ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סנהדרין
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- סדרי הדין והדיון
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' גדעון ליכטרמן ז"ל
המחלוקת בתוקף דיני ממונות בזמן הזה
בתחילת מסכת סנהדרין 1 עוסקת הגמרא בהרכב בית דין לדיני ממונות. מבואר בגמרא כי מן התורה יש צורך בשלשה דיינים סמוכים, אלא שבזמן הזה אין סמוכים, וכיום ניתן לדון דיני הלוואות וכן דיני ממונות שכיחים מכח 'שליחותייהו קעבדינן' 2 , כלומר בימינו נחשבים הדיינים שלוחים של הסמוכים ומכוחם הם דנים.
הטור 3 כותב שתוקף 'שליחותייהו קעבדינן' הוא מדרבנן בלבד. לעומתו כותב הנתיבות 4 שנראה לו שיש לכך תוקף דאורייתא, אלא שהדבר נמסר לחכמים. ראיותיו הם מכך שהמושג 'שליחותייהו' לא נאמר רק ביחס לדיני ממונות, שעל כך אפשר לומר 'הפקר בית דין הפקר', אלא גם ביחס לקבלת גרות, וממילא יש לכך נפק"מ גם לתחום האיסורי, שאם קידש הגר אשה וקידשה אח"כ אדם אחר אין קידושי השני תקפים, ואם נאמר ש'שליחותייהו' מועיל רק מדרבנן - הרי אין כח ביד חכמים להפקיע איסור תורה! ראיה דומה מביא הנתיבות מכך שניתן לכפות על גט, ואם מהתורה הגט אינו גט יוצא שחכמים מתירים אשת איש. הנתיבות מסיים שאמנם הרמב"ן כתב שבקידושין מועיל הדבר מכח הכלל 'אפקעינהו רבנן לקידושי מיניה', אך כותב על כך שזהו דוחק, שא"כ היו צריכים לפרש זאת, שהרי יש לכך כמה השלכות 5 .
מדוע כדי לברר דיני ממונות יש צורך בבית דין?
כדי להבין את המחלוקת, נעסוק בשאלה יסודית נוספת: מהו פשר השוני בין דיני ממונות להוראת איסור והיתר? בהלכות איסור והיתר יכול כל מורה הוראה לברר את ההלכה ויש לסמוך על דבריו, ואם כן מדוע בדיני ממונות לא יהווה פסק של תלמיד חכם פסק מחייב?
ניתן לומר שאמנם כדי לברר את ההלכה אין צורך בבית דין, כמו בדיני איסור והיתר, אך אי אפשר לכפות את ביצוע הדין ללא בית דין, כאשר אחד מבעלי הדין מתנגד.
אפרושי מאיסורא
אלא שלכאורה גם כדי לכפות אין צורך בבית דין, וזאת משום החובה 'אפרושי מאיסורא' - כל אדם מחוייב להפריש את חבירו מעשיית איסור! בעל 'תרומת הדשן' מוכיח שחובה זו אינה רק של בית הדין אלא של כל אדם מישראל, וזאת מהגמרא 6 שאומרת שעבד נרצע שהגיע זמנו להשתחרר אך הוא רוצה להישאר עם אשתו מותר לאדונו להכותו להפרישו מאיסור, ואם חבל בו פטור "דעביד דינא דקודשא בריך הוא". תרומת הדשן מוסיף שמטעם זה מותר, למשל, לאדם להכות את אשתו כדי להפרישה מאיסור אם מקללת את הוריה ואינו צריך להביאה לבי"ד, ואפילו אם אין היא עוברת בקום עשה אלא רק נמנעת מלקיים, ומוסיף שודאי לכתחילה יש להשתדל לפעול בדרכי נועם. המהרש"ל בספרו 'ים של שלמה' 7 מביא את תה"ד ומוסיף שדין זה נאמר לכל אדם מישראל שרואה את חבירו עובר איסור, ואף אם חבירו עובר בשב ואל תעשה.
המהרש"ל מוסיף סייג חשוב, שדין זה שייך רק באדם שידוע שהוא ירא שמים ועושה זאת לשם מצווה ולא להנאתו, שאם לא כן כל אדם ריק יכה את חבירו על דבר תוכחה, שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. מכל מקום, מבואר בדברי המהרש"ל שאין צורך עקרוני בבית דין כדי להפריש מאיסור, אפילו בשב ואל תעשה, ונמצא שעדיין עלינו להבין לשם מה יש צורך בבית דין כדי לדון דיני ממונות.
