ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
- במהלך השירות
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
אנחנו קבוצה של חיילים דתיים שנמצאים בשירות קרבי בתוך מסגרת שרוב חייליה חילוניים. פעמים רבות נתקלנו בשאלה כיצד לנהוג עם חברנו החילוניים. הנה לדוגמא שתי שאלות עקרוניות: מעשה בשבת שהיינו בחדר אחד חיילים חילוניים ודתיים, והחילונים שאלו אם מותר להם להדליק אור ורדיו בשבת, או שמא זה מפריע לחיילים הדתיים. היינו במבוכה. מצד אחד לא רצינו שיחללו את השבת, ומצד שני הרגשנו שלא בנוח לכפות את עמדתנו עליהם. והנה קם אחד החיילים הדתיים ואמר: "תרגישו חופשי, אין שום בעיה. תדליקו, תכבו, תעשו מה שאתם רוצים. לנו זה לא מפריע". כל שאר הדתיים שתקו. מאז חברינו החילונים רגילים בשבת לשמוע לידינו רדיו ולהדליק אור. האם טוב השיב? האם טוב שהסכמנו בשתיקה לדבריו?
כך גם לגבי סגנון הדיבור. כידוע, לא מעט חיילים רגילים לנבל את פיהם בקללות גסות. זה סגנון הדיבור שלהם. בהתחלה כשהגענו למחלקה, החילונים השתדלו שלא לקלל לידינו. באמת הם לא הצליחו כל כך, אבל השתדלו. כשראו שזה קשה להם, שאלו אם זה מפריע לנו שהם מקללים. ושוב אותו אחד אמר להם: "דברו חופשי. אנחנו לא כופים עליכם את אורחות חיינו". האם טוב אמר? האם טוב שהסכמנו בשתיקה לדבריו?
תשובה
ראשית, יש להעריך מאוד את החברים החילונים ששואלים שאלות כאלו. זה מעיד על מידות טובות, רגישות לזולת ולערכי היהדות. אבל אותו חייל דתי, אף שמן הסתם כוונתו היתה לטובה, נהג שלא כראוי משלושה צדדים: א. מצד האמת, שבאה לידי ביטוי באיסור חנופה. ב. מצד המוסר, ביחסו לחבריו הדתיים. ג. מצד האחריות כלפי ביטחון ישראל, לפיה צה"ל צריך להיות צבא העם.
איסור חנופה
אסור להתחנף ולהפוך עברה לדבר לגטימי, כפי שלמדו חז"ל מן הפסוק: "ולא תחניפו את הארץ" (במדבר לה, לג, ושם בספרי). ואמנם יש לדון לכף זכות את החילונים, מפני שלא זכו ללמוד תורה כראוי, ולא זכו לדעת את עניינה של התורה והשבת, והרי הם כ'תינוקות שנשבו' וכ'אנוסים', כפי שכתבו כמה מגדולי האחרונים. ולכן כאשר עומד לפנינו אדם חילוני, איננו רשאים לשופטו, מפני שמי יודע אם היינו אנחנו מקבלים את החינוך שקיבל אם היינו טובים ממנו או ח"ו להפך. ואם הוא היה מקבל את החינוך שקבלנו, אולי היה צדיק מאתנו.
אולם עצם החטא הוא מעשה רע שאסור להסכים לו. לא יתכן שהתורה אומרת שאסור לחלל שבת, ואותו בחור שיודע זאת יגיד "אין שום בעיה, תדליקו תכבו, תעשו מה שאתם רוצים". לא יתכן שהתורה אומרת שלא לנבל את הפה, ואותו חייל יאמר "דברו חופשי". ואם הסכים למעשיהם, הרי שהחניף להם, ועשה ממצוות התורה מנהג אישי שאין לו תוקף מחייב. בנוסף לכך, כיוון שהיתה לו הזדמנות, היה צריך לקיים באדיבות את מצוות ההוכחה.
אלא כך היה צריך לומר: "גם אתם יהודים, וכמו כל היהודים גם אתם חייבים לשמור שבת ולא לנבל את הפה. כך נהגו אבות אבותיכם במשך דורות על גבי דורות וכך ראוי שתנהגו. אבל אינני יכול לכפות אתכם לכך".
