בי×Ē ×”×ž×“×¨×Š
  • שב×Ē ×•×ž×•×ĸדים
  • ל"ג ב×ĸומר
  • שי×ĸורים נוספים
קטגוריה משני×Ē
  • ספריה
  • זמנים
  • ספיר×Ē ×”×ĸומר
undefined
12 דק' קריאה
לח×Ĩ להקדש×Ē ×Š×™×ĸור זה

לימוד השי×ĸור מוקדש ל×ĸילוי נ׊מ×Ē

ר' אברהם בן דוד

א - ל"ג ב×ĸומר
נהגו לשמוח מ×ĸט בל"ג ב×ĸומר. ואת שבימי ספיר×Ē ×”×ĸומר נוהגים מק×Ļ×Ē ×ž× ×”×’×™ אבלו×Ē, בל"ג ב×ĸומר מו×Ēר לשיר ולרקוד, ואין אומרים בו ×Ēחנון, וכן במנחה שלפניו אין אומרים ×Ēחנון, ואין מ×Ē×ĸנים בו. 1
ט×ĸם השמחה בל"ג ב×ĸומר, מפני שמסור×Ē ×‘×™×“ הראשונים, שבל"ג ב×ĸומר פסקו ×Ēלמידי רבי ×ĸקיבא למו×Ē (מאירי יבמו×Ē ×Ą×‘, ב; שו"×ĸ ×Ē×Ļג, ב). ויש מפרשים, שגם לאחר ל"ג ב×ĸומר מ×Ēו ה×Ēלמידים, אלא שביום ל"ג ב×ĸומר החל רבי ×ĸקיבא ללמד ×Ēלמידים חדשים וב×Ēוכם רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי, והם כבר לא מ×Ēו באו×Ēה מגפה, ומהם ה×Ēפשטה ה×Ēורה ב×ĸם ישראל, ו×ĸל כן שמחים בל"ג ב×ĸומר (פר"ח ×Ē×Ļג, ב). ויש אומרים, שבל"ג ב×ĸומר סמך רבי ×ĸקיבא א×Ē ×—×ž×Š×Ē ×Ēלמידיו, רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי ורבי אל×ĸזר בן שמו×ĸ, שהם המשיכו א×Ē ×ž×Ą×•×¨×Ē ×”×Ēורה (כה"ח ×Ē×Ļג, כו, ×ĸפ"י ׊×ĸר הכוונו×Ē). ט×ĸם × ×•×Ą×Ŗ לשמחה בל"ג ב×ĸומר, שהוא יום ההילולא של ה×Ēנא הקדוש רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי, שהיה ×Ēלמידו של רבי ×ĸקיבא.
נסכם בק×Ļרה א×Ē ×ž× ×”×’×™ האבלו×Ē ×•×”×Š×ž×—×” בל"ג ב×ĸומר: לכל המנהגים מו×Ēר לשיר ולרקוד ולנגן בכלי זמר בל"ג ב×ĸומר, מ×Ēחיל×Ēו ו×ĸד סופו. ול×ĸניין נישואין ו×Ēספור×Ē, לפי מנהג אשכנז וחלק מקהילו×Ē ×Ą×¤×¨×“×™×, מו×Ēר לה×Ēח×Ēן ולהס×Ēפר בל"ג ב×ĸומר. ולמנהג חלק מקהילו×Ē ×Ą×¤×¨×“×™×, אסור לה×Ēח×Ēן ולהס×Ēפר בל"ג ב×ĸומר (ראו ל×ĸיל ג, ד-ה). וכשחל ל"ג ב×ĸומר ב×ĸרב שב×Ē, גם למנהג הספרדים המחמירים מו×Ēר להס×Ēפר בו לכבוד שב×Ē (שו"×ĸ ×Ē×Ļג, ב). והנוהגים ×ĸל פי האר"י, אין מס×Ēפרים בל"ג ב×ĸומר, מפני שאין מס×Ēפרים כלל בספיר×Ē ×”×ĸומר ×ĸד ×ĸרב חג השבו×ĸו×Ē (כה"ח ×Ē×Ļג, יג).

ב - הילול×Ē ×¨×Š×‘"י
רבים נוהגים לילך בל"ג ב×ĸומר למירון, לקברו×Ēיהם של רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי ובנו רבי אל×ĸזר, ו×ĸורכים ׊ם שמחה גדולה, ומדליקים מדורה, ורוקדים ומזמרים.
