ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- שיחות לשלשת השבועות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
"בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו: כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'" (מלכים ב' כ', ישעיהו ל"ח). ואמרו בגמ' (ברכות דף י עמוד א) "מאי כי מת אתה ולא תחיה - מת אתה - בעולם הזה, ולא תחיה - לעולם הבא. אמר ליה: מאי כולי האי? אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה. אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו. אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא - לעביד. אמר ליה: השתא הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו. אמר ליה: כבר נגזרה עליך גזירה. אמר ליה: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא - אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים". פרש"י שם "מקובלני מבית אבי אבא - דוד, שראה את המלאך וחרבו שלופה בידו בסוף ספר שמואל (ב' כ"ד), ולא מנע עצמו מן הרחמים".
הנה דוד המלך היה פעמים רבות בסכנת מות, והרגיש בודאי באותם הפעמים כאילו חרב חדה מונחת על צווארו, אפשר לדמיין זאת כשנלחם באריה ובדוב, וכשנלחם לבדו בגלית הפלשתי, כשנמלט מפני שאול, ובמלחמות עם אויבי ישראל, כאשר האויבים הגיעו לד' אמותיו לא קם ממקומו עד נוע עצי הבכיות כדבר ה' אליו, בכל מקום בטח בה' מושיעו בעת צרה. אולם רש"י בחר את הדוגמה שבסוף ספר שמואל ב פרק כד, כאשר חרה אף ה' בישראל ויסת את דוד למנות את העם, והנה היה דבר ה' אליו ע"י גד הנביא "הלוך ודברת אל דוד כה אמר ה' שלש אנכי נוטל עליך בחר לך אחת מהם ואעשה לך: ויבא גד אל דוד ויגד לו ויאמר לו התבוא לך שבע שנים רעב בארצך אם שלשה חדשים נסך לפני צריך והוא רדפך ואם היות שלשת ימים דבר בארצך עתה דע וראה מה אשיב שלחי דבר: ויאמר דוד אל גד צר לי מאד נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמו רחמיו וביד אדם אל אפלה:" 1 .
מתשובת דוד אפשר ללמוד יותר מכל הדוגמאות שהזכרתי לעיל, את בטחונו בה' ואמונתו בכוח התפילה, ומוכן לקבל עליו מיתה ביד ה', מפני שהוא בטוח " כי רבים רחמו רחמיו". יתרה מזאת, כאשר ראה דוד את המלאך המכה בעם אמר " ויאמר דוד אל ה' בראתו את המלאך המכה בעם ויאמר הנה אנכי חטאתי ואנכי העוויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי ".
היינו, שקבל על עצמו את כל האחריות לחטא העם, ואע"פ שלכאורה באמת הוא היה הגורם העיקרי למניין העם, אבל הרמב"ן בפרשת קורח ממעיט בחומרת החטא הזה ואומר שעיקר החטא היה באחור בנין המקדש, וזה היה מפני שהעם לא דרש אותו. ועל זה נאמר בכתוב שחרה אף ה' בישראל. ולמרות זאת דוד לוקח את כל האחריות על עצמו, ומוסר עצמו כדי להציל את כלל ישראל. ואולי במסירות נפש שלו הוא מביע אמונה בקב"ה שאינו מפחד למסור את נפשו בידיו, מפני שרבים רחמיו. וכמו שאמר משה רבנו בתפילתו על חטא העגל " מחיני נא מספרך אשר כתבת ", שתהיה יד ה' בו ולא בעם, וכך השיג את סליחת ה' וכפר על בני ישראל. ואכן ה' קבל את תפילתו, ובאותה שעה נתגלה מקום המקדש בגורן ארונה, " ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגרן ארניה ארונה היבוסי ". ונפסקה המגפה בעם.
בודאי עובדה זו שמקום המקדש התגלה בזמן שחרב חדה הייתה מונחת על צווארם, ולא התייאשו מן הרחמים, מלמדת על מהות מקום המקדש, שהוא מסמל את הייחוד הגמור בין כנסת ישראל והקב"ה, ועליו נאמר "הביאני המלך חדריו", ובודאי שבמקום זה מתחדדת ההרגשה כי "ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם", וכדברי ר' נחמן מברסלב "שאין ולא יתכן ייאוש בעולם כלל".
