ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
- ספריה
- שם מרדכי
- בבא מציעא - פרק ראשון
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חלווה בת פרחה
זו לשון המשנה בב"מ דף ל"ז ע"א:
"שנים שהפקידו אצל אחד, זה מנה וזה מאתים, זה אומר שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים - נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו. אמר רבי יוסי: אם כן מה הפסיד הרמאי ..."
ויש לברר, מה יהיה הדין אם שני המפקידים ירצו לחלוק בינם את המנה השלישי?
וזו לשון הרמב"ם בהלכות שאלה ופקדון פרק ה' הלכה ד':
"שנים שהפקידו אצל אחד זה מאה וזה מאתים וכל אחד משניהם אומר אני הוא שהפקדתי המאתים והשומר אומר איני יודע; ישבע כל אחד מהן שהפקיד מאתים ונוטל - כדין כל נשבע ונוטל, ויתן מאתים לזה ומאתים לזה ומפסיד מאה מביתו, שהרי הוא פושע שהיה לו לכתוב שם כל אחד על כיס שלו. לפיכך אם הביאו לו השנים כאחד שלש מאות בכרך אחד, ובאו ותבעו וכל אחד אומר המאתים שלי; נותן מנה לזה ומנה לזה והשאר יהיה מונח אצלו עד לעולם - או עד שיודה האחד לחבירו. ...
וכן שנים שהפקידו שתי בהמות אצל רועה ומתה אחת מהן ואינו יודע של מי היתה ישלם לשניהם, ואם הפקידו בעדרו שלא מדעתו מניח הבהמה ביניהם ומסתלק ותהיה מונחת עד שיודה האחד לחבירו - או עד שירצו לחלוק אותה."
וכן שנים שהפקידו שתי בהמות אצל רועה ומתה אחת מהן ואינו יודע של מי היתה ישלם לשניהם, ואם הפקידו בעדרו שלא מדעתו מניח הבהמה ביניהם ומסתלק ותהיה מונחת עד שיודה האחד לחבירו - או עד שירצו לחלוק אותה."
מדברי הרמב"ם משמע שיש הבדל בין מקרה ששני המפקידים הפקידו מדעתו של השומר - לבין מקרה שהם הפקידו שלא מדעתו. כאשר שניהם הפקידו מדעתו של השומר, דין המנה - להיות מונח עד לעולם. וכששניהם הפקידו שלא מידיעתו, דין הפקדון להיות מונח – רק עד שירצו לחלוק אותו.
הלכה זו של הרמב"ם מובאת בשו"ע חו"מ בסימן ש' סע' ב'; אלא שהסמ"ע כתב שם, שאין לדייק בלשון הרמב"ם; וגם במקרה שהפקידו מדעתו של השומר - הרמב"ם מתיר לחלוק ברצונם.
אולם לכאורה נראה, שאם אפשר לומר שדברי הרמב"ם הם מדויקים - יש להעדיף אפשרות זו. ולולי דברי הסמ"ע ולולי דמיסתפינא נלענ"ד, שהרמב"ם סבור, שברישא - שיש לנו ידיעה מוקדמת שהם לא היו שותפים במנה השלישי; לא נתיר להם לחלוק - ואפילו ששניהם רוצים לחלוק. 1
אלא שיש לברר את טעמו ואת מקורו של הרמב"ם; מדוע - כשיש ידיעה כזו – בית הדין לא יאשר להם לחלוק מרצונם?
ההכרח שגרם לרמב"ם לחדש את דינו
ונלענ"ד, שהרמב"ם הבין כך את המשך הסוגיה בב"מ בדף ג' ע"א, וזו לשונו:
"לימא מתניתין דלא כרבי יוסי, דאי כרבי יוסי - הא אמר: אם כן מה הפסיד רמאי? אלא, הכל יהא מונח עד שיבא אליהו. - אלא מאי - רבנן? כיון דאמרי רבנן: השאר יהא מונח עד שיבא אליהו, הא נמי כשאר דמי, דספיקא היא! - האי מאי? אי אמרת בשלמא רבנן, התם דודאי האי מנה דחד מינייהו הוא - אמרי רבנן: יהא מונח עד שיבא אליהו, הכא דאיכא למימר דתרוייהו הוא - אמרי רבנן פלגי בשבועה."
