ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויחי
חז"ל ראו בחמשת הפעמים בהם מופיעה המילה 'אור' בסיפור בריאת העולם, רמז לחמשת חומשי התורה 1 . ועוד דרשו חז"ל 2 -"ליהודים היתה אורה... אמר רב יהודה - אורה זו תורה ", ויסוד דרשותיהם בפסוק "כי נר מצוה ותורה אור " 3 . במדרש, מוצאים אנו מחלוקת מענינת בין ר' יהודה ורב נחמיה בשאלה: מה נברא תחילה האור או העולם?
"ר' יהודה אמר האורה נבראת תחילה. משל למלך שבקש לבנות פלטין והיה אותו מקום אפל, מה עשה? הדליק נרות ופנסין, לידע היאך הוא קובע תימליוסים [=עמודים]. כך האורה נבראת תחילה. ור' נחמיה אמר: העולם נברא תחילה. משל למלך שבנה פלטין ועטרה בנרות ופנסין" 4 .
מחלוקת דומה, מוצאים אנו בין בית שמאי לבית הלל 5 , הדנים בשאלה: מה נברא תחילה, השמים או הארץ? בית שמאי אומרים: שהשמים נבראו תחילה, שהרי כך כתוב-"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". ובית הלל סבורים: הארץ נבראת תחילה שהרי כתוב-"ביום ברוא אלוקים ארץ ושמים". ומכריע רשב"י: "תמה אני היאך נחלקו על זה, אלא נבראו ביחד כאלפס וכסויה...". בית שמאי מדגישים את התכלית. כל קיומו של עולם הוא עבור התכלית, שהיא- להגיע לשמים, ליצור חיבור מלא של האנושות עם מקורה, עם הקב"ה, ולפיכך נבראו שמים תחילה. בית הלל הם מעשיים יותר, מדגישים את הדרך, את העבודה ולא את התכלית, לכן, לדעתם נבראת ארץ בתחילה.
את האות 'ב' במילה "בראשית", ניתן להבין בשני אופנים: בשביל ראשית, ובאמצעות ראשית. שלמה המלך מכנה את התורה במילה ראשית-"ה' קנני ראשית דרכו, קדם מפעליו מאז" 6 . ואכן, דורשים חז"ל גם -"היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם" 7 , אולם בפועל, גם דרשו חז"ל 8 שנברא העולם על-מנת שיקבלו ישראל את התורה אחר כ"ו דורות, ואילו לא היו מקבלים עליהם את התורה, היה העולם חלילה חרב 9 .
התורה היא מקורו של העולם, שורש בריאתו, והיא גם תכליתו ויעודו של העולם. היא זו שמקיימת את העולם, ונותנת לו אפשרות חיים מחד, והיא זו המעטרתו ומאירה אותו מאידך. אמת זו, צריך שתהיה חדורה בלב לכל עומקה- התורה שורש החיים היא, מיעוט תורה ממעט את אור הנשמה האלוקית שבאדם ובאנושות. חולשות רוחניות פוגעות בשורש החיים, ומן השורש, מתרחבת הפגיעה עד לצדדים היותר חיצוניים, החומריים, של החיים.
התורה וישראל
עוד מצאנו במדרש בראשית 10 :
"ששה דברים קדמו לבריאת העולם, יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה להבראות. התורה והכסא הכבוד נבראו...האבות, וישראל, ובית המקדש, ושמו של משיח, עלו במחשבה להבראות".
התורה היא הרעיונות האלוקיים בדבר תיקונו של עולם. כסא הכבוד הינו ביטוי לרעיון גילוי וביטוי ההנהגה האלוקית בעולם. תפקידו של העולם, לישא רעיון זה, ככסא הנושא את היושב עליו. וזאת, בעיקר באמצעות עם-ישראל, שעיקר תפקידו הוא להפיץ רעיון זה, כאברהם אבינו המכונה בדברי חכמינו ז"ל 11 "מרכבה לשכינה".