כך היה בשעה שכרה דוד את השיתין של המזבח, והמים פרצו ובקשו לשטוף את העולם, עד שדוד שם שם חרס שכתוב בו שם ה', ושקטו המים. מיסודות המקדש אפשר ללמוד את הרעיון הנ"ל, שגם כאשר בא התהום ושוטף את העולם, על שמו יתברך אנו סומכים שיצילנו. וכן תבוא הגאולה העתידה, כאשר ירגישו שאין לנו על מי להישען אלא על אבנו שבשמים (כמבואר בסוף סוטה).
ואכן חזקיהו התפלל אל ה', נאמר "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'". ואמרו חז"ל (ברכות דף י עמוד ב) "מאי קיר? אמר רבי שמעון בן לקיש: מקירות לב ו, שנאמר: ירמיהו ד' מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו'". הייתה זאת תפילה מפנמיות לבו (קירות לבו), תפילה של בטחון בה', כפי שנאמר (ישעיהו ל"ח) "זכר - נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי - מאי והטוב בעיניך עשיתי? אמר רב יהודה אמר רב: שסמך גאולה לתפלה, רבי לוי אמר: שגנז ספר רפואות".
והקב"ה קבל את תפילתו, והוסיף לו על חייו עוד חמש עשרה שנה.
בזכות מה עשה מנשה תשובה?
יש לעיין האם ה' קבל את תפילתו של חזקיהו על בנו שלא יהיה רשע 2 !? לכאורה הרי ידוע לנו שמנשה היה מלך רשע, חטא והחטיא את הרבים, ובטל את כל ההישגים שהיו לחזקיהו בביעור ע"ז ובהרבצת התורה. אולם חז"ל אמרו שמנשה עשה תשובה! ונעיין עתה בתשובתו של מנשה.
מובא בתלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק י דף כח עמוד ג: "וילכדו את מנשה בחחים מהו בחחים בכירו מניקיא אמר רבי לוי מולא של נחושת עשו לו ונתנו אותו בתוכה והיו מסיקין תחתיו כיון שראה שצרתו צרה לא הניח עבודה זרה בעולם שלא הזכירה כיון שלא הועיל לו כלום אמר זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד יי' אלוקיך ושמעת בקולו כי אל רחום יי' אלוקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם הרי אני קורא אותו אם עונה אותי מוטב ואם לאו הא כל אפיא שוין והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקב"ה והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה ריבונו של עולם אדם שעבד עבודה זרה והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה אמר להן אם איני מקבלו בתשובה הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה מה עשה לו הקב"ה חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו ושמע תחינתו הדא היא דכתיב ויתפלל אליו וייעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו ירושלם למלכותו במה השיבו שמואל בר בינא בשם רבי אחא ברוח השיבו כמה דתימר משיב הרוח וידע מנשה כי הוא האלוקים באותה שעה אמר מנשה אית דין ואית דיין".
אם נתבונן מה הביא את מנשה לעשות תשובה, היה זה מה שלמד מאביו חזקיהו "זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת: בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד יי' אלוקיך ושמעת בקולו כי אל רחום יי' אלוקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם", והרי זה בדיוק המסר שלמד חזקיהו מאבי אבא דוד "אפילו חרב חדה מונחת ... אל ימנע אדם עצמו מן הרחמים", אפשר שחזקיהו ספר למנשה בנו, כיצד הוא התפלל אל ה' וניצל ממות וכך נולד מנשה. והמסר החזק הזה שבודאי הטביע את רישומו על האב חזקיהו עבר אל הבן מנשה, שפנה אל ה' בעת צרתו. וה' קבל את תשובתו, למרות שזו הייתה תשובה בדרגה נמוכה, שמלאכי השרת לא יכלו לקבל אותה, אבל הקב"ה הרואה נסתרות הלב ידע שגם זו תשובה היא ויש לקבלו.
