ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- בבא מציעא - פרק ראשון
- "שנים אוחזין" במציאה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"בעי רבי זירא: תקפה אחד בפנינו (הוציאה מיד חבירו בחזקה, והרי כולה בידו קודם שנשבעו; רש"י) מהו? - היכי דמי? אי דשתיק - אודויי אודי ליה, ואי דקא צווח -מאי הוה ליה למעבד? - לא צריכא, דשתיק מעיקרא והדר צווח, מאי? מדאשתיק - אודויי אודי ליה, או דלמא: כיון דקא צווח השתא - איגלאי מילתא דהאי דשתיק מעיקרא סבר: הא קא חזו ליה רבנן. - אמר רב נחמן, תא שמע: במה דברים אמורים - ששניהם אדוקין בה, אבל היתה טלית יוצאת מתחת ידו של אחד מהן - המוציא מחבירו עליו הראיה . (בעדים; רש"י) היכי דמי? אי נימא כדקתני - פשיטא! אלא - שתקפה אחד בפנינו ".
רבי זירא מסתפק במקרה ששנים אוחזים בטלית, ואחד תקף את חבירו ושמט ממנו את מה שאחז בטלית, והלה שתק ואח"כ צווח והביע את התנגדותו למה שארע. האם שתיקתו מהווה הודאה שהטלית שייכת לתוקף; או שמעיקרא לא הודה לו וסמך עצמו על הדיינים.
הודאת בעל דין רגילה מחייבת את האדם יותר מאשר עדים שמעידים לטובתו. אך רש"י כתב בפרושו לסוגיה, שזה ששתק ואח"כ צווח - יכול להוציאה אח"כ בעדים - ומשמע שהודאתו אינה נחשבת כהודאה רגילה. וכעין כך כתב הרמב"ם בהלכות טוען ונטען פרק ט' הלכה י"ב, וזו לשונו:
"באו שניהם אדוקין בה ושמטה האחד מיד חבירו בפנינו ושתק השני אף על פי שחזר וצוח אין מוציאין אותה מידו כיון ששתק בתחלה הרי זה כְּ מודה לו, חזר השני ותקפה מראשון אע"פ שהראשון צוח מתחלה ועד סוף חולקין ".
מהרמב"ם משמע שזו לא הודאה רגילה שהטלית שייכת לשני, ולכן אם הוא תקף בחזרה - יחזירו את המצב לקדמותו.
הראב"ד השיג על שיטת הרמב"ם וכתב, שהוא אינו רואה טעם לכך. הראב"ד סבור שמכיוון שהוא נחשב כמודה לו - זו הודאה רגילה שהטלית שייכת לשני. ולכן אם הוא יתקוף בחזרה, ניטול ממנו את הטלית וניתן אותה לשני.
וזו לשון הטור בחושן משפט סימן קל"ח:
"היו שניהם אדוקין בה ותקפה האחד מחבירו בפנינו וצווח לא אבד זכותו. שתק הרי הודה לו שהיה שלו ואבד זכותו ואפילו שתק תחילה ואח"כ צווח הויא כהודאה כיון ששתק תחילה והיה אומר א"א הרא"ש ז"ל שאפילו אם יביא עדים אח"כ שהיא שלו לא מהני ליה דהודאת בעל דין כק' עדים דמי. כתב הרמב"ם ז"ל שאם חזר האחר ותקפה מיד זה התוקף אע"פ שצווח מתחילה ועד סוף יחלוקו כבתחילה ע"כ. ונראה כיון שזכה התוקף מתחילה משום הודאתו של זה אין האחר יכול לתוקפה ממנו בלא ראיה, וכן השיג עליו הראב"ד ז"ל ."
הרא"ש חלוק על רש"י, וסבור שמכיוון שזו הודאת בעל דין, לא יועילו לו עדים שהטלית היתה שלו. והראב"ד והטור חלוקים על הרמב"ם, והם סבורים שמכיוון שזו הודאת בעל דין ממש - לא תעזור לו תקיפתו להשיב אליו את מה שאחז בו.
ונראה, ששיטת רש"י והרמב"ם מבוססת על הבנתם בסוגיות בהם מופיע הביטוי "שתיק והדר צווח".