אולם, נחלקו חכמינו בשאלה: מה קדם למה? התורה או כסא הכבוד?!:
"אבל איני יודע איזה מהם קודם, אם התורה קדמה לכסא הכבוד ואם כסא הכבוד קדם לתורה? אמר רבי אבא בר כהנא: התורה קדמה לכסא הכבוד... ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' שמואל בן ר' יצחק אמרו: מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר . משל למלך שהיה נשוי למטורנה אחת, ולא היה לו בן. פעם אחת נמצא המלך עובר בשוק, אמר: טלו מילנין [=דיו] וקלמין [=קסת] זו לבני! חזרו ואמרו: המלך אסטרולוגוס גדול הוא, אלולי שצפה המלך שהוא עתיד להעמיד ממנה בן, לא היה אומר טלו מילנין וקלמין לבני. כך, אילולי שצפה הקב"ה שאחר כ"ו דורות ישראל עתידין לקבל את התורה, לא היה כותב בתורה 'צו את בני ישראל'".
אם-כן, מוצאים אנו בחז"ל דגשים שונים בשאלת קדימת התורה לעולם וקדימת התורה לישראל, דגשים הנראים לעיתים כסותרים 12 , אולם למעשה אין כל סתירה ביניהם, "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" 13 . התורה הינה מכלול הרעיונות האלוקיים. העולם, וישראל בעיקר, הם הכלי להופעת רעיונות אלו במציאות עולמנו. מצד זה, קודמת התורה לישראל והיא העיקר. אולם, כיון שבסופו של דבר התורה כשמה, הינה הוראה, והדרכת חיים לעם-ישראל, ומבחינה זו, קדמו ישראל לתורה, כשם שאין המלמד הנשכר ללמד, לחנך, ולהוציא את כוחותיו החיוביים של הנער אל הפועל אינו העיקר, אלא הנער.
ארץ ישראל
חז"ל מבארים את הצורך בסיפור בריאת העולם בלשון זו 14 :
"ר' יהודה דסכנין בשם ר' לוי פתח- 'כח מעשיו הגיד לעמו' וגו' מה טעם גילה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום השני? מפני עובדי כוכבים ומזלות שלא יהיו מונין את ישראל ואומרין להם הלא אומה של בזוזים אתם!, וישראל משיבין אותם ואומרים...העולם ומלואו של הקב"ה כשרצה נתנה לכם, וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו, הדא הוא דכתיב- 'לתת להם נחלת גוים'".
בדברי חכמינו הנזכרים, מגלים אנו את ערכה הגדול של ארץ ישראל עבור עם-ישראל. התורה בוחרת לפתוח בסיפור הבריאה, לא על-מנת להציג את גדלות הבורא, ולא על-מנת ללמדנו יסודות אמונה, אלא על-מנת להעניק לעם ישראל כח טיעון נגד אומות העולם המבקשות לסלקם מארצם. עלינו אם-כן מוטלת החובה להעמיק בהבנת ערכה המיוחד של ארץ-ישראל עבור עם-ישראל.
הבהרה מסויימת בדבר ערכה של ארץ ישראל לעם ישראל, מוצאים אנו בדברי חז"ל במדרש לפרשתנו 15 :
"ולמה כל האבות תובעין ומחבבין קבורת ארץ-ישראל?, אמר ר' אלעזר- דברים בגו. ר' יהשע בן לוי אמר- מהו דברים בגו?- 'אתהלך לפני ה' בארצות החיים' 16 ...".
כשם שלימדונו חכמינו כי התורה היא שורשו של עולם, היא המקיימת אותו ונותנת לו חיים, כך ארץ ישראל נותנת חיים לעם ישראל 17 , מחסנת את כוחות האומה בעמידה מול קשיים ואויבים. ארץ ישראל אינה מגינה על עם-ישראל כמגן חיצוני, וכמסך בטחוני הנותן חסות לחוסים בצלו, אלא היא כחיסון המוסיף כוחות חיים לגוף, מחזקו ונותן בו כוחות חיים בריאים להתמודד עם מחלות. מתוך הדברים, נוכל להבין כי תוספת קישור ודבקות בארץ-ישראל, תוספת בהבנת ערכה של ארץ-ישראל עבור עם ישראל, וערך קדושתה, נותנת תוספת חיים וחוסן לעם-ישראל.