ומי יודע ומבין "כבשיה דרחמנא" מה עדיף לפני המקום, האם התלמידים הרבים שהעמיד חזקיהו, כאשר נעץ חרב בבית המדרש ואמר כל מי שלא לומד תורה יידקר בחרב, או גילוי הלכה בהלכות התשובה, שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, "תשב אנוש עד דכא - עד דכדוכה של נפש", וגם תשובה בדרגה של מנשה תתקבל. וזהו מה שהנביא רומז לו "בהדי כבשיה דרחמנא למה לך".
הויכוח בין מנשה לישעיהו הנביא ופישרו
בתהליך התרחקותו של מנשה אנו מוצאים ויכוח בינו לבין סבו ישעיהו הנביא, במסכת יבמות (דף מט עמוד ב) "תני, שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים, וכתוב בה: ... וכתוב בה: מנשה הרג את ישעיה. אמר רבא: מידן דייניה וקטליה, אמר ליה, משה רבך אמר: שמות ל"ג כי לא יראני האדם וחי, ואת אמרת: ישעיהו ו' ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא! משה רבך אמר: דברים ד' מי כה' אלוקינו בכל קראנו אליו, ואת אמרת: ישעיהו נה דרשו ה' בהימצאו! משה רבך אמר: שמות כ"ג את מספר ימיך אמלא, ואת אמרת: מלכים ב' כ' והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה! אמר ישעיה: ידענא ביה דלא מקבל מה דאימא ליה, ואי אימא ליה אישוייה מזיד, אמר שם איבלע בארזא. אתיוה לארזא ונסרוה, כי מטא להדי פומא נח נפשיה, משום דאמר: ישעיהו ו' ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב. מכל מקום קשו קראי אהדדי! ואראה את ה' - כדתניא: כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, משה רבנו נסתכל באספקלריא המאירה. דרשו ה' בהימצאו - הא ביחיד, הא בצבור. ויחיד אימת? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים".
נראה למצוא עומק של אמת בקושיותיו של מנשה שאף הנביא לא ירד לעומק דעתו זה! ונקדים לכך את המובא בירושלמי מכות הנפש החוטאת מה יעשה בה? ונתנו שם תשובות שונות, הנבואה אמרה הנפש החוטאת היא תמות, התורה אמרה - יביא קרבן ויתכפר, והקב"ה אמר - יעשה תשובה ויתכפר. לכאורה קשה שהנביא והתורה והקב"ה לא יענו תשובות זהות, הרי מקור אחד לכולם והוא הקב"ה? אלא זה מלמד אותנו שיש דרגות של תשובה, שהנביא לא מקבל אותן, ורק הקב"ה עתיד לגלות שגם זה תשובה.
וכך גם בעניין תשובתו של מנשה, שהנביא לא מקבל דרגה כזאת של תשובה, כמו שמלאכי השרת לא קבלוה והיו מסתמים את החלונות, שלא תתקבל תשובתו לפני המקום, והקב"ה חתר לו מחתרת וקבל את תשובתו. וזה מה שאומר מנשה לישעיהו, משה אומר "בכל קראנו אליו" משמע שתמיד מקבל את התשובה ואתה אומר רק "בהימצאו"? ולבסוף הוכח שיש תשובה עמוקה מתשובת ישעיהו הנביא לשאלה זו, שגם קריאתו של מנשה מדוד ההריגה התקבלה, הרי לנו ש"בכל קראנו אליו". דרגה זו של תשובה נעלמת מעיני הנביא שרואה את ה' יושב על כסא רם ונשא אבל זו ראיה שלא באספקליא המאירה. וזה גם עומק שאלתו על התוספת של חמש עשרה שנים לחיי חזקיהו, האם יתכן תשובה כזאת שבעל התשובה יהיה יותר מצדיק גמור? והנה כאן אצל חזקיהו מצאנו שנוספו לו שנים בעוד שלצדיק הגמור המקיים את דברי התורה נאמר "את מספר ימיך אמלא", אתמהה!? וגם על שאלה זו לא ענה לו ישעיהו, ועומק הדבר גם הוא "כבשי דרחמנא שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.
ראוי היה חזקיהו להיות משיח, ומדוע לא זכה לכך?
