ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- שם מרדכי
- בבא מציעא - פרק שני
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- השבת אבידה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
הרמב"ם מקדים ומונה את הכללים ששייכים לדיני האבידה בפרק י"א מהלכות גזילה ואבידה, וזו לשונו שם (הלכות א'-ב'):
"השב אבידה לישראל מצות עשה שנאמר 'השב תשיבם לאחיך', והרואה אבידת ישראל ונתעלם ממנה והניחה עובר בלא תעשה שנאמר 'לא תראה את שור אחיך והתעלמת מהם' ובטל מצות עשה, ואם השיבה קיים מצות עשה.
לקח את האבידה ולא השיבה בטל מצות עשה ועבר על שני לאוין על לא תוכל להתעלם ועל לא תגזול..."
לקח את האבידה ולא השיבה בטל מצות עשה ועבר על שני לאוין על לא תוכל להתעלם ועל לא תגזול..."
הרמב"ם אינו מתייחס שם לשאלה האם ה"יאוש" ישפיע על דיני ההשבה. מההתעלמות הזו משמע שגם לאחר "יאוש" עדיין קיימת מצווה להשיב את האבידה; וכן מתבקש למעיין ברמב"ם בהלכות תשובה פרק ד' הלכה ג', וז"ל:
"ומהם חמשה דברים העושה אותן אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה לפי שהם עוונות שבין אדם לחבירו ואינו יודע חבירו שחטא לו כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו למחול לו, ואלו הן: (א) המקלל... (ב) והחולק עם גנב,... (ג) והמוצא אבדה ואינו מכריז עליה עד שיחזירה לבעליה, לאחר זמן כשיעשה תשובה אינו יודע למי יחזיר , (ד) והאוכל..."
מדבריו משמע, שלאחר זמן - כשיתייאשו הבעלים ויפסיקו לחזר אחריה; עדיין יכול המוצא לקיים את מצוות ההשבה - לו היה יודע מי הם.
הקושיה מדברי רבא
על שיטה זו של הרמב"ם קיימת סתירה מדברי רבא בסוגיה בבבא-מציעא דף כ"ו ע"ב. הרמב"ם פסק בהלכותיו את דברי רבא; וזו לשון הרמב"ם בהלכות גזלה ואבדה פרק י"ד הלכות ו'-ז':
"הרואה חבירו שנפל ממנו דינר על הארץ ולא ידע בו, ונטל הדינר קודם יאוש עובר על עשה ועל שני לאוין כמו שביארנו, ואפילו החזיר לו הדינר לאחר שנתיאש זו מתנה היא וכבר עבר על האיסורים.
נטל הדינר לפני יאוש על מנת להחזירו ולאחר יאוש נתכוון לגזול אותו עובר משום השב תשיבם. המתין לה ולא הודיע לבעלים ולא נטל הדינר עד שידעו הבעלים שנפל שהרי נתיאשו כמו שביארנו ואחר כך נטל הדינר מעל הארץ אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם וכן כל כיוצא בזה."
נטל הדינר לפני יאוש על מנת להחזירו ולאחר יאוש נתכוון לגזול אותו עובר משום השב תשיבם. המתין לה ולא הודיע לבעלים ולא נטל הדינר עד שידעו הבעלים שנפל שהרי נתיאשו כמו שביארנו ואחר כך נטל הדינר מעל הארץ אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם וכן כל כיוצא בזה."
בהלכות אלו מבואר, שאחר ה"יאוש" אי אפשר לקיים את מצוות השבת האבידה; והשבת המטבע נחשבת למתנה בלבד. האם הלכה זו סותרת את פשטות דברי הרמב"ם האחרים?
ניתן לומר שאין סתירה. באבידה רגילה היאוש לא ישפיע על מצוות ההשבה; וההשבה אחר היאוש - תתקן את החטא. אך האבידה שרבא דיבר עליה היא אבידה יוצאת דופן, ולכן ההשבה לאחר היאוש - תיחשב "מתנה".
כדי לבאר את הדברים, צריך להקדים שתי הקדמות שמבוססות על יסודות שהתבארו במאמרים הקודמים.
חלות של מצווה – חלה למפרע
במאמר הקודם "הרמב"ם והתורם שלא ברשות" התבאר שהרמב"ם פסק את שיטת מר זוטרא בסוגיה בבבא מציעא דף כ"ב ע"א. לשיטה זו יש דין מיוחד ב"חלות שם" שנובעת ממצווה – כמו "תרומה" – שהיא מסוגלת לחול למפרע. הדין המיוחד הזה נכון גם לגבי מצוות השבת אבידה.
מצוות ההשתדלות בהשבה חלה על מוצא האבידה מרגע שראה אותה. לפיכך כאשר יחזיר את החפץ - נמצא שהיה מושב מאותו רגע למפרע; וממילא אין נפק"מ ליאוש שהיה בינתיים.
