ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אמור
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
מקדש ישראל, השבת והזמנים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ד' אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי. ששת ימים תעשה מלאכה" (ויקרא כ"ג ב-ג). ומיד אחר כך: "אלה מועדי ד' מקראי קדש אשר תקראו אתם במועדם" (שם, שם ד). הכפילות מצד אחד ומאידך גיסא הכללת השבת תחת הכותרת של "מועדי ד'" עוררה את תמיהתם של חז"ל והפרשנים בכל הדורות.
רש"י במקום מתרץ את הכפילות בכך שהפתיחה הראשונה קוראת לבית הדין לעבר שנים ובכך לדאוג שהמועדים יוחגו בזמנם ובמועדם הרצוי. לעומת זאת הפתיחה השניה באה להזהיר את בית הדין לקדש את החודש על פי ההלכה ובכך לקבוע את הזמן למועד. על השאלה השניה עונה רש"י בעקבות חז"ל בדרך זו "מה ענין שבת אצל מועדות ללמדך שכל המחלל את המועדות מעלין עליו כאלו חלל את השבתות וכל המקיים את המועדות מעלין עליו כאלו קיים את השבתות".
בעל ה"כלי יקר" רוצה ללמוד מכך גם ענין הלכתי. רש"י בפרשת ויקהל (שמות ל"ה א-ג) מסביר למה קדמה פרשת שבת למלאכת המשכן לומר לך שאין מלאכת המשכן דוחה שבת. אצלנו "קריאת המועדים", גם קודמת לפרשת השבת וגם מאוחרת לה ואם כן לא ברור מי דוחה את מי. מתרץ ה"כלי יקר" שמכאן נלמד שהשליחים הבאים להעיד בפני בית הדין על המולד רשאים לחלל את השבת ולכן קדם הציווי על השבת לציווי על המועדים. הפניה השניה היא לבית הדין ששלוחיו הם היוצאים להודיע על המועדות, ולהם אסור לחלל את השבת. הסבר זה מתיישב עם פשט הפסוקים שהפניה הראשונה היא לבני ישראל והם אלה שאמורים לבא ולהעיד לפני בית הדין.
אם נעיין ברש"י נגלה שרש"י התייחס לתופעה והסבירה בדרך שיש לה נפקא מינא גדולה גם לדורנו. רש"י ד"ה "דבר אל בני ישראל" אומר "עשה מועדות שיהיו ישראל מלומדין בהם שמעברים את השנה על גלויות שנעקרו ממקומם לעלות לרגל ועדיין לא הגיעו לירושלים".
מה רוצה רש"י ללמדנו. הלכתית, ישנן שתי סיבות לעיבור השנה. האחת כדי לקיים את ציווי הבורא שהחגים יחולו בעונות השנה המתאימות, פסח באביב וכו'. השניה היא כאשר נוצרה בעיה לחלק מסוים של עם ישראל והוא איננו יכול להגיע בזמן לירושלים כדי לחגוג את פסח אזי דוחים את פסח על ידי עיבור השנה, למענם.
אם כך הפתיחה הראשונה באה ללמד שצריך לעבר את השנה מפני צרכיו של עם ישראל ולכן מודגש בה "דבר אל בני ישראל". הפתיחה השניה באה ללמד שצריך לעבר את השנה כדי שיהיו ב"מועדם" כפי שהקב"ה ציוה "שמור את חודש האביב". לפי הכלל שקבעו חז"ל ובעקבותיהם רש"י וה"כלי יקר" נוכל ללמוד מכאן שגם בהלכות שבת יש משמעות לצרכי עם ישראל ולהלכות ציבור.
כשם שבענייני קביעת המועד יש לצורכי רבים השפעה והמועד יקבע על פי צרכי הכלל כך גם בהלכות שבת שאיננה נדחית מפני צרכי היחיד אבל היא תדחה מפני צרכי ציבור. כאשר הכותרת היא "דבר אל בני ישראל" הכוונה היא להלכות צבור בשבת. לעומת זה כאשר הכותרת היא "אלה מועדי ד', הכוונה להלכות שבת שכל אדם חייב לשמרם. מי שביסס רעיון זה מבחינה הלכתית הוא מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל שהניח את היסודות ההלכתיים לפעולותיה הציבוריות של מדינת היהודים בשבת שלא באמצעות הפתרון של גוי של שבת.לכן עודד הוא שירותם של יהודים שומרי מצוות דווקא, בכוחות הביטחון של המדינה היהודית.
הבה נתפלל כולנו שמדינת ישראל מדינת היהודים תתחזק ותתנהל על פי הלכות ציבור של מדינה שומרת הלכה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה
עולת ראיה – ברכות
עולת ראיה – ברכות
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