האבות
ספר בראשית כשמו כן הוא, עוסק בראשית, ביסודות ובשורשים של העולם, ושל האומה הישראלית. חז"ל לימדו שהרעיונות של התורה, טבועים במציאות העולם באופן טבעי-"...הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם..." 18 , רק אחר כ"ו דורות ניתנת התורה, כהוראה ברורה וכתובה לעם-ישראל. הספר, עוסק בעבודת ה' הבאה מתוך טבעיות בריאה, בגדר "מי שאינו מצווה ועושה". פתיחתו של הספר, באות 'ב' 19 , ומסיים באות 'מ' 20 , וביחד, נוצרת המילה " בם ". למדנו מכך, כי הגישה הבריאה לתורה, צריכה לבוא מתוך עצמיותה הבריאה והטבעית של האנושות.
האבות, קיימו את התורה מתוך בריאות טבעית. זוהי הגישה הבריאה ללימוד התורה, מתוך דרך ארץ, הקודמת לתורה. אמנם, פעמים רבות הדגיש רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל את הנוסח המדויק של הברייתא המביאה את דבריו של ר' פנחס בן יאיר, כמובא במסכת ע"ז 21 :"תורה מביאה לידי זהירות...". (ולא כמובא במקורות אחרים 22 , בהשמטת המילים "תורה מביאה"), ומרן הרב קוק זצ"ל הקדיש את החלק השלישי ספר 'אורות הקדש' - "מוסר הקדש" על-מנת לבאר כי כל יסודות המוסר שורשם בתורה, אולם בסופו של דבר, השער לתורה חייב לעבור דרך הבריאות הטבעית והישרה של תיקון המידות הבאה לא מכוחו של ציווי, כדרכם של אבותינו.
אברהם אבינו- מידתו המרכזית היא מידת החסד, מידה מיוחדת, הנובעת מן הרצון לאחד את כל המציאות, ולהתחבר עם כל ההויה. את שיא הביטוי למידה זו מוצאים אנו בלימוד הזכות על אנשי סדום, וברצונו של אברהם אבינו להשוות את ישמעאל ליצחק בעניין ירושת הארץ. אולם, מידה זו צריכה סייג, לבל תפרוץ מעבר לתחומה ותטשטש את ההבדלים בין אומות, ובעיקר-"בין ישראל לעמים". תפקידה של שרה אמנו הוא להגביל את מידת החסד של אברהם אבינו. לכן מצווה אברהם אבינו - "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" 23 .
יצחק אבינו- מידתו המרכזית היא מידת הדין, שעניינה ביטול מוחלט של האישיות והרצון נושאה בפני הרצון האלוקי. דבקות מוחלטת בריבונו של עולם. בבחינת "שה תמים" המקריב עצמו לפני בוראו. אולם, גם הוא, זקוק למיתון מידתו על-מנת לחברו אל מציאות עולמנו. זהו תפקידה של רבקה אשת החסד המציעה לעבד אברהם- " שתה אדני...גם לגמליך אשאב עד אם-כלו לשתות" 24 .