לפיכך מדוייקת לשון הרמב"ם שכתב בפרק י"א הלכה ב' - "לקח את האבידה ולא השיבה " - מפני שאם בסופו של דבר השיבה , הרי שהיא מושבת מן הרגע שראה אותה וקיים את העשה של 'השב תשיבם לאחיך' ואת העשה של 'והשיב את הגזלה אשר גזל'; וכמו-כן תיקן את "לא תוכל להתעלם" ו"לא תגזול".
לשיטת הרמב"ם דברי רבא - "מתנה הוא דיהיב ליה" נאמרו דווקא באבידה שאין בה סימן , ולכן הביאם בפרק י"ד הדן בדברים - שחזקתם שהתייאשו מהם.
אבידה שאין בה סימן – "תולדת" אבידה
לדעת הרמב"ם, רבא סבור, שכאשר התורה דיברה על אבידה עם סימנים, היא גילתה שחפץ ללא סימנים - שהוא במצב אבוד ואין מקיימים בו מצוות השבה - הוא מותר בנטילה; ואפשר לתלות שהבעלים יודעים כבר מנפילתו והתיאשו, וגם במקרים שאפשרות זו קלושה.
רבא סבור, שאע"פ שלא מצאנו שהתורה ציוותה בהשבת חפץ שאין בו סימנים; אם המוצא נוכח ברגע אובדנו - ויודע למי הוא שייך; ואינו יודע שבעליו התוודעו לחסרונו; הרי שקיימת תולדה למצוות השבת אבידה-עם-סימנים, והיא להשיב גם חפץ-ללא סימן, שיודע למי להשיבו.
דיני ה"תולדה" דומים בפרטים רבים לדיני ה"אב", אך ייתכנו גם הבדלים בין דיני התולדה לבין דיני האב. במאמר הקודם"תולדת גזל" התבאר שהרמב"ן התייחס למציאות שרבא דיבר עליה בתור "תולדת גזל", ולכן דיני המציאות הזו היו שונים מדיני גזל רגיל; ובמאמר הקודם "מלקות בעושק שכיר ובריבית" הובאו הלכות ברמב"ם שנשקף מהן ההבדל שבין "תולדת גזל" לבין גזל רגיל.
לדעת רבא, מכיוון שתורה דיברה על אבידה שיש בה סימן, נמצא שלא קיימת ב"אבידה שאין בה סימן" מצוות ה'עשה' עצמה, שעליה דיברה התורה; אלא תולדתה; ולדעת רבא, דיני התולדה הזו שונים מדיני האב. לפיכך, אם ישיב דינר זה אחר היאוש, לא יחול כאן הכלל, שבחלות של מצווה חלה החלות למפרע; - ולכן לא יתברר למפרע שהחפץ היה מושב מאז שנטלו.
וכן לענין 'לא תגזול'. מכיוון שהבעלים אינו יודע היכן החפץ שאין בו סימן; נמצא שהחפץ הנ"ל שמור פחות מחפצים אחרים; ולכן הגוזלו אינו עובר על הלאו של "לא תגזול", אלא על תולדתו .
ומכיוון שאין כאן את ה"לאו" של התורה, אלא את תולדתו; סבור רבא, שאחר היאוש לא יוכל לתקן את אשר קלקל, - ו" מתנה הוא דיהיב ליה" .
סיכום ההבדל שבין ההלכות השונות שברמב"ם
הדין של רבא, הוא דין מיוחד במצוות השבת "אבידה שאין בה סימן". מצווה זו היא "תולדה" של המצווה הרגילה; ולכן דיניה שונים. אך בהשבת אבידה רגילה שיש בה סימן, אם הוא ישיב את האבידה גם לאחר היאוש – הוא יקיים מצווה; ואין זו מתנה בעלמא; וכך משמע גם מדברי הרמב"ם בהלכות תשובה שהובאו לעיל. 1
מדוע רבא פטר מלשלם מדין "נהנה"
אמנם עדיין יש להקשות, מדוע רבא פטר את מוצא הדינר - לשלם מדין "נהנה"?
נראה שהסיבה לכך היא, מפני שאם לא היה נוטל את הדינר - שווי הדינר לבעליו היה אפסי שהרי אין בו סימן, ולא ידעו למי להשיבו. מציאות זו דומה למצב של "זה נהנה וזה לא חסר". ונפסק ברמב"ם בהלכות גזלה ואבדה פרק ג' הלכה ט' ובשו"ע חו"מ סימן שס"ג סעיף ו' – ש"זה נהנה וזה אינו חסר" - אינו חייב לשלם לו. מכיוון שאינו חייב לשלם מדין נהנה, - " מתנה הוא דיהיב ליה".
^ 1.כמו כן ניתן ליישב באופן אחר, ולומר שדברי הרמב"ם בהלכות תשובה מתייחסים לכל אבידה שנטלה על דעת להחזירה. וסבור הרמב"ם כרמב"ן, שמכיוון שנטלה על דעת להחזירה נעשה שומר של הבעלים וידו כידו, ולכן לא יועיל היאוש, מפני שנעשה כיאוש בחצרו, שחצירו זוכה לו. אולם היו שהקשו על חידוש זה של הרמב"ן, ועיין גם בש"ך בסימן רס"ח ס"ק ב'.