אלא שדברי המהרש"ל אינם מוסכמים. הרמב"ם 8 פוסק שמהתורה דיין אחד כשר (ובפשטות לשיטה זו אין צורך בדיין סמוך, כמבואר בגמרא וברש"י 9 ), ועל דבריו הקשו האחרונים - אם כן מדוע אמרה הגמרא, והרמב"ם עצמו פסק זאת 10 , שבזמן הזה דנים רק מכח 'שליחותייהו', הרי בלאו הכי אין צורך בסמוכים? תירץ הקצות 11 שאמנם כדי לדון גם אחד כשר, כדיני איסור והיתר, אך כדי לכפות את הדין יש צורך בבית דין. הקצות מסתמך בדבריו על דברי התוספות 12 שכתבו שהדרשה 'לפניהם - ולא לפני הדיוטות' עוסקת בכפיית הדין. על כך הקשה הנתיבות - הרי לכפות יכול כל אחד משום 'אפרושי מאיסורא', וכשם שרואים בדין מי שאינו רוצה לעשות סוכה שמכין אותו עד שתצא נפשו! וביאר הקצות שיטתו במשובב נתיבות שרק במצוות עשה נאמר הכלל 'מכין אותו עד שתצא נפשו', ומה שבמצוות לא תעשה אפשר להפריש מאיסור - אין היתר להכות עד שתצא נפשו, וגם עצם האפשרות לכפות את חבירו במצוות לא תעשה היא רק ביחס לאדם שעובר בידיים על איסור, אך כאשר מדובר בשב ואל תעשה - יש צורך בבית דין לשם כך.
נמצא לסיכום שנחלקו האחרונים: לדעת הקצות אין אפשרות לכפות דין בדיני ממונות ללא בית דין, ולדעת המהרש"ל הנתיבות אין צורך בבית דין.
על דברי הנתיבות הקשה הקצות מדברי התוספות המפורשים שביארו שהדרשה 'לפניהם ולא לפני הדיוטות' עוסקת בכפיה. האור שמח 13 בהלכות ממרים הולך בשיטת הנתיבות, ותירץ שדין זה נכון רק בדברים שצריך בהם את רצונו של האדם, כמו בכפייה לתת גט או להפריש קרבנות, שבזה רק בית דין יכול לברר שהרצון הפנימי של האדם הוא לקיים את המצווה, אבל בדברים אחרים כמו החזרת ממון לבעליו כל אחד יכול לכפות את דין התורה 14 .
החת"ס 15 מחלק בין חוקים למשפטים. באופן עקרוני, כל אדם מחוייב למחות על עבירות, ואם אינו מוחה למרות שיש כח בידו הרי חל עליו "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת". ומוכיח החת"ס שאין צורך לשם כך בבית דין מהפסוק "ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מהאיש ההוא", הרי שגם 'עם הארץ', גם מי שאינו בית דין אסור שיעלים את עיניו. ומסיים ש"אין בין בית דין לאדם אחר מישראל ולא כלום, ובית דין שהזכירו בכל מקום (כגון 'קטן אוכל נבילות בי"ד מצווים להפרישו', 'קטן שלא מלו אביו בי"ד מצווים למולו' ועוד) לישנא דעלמא", משום שבדרך כלל לבית דין יש כח לכפות.
החת"ס ממשיך שדברים אלו הם רק ביחס לחוקי התורה. לעניין המשפטים - כלומר דיני גזילות, וכן הוצאת אשה מיד בעלה - יש צורך בבי"ד, כפי שלמדו חז"ל 'לפניהם ולא לפני הדיוטות'. ומוסיף החת"ס שגם בדיני המשפטים אין צורך בבית דין אלא כדי לפסוק את הדין כך שיהיה ניתן לכופו, אך אחרי שפסקו הדיינים את הדין ובעל הדין מסרב נראה שעבר על מצוות "ושמעת אל השופט", וכל אדם יכול לכופו משום כך.