אמנם היו מגדולי ישראל שפקפקו ×ĸל מנהג זה, שהיאך אפ׊ר לקבו×ĸ מו×ĸד לשמחה ביום שלא × ×ĸשה בו נץ ולא נקב×ĸ ×ĸל ידי חז"ל כמו×ĸד. ואמנם ידו×ĸ שאין נוהגים לומר בו ×Ēחנון ואין מ×Ē×ĸנים בו, אבל לא מ×Ļאנו מקור לכך ׊×ĸושים או×Ēו יום טוב (ח×Ē"ץ יו"ד רלג). ואם הוא לכבוד יום פטיר×Ēו של רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי, הרי בדרך כלל ביום פטיר×Ē ×Ļדיק ראוי לה×Ē×ĸנו×Ē, ואיך ×ĸושים שמחה והילולא ביום מו×Ēו של רשב"י (שואל ומשיב מהדורה חמישאה לט).
אולם רבים נוהגים לשמוח ׊ם שמחה של מ×Ļווה, וב×Ēוכם גדולים ו×Ļדיקים. ואת שבדרך כלל יום פטיר×Ē ×Ļדיק הוא יום של ×Ļ×ĸר, מכל מקום מסרו המקובלים בשם רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי ׊ר×Ļה שישמחו ביום פטיר×Ēו. ובזוהר נקרא יום הס×Ēלקו×Ē ×¨×Š×‘"י 'הילולא', שהוא כשמח×Ē × ×™×Š×•××™×Ÿ. שההידבקו×Ē ×‘×Š×›×™× ×” ב×ĸולם הזה היא בבחינ×Ē ××™×¨×•×Ą×™×Ÿ בלבד, ואילו ההידבקו×Ē ×Š×‘×ĸולם הבא היא בבחינ×Ē × ×™×Š×•××™×Ÿ. ב×ĸולם הזה המוו×Ē × ×Ēפץ כדבר ה×ĸ×Ļוב ביו×Ēר, וכאשר ×Ļדיק מ×Ē, נו×Ēר אחריו חלל גדול, וה×ĸם מ×Ēאבל ×ĸל אובדנו. אולם ב×ĸליונים מובן שהכל לטובה, ולהיפך, אחר הס×Ēלקו×Ēו של ה×Ļדיק מכבלי ה×ĸולם הזה, הוא זוכה לקלוט יו×Ēר א×Ē ××•×¨ ה×Ēורה. ובמיוחד הדברים אמורים לגבי ×Ļדיקים ׊×ĸוסקים ב×Ēור×Ē ×”×Ą×•×“, ׊×ĸיקר ×ĸניינם ו×ĸיסוקם באור הפנימי של ה×Ēורה והנשמה, וכל זמן שהם שרויים ב×ĸולם הזה, המחי×Ļו×Ē ×”×—×•×ž×¨×™×•×Ē ×Š×‘×• מס×Ēירו×Ē ××Ē ××•×¨ ה×Ēורה והנשמה. אולם כשהם מס×Ēלקים מן ה×ĸולם הזה, ומ×Ē×ĸלים אל מ×ĸבר למחי×Ļו×Ē ×”×—×•×ž×¨×™×•×Ē, נפ×Ēחים לפניהם ׊×ĸרי החכמה והאורה הפנימי×Ē, והם ×ĸומדים ×ĸל ×ĸומק הסודו×Ē ×Š×ĸסקו בהם בימי חייהם. וכבר ביום המי×Ēה אפ׊ר לחוש א×Ē ×”×Ēרופפו×Ē ×”×ž×—×™×Ļו×Ē ×•×”×ž×—×Ą×•×ž×™× של ה×ĸולם הזה, וכפי שמסופר באידרא זוטא (זוהר ח"ג רפז, ב - ר×Ļו, א) ×ĸל רשב"י, שביום פטיר×Ēו גילה סודו×Ē ×ĸמוקים ונפלאים שלפני כן לא הורשה לגלו×Ē, והיה בוכה ושמח.