יעקב אבינו- אחר פיתוחן המלא של המידות אותן ייצגו אביו וסבו, באה השעה לאחד שתי מידות אלו למידה אחת הכוללת בתוכה חסד ודין - מידת האמת, ככתוב-"תתן אמת ליעקב" 25 . איחוד זה של המידות, לא יכול היה לבוא בטרם הושלם שכלולן של מידות החסד והדין. הופעת מידת האמת בטרם שלמות הופעת מידות החסד והדין, היה יוצר טשטוש ועמעום זהרן של שתי מידות אלה. מכיוון שיעקב אבינו מאחד בכוחו שתי מידות, נזקק הוא לשתי נשים, אשר האחת מהן(לאה) היא יותר פעילה ויוצרת, "יצאנית" כהגדרת חז"ל 26 , המתאימה למידת החסד היוצרת ופועלת, כאברהם אבינו היוצר ופועל רבות במהלך חייו, ואיישה סבילה (רחל), אשר מוכנה אף לוותר על שאיפתה להינשא ליעקב, על-מנת שלא לצער את אחותה. אופי המתאים לבעלי מידת הדין המבטלים אישיותם הפרטית בפני הרצון האלוקי. מתוך שלמות מידות היסוד הזכרות, באה ההתפרטות לי"ב השבטים. זהו הבסיס לבנינו הבריא של עם-ישראל.
איחוד השבטים
י"ב השבטים, מייצגים גווני אישיות נפרדים, המתפלגים מאישיותו הרחבה של יעקב אבינו. ר' שניאור זלמן, בעל ה'תניא', מבאר בהרחבה 27 את חילוקי האישיות בין השבטים:
ראובן- ראו בן 28 , הדגשת הראיה, שענינה פעילות מתוך האדם כלפי חוץ, מקבילה מידתו באופן מסוים למידת האהבה של אבי סבו אברהם, שענינה נתינה מתוך האדם כלפי חוץ, והשפעה על הסביבה.
שמעון- בשמו ניתן לשמוע את כח השמיעה, שענינה- ההכנסה מן החוץ פנימה, סבילות המתאימה למידת היראה המיוחדת ליצחק סבו כאמור-"ה' שמעתי שמעך יראתי " 29 .
לוי- מלשון ליווי, חיבור. לוי מחבר את שתי המידות הקודמות המופיעות בראובן ושמעון, בדומה לאביו יעקב.
יהודה- מדרגתו מעל ללוי, חיבור מידות האהבה והיראה אצלו, אינו חיצוני, אלא בא מתוך דבקות והזדהות אישית מוחלטת עם העניין האלוקי. וכך, מוסיף בעל ה'תניא' ומבאר את מידתו המיוחדת של כל אחד משנים עשר שבטי י-ה.
התפרטות כזו, לגווני אישיות רבים, טומנת בחובה סכנת פירוד ומתח בין האחים, סכנה שאף מתממשת במכירת יוסף. בפרשתנו, מנסה יעקב לפני מותו, לאחד את בניו. כל אחד מן הבנים מגלה גוון מסוים בעבודת ה', ומביאו לשלמות הופעתו, אולם על-מנת שיגיע העולם לתעודתו ולגאולתו, יש לאחד את כל הרעיונות, ולגלות כיצד כלולים כולם וכנוסים תחת ההנהגה האלוקית הכוללת כל.
יעקב אבינו מכנס את בניו, ואומר לבניו - "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים " 30 , הביטוי "אחרית הימים" שכה רגילים אנו להשתמש בו כמציין את ימות המשיח והגאולה, מופיע כאן לראשונה בתנ"ך. חז"ל עמדו על הדבר ודרשו: "ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה" 31 .כאשר נאספים ומתקבצים כל הכוחות המגוונים שבעם לכדי חטיבה אחת מאוחדת, נוצרת ההכשרה המתאימה לגילוי קץ הימים.
ממשיכים חז"ל ודורשים:
"אמר: שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, וכאבי, יצחק, שיצא ממנו עשיו?! אמרו לו בניו 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד', כשם שאין בלבך אלא אחד, אין בלבנו אלא אחד".
מן האחדות בין האחים, עוברים אנו לבירור אמונתם בא-ל אחד, באחדות ה'. והדברים, לא רק שאינם סותרים, אלא משלימים הם זה את זה. אחדות ה' ואחדות ישראל דבר אחד הם. עם-ישראל הוא עם ה', האמור לגלות את הופעת ה' בעולם, הופעה שלמה ומאוחדת. פירוד בהופעת עם-ישראל מהוה ממילא גם פירוד בהופעת ה' בעולם, והסתרת אחדות ה'. בעל ספר 'חרדים', מחלק את המצוות למצוות שבגוף, מצוות שבדיבור, ומצוות שבמחשבה. וכותב שענף ממצות יחוד ה' שהיא במחשבה, היא מצוות אהבת ישראל. מדבריו למדנו כי זהות מוחלטת קיימת בין אחדות ה' לאחדות האומה.
