלכות נדרים. בהמשך, מתוך בקשת בני גד וראובן בפרשת מסעי, מודגש כיצד הייחודיות של כל שבט ועדה משתלבת יחד לכדי פסיפס שלם הבונה את אחדות האומה האמיתית.

אורות ישראל ותחייתו השאיפה הפנימית להתעלות
פסקה ל"ב
הנשמה הפנימית והטהורה של האדם הפרטי, של עם ישראל ושל הבריאה כולה, אשר זועקת ומשתוקקת ללא הרף לצאת מהצמצום אל עבר שלמות, גאולה ותיקון. בנוסף, מוסבר כי כל התנועות והמאבקים בעולם נובעים למעשה מאותו רצון עמוק לאחדות, בניגוד לתפיסת המינות השטחית שמבקשת לנתק את הקדושה מתוך החיים הגשמיים.