ולכן יום פטיר×Ē ×Ļדיק מן ה×ĸולם הזה דומה לנישואין, שהוא זוכה באו×Ēו יום לה×Ēק׊ר באופן שלם ×ĸם השכינה, ונ×ĸשה מ×Ēור×Ēו אור גדול ב×ĸולמו×Ē ×”×ĸליונים, ומ×Ēוך כך את ×Ēלמידיו וממשיכיו שב×ĸולם הזה יכולים לה×Ēק׊ר יו×Ēר אל ×ĸומק ×Ēור×Ēו וסודו×Ēיו. ו×ĸל כן נהגו ה×Ēלמידים ה×ĸומדים ×ĸל ×ĸומק ה×ĸניין הזה ל×ĸרוך הילולא ביום פטיר×Ē ×¨×‘× ה×Ļדיק שגילה סודו×Ē ×”×Ēורה. 2
× ×Ēייחד רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי, ׊ר הזוהר, ׊א×Ē ×™×•× הס×Ēלקו×Ēו מ×Ļיינים גם יהודים שאינם ×ĸומדים ×ĸל סודו×Ē ×Ēור×Ēו. וכך × ×ĸשה ל"ג ב×ĸומר ליום שמח×Ēה של ×Ēור×Ē ×”× ×Ą×Ēר, ורבים נוהגים ל×ĸלו×Ē ×œ×ž×™×¨×•×Ÿ להילול×Ē ×¨×‘×™ ׊מ×ĸון בר יוחאי. הגדולים שבהם שמחים ×ĸל הסודו×Ē ×Š× ×Ēגלו להם בזכו×Ēו ובזכו×Ē ×Ēלמידיו וממשיכי דרכו. והמוני ה×ĸם המש×Ē×Ēפים בהילולא, את שאינם מבינים בסודו×Ē ×”×Ēורה, מכל מקום יש להם שמחה ×ĸל שה×Ēורה ×ĸמוקה מיני ים, ויש גדולים ו×Ļדיקים ׊מ×Ēקשרים ל×ĸמקי סודו×Ēיה, ׊×ĸל ידי כך כל ה×ĸולם החשוך הזה מ×Ēבשם מ×ĸט. ו×ĸוד, ׊×ĸ×Ļם ההכרה שיש סודו×Ē ×ĸמוקים שהם מ×ĸבר להשג×Ē ×”××“× הרגיל, יש בה ×ĸנווה וחכמה, ו×ĸל ידי הכרה זו גם פשוטי ×ĸם זוכים לה×Ē×ĸלו×Ē.

ג - אישיו×Ēו של רשב"י
לפני ׊נ×ĸסוק במנהגי ההילולא × ×ĸסוק מ×ĸט במ×ĸל×Ēם המיוחד×Ē ×Š×œ רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי ורבו רבי ×ĸקיבא. בדרך כלל נטו חכמי ישראל לדרך האמ×Ļ×ĸ, ×Ēוך ה×Ēחשבו×Ē ×‘×§×Š×™×™× המ×Ļויים ב×ĸולם הזה. אולם רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי דבק באמ×Ē ×”×ž×•×—×œ×˜×Ē ×‘×œ×™ לה×Ēחשב במ×Ļיאו×Ē ×”×ž×•×’×‘×œ×Ē ×Š×‘×ĸולם הזה, ונ×ĸשו לו ניסים וה×Ļליח.