'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'

אושפיזין לדורנו | משה רבינו

למה כולם נלחמים על ירושלים

תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה

מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?

תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?

לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל

איך ללמוד אמונה?

שמחה, צחוק ופורים - לצאת מהחוק אל הנס

איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מאמר שלישי החסיד והמצוות בספר הכוזרי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בדמותו של החסיד על פי ספר הכוזרי, המנהל את חייו מתוך מודעות מתמדת לכך שהבורא רואה ובוחן כל מחשבה, דיבור ומעשה שלו. בנוסף, השיעור מסביר כיצד החסיד מושל בכל איבריו וכוחותיו, ומכוון אותם לשמש ככלים ייעודיים לעבודת השם ולחיבור אמיתי אל השכינה.

אורות התשובה - הרב הראל כהן זדונות נהפכות לזכויות
אורות התשובה פרק ו פסקה ה' - ו'
הרצון והמעשים קשורים אחד בשני, לכן כאשר האדם משנה את רצונו לטובה הוא נותן משמעות אחרת למעשה.

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א לגלות את אלוקים כאבא אוהב
אורות התחיה -פסקה א'
השיעור מעמיק בפער שבין תפיסת אלוקים כשליט חיצוני הזר לנפש, לבין ההכרה האמיתית בו כנשמת העולם וכאבא אוהב המהווה את מקור החיים. מתוך עיון ב"אורות התחיה", נלמד כיצד התפתחות המידות הטובות והחיבור האורגני לכלל האומה מאפשרים לנו להתעלות מעבודת השם שמבוססת על פחד אל חיבור פנימי ועמוק של אהבה ויראת הרוממות.

תשעה באב איך לחיות את החיסרון?
מבט על תשעה באב
אופני התבוננות שונים על צום תשעה באב - בבחינת אבלות ובבחינת תשובה

הלכות שלושת השבועות הלכות תשעה באב: מערב הצום ועד מוצאי התענית
הלכה למעשה
בשיעור זה נעבור בצורה מסודרת על פני כל סדר הזמנים – החל מדיני ערב תשעה באב ומחצות היום של יום רביעי, דרך גדרי שני תבשילים בסעודה מפסקת, ועד לחמשת העינויים, הפטורים לצום (חולים, מעוברות ומניקות) ומנהגי האבלות בתפילה ובבית. דגש מיוחד בשיעור זה ניתן להלכות מוצאי תשעה באב שחל בשנה זו ביום שישי (ערב שבת) – כיצד מאזנים בין מנהגי עשירי באב לבין כבוד שבת? מתי מותר להסתפר, להתרחץ, ולכבס לבני אשכנז ולבני ספרד?