"ברוך שם כבוד מלכותו"
כאשר שומע יעקב אבינו את תשובת בניו: "כשם שאין בלבך אלא אחד, אין בלבנו אלא אחד", פותח ואומר - "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". בתלמוד 32 מובאת התלבטות הלכתית: האם לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקריאת שמע או לאו? מצד אחד ראוי לומר, משום שכך אמר יעקב אבינו, אולם, מצד שני, הרי משה רבנו לא הוסיף בתורה בפרשת שמע 33 את המילים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". אם-כן, נשאלת השאלה למי עלינו לשמוע לאבא או לרב? קורה לעיתים שאין רצון הרב ורצון האב שווה, כיצד עלינו לנהוג במקרה זה?!
הפתרון המוצע והנהוג למעשה הוא לומר אחר קריאת שמע "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", בלחש. למעשה אנו מקיימים גם את דברי הרב, כי איננו מפרסמים את האמירה, אולם אנו גם מקיימים את רצון האב ע"י שאנו מזכירים בלחש "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". כעין זה, מסופר על הגאון ר' חיים מבריסק, שאביו אסר עליו לעשן, אולם רבו כבדו בסיגריה, מה יעשה? להמרות פי אביו לא רצה, אולם גם להחזיר את הסיגריה לא רצה, מחשש שמא יפגע ברבו, אכל את הסיגריה. ברבו לא פגע, ומאידך גם לא עישן, ולא עבר על ציוויו של אביו.
התלמוד מוסיף משל, השופך אור על מחלוקת הרב והאב:
"אמר ר' יצחק: אמרי דבי ר' אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה. אם תאמר יש לה גנאי, לא תאמר יש לה צער? התחילו עבדיה להביא לה בחשאי...".
בת המלך מריחה את ציקי הקדירה- החלק השרוף של התבשיל, שלעיתים הוא טעים ביותר, כי יש בו את מיצוי התבשיל, והיא מתאווה לאוכלם. אולם לא נאה שיראו בת מלך אוכלת חלקים אלו שבתבשיל, אין הם נאים מספיק לבת מלך, לכן מביאים לה בחשאי. והנמשל- כנסת ישראל אוהבת את השבח לקב"ה: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". הוא מבטא את הופעת כבוד ה' ומלכותו בעולם. אמנם, עצמותו של הקב"ה גדולה היא מלצמצמה בהופעה בעולמנו בלבד, מלכותו הינה מלכות כל עולמים, עליונים ותחתונים, ואין לשכל אנוש תפיסה בגדלות האלוקית.
הרי"ף 34 מבאר את דרשת חז"ל 35 האומרת שהעולם הזה נברא באות 'ה', והעולם הבא באות 'י', ומסביר שהאות 'ה' היא האות הקלה ביותר להגייה, ו'י' היא האות הקלה ביותר לכתיבה. רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק הזכיר פעם בשם פילוסוף גוי שהשוה את המאמץ בבריאת העולם עבור הקב"ה, לצייר המנסה כחולו בטרם יתחיל לצייר, ונותן "מריחה" של צבע על הבד, ואותה מריחה, היא עולמנו. אולם, בכל אופן עם ההופעה האלוקית בעולמנו אנו נפגשים, אותה מסוגלים אנו להבין, להעריץ, ולאהוב, מכיוון שבה יש לנו תפיסה. אלא, שבשבח זה ישנה בעייתיות- לא נאה לבת מלך שתשבח את המלך בציקי קדרתו, אחר שעולמו מלא "תבשילים" נאים ומשובחים מאותם ציקי קדירה. דומה הדבר למלך שיש לו אלף אלפי דינר זהב, ויהללוהו באלף דינרי כסף, וכי שבח הוא לו?! 36 . על כן משה רבנו הכותב מפי הגבורה, לא הזכיר שבח זה, משום שביחס למלך אין שבח זה ראוי לאמרו. אולם יעקב אבינו, המבין ללב בניו ומכיר את חיבתם לשבח את בוראם על הופעתו המפוארת בעולם כפי שהם רואים וחווים, מזכיר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
^ 1 בראשית רבה א', ה'.