ביחס לשלטון הגוים: חכמי ישראל הורו לה×Ēפלל לשלומה של מלכו×Ē, וניסו בכל יכול×Ēם למנו×ĸ ה×Ēנגשויו×Ē ×‘×™×Ÿ ה×ĸם היהודי לאימפריו×Ē ×Š×Š×œ×˜×• ×ĸליו. רק כשלא נו×Ēרה ברירה, והמלכו×Ē ×›×¤×Ēה ×ĸל ה×ĸם היהודי ל×ĸבור ×ĸל ד×Ēו, הורו לה×Ēמרד נגדה. אבל כשלא היו גזירו×Ē ×Š×ž×“, ניסו למ×Ļוא דרך כי×Ļד להס×Ēדר ×ĸם המלכו×Ē. וכן מסופר ב×Ēלמוד במסכ×Ē ×Š×‘×Ē (לג, ב), ׊פ×ĸם אח×Ē ×“×™×‘×¨×• כמה חכמים ×ĸל מלכו×Ē ×¨×•×ž×. פ×Ēח רבי יהודה בר איל×ĸאי בדברי שבח ×ĸליהם, ואמר: "כמה נאים מ×ĸשיה של אומה זו, ×Ēקנו שווקים, ×Ēקנו גשרים, ×Ēקנו מרח×Ļאו×Ē". ואת שיד×ĸ רבי יהודה שהרומאים גזרו גזירו×Ē ×§×Š×•×Ē ×ĸל ישראל, ואת החריבו א×Ē ×‘×™×Ē ×”×ž×§×“×Š השני והרגו מאו×Ē ××œ×¤×™ יהודים במשך המרד הגדול ומרד בר כוכבא, כדי שלא ×œ×”×—×¨×™×Ŗ א×Ē ×”×ž×Ēח ה×ĸדית רבי יהודה ל×Ēלו×Ē ××Ē ×”×¤×•×¨×ĸנויו×Ē ×Š×”×ž×™×˜×• ×ĸלינו הרומאים בנסיבו×Ē ×Š×•× ×•×Ē, ולה×Ēבונן ב×Ļד החיובי שבמלכו×Ēם. רבי יוסי ה×ĸדית לש×Ēוק. כפי הנראה לדברי השבח לא הסכים, ולגנו×Ē ×œ× ר×Ļה, כדי שלא לי×Ļור מ×Ēח שאין בו ×Ēו×ĸל×Ē. אולם רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי לא יכל לסבול א×Ē ×“×‘×¨×™ השבח כלפי מלכו×Ē ×”×¨×Š×ĸה, ואמר: "כל מה ׊×Ēקנו לא ×Ēקנו אלא ל×Ļורך ×ĸ×Ļמן, ×Ēקנו שווקים להושיב בהם זונו×Ē, מרח×Ļאו×Ē ×œ×ĸדן בהם ×ĸ×Ļמן, גשרים ליטול מהם מכס". נוד×ĸ הדבר למלכו×Ē, וגזרו: רבי יהודה ששיבח או×Ēנו - י×Ē×ĸלה. רבי יוסי ׊׊×Ē×§ - י×ĸנ׊ בגלו×Ē. ורבי ׊מ×ĸון בר יוחאי שדיבר בגנו×Ēנו - יהרג. ברח רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי וה×Ēחבא ×ĸם בנו בבי×Ē ×”×ž×“×¨×Š, והי×Ēה א׊×Ēו מספק×Ē ×œ×”× מים ומזון. ו×Ļריך לד×ĸ×Ē, שאחר המרידו×Ē ×”×§×Š×•×Ē ×Š×œ היהודים כנגד מלכו×Ē ×¨×•×ž×, מרידו×Ē ×Š×”×¤×™×œ×• ברומאים חללים רבים וז×ĸז×ĸו א×Ē ×”××™×ž×¤×¨×™×” הרומאי×Ē, לא נטלו הרומאים יו×Ēר שום סיכון, ורדפו ×ĸד חורמה כל גילוי של ה×Ēנגדו×Ē ×™×”×•×“×™×Ē ×›× ×’×“×. כפי הנראה גדודי חיילי רומא חיפשו במשך שנים אחר רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי כדי להורגו. הסכנה גברה כל כך ×ĸד שלא יכל יו×Ēר רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי לסמוך ×ĸל א׊×Ēו, ו×ĸברו הוא ובנו למ×ĸרה אח×Ē, ונ×ĸשה להם נץ ו×Ļמח ׊ם חרוב ונב×ĸ ׊ם מ×ĸין, ומהם ה×Ēפרנסו במשך ׊×Ēים ×ĸשרה שנה. ×ĸד שנוד×ĸ להם ׊מ×Ē ×”×§×™×Ą×¨ ונ×Ēבטלה גזיר×Ēו. וכל כך ה×Ē×ĸלו ׊ם במ×ĸלו×Ē ×”×¨×•×—× ×™×•×Ē ×•×”×¤×¨×™×Š×•×Ē, ×ĸד שכשי×Ļאו מן המ×ĸרה לא יכלו לסבול א×Ē ×ĸסקי ה×ĸולם הזה, וכל מקום ׊נ×Ēנו בו ×ĸיניהם × ×Š×¨×Ŗ. ונ×Ļרכו לחזור למ×ĸרה ל×ĸוד שנה שלימה, כדי לה×ĸמיק יו×Ēר ב×Ēורה ×ĸד שיוכלו ל×ĸמוד ×ĸל ×ĸרכו של ה×ĸולם הזה, ואז י×Ļאו (שב×Ē ×œ×’, ב).