מהו גדרו של ההבדל בין חוקים למשפטים? אפשר להבין זאת בשני אופנים. ניתן להבין שאין הבדל עקרוני בין דיני ממונות לדיני איסור והיתר, אלא שבדיני ממונות לא תמיד ברור עם מי הצדק, ורק לבית הדין יש סמכות לברר את הפסק ולהחליט שפלוני חייב. אולם יתכן שכוונתו שהוצאת ממון שונה משאר כפיות, משום גזירת הכתוב 'לפניהם'.
אפשר לומר שזו גזירת הכתוב ללא טעם, אך אפשר להבין שבית הדין נדרש כדי לכפות את בעלי הדין לבוא לדין .
אם נבין כך, עולה שגם אם כח הכפייה הוא מצד שליחותייהו, מכל מקום עצם הפסק הוא דאורייתא, ונפק"מ כאשר הצדדים באו בהסכמה, או בדיעבד - כשכפו שלא כדין.
הקרית ספר 16 (המבי"ט) מחדש חידוש גדול, ואומר שהצורך בסמוכים הוא רק כשיש סמוכים, שאז אסור לדון בפני אחרים, אבל אם אין סמוכים כל אדם כשר, וניתן לדון גם דברים שאינם שכיחים. אם נאמר שהצורך במומחים הוא רק בכפיה לבוא לדין, שזה עניין טכני, אזי קל יותר להבין את חידושו. כמובן שגם אם נבין כך אין דבריו מוכרחים, והם חידוש גדול.
בית הדין - מברר או יוצר?
ניתן להציע הסבר חדש לשאלה האם כח שליחותייהו הוא מדאורייתא או מדרבנן.
כאמור, אפשר לומר שאין הבדל עקרוני בין דיני ממונות לאיסור והיתר, ובשני סוגי הדינים תפקידו של בית הדין הוא לברר את דעת התורה. לפי הבנה זו ניתן לומר כי התורה היא המחייבת, והדיין רק מגלה את דין התורה 17 . באופן דומה, מביא האמרי בינה 18 את דברי הראב"ן, שמשמע מדבריו שכיום אפשר לדון רק בדינים שנפסקו כבר ע"י הסמוכים, ומשמעות 'שליחותייהו' היא שאנו מודיעים את פסק דינם של המומחים. נמצא לפי דבריו ש'שליחותייהו' אינו כח עצמאי של בי"ד, ולשיטה זו ניתן ללכת צעד נוסף ולומר שכל תפקיד בית הדין הוא בירור מה התורה אומרת.
אולם ניתן להבין שבדיני ממונות בית הדין אינו רק מברר את ההלכות אלא גם יוצר אותן. לא תמיד מסתכם תפקידו של בית הדין בחיפוש ההלכה המתאימה למקרה שלפניהם, ופעמים רבות קיימים צדדים לכאן ולכאן, ובית הדין נדרש להכריע 19 . זו משמעות השאלה אם שליחותייהו דאורייתא או דרבנן: אם בית הדין מברר אזי אין צורך עקרוני בבית דין, אולם אם בית הדין יוצר את ההלכות הרי שרק סמוכים יכולים לעשות זאת.
נפק"מ בשאלה זו היא דיונו של ההר צבי 20 ביחס לקבלת עדים: לפני הרב פרנק הובא לדיון מקרה שבו שני עדים העידו לפניו שפלוני קידש אישה ואחד מהם הוא גיסו של המקדש. גיס אמנם פסול לעדות מדרבנן אך כשר מדאורייתא, ובאופן פשוט משום כך יש לחשוש לקידושין. אך אם נאמר ש'שליחותייהו' הוא רק מדרבנן אפשר לומר שחז"ל נתנו כח לקבל היום עדים רק בעדים כשרים, ולא לעדים שפסולים מדרבנן, וממילא אין טעם לתת גט. בהמשך הסיפור העד חזר בו, ואף כאן עולה נפק"מ בין האפשרויות, שכן אם ניתן היום לקבל עדות מדאורייתא אין אפשרות לעד לחזור בו - כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, אך אם קבלת עדות כיום היא רק מדרבנן יתכן שיכול הוא לחזור בו.
^ 1 דפים ב – ג.
^ 2 בבא קמא פ"ד ע"ב.
^ 3 בתחילת סימן א' בחושן משפט.
^ 4 סימן א, סק"א.
^ 5 יש להעיר שגם מהתוספות ניתן לדייק כנתיבות.
