ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויגש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- פסוקי דזמרה וקריאת שמע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
מדוע לא נשק יעקב ליוסף? האם זה כדי לקיים ק"ש בזמנה, מה פשר התזמון הזה, שנפגשו בדיוק בזמן ק"ש? ויתרה מזאת, אם היה זה בדיוק זמן ק"ש, מדוע יוסף לא קרא את שמע יחד עמו? ועוד מנין שקרא קריאת שמע ולא התפלל?
המהר"ל ב"גור אריה" מתרץ תרוץ מחשבתי עמוק:
"לפי שכאשר בא יעקב וראה את יוסף בנו מלך בא בלבו אהבתו ויראתו של הקב"ה, איך מידותיו הם טובות ושלימות ומשלם שכר טוב ליראיו, וזהו מידת החסידים אשר יקרה להם טוב מתדבקים אל הקב"ה על הטובות והאמת שעשה עמהם, וזהו קריאת שמע שבו נזכר ייחוד מלכות שמים ואהבתו וכו'"
מעיר על כך הרב קנייבסקי זצ"ל ב"ברכת פרץ", שדברי המהר"ל אינם תואמים את ההלכה, שחתן פטור מקריאת שמע, לפי שאינו יכול לכוון, ואצל הצדיקים אדרבה, בזמן רום פסגת השמחה, אז מכוון יותר ויותר בקריאת שמע לפי שזה משתלב אצלו ביחוד ה' ואהבתו. ולפי זה מבואר מדוע רבן גמליאל נהג אחרת כמבואר במשנה בברכות:
"מעשה ברבן גמליאל שקרא לילה ראשון שנשא, אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבנו שחתן פטור מקריאת שמע בלילה ראשונה? אמר להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת".
ולכאורה עבר על ההלכה של עוסק במצוה פטור מן המצוה אלא צריך לומר, שאצלו לא הייתה כלל התנגשות בין שתי המצוות, אדרבה אחת השלימה את השניה ולא בטלה אותה, ולכן אמר: איני שומע לכם לבטל ממני, שאצלי ההימנעות מקריאת שאצלי ההימנעות מקריאת שמע היא בטול וצער, ונשאר החיוב לקרוא שמע.
אמרנו שיעקב " נזכר ייחוד מלכות שמים ואהבתו", היחוד נמצא בפסוק "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", ואהבת ה' בפסוק " ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך", והנה האהבה שהיתה ליעקב כאן כלפי המקום היא מובנת, הרי הוא חש באהבה של המקום אליו, שהחזיר לו את בנו האהוב האבוד, וכמים פנים אל פנים זרמו רשפי האהבה בהשתוקקות כלפי מעלה, אבל צריך להבין מה הביא אותו לראות את יחוד ה' באירוע זה?
ונראה לבאר משמעות "ה' אחד" ע"פ הגמ' בפסחים (נ.) "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", אטו האידנא לאו אחד הוא? אמר ר' אחא בר חנינא: לא כעולם הזה עולם הבא, העולם הזה על בשורות טובות אומר: "הטוב והמטיב" על בשורות רעות אומר: "דיין האמת", לעולם הבא כולו הטוב והמטיב, ושמו אחד: מאי אחד? אטו האידנא לאו אחד הוא? אמר רב נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה עולם הבא, עולם הזה נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באלף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו נקרא ביו"ד ה"א ונכתב ביו"ד ה"א, נראה שיש קשר בין המאמרים הללו המסבירים את "ה' אחד ושמו אחד", והיינו שלעתיד לבוא יתברר שהכל היה לטובה, ולכן יברכו רק "הטוב והמטיב". וזו גם הסיבה שבעולם הזה אין אנו יכולים לפרש את ה' המפורש, שהוא שם של רחמים. שמידה זו אינה גלויה דיה, אבל לעתיד לבוא כשיתברר איך הכל לטובה, יהיה ה' ניכר בשמו הכתוב, ויהיה ניתן לקוראו ככתיבתו.
והנה בענין שלנו חשב יעקב, שנגזרה הגזרה הקשה על יוסף "טרוף טורף יוסף", ונעלם ממנו מידת טובו יתברך, אבל אחרי שחזר ופגשו וראה אותו בצידקתו ובשלמותו, ואיך שנעשה משנה למלך במצרים, ועוד שעל ידי זה יהיה לו לפליטה גדולה הכיר בטוב שברע, התברר לו שהכל היה מאת ה' לטובה, והיה יכול לומר "ה' אלקינו ה' אחד", שהוא אחד ושמו אחד. ולפי זה מובן מדוע יוסף לא קרא את שמע, מפני שהוא לא הרגיש בהסתר הפנים כל כך כיעקב, הוא ידע שניצל וה' עמו, וראה בכל דרכיו את התגשמות החלום, ולכן לא הרגיש בצורך ל"יחד" שמו יתברך על הרע והטוב.