^ 2 מגילה ט"ז ע"ב.
^ 3 משלי ו', כ"ג.
^ 4 בראשית רבה ג', א'.
^ 5 שם, א', ט"ו.
^ 6 משלי ח', כ"ב.
^ 7 בראשית רבה א', א'. ויעוין גם בילקוט שמעוני, בראשית א.
^ 8 שם, שם, ד'.
^ 9 ע"פ דרשת חז"ל מיתור אות 'ה' בפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי..."(בראשית א' ל"א) בשבת פ"ח ע"א, ע"ז ג' ע"א, ה' ע"א, ומדרש תנחומא בראשית א'. (אמנם, בתלמוד הבבלי משמע שהדרשה מן ה'ה' נובעת מהיות ה'ה' בבחינת 'ה' הידיעה, כאילו אמר הכתוב יום השישי- ו' סיון, מועד קבלת התורה, רק אז- ויכולו השמים והארץ...וכך מפורש בפירוש רש"י לתלמוד שם. אולם, במדרש תנחומא שם, מפורש כי הדרשה מהאות 'ה' נובעת מראיית האות 'ה' כמייצגת לחמישה חומשי תורה)
^ 10 בראשית רבה א', ד'.
^ 11 בראשית רבה פ"ב, ו'.
^ 12 ראה גם: קהלת רבה א, ט; תנא דבי אליהו רבה, פרק יד.
^ 13 עירובין י"ג ע"ב, גיטין ו' ע"ב. ( המעיין יראה, כי הפרש ניכר יש בין המקורות הנזכרים. בעירובין, מדובר בדעות סותרות, אשר ההסכמה עם שתיהן יחד כ"דברי אלוקים", אינה נתפסת בהגיון אנושי פשוט. לעומת זאת, בגיטין, הקביעה- "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", מבארת כי במציאות ייתכן כי יש נקודת אמת בכל אחת מן הדעות.)
^ 14 בראשית רבה א', ב'.
^ 15 בראשית רבה צ"ו, ה'.
^ 16 בהמשך המדרש, מבואר באריכות גורלם של מתי ארץ-ישראל לעתיד לבוא, לעומת מתי חו"ל.
^ 17 "ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קניין חיצוני לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה החומרי או אפילו הרוחני. ארץ-ישראל היא חטיבה עצמותית, קשורה בקשר-חיים עם האומה" - 'אורות', 'ארץ ישראל', א'.
^ 18 בראשית ברה א', א'.
^ 19 "בראשית ברא..."
^ 20 "ויישם בארון במצרים".
^ 21 כ' ע"ב.
^ 22 יעוין סוטה פרק ט', סוף משנה ט"ו.
^ 23 בראשית כ"א, י"ב.
^ 24 בראשית כ"ד, י"ח-י"ט.
^ 25 מיכה ז', ח'.
^ 26 תנחומא וישלח אות ז', וכעין זה בבראשית רבה פ', א', בהשמטת הביטוי "יצאנית". ונקראה כך ע"ש "ותצא לאה לקראתו ותאמר- אלי תבוא".
^ 27 תורה אור, פרשת 'ויחי' מ"ה ע"ג, ד"ה 'הנה השבטים'.
^ 28 ע"פ בראשית כ"א, ל"ב.
^ 29 חבקוק ג', ב'.
^ 30 בראשית מ"ט, א'.
^ 31 פסחים נ"ו ע"א.