חומרת החנופה
כדי להבין את חומרת החנופה נזכיר את דברי התלמוד (סוטה מא) על אגריפס המלך, שבאופן כללי לא נחשב מלך רע, אלא שהיה מזרע גוים ומלך שלא כדין. פעם כשקרא בתורה בהקהל והגיע לפסוק "לא תתן עליך איש נכרי" זלגו עיניו דמעות, שהצטער על שהיה פסול מהתורה למלכות. אמרו לו הקהל: "אל תתיירא אגריפס, אחינו אתה אחינו אתה". ואמרו חכמים: "באותה שעה נתחייבו (שונאי) ישראל כלייה", שהחניפו לו לאגריפס. אלא גם אם לא יכלו למחות בידו מפני שנתייראו מהמלכות, מכל מקום לא היו צריכים לומר דבר שממנו יוצא כאילו הסכימו למלכותו, אלא היו צריכים לשתוק.
פגיעה בחבריו הדתיים
אותו חייל גם לא נהג כשורה ביחס לחבריו הדתיים. אולי הדבר מפריע להם מאוד. אולי רצו לבקש שישתדלו שלא לנבל את הפה. אולי רצו לבקש שלא ישמעו לידם רדיו בשבת. ואפילו אם ידעו שלא ניתן לבקש זאת מהחילונים, לפחות רצו שיידעו שהדבר גורם להם אי נוחות. אבל אחר שאותו חייל קפץ והצהיר שהחילוניים יכולים לנהוג כרצונם, נסתתמו דבריהם של שאר הדתיים. ואם בכל זאת ירצו אח"כ לבקש שיתחשבו בהם, יראו כקטנוניים. יאמרו עליהם שכל מה שמעניין אותם זה רק לעשות צרות לחברים החילוניים ולכפות עליהם להתנהג כדתיים, כי באמת ההתנהגות שלהם לא מפריעה כלל, כמו שהדתי הנחמד הזה אמר.
כעת הם יצטרכו לשמוע ניבולי פה שבעה ימים בשבוע, בשבת יצטרכו לשמוע רדיו, לראות את האור נדלק ונכבה בחדרם כאילו אין שבת בעולם, ואפילו את הזכות לומר שהדבר גורם להם צער הוא לקח מהם. כל זה מפני שהחבר שלהם החליט להיות נחמד אל החברים החילונים, אך שכח לשאול תחילה את חבריו הדתיים אם דבריו מקובלים עליהם.
אגב, יש לא מעט חילונים שהיו מעונינים שהאווירה בצבא תהיה יותר אידיאליסטית, צנועה ומסורתית.
האחריות כלפי ביטחון ישראל יתכן שאותו חייל שנחפז להשיב חשב שהוא מועיל לגיבוש הצבא ולאחדות העם, אבל באמת גרם נזק. אחדות אמיתית יכולה להתקיים רק מתוך התחשבות הדדית, שגם רוב החילונים חפצים בה. בפועל, בגלל מדיניות קלוקלת של הדרגים הגבוהים הפוליטיים והצבאיים, אין בצבא התחשבות ראויה בשמירת המצוות. החייל דתי מקבל בקושי את התנאים לקיום המצוות באופן פרטי, אבל האווירה הכללית מנוגדת באופן חריף לאורחות חייו.
רוב הדתיים כל כך התרגלו לזה עד שנדמה להם שכך צריך להיות, שהרי מובן מאליו שהצבא הוא חילוני... מעבר לבעיה המוסרית של קבוצה אחת שאינה מתחשבת בחברתה, יש כאן פגיעה קשה בחוסננו הלאומי. מתעלמים מהשאלה - כמה בחורים דתיים התקלקלו בצבא בעקבות האווירה הזו. הם לא שואלים את עצמם כמה הורים משתדלים למנוע את בניהם מלהתגייס לצבא בשל כך, וכמה צעירים דתיים וחרדים נרתעו ונרתעים בעקבות כך מלהתגייס לצבא.
כיום, כשקרוב לחמישים אחוז מתלמידי כיתות א' הם דתיים וחרדים, זו כבר בעיה לאומית. כשציבור גדול כזה לא מרגיש טוב בצבא, פחות בחורים מתגייסים וביטחון ישראל נפגע.
אמנם ברור שאותו חייל לא יכול לתבוע מחבריו החילונים לשנות את אורחות חייהם. אלא שהיה צריך לפחות לציין את הצער שנגרם לשומר המצוות בשעה שהוא נמצא בחברת אנשים שמנבלים את פיהם ומחללים שבת בחדרו.