מובא במסכת סנהדרין דף צד עמוד א "(ישעיהו ט') למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו' אמר רבי תנחום, דרש בר קפרא בציפורי: מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח, וזה סתום? ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך - לא עשייתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך - תעשהו משיח? לכך נסתתם. מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו: ריבונו של עולם, אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה, ועשהו משיח. פתחה ואמרה שירה לפניו שנאמר ישעיהו כ"ד מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק וגו'. אמר שר העולם לפניו: ריבונו של עולם, צביונו עשה לצדיק זה! - יצאה בת קול ואמרה: רזי לי רזי לי. אמר נביא: אוי לי, אוי לי, עד מתי?"
מדוע באמת לא אמר חזקיהו שירה? תשובה לכך במדרש הבא (שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ד) "וראוי היה חזקיהו לומר שירה על מפלת סנחריב דכתיב (ד"ה =דברי הימים= ב' ל"ב) ולא כגמול עליו השיב (לו) יחזקיהו, (למה), כי גבה לבו, את חמי חזקיה מלך וצדיק ואת אמרת כי גבה לבו, אלא גבה לבו מלומר שירה אתא ישעיה לגביהון דחזקיהו וסיעתו אמר להון (ישעיה י"ב) זמרו ה', אמרון ליה למה (שם /ישעיהו י"ב/) כי גאות עשה, אמרון ליה: כבר מודעת זאת בכל הארץ , א"ר אבא בר כהנא: אמר חזקיהו, תורה שאני עוסק בה מכפרת על השירה , א"ר לוי אמר חזקיהו מה אנו צריכין לומר נסיו וגבורותיו של הקב"ה כבר מודעת זאת מסוף העולם ועד סופו, לא כבר עמד גלגל החמה באמצע הרקיע וראו נסיו וגבורותיו של הקב"ה עד סוף העולם".
כלומר, חזקיהו לא ראה צורך לומר שירה, מפני שהדברים מפורסמים "כבר מודעת זאת בכל הארץ", ואין צורך לאומרם. נשאלת השאלה מדוע לאחר שהבריא מחוליו כן אמר שירה, כפי שנאמר בספר ישעיהו פרק לח " מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלתו ויחי מחוליו: אני אמרתי בדמי ימי אלכה בשערי שאול פקדתי יתר שנותיי: וגו', כי לא שאול תודך מות יהללך לא ישברו יורדי בור אל אמתך: חי חי הוא יודך כמוני היום אב לבנים יודיע אל אמתך: ה' להושיעני ונגנותי ננגן כל ימי חיינו על בית ה' :".
נראה שהסיבה לכך היא, שחזקיהו התפלל על חוליו, ולכן כאשר זכה לישועה הרגיש צורך להודות ולומר שירה, אבל על הסכנה שבמצור סנחריב הוא לא התפלל, כפי שמובא במדרש איכה רבה (וילנא) פתיחתא "ארבעה מלכים היו מה שתבע זה לא תבע זה, וכו' ... עמד חזקיהו ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא אני ישן על מיטתי ואתה עושה, אמר לו הקב"ה אני עושה".
ולכן גם כאשר זכה להינצל מאויביו לא אמר שירה, נמצא שהקב"ה מצפה מאתנו שלא להסתפק באמונה פסיבית כשל חזקיהו " אני ישן על מיטתי ואתה עושה", אלא להתפלל תפילה הנקראת שירה (תפלה בגימ' שירה), ואז יזכה לומר את שירת הגאולה המכשירתו להיות משיח.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.
תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.
לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.
לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.
שמונה פרקים לרמב"ם בריאות הנפש והגוף בראי הרמב"ם
שיעור 7
השיעור עוסק בהקבלת הרמב"ם בין בריאות וחולי הגוף לבין כוחות ותכונות הנפש, ומסביר כיצד סטייה מדרך השכל פוגעת בחוש הבריא של האדם. מתוך כך מודגשת חשיבותם של תיקון המידות, התורה והשמחה כרפואה נפשית מהותית המחזירה את האדם לתפקוד ולחיות אמת.