לעיל בפרק "שנים אוחזין בטלית – היתכן" התבאר שלדעת הרמב"ם החלוקה שבדין "שנים אוחזין" נפסקה, מפני שבית הדין משער מצורת אחיזתם בטלית שמדובר בשותפים שהתגלע בינם ריב, וטענותיהם מביעות את רצונם להגיע לפשרה. והחלוקה שבית הדין פוסק היא ביטוי לרצונם הנסתר - שבית הדין יפשר בינם.לפי דרך זו, שפשוט היה לסוגיה שהחלוקה שב"שנים אוחזין" היא מרצונם; לכאורה, אין מקום לקושיית הסוגיה על משנת "שנים שהפקידו". שהרי שני האוחזים בטלית מגלים על ידי צורת אחיזתם שרצונם להתפשר, ואילו כאן שני המפקידים אינם מגלים שרצונם להתפשר. ומדוע שבית הדין יפסוק שיחלוקו?!
והרמב"ם הכריע - שאם בכל זאת הסוגיה הקשתה מן המשניות זו על זו - צריך להבין שפשוט היה לסוגיה, שלשון "עד שיבא אליהו", מורה על ברור הספק. וכוונת המשנה לומר שעד שלא יתברר הספק, בית-הדין לא יתיר להם חלוקה מרצונם.
וזהו עיקר תירוץ הסוגיה, שמכיוון שיש לנו שם ידיעה מוקדמת - שאינם שותפים, ו"ודאי האי מנה דחד מינייהו הוא"; אין להתיר חלוקה מרצון. מפני שרגליים לדבר שגם כעת הם אינם שותפים, אלא שהחלוקה נובעת מכך שהעשוק רצה להציל חצי מן הרמאי שעושק אותו. ואע"פ שחכמים אינם קונסים את הרמאי במה ששייך לו, הרי שהם עומדים על כך, - שלא ירוויח ממון מרמאותו!
ולפיכך, הרמב"ם שינה מלשון המשנה בב"מ דף ל"ז ע"א - ובמקום "והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו", הוא כתב - "והשאר יהיה מונח אצלו עד לעולם - או עד שיודה האחד לחבירו". הרמב"ם אינו משנה בדרך כלל מלשון המשנה, אולם כאן הוא עשה זאת כדי לפרש את כוונת התנא - לפי ההבנה שעולה מהסוגיה בדף ג' ע"א - שאין להתיר את האפשרות של חלוקה מרצון. 2
אבל בדין האחרון שהרמב"ם מביא, בשנים שהפקידו בהמות בלא ידיעת השומר, ומתה אחת מהן; כאשר הנידונים ירצו לחלוק, בית הדין יתיר להם את החלוקה. ויתלה שהם היו שותפים בשתי הבהמות הללו, שהרי אין לנו ידיעה סותרת שקודמת לזמן שבו באו לפנינו כשהם רבים זה עם זה.
דין יחלוקו בלא שבועה
במקרה זה בית הדין יתיר את חלוקת הבהמה המופקדת בלא צורך בשבועה שמוזכרת במשנה בתחילת מסכת בבא מציעא. השבועה שבשנים אוחזין בטלית, נועדה למנוע מאדם זר שראה את פסיקת בית הדין ולא הבין שמדובר בשותפים שרבו, לבוא ולהתנפל על אדם אחר בשוק כדי להשיג חצי מטליתו. אולם כאן מאחר שכל רואי המקרה הזה רואים ששניהם מודים ששניהם הפקידו בהמה אצל השומר; אין לחוש כאן למקרה אחר שבו יבוא אדם זר ויטפול דברים על חבירו ויאמר שהבהמה שבידי חבירו שייכת לו. ולכן הרמב"ם פסק שכאן יחלקו בלא שבועה.
^ 1 והבדל זה, שבין מצב שיש בו ידיעה מוקדמת שאינם שותפים, לבין מצב שאין ידיעה כזו; מפורש ברא"ש בסוגיתנו. והרא"ש הבדיל מטעם אחר (לפי שיטתו), בין "מנה שלישי" לבין "שנים אוחזין בטלית". וכתב: - "שקודם שנודע מחלוקתם ידוע לנפקד שהוא של אחד מהם, ואינו של שניהם. אבל הכא איכא למימר דתרוויהו הוא קודם שנודע
מחלוקתם".^ 2 ולהחלפת הביטוי "עד שיבוא אליהו" בביטוי "עד לעולם" יש סיוע מן התוספתא בסוטה (ליברמן) פרק י"ג הלכה ב': - " ... כאדם שאומ' לחבירו עד שיחיו מתים או עד שיבא אליהו."
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.

שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.

ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים

יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.

אורות התשובה - הרב הראל כהן מכוח הרהור התשובה למימושה
אורות התשובה פרק ז, ב-ה
הרב מרחיב על כך שיש קול אלוקי באדם שקורא לו לחזור בתשובה אל ה' יתברך, וכאשר אדם מהרהר בתשובה הוא בעצם מצליח לשמוע את הקול הזה, ותפקידו להוציא מן הכוח אל הפועל את הרצון הזה להתקרב אל ה' במעשים, ואומר הרב 'ולפי גדלה של התשובה כך היא מידת החרות שלה'.

רביבים קביעות עיתים לתורה
הדרכת התורה לכלל ישראל, לעבוד בששת ימי המעשה רוב היום ולקבוע עיתים לתורה בבוקר ובערב | ההדרכה הראויה לתלמידי החכמים הייתה, לשלב עבודה יחד עם לימוד התורה | המצווה ללמוד תורה יומם ולילה מתקיימת בשבתות ובחגים | על ידי לימוד זה הקבוע בכל יום, נחשבים כלומדים כל היום כולו | בשעות שאדם צריך לעסוק בהן בתורה, עליו להיזהר מאד שלא לבטל תורה

יומא מצוות חינוך הבנים - חינוך לשעות
השיעור עוסק בדיני האכלת קטנים וחולים ביום הכיפורים, ובוחן האם מותר להאכילם גם מעבר לצורך המינימלי של פיקוח נפש. בעקבות פסק הרמ"א והשגת ה'מנחת חינוך', הרב מנתח האם חובת התענית היא רציפה בכל רגע או מהווה מציאות יומית כוללת שברגע שהופרה פוקע איסורה. במקביל, נבחנת מהותה של מצוות החינוך – האם תכליתה הרגל לקיום מצוות בעתיד או חיוב עכשווי על מעשה המצווה, תוך השלכות מעשיות לשאלות חינוכיות שונות.

ענינו של ראש השנה עבודת ראש השנה מתוך אהבה
הרב בוחן את יסוד המצוות של ראש השנה ומסביר כיצד קיומן מתוך שמחה, חיבוב ודבקות מעורר את האהבה והרחמים של הקב"ה כלפינו בדין. דרך דברי חז"ל והראשונים על תפילות היום ותקיעת שופר, מודגש שהמבחן האמיתי של האדם הוא בעשייה שמעבר לחיוב הבסיסי ומתוך רצון פנימי עמוק.

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ניצבים וילך
עַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה. - למה כתיב אֶת הַשִּׁירָה. הול"ל אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת. מה הטעם שאין מברכים את חודש תשרי בברכת החודש שבת מברכין. וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. הטעם דכתיב וַיַּשְׁלִכֵם ל' רבתי. ומדוע כתיב חסר י'. ומדוע לא כתיב 'אל ארצות אחרות' בלשון רבים.

שיעורים בספר יהושע מבית המדרש להנהגת הארץ
יהושע פרק א'
השיעור עוסק במעברו של יהושע בן נון מחיי בית המדרש והתלות במשה אל עבר הנהגת עם ישראל וכיבוש הארץ. דרך מושגים כמו "לא ימוש" ו"חזק ואמץ", מוסבר כיצד המעבר לעשייה מעשית ומלחמה אינו ניתוק מהתורה, אלא הופעתה בשלמות בתוך מציאות החיים.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וסוד ההשגחה התמידית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בביאור ספר הכוזרי ומזמור קל"ט בתהילים, תוך העמקה בהכרה שהבורא מחיה ומפעיל כל תנועה ואיבר באדם בכל רגע ורגע. מתוך כך מוארת מעלת ה'חסיד' החי בדבקות עליונה, ולצד זאת נשזרות תובנות על סבלנותו האינסופית של הבורא, מידות הרחמים וספרי המהר"ל.

אורות ארץ ישראל - הרב אליהו ברין סוד הגלות ותחיית ארץ ישראל
אורות ארץ ישראל א' - ג'
השיעור עוסק במשמעות הרוחנית של היציאה לגלות ככור היתוך לבירור וזיכוך כוחות החיים הישראליים והאוניברסליים. מתוך כך, מובהר תהליך הגאולה והשיבה לארץ ישראל כתנועה פנימית ועמוקה של תחייה לאומית ורוחנית שאינה מותנית מראש בתשובה שלמה.

מידות הראי"ה המצוות כציורי האמונה המעשיים
אמונה כ"א -כ"ב
השיעור עוסק בצורך המהותי של האדם באידיאל אלוקי עליון המעניק משמעות וחיות פנימית לחייו. מתוך כך מוסבר כיצד המצוות והמנהגים משמשים כביטוי מעשי וציור גשמי שמוריד את רעיונות האמונה הגבוהים אל מציאות החיים.