אם היה מדבר עמם בגילוי לב, לא היה גורם לפירוד לבבות. אמנם מסתבר שהיו ממשיכים להתנהג כדרכם, אבל לפחות היו מבינים יותר את חבריהם הדתיים, ואף היו מעריכים יותר את נכונותם לשרת יחד.
תופעה
בחורים רבים מהישיבה ספרו לי, שכאשר נפגשו עם חילונים באקראי, למשל בטרמפים, שאלום אם הם מתכוונים לשרת בצבא. כשהשיבו בחיוב, נשאלו האם יתגייסו ליחידה קרבית. וכשהשיבו בחיוב, נענו במין מחמאה פטרונית: "כל הכבוד. אני מעריך מאוד את העובדה שלמרות שאתה דתי אתה מתכוון לשרת בצבא". ברגע הראשון זה מחמיא, "הנה אני עושה קידוש ה'. החילונים רואים שגם הדתיים משרתים בצבא".
במחשבה שניה זה מקומם, איך ייתכן שבעוד אחוז הדתיים ביחידות הקרביות בסדיר ובמילואים גבוה בהרבה משיעורם באוכלוסייה, עדיין נשאלות שאלות כאלה.
התשובה פשוטה: הדתיים ככלל אינם משרתים בצבא. כלומר, יש חיילים שבחייהם האישיים הם דתיים, זה אפילו יפה ונחמד, במיוחד כשהם שרים שירי שבת יפים. אבל כקבוצה - הדתיים אינם משרתים בצבא. האווירה בצבא חילונית, והדתיים משתלבים בה. ולכן גם אם יהיו רבים, הם אינם נחשבים. לא סופרים אותם. לכן כאשר הם באים בדרישות בנוגע לשילוב הבנות ביחידות, הם נתפשים כעושי צרות.
באופן פרדוכסלי, דווקא עתה, לאחר שהתברר והתפרסם כי חיילים רבים לא מוכנים להשתתף בפשע הנסיגה והעקירה, הציבור הרחב פתאום יתוודע לעובדה המרעישה שהדתיים משרתים בצבא ואף תורמים תרומה נכבדה, ומתוך כך תרבה האחדות בישראל.
שתדלנות לקראת שירות מילואים
בוגרים מהישיבה שמעו שבמילואים הקרובים הם עתידים לצאת לאימון של כמה ימים בשטח עם חיילות-נהגות. בתחילה הם חשבו לפנות למפקדם ולבקש להפריד את החיילות מהמחלקה שבה ישרתו. אולם כשסיפרו לי על כך, הצעתי שלא יבקשו דבר, ואם כשיבואו יראו שסידרו להם נהגת, יסרבו להשתתף באימון. ואם יאיימו עליהם: "אם לא תשתתפו באימון תחשבו למסרבי פקודה ותישפטו לישיבה בכלא", יענה כל אחד למפקדו: "לכבוד הוא לי לשבת בכלא על כך. אבל דע לך שאם תשפוט אותי על כך, אני לא אהיה יותר חייל אצלך. מי שלא מכבד אותי, אני לא מכבד אותו".
לא יתכן שחייל יהודי יצטרך לעסוק בשתדלנות למען קיום אורח חייו בצה"ל. הצבא הוא שצריך להיערך לכך כראוי. ואם לא נערך, אזי עלינו להיעלב. כמו שנוהג אדם נורמאלי.
אלא שבינתיים חברים אחרים כבר פנו למפקדים וביקשו והתחננו והשתדלו, ולבסוף הצליחו לסדר עבורם באופן מיוחד שהנהגים יהיו בנים, אבל בשאר המחלקות היו בנות. האווירה היתה חילונית לגמרי. חיילים דתיים ממחלקות אחרות נפגעו. חלקם ישתמטו מהמילואים הבאים.
המאבק על האווירה בצבא הוא מאבק על הביטחון.
"פחדו בציון חטאים, אחזה רעדה חנפים... הולך צדקות ודובר מישרים... אוטם אוזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע. הוא מרומים ישכון, מצדות סלעים משגבו, לחמו ניתן, מימיו נאמנים" (ישעיהו לג, יד-טז).
------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