נראה להוסיף משמעות נוספת על פי מה ששנו ללמוד ממקום אחר שנקראה הקריאה הזאת"שמע ישראל" , כאשר:
"בקש יעקב לגלות לבניו את קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש במיטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשיו, אמרו לו בניו: שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (פסחים נ"ו.).
היינו, שאם יש פסול במיטתו של יעקב, הרי זה נראה כאילו חסר באחדות ה', "כשם שאין בלבך אלא אחד שהרי אתה אחד כך אין בלבנו אלא אחד", (במדרש נאמר בסגנון אחר "שמא לבכם חלוק על המקום" - קשה לומר שחשדם בכפירה במקום, אלא שאם יש עדין מחלוקת ביניהם הרי זה כאילו חלוקים על המקום), שאנו מאוחדים באמונת ה' כאיש אחד. וכך מסביר הריטב"א (יבמות י"ד.) את הקשר בין "בנים אתם לה' אלקיכם" - להמשך הפסוק "לא תתגודדו- לא תעשו אגודות אגודות" שבא לומר "כיון שאתם בני אב אחד וא-ל אחד, ראוי לכם שלא תעשו אגודות אגודות וכאילו יש כאן שתי תורות ושני אלוהות".
וכן כאן כאשר באו וספרו לו שטרוף טורף יוסף התהלך יעקב אבינו בדאגה כזאת "ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה" פירש רש"י על פי מדרשו גיהנם, סימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה אם לא ימות אחד מבני בחיי מובטח אני שאיני רואה פני גהנום" (בר"ר ל"ז ל"ה). דהיינו שאם יש פירוד בכנסת ישראל, ומחמת זה נחסר אחד מהם, הרי זה כאילו הוא "מפריד אלוף" - אלופו של עולם, ולכן הסתלקה ממנו שכינה במשך כל השנים הללו שלא נודע בהם גורלו של יוסף, וכשנודע לו ש"עוד יוסף חי" -"ותחי רוח יעקב אביהם" , וכשראה את יוסף בנו פנים אל פנים שלם בצדקתו קרא עליו "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד".
בגמ' (ברכות ט"ז.) מובא מעשה שיש בו רמז, שהרעיון הנ"ל מעורר את הלב להתבונן בו. וזה תוכנו: רבי אמי ורבי אסי קשרו חופה לר' אלעזר, אמר להם: עד שתגמרו אלך ואשמע דבר תורה בבית המדרש, ואבוא ואומר לכם. הלך ומצא תנא (מתורגמן) שלמד לפני ר' יוחנן ואמר: קרא וטעה ואינו יודע להיכן טעה באמצע הפרק יחזור לראש... בין כתיבה לכתיבה יחזור לכתיבה ראשונה. אמר לו ר' יוחנן: לא שנו אלא שלא פתח ב" למען ירבו ימיכם" אבל פתח ב"למען ירבו ימיכם סירכיה נקיט ואזיל". בא ואמר להם אמרו לו אילו לא באנו אלא לשמוע דבר זה דיינו. ע"כ תוכן הדברים.
צריך להסביר מדוע דרכי ההשגחה כוונו שר' אלעזר החתן ישמע את רבנן דבי מדרשא עוסקים בהלכות קריאת שמע? ובמיוחד באפשרות שאפשר לטעות במקום שעומד בו אם גמר פרק ראשון או שני?
נראה משום שחתן באמת פטור מקריאת שמע כפי שמבואר במשנה שם ש"העוסק במצוה פטור ממצוה", והחתן טרוד בטרדה דמצוה וקשה לו לכוון וגם יכול לטעות במקום שעומד בו, (יותר לעומק אפשר לומר שהחתן עומד בפרשת דרכים ביום חתונתו אם לבחור בדרך של פרשה ראשונה שמדברת על אהבת ה' בכל מאודך בחינת רשב"י, או בדרך פרשה שניה של קריאת שמע המדברת על "ואספת דגניך" הנהג בהם מנהג דרך ארץ בחינת רשב"ג), וחתן כר' אלעזר שטרדת החתן לא הפריעה לו ללכת ולעסוק בתורה באותה שעה, הראו לו משמים שהוא חתן שיכול לעסוק בקריאת שמע, ואדרבה בשעת חדוה יכול יותר ליחד את ה' והתגבר באהבתו לו יתברך, וזה מראה שהוא כבר אוחז ב"למען ירבו ימיכם" שמקדים ומחשיך לבי כנישתא בהתמדה שכזאת וראוי להאריך ימים, הוא בודאי לא יתבלבל בקריאת שמע "וסרכא נקיט ואזיל" תמיד באהבת ה' ויראתו, בכל דרכיו ובודאי ביתו יהיה מושתת על הנהגה זו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