וכן ביחס לפרנסה: ד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ חכמי ישראל, ׊×Ļריך כל אדם לדאוג לפרנס×Ēו, ואת ×Ēלמידי חכמים ×Ļריכים ל×ĸבוד ולה×Ēפרנץ. אבל רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי אמר: "אפ׊ר אדם חורש בש×ĸ×Ē ×—×¨×™×Š×”, וזור×ĸ בש×ĸ×Ē ×–×¨×™×ĸה, וקו×Ļר בש×ĸ×Ē ×§×Ļירה, ודש בש×ĸ×Ē ×“×™×Š×”, וזורה בש×ĸ×Ē ×”×¨×•×—, ×Ēורה מה ×Ēהא ×ĸליה!? אלא: בזמן שישראל ×ĸושים ר×Ļונו של מקום - מלאכ×Ēם × ×ĸשי×Ē ×ĸל ידי אחרים, ובזמן שאין ישראל ×ĸושים ר×Ļונו של מקום - מלאכ×Ēם × ×ĸשי×Ē ×ĸל ידי ×ĸ×Ļמם... (ואת) מלאכ×Ē ××—×¨×™× × ×ĸשי×Ē ×ĸל ידם". למ×ĸשה מובאים בגמרא דבריו של האמורא אביי: "הרבה ×ĸשו כרבי ישמ×ĸאל - ו×ĸל×Ēה בידם, כרבי ׊מ×ĸון בן יוחי - ולא ×ĸל×Ēה בידם". וכן הדריך האמורא רבא א×Ē ×Ēלמידיו שי×ĸבדו שני חודשים לפרנס×Ēם (ברכו×Ē ×œ×”, ב). לא זו בלבד אלא ׊×ĸל רשב"י אמרו, שמרוב שקיד×Ēו בלימוד היה פטור מ×Ēפילה, שהואיל ולא ה×Ēבטל מלימודו אפילו ל×Ļורך פרנסה, אינו ×Ļריך לבטל ×Ēורה ×ĸבור ×Ēפילה ׊×ĸוסק×Ē ×‘×—×™×™ ׊×ĸה. ורק לקריא×Ē ×Š×ž×ĸ שהיא מה×Ēורה היה מפסיק מלימודו (שב×Ē ×™×, א; שו"×ĸ או"ח קו, ב). 3
ואת שדרכו של רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי אינה מ×Ēאימה לכלל ה×Ļיבור, ו×Ļורך הש×ĸה מכריח או×Ēנו לה×Ēחשב באילו×Ļי החיים, כפי ד×ĸ×Ē ×¨×•×‘ חכמי ישראל. וזה ר×Ļונו י×Ēברך ׊נפ×ĸל ל×Ēיקון ה×ĸולם ×Ēוך ה×Ēחשבו×Ē ×‘×§×Š×™×™× ה×ĸומדים לפנינו בלא שנסמוך ×ĸל הנס. מכל מקום יש ×ĸרך רב למ×Ļיאו×Ēו של ×Ēלמיד חכם גדול שחי א×Ē ×—×™×™×• ×ĸל פי ×ĸרכי הנ×Ļח בלא פשרו×Ē, ׊×ĸל ידו הכל רואים באופן מוחשי א×Ē ×ž×•×¤×Ē ×”×“×‘×§×•×Ē ×”×ž×•×—×œ×˜×Ē ×‘×Ēורה. ואת שהוראו×Ē ×”×Š×ĸה וההדרכו×Ē ×”×›×œ×œ×™×•×Ē ×œ×Ļיבור נקב×ĸו×Ē ×ĸל ידי רוב חכמי ישראל, ׊מ×Ēחשבים במוגבלו×Ē ×”×ĸולם הזה ובש×ĸ×Ē ×”×“×—×§ - החזון הגדול של האמונה והגאולה, מאיר מכוחו של רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי, שמסר נפשו ×ĸל כבוד ישראל ואמונ×Ēו, וקב×ĸ לדורו×Ē ×›×™ מלכו×Ē ×¨×•×ž× שה×Ļרה לישראל היא מלכו×Ē ×”×¨×Š×ĸה. ו×ĸל כך הקדישו וה×ĸרי×Ļו המוני בי×Ē ×™×Š×¨××œ א×Ē ×¨×‘×™ ׊מ×ĸון בר יוחאי.