^ 6 בבא קמא כ"ז ע"א.
^ 7 בבא קמא פרק ג, סימן ט.
^ 8 פרק ב, הלכה י.
^ 9 הגמרא אומרת בשיטת רב אחא כי הסיבה שהצריכו חכמים שלשה היא 'גזירה משום יושבי קרנות' – ואם מהתורה צריך סמוך מהו המקום לחשוש ליושבי קרנות? כמו כן אם נאמר כך לא מובנים דברי הגמרא שמתוך שלשה דיינים 'אי אפשר דלית בהו חד דגמיר' – וכי מכל שלשה יש אחד סמוך?
^ 10 פרק ה הלכה ח.
^ 11 ג, א.
^ 12 ב ע"ב ד"ה ליבעי.
^ 13 הלכות ממרים ד, ג.
^ 14 האור שמח מוסיף שיתכן שגם במצוות שצריכות כוונה יש צורך בבית דין, ואכמ"ל.
^ 15 חושן משפט סימן קע"ז, אות ג.
^ 16 הלכות שופטים, סוף פרק ה.
^ 17 הדבר פשוט יותר בדיני ממונות שאינם קנסות, אך ניתן לומר זאת גם בקנסות, אף שללא בית דין אין חיוב, כפי שרואים בדין 'יוחלט השור' שלאחר שבית הדין פוסק הרי ששיעור התשלום הוא לפי שעת המעשה, ואם כן בית הדין הוא רק תנאי ביצירת החיוב (לא ניכנס לדיון זה, ולענייננו אפשר לומר שבעונשין בית הדין קובע).
^ 18 חושן משפט, סימן א.
^ 19 כמובן שהחידוש בא רק על גבי היסודות הברורים. ועיין חגיגה ג ע"א "מה נטיעה פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין" (הערת המשכתב).
^ 20 על הטור תחילת חושן משפט.
^ 2 בבא קמא פ"ד ע"ב.
^ 3 בתחילת סימן א' בחושן משפט.
^ 4 סימן א, סק"א.
^ 5 יש להעיר שגם מהתוספות ניתן לדייק כנתיבות.
^ 6 בבא קמא כ"ז ע"א.
^ 7 בבא קמא פרק ג, סימן ט.
^ 8 פרק ב, הלכה י.
^ 9 הגמרא אומרת בשיטת רב אחא כי הסיבה שהצריכו חכמים שלשה היא 'גזירה משום יושבי קרנות' – ואם מהתורה צריך סמוך מהו המקום לחשוש ליושבי קרנות? כמו כן אם נאמר כך לא מובנים דברי הגמרא שמתוך שלשה דיינים 'אי אפשר דלית בהו חד דגמיר' – וכי מכל שלשה יש אחד סמוך?
^ 10 פרק ה הלכה ח.
^ 11 ג, א.
^ 12 ב ע"ב ד"ה ליבעי.
^ 13 הלכות ממרים ד, ג.
^ 14 האור שמח מוסיף שיתכן שגם במצוות שצריכות כוונה יש צורך בבית דין, ואכמ"ל.
^ 15 חושן משפט סימן קע"ז, אות ג.
^ 16 הלכות שופטים, סוף פרק ה.
^ 17 הדבר פשוט יותר בדיני ממונות שאינם קנסות, אך ניתן לומר זאת גם בקנסות, אף שללא בית דין אין חיוב, כפי שרואים בדין 'יוחלט השור' שלאחר שבית הדין פוסק הרי ששיעור התשלום הוא לפי שעת המעשה, ואם כן בית הדין הוא רק תנאי ביצירת החיוב (לא ניכנס לדיון זה, ולענייננו אפשר לומר שבעונשין בית הדין קובע).
^ 18 חושן משפט, סימן א.
^ 19 כמובן שהחידוש בא רק על גבי היסודות הברורים. ועיין חגיגה ג ע"א "מה נטיעה פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין" (הערת המשכתב).
^ 20 על הטור תחילת חושן משפט.
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
למה אנחנו ממש דומים לשמן?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מהו החידוש הכי גדול שיש בתורה?
למה שמחים כבר משנכנס אדר?