מידות הראי"ה חיבור השכל והרגש באמונה
אמונה י"ח - כ'
השיעור עוסק בחשיבות השילוב ההכרחי בין בירור שכלי לרגש פנימי חי בבניית קשר אותנטי לבורא, תוך אזהרה מפני תפיסות אמונה שטחיות או ילדותיות. כמו כן, מודגש ההכרח המעשי להתאים את ההדרכה הרוחנית ואת רמת הלימוד במדויק לכלים, למידה ולמדרגה האישית של כל לומד.

לקראת הנישואין הדרכה לשידוכים ובניית בית תורה
הרב נותן הדרכה מעשית ותורנית לבחורי ישיבה לקראת תקופת השידוכים, תוך שימת דגש על שמירה על צניעות ופנימיות הקשר, הימנעות מהשפעות תרבותיות זרות, ופרופורציות נכונות סביב אירוע החתונה ולימוד התורה. בנוסף, הרב מציג מודל מובנה בן שלושה שלבים לקבלת החלטות בבחירת בת זוג – בירור חזון הבית, בחינת תכונות אופי וכישורים, ומציאת חן – מתוך מטרה עליונה להקים יחד בית של תורה, קדושה והערכה הדדית.

דברים סוד האחדות והשראת השכינה
שיחת מוצ"ש פרשת דברים
הרב מסביר כיצד השכינה ממשיכה לשרות בעם ישראל גם לאחר חורבן בית המקדש, במיוחד כאשר העם מאוחד סביב ההלכה, בבתי הכנסת ובבתי המדרש. כמו כן, מודגש כי אימוץ "עין טובה" וחיפוש נקודות הזכות בכל אדם הם המפתח לתיקון עוון שנאת חינם ולקירוב הגאולה השלמה.

דברים חומש דברים והכמיהה לבניין המקדש
השיעור עוסק בקשר שבין פרשיות "בין המצרים" וספר דברים, לבין תהליך הכניסה לארץ ישראל והצורך בהקמת חברה ומערכת משפט מתוקנות. מתוך הלימוד על חורבן הבית, מודגשת החובה להעמיק את הכמיהה הפנימית למשכן השכינה, לפעול לתיקון רוחני ומעשי, ולצפות באופן פעיל לגאולה השלמה.

לנתיבות ישראל קץ המגולה ונצחיות הכותל המערבי
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"א
הרב מסביר את המושג "הקץ המגולה", המהווה תוכנית אלוקית וסימן מובהק לגאולה שאינו תלוי בתשובה, ומתבטא בפריחתה ומתן פירותיה של ארץ ישראל. בנוסף, הרב מסביר כי הכותל המערבי מסמל את לב האומה ומקום משכנה הנצחי של השכינה שלא זזה ממנו, והוא עומד איתן כעדות חיה לברית ולתקומת ישראל.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א השאיפה לגדלות
דרך הקודש טז - יז
לבעלי נשמות גדולות אין מרגוע עד שהם יממשו את מדרגתם. ואסור להם לחשוש לגאווה, אדרבה, הם צריכים להזהר הרבה יותר מענווה פסולה. אמנם מיצנו שנאמר על הראשונים שהם כמלאכים, אבל אל לנו להבהל אם נמצא דבר שאנו מגיעים בו למדרגה פנימית יותר מהם. כמו שמצינו שיש יתרונות לבני אדם על מלאכים

מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק לאור דמותם ותפקידם של הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל
שיעור מיוחד לרגל סיום ספר אורות במסגרת התוכנית הישיבתית - סקירה על תפקידם הגדול של הראי"ה קוק ובנו הן ברובד המעשי והן ברובד השמיימי.