וזו לשון הסוגיה בבבא-בתרא דף קל"ח ע"א:
"הכותב נכסיו לאחר והיו בהן עבדים, ואמר הלה אי אפשי בהן, אם היה רבן שני כהן - הרי אלו אוכלין בתרומה; רבן שמעון בן גמליאל אומר: כיון שאמר הלה אי אפשי בהן - כבר זכו בהן יורשין; והוינן בה: ותנא-קמא אפילו עומד וצווח!
אמר רבא, ואיתימא רבי יוחנן: בצווח מעיקרו - דכולי עלמא לא פליגי דלא קני, שתק ולבסוף צווח - דכולי עלמא לא פליגי דקני , כי פליגי - שזיכה לו על ידי אחר ושתק ולבסוף צווח, דתנא קמא סבר: מדשתיק קנינהו, והאי דקא צווח - מהדר הוא דקא הדר ביה; ורבן שמעון בן גמליאל סבר: הוכיח סופו על תחלתו, והאי דלא צווח עד השתא - דסבר: כי לא מטו לידי מאי אצווח".
אמר רבא, ואיתימא רבי יוחנן: בצווח מעיקרו - דכולי עלמא לא פליגי דלא קני, שתק ולבסוף צווח - דכולי עלמא לא פליגי דקני , כי פליגי - שזיכה לו על ידי אחר ושתק ולבסוף צווח, דתנא קמא סבר: מדשתיק קנינהו, והאי דקא צווח - מהדר הוא דקא הדר ביה; ורבן שמעון בן גמליאל סבר: הוכיח סופו על תחלתו, והאי דלא צווח עד השתא - דסבר: כי לא מטו לידי מאי אצווח".
ומשמע בסוגיה בחולין (דף ל"ט ע"ב), שהמחלוקת בזיכה ע"י אחר ושתק ולבסוף צווח, לא הוכרעה. וכן פסק הרמב"ם, וזו לשון בתחילת פרק ד' מהלכות זכיה ומתנה:
"וכשם שאין הנותן יכול לחזור בו כך המקבל אינו יכול לחזור בו אחר שזכה. מתנה זו שאמר המקבל איני רוצה בה אַחַר שבאת לידו הרי היא הפקר וכל הקודם בה זכה בה שהרי הפקירה המקבל אַחַר שזכה בה, אבל אם היה צווח מעיקרו לא קנה המקבל וחוזרת לבעלים הראשונים ...
זיכה לו על ידי אחר וכששמע המקבל שתק ואחר כך צווח ואמר איני מקבלה, הרי זה ספק אם זה ששתק כבר רצה וזה שחזר וצווח חזר בו, או ששתק מפני שעדיין לא הגיע לידו כלום וזה שצווח הוכיח סופו על תחלתו ... ".
זיכה לו על ידי אחר וכששמע המקבל שתק ואחר כך צווח ואמר איני מקבלה, הרי זה ספק אם זה ששתק כבר רצה וזה שחזר וצווח חזר בו, או ששתק מפני שעדיין לא הגיע לידו כלום וזה שצווח הוכיח סופו על תחלתו ... ".
ומשמע מדבריו שדווקא בזיכה ע"י אחר קיים ספק בדין, ומטעם - "כי לא מטו וכו'"; אך אם קיבל את החפץ לידיו ממש - ודאי שהסכים לקבל. ואם שתק ואח"כ צווח - הרי שהפקיר.
וכוונת הסוגיה בבבא-בתרא באומרה "שתק ואח"כ צווח" היתה לומר - הסכים ואח"כ התחרט, שהרי המושג הודאה בתור "אמת" לא שייך שם.
ונראה שרש"י והרמב"ם סבורים, שגם אצלנו - "שתק ואח"כ צווח" - פרושו "הסכים ואח"כ התחרט". ולפיכך, יכול השותק להביא עדים (או לחטוף בחזרה את החצי), מפני שלא הודה שהטלית של השני, אלא רק הסכים שתהיה אצלו לזמן מה - עד שיביא עדים (או עד שיחטוף שנית).
ונראה, שהרמב"ם דייק בלשונו וכתב "הרי זה כּ מודה לו" (בכ"ף הדמיון); מפני שאין מדובר בהודאה ממש אלא בהסכמה. לשיטת רש"י והרמב"ם, "שתק והדר צווח" פרושו שווה בבבא מציעא ובבבא בתרא; ופרושו - הסכים ואח"כ התחרט.