אנחנו קודש למענך
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
יסודות התורה והאמונה ימות המשיח והשיאים המצופים שבאחריתם
המשכנו להתקדם ביסודות השייכים להשגחה. אחר שלמדנו בשיעור הקודם על עולם הנשמות, תחיית המתים והעוה''ב, המשכנו בשיעור זה להבהיר את עניין ימות המשיח. לשם כך חילקנו בימות המשיח בין ראשיתם לאחריתם. על ראשיתם הרחבנו שהאמונה בהם היא יסוד תורה המפורש בה בפרשת נצבים ובברכות בלעם, ודיברנו על ההשלכות המעשיות וההלכתיות המתחייבות בשלב זה. התייחסנו גם לויכוח עם סאטמר בנושא נקיטת היוזמה בקידום השלב הזה. אחר, התייחסנו גם למחלוקות שישנם על אופיים של אחריתם של ימות המשיח, ועל מציאות הניסים ושינויי הטבע בשאותה התקופה העתידית המאושרת.
תורה והלכות ציבור סמכויות בתי הדין
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
סמיכת חכמים | חידוש הסמיכה | שלא תנעול דלת | שליחותיהו
מידות הראי"ה האמונה שבאפיקורסות
אמונה ט' - י'
השיעור עוסק בשתי פסקאות המציגות את גווניה הקיצוניים של האמונה, החל מדרגתה העליונה ועד לנקודת הכפירה. הפסקה הראשונה מתארת את "האמונה הגדולה" של הצדיק, המתגלה תחילה בדמיון הקודש, עולה אל השכל ומתממשת בפועל ככוח רוחני עצום המשפיע לטובה על העולם כולו. לעומתה, הפסקה השנייה מבהירה כי האמונה הטבועה בלב ישראל היא כה שורשית ועצומה, עד שגם האפיקורסות הישראלית מכילה אור וקדושה פנימיים העולים על כל אמונות הגויים.
כללי מלאכות שטיפת כלים בשבת
השיעור מנתח לעומק את הלכות שטיפת כלים בשבת, תוך התמקדות במחלוקת היסודית בין הרמב"ם לראב"ד האם מקור האיסור הוא משום "מתקן כלי" או משום "טורח" משבת לחול. דרך מקרים מעשיים – כמו שטיפה כשכבר יש כלים נקיים בארון, השריית כלים במים או סידור הבית – נבחנים הגבולות שבין צורך שבת להכנה לחול. השורה התחתונה היא שכל שטיפה שמשרתת את השבת עצמה (עבור סעודה נוספת או כדי למנוע בלגן שמפריע באמת לעונג השבת) – מותרת, אך כל פעולה שנועדה להכין את הכלים ליום חול – אסורה.
חקת סוד האמונה, השמחה והשורש האלוהי
שיחת מוצ"ש פרשת חוקת
תיקון טומאת המוות, עניינה של האמונה והשמחה לאור חטאו של משה רבנו, יחס האמצעים למקורם - שיויתי ה' לנגדי תמיד, ביאור דברי חז"ל הפסוק "את והב בסופה..."
אור החיים על הפרשה המשך חטא משה רבינו לפי אור החיים
אור החיים על פרשת חוקת חלק ב'
האור החיים מביא על פי מדרש ארבע שגגות שמשה שגג, ומסביר איך משה רבינו טעה.
אור החיים על הפרשה חטא משה רבינו
אור החיים על פרשת חוקת חלק א'
בני ישראל התלוננו כמה טענות למשה על זה שמשה לקח אותם דרך המדבר. עשרה פירושים לחטא משה רבנו לפי מפרשי התורה, והאור החיים דוחה את כולם.
כשרות הכשרת כלים בשר וחלב חלק ג'
השיעור דן באפשרות להסב כלי בשרי לחלבי או להפך, ומסביר כי לפי מנהג האשכנזים נהוג לאסור זאת לכתחילה מחשש לבלבול ולתקלות, בעוד שפוסקי הספרדים מתירים את הפעולה, לעיתים בהתניה של המתנת 24 שעות בין השימושים. למרות האיסור הכללי אצל בני אשכנז, חציו השני של השיעור מפרט שמונה מקרים חריגים שבהם מותר להם לשנות את ייעוד הכלי, כגון: הכשרת כלים לפסח, העברת כלי "פרווה" לבשרי/חלבי, כלי שלא היה בשימוש 12 חודשים, כלי שעבר בעלות, ובמקרים של שעת הדחק.
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