^ 32 שם.
^ 33 דברים ו', ד'.
^ 34 מנחות כ"ט ע"ב, ירושלמי חגיגה פרק ב', הלכה א', בראשית רבה י"ב, ו', ועוד.
^ 35 ע"פ מגילה כ"ה ע"א.
^ 2 מגילה ט"ז ע"ב.
^ 3 משלי ו', כ"ג.
^ 4 בראשית רבה ג', א'.
^ 5 שם, א', ט"ו.
^ 6 משלי ח', כ"ב.
^ 7 בראשית רבה א', א'. ויעוין גם בילקוט שמעוני, בראשית א.
^ 8 שם, שם, ד'.
^ 9 ע"פ דרשת חז"ל מיתור אות 'ה' בפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי..."(בראשית א' ל"א) בשבת פ"ח ע"א, ע"ז ג' ע"א, ה' ע"א, ומדרש תנחומא בראשית א'. (אמנם, בתלמוד הבבלי משמע שהדרשה מן ה'ה' נובעת מהיות ה'ה' בבחינת 'ה' הידיעה, כאילו אמר הכתוב יום השישי- ו' סיון, מועד קבלת התורה, רק אז- ויכולו השמים והארץ...וכך מפורש בפירוש רש"י לתלמוד שם. אולם, במדרש תנחומא שם, מפורש כי הדרשה מהאות 'ה' נובעת מראיית האות 'ה' כמייצגת לחמישה חומשי תורה)
^ 10 בראשית רבה א', ד'.
^ 11 בראשית רבה פ"ב, ו'.
^ 12 ראה גם: קהלת רבה א, ט; תנא דבי אליהו רבה, פרק יד.
^ 13 עירובין י"ג ע"ב, גיטין ו' ע"ב. ( המעיין יראה, כי הפרש ניכר יש בין המקורות הנזכרים. בעירובין, מדובר בדעות סותרות, אשר ההסכמה עם שתיהן יחד כ"דברי אלוקים", אינה נתפסת בהגיון אנושי פשוט. לעומת זאת, בגיטין, הקביעה- "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", מבארת כי במציאות ייתכן כי יש נקודת אמת בכל אחת מן הדעות.)
^ 14 בראשית רבה א', ב'.
^ 15 בראשית רבה צ"ו, ה'.
^ 16 בהמשך המדרש, מבואר באריכות גורלם של מתי ארץ-ישראל לעתיד לבוא, לעומת מתי חו"ל.
^ 17 "ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קניין חיצוני לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה החומרי או אפילו הרוחני. ארץ-ישראל היא חטיבה עצמותית, קשורה בקשר-חיים עם האומה" - 'אורות', 'ארץ ישראל', א'.
^ 18 בראשית ברה א', א'.
^ 19 "בראשית ברא..."
^ 20 "ויישם בארון במצרים".
^ 21 כ' ע"ב.
^ 22 יעוין סוטה פרק ט', סוף משנה ט"ו.
^ 23 בראשית כ"א, י"ב.
^ 24 בראשית כ"ד, י"ח-י"ט.
^ 25 מיכה ז', ח'.
^ 26 תנחומא וישלח אות ז', וכעין זה בבראשית רבה פ', א', בהשמטת הביטוי "יצאנית". ונקראה כך ע"ש "ותצא לאה לקראתו ותאמר- אלי תבוא".
^ 27 תורה אור, פרשת 'ויחי' מ"ה ע"ג, ד"ה 'הנה השבטים'.
^ 28 ע"פ בראשית כ"א, ל"ב.
^ 29 חבקוק ג', ב'.
^ 30 בראשית מ"ט, א'.
^ 31 פסחים נ"ו ע"א.
^ 32 שם.
^ 33 דברים ו', ד'.
^ 34 מנחות כ"ט ע"ב, ירושלמי חגיגה פרק ב', הלכה א', בראשית רבה י"ב, ו', ועוד.
^ 35 ע"פ מגילה כ"ה ע"א.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