איך ללמוד גמרא?

הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל

כאב הגלות ותקוות הגאולה

החיבור הרוחני של פסח ושבועות

זמן הדלקת נרות חנוכה

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?

'לדוד ה' אורי וישעי' מה הקשר לאלול?

מה המשמעות הנחת תפילין?

כשהתמיד בוטל - החומות קרסו

איך ללמוד אמונה?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מאמר שלישי החסיד והמצוות בספר הכוזרי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בדמותו של החסיד על פי ספר הכוזרי, המנהל את חייו מתוך מודעות מתמדת לכך שהבורא רואה ובוחן כל מחשבה, דיבור ומעשה שלו. בנוסף, השיעור מסביר כיצד החסיד מושל בכל איבריו וכוחותיו, ומכוון אותם לשמש ככלים ייעודיים לעבודת השם ולחיבור אמיתי אל השכינה.

אורות התשובה - הרב הראל כהן זדונות נהפכות לזכויות
אורות התשובה פרק ו פסקה ה' - ו'
הרצון והמעשים קשורים אחד בשני, לכן כאשר האדם משנה את רצונו לטובה הוא נותן משמעות אחרת למעשה.

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א לגלות את אלוקים כאבא אוהב
אורות התחיה -פסקה א'
השיעור מעמיק בפער שבין תפיסת אלוקים כשליט חיצוני הזר לנפש, לבין ההכרה האמיתית בו כנשמת העולם וכאבא אוהב המהווה את מקור החיים. מתוך עיון ב"אורות התחיה", נלמד כיצד התפתחות המידות הטובות והחיבור האורגני לכלל האומה מאפשרים לנו להתעלות מעבודת השם שמבוססת על פחד אל חיבור פנימי ועמוק של אהבה ויראת הרוממות.

תשעה באב איך לחיות את החיסרון?
מבט על תשעה באב
אופני התבוננות שונים על צום תשעה באב - בבחינת אבלות ובבחינת תשובה

הלכות שלושת השבועות הלכות תשעה באב: מערב הצום ועד מוצאי התענית
הלכה למעשה
בשיעור זה נעבור בצורה מסודרת על פני כל סדר הזמנים – החל מדיני ערב תשעה באב ומחצות היום של יום רביעי, דרך גדרי שני תבשילים בסעודה מפסקת, ועד לחמשת העינויים, הפטורים לצום (חולים, מעוברות ומניקות) ומנהגי האבלות בתפילה ובבית. דגש מיוחד בשיעור זה ניתן להלכות מוצאי תשעה באב שחל בשנה זו ביום שישי (ערב שבת) – כיצד מאזנים בין מנהגי עשירי באב לבין כבוד שבת? מתי מותר להסתפר, להתרחץ, ולכבס לבני אשכנז ולבני ספרד?

מידות הראי"ה חיבור השכל והרגש באמונה
אמונה י"ח - כ'
השיעור עוסק בחשיבות השילוב ההכרחי בין בירור שכלי לרגש פנימי חי בבניית קשר אותנטי לבורא, תוך אזהרה מפני תפיסות אמונה שטחיות או ילדותיות. כמו כן, מודגש ההכרח המעשי להתאים את ההדרכה הרוחנית ואת רמת הלימוד במדויק לכלים, למידה ולמדרגה האישית של כל לומד.

לקראת הנישואין הדרכה לשידוכים ובניית בית תורה
הרב נותן הדרכה מעשית ותורנית לבחורי ישיבה לקראת תקופת השידוכים, תוך שימת דגש על שמירה על צניעות ופנימיות הקשר, הימנעות מהשפעות תרבותיות זרות, ופרופורציות נכונות סביב אירוע החתונה ולימוד התורה. בנוסף, הרב מציג מודל מובנה בן שלושה שלבים לקבלת החלטות בבחירת בת זוג – בירור חזון הבית, בחינת תכונות אופי וכישורים, ומציאת חן – מתוך מטרה עליונה להקים יחד בית של תורה, קדושה והערכה הדדית.

דברים סוד האחדות והשראת השכינה
שיחת מוצ"ש פרשת דברים
הרב מסביר כיצד השכינה ממשיכה לשרות בעם ישראל גם לאחר חורבן בית המקדש, במיוחד כאשר העם מאוחד סביב ההלכה, בבתי הכנסת ובבתי המדרש. כמו כן, מודגש כי אימוץ "עין טובה" וחיפוש נקודות הזכות בכל אדם הם המפתח לתיקון עוון שנאת חינם ולקירוב הגאולה השלמה.

דברים חומש דברים והכמיהה לבניין המקדש
השיעור עוסק בקשר שבין פרשיות "בין המצרים" וספר דברים, לבין תהליך הכניסה לארץ ישראל והצורך בהקמת חברה ומערכת משפט מתוקנות. מתוך הלימוד על חורבן הבית, מודגשת החובה להעמיק את הכמיהה הפנימית למשכן השכינה, לפעול לתיקון רוחני ומעשי, ולצפות באופן פעיל לגאולה השלמה.

לנתיבות ישראל קץ המגולה ונצחיות הכותל המערבי
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"א
הרב מסביר את המושג "הקץ המגולה", המהווה תוכנית אלוקית וסימן מובהק לגאולה שאינו תלוי בתשובה, ומתבטא בפריחתה ומתן פירותיה של ארץ ישראל. בנוסף, הרב מסביר כי הכותל המערבי מסמל את לב האומה ומקום משכנה הנצחי של השכינה שלא זזה ממנו, והוא עומד איתן כעדות חיה לברית ולתקומת ישראל.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א השאיפה לגדלות
דרך הקודש טז - יז
לבעלי נשמות גדולות אין מרגוע עד שהם יממשו את מדרגתם. ואסור להם לחשוש לגאווה, אדרבה, הם צריכים להזהר הרבה יותר מענווה פסולה. אמנם מיצנו שנאמר על הראשונים שהם כמלאכים, אבל אל לנו להבהל אם נמצא דבר שאנו מגיעים בו למדרגה פנימית יותר מהם. כמו שמצינו שיש יתרונות לבני אדם על מלאכים

מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק לאור דמותם ותפקידם של הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל
שיעור מיוחד לרגל סיום ספר אורות במסגרת התוכנית הישיבתית - סקירה על תפקידם הגדול של הראי"ה קוק ובנו הן ברובד המעשי והן ברובד השמיימי.