×ĸיסוקו של רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי ב×Ēור×Ē ×”×Ą×•×“ קשור לאישיו×Ēו. ×ĸל ידי ×Ēור×Ē ×”×Ą×•×“ ני×Ēן לה×Ēק׊ר יו×Ēר אל מה ׊מ×ĸבר לחיים הרגילים שב×ĸולם הזה, ל×ĸולם הנ×Ļח, לסגול×Ē ×™×Š×¨××œ ולביטחון הגאולה. מפני שהיא מרוממ×Ē ××Ē ×”×œ×•×ž×“ בה אל מ×ĸל המ×Ļיאו×Ē ×”×—×™×Ļוני×Ē ×”×ž×ĸיקה והמס×Ēירה, ומאירה לפניו א×Ē ×ž×•×Š×’×™ הנ×Ļח באור יקרו×Ē.

ד - רבי ×ĸקיבא
בהילול×Ē ×œ"ג ב×ĸומר גנוז גם יום הזיכרון לגדול ה×Ēורה שב×ĸל פה, ה×Ēנא המופלא, רבי ×ĸקיבא, שאחד מחמש×Ē ×Ēלמידיו הגדולים היה רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי. וכן מסופר ×ĸל רשב"י, שהיה מ×ĸודד א×Ē ×Ēלמידיו לחזור ×ĸל דבריו, מפני ׊×Ēור×Ēו היא ×Ēמ×Ļי×Ē ×ž×Ēור×Ē ×¨×‘×™ ×ĸקיבא (גיטין סז, א). גם א×Ē ×ž×Ą×™×¨×•×Ē ×”× ×¤×Š ×ĸל כבוד ישראל למד רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי מרבו, שכן רבי ×ĸקיבא היה זה ׊×Ēמך במרד כנגד הרומאים ו×ĸודד א×Ē ×‘×¨ כוכבא. ואת השמחה בל"ג ב×ĸומר ×ĸל ×Ēור×Ē ×”× ×Ą×Ēר קשורה לרבי ×ĸקיבא, ׊×ĸליו אמרו (חגיגה יד, ב) שנכנס לפרדס, היינו לסודו×Ē ×”×ĸמוקים שב×Ēורה, וי×Ļא בשלום. ואילו ׊אר החכמים שנכנסו ×ĸימו לא י×Ļאו בשלום, שלא יכלו ל×ĸמוד ולקלוט א×Ē ×”×Ą×•×“×•×Ē ×”× ×•×¨××™× שבפרדס.
אכן ט×ĸם השמחה בל"ג ב×ĸומר המופי×ĸ בהלכה סובב ×ĸל ×ĸניין המשך מסור×Ē ×”×Ēורה ×ĸל ידי ×Ēלמידי רבי ×ĸקיבא כפי ׊נ×Ēבאר ל×ĸיל (הלכה א), שכן רבי ×ĸקיבא הוא יסוד ×Ēורה שב×ĸל פה. ובאר רבי ×Ļדוק הכהן מלובלין (פרי ×Ļדיק ל"ג ב×ĸומר א'), שלא קב×ĸו יום הילולא ביום פטיר×Ē ×¨×‘×™ ×ĸקיבא, מפני שנהרג ×ĸל ידי המלכו×Ē, ולכן קב×ĸו א×Ē ×”×”×™×œ×•×œ× ביום פטיר×Ē ×Ēלמידו רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי. נמ×Ļא שבהילול×Ē ×¨×‘×™ ׊מ×ĸון בר יוחאי כלולה ההילולא של רבי ×ĸקיבא. לפיכך ראוי ל×ĸסוק בל"ג ב×ĸומר ב×Ēור×Ēו וגדול×Ēו.
לא היה כמ×ĸט אדם ב×ĸולם שה×Ēחיל ללמוד ×Ēורה ב×Ēנאים גרו×ĸים יו×Ēר מרבי ×ĸקיבא, וא×ĸ"פ כן בכוח שקיד×Ēו ואמונ×Ēו הגדולה הגי×ĸ למדרגה ה×ĸליונה ביו×Ēר (×ĸי' אבו×Ē ×“×¨' × ×Ēן פרק ו). במידה רבה היה זה בזכו×Ē ××Š×Ēו רחל, ב×Ēו של כלבא שבו×ĸ, גדול ×ĸשירי ישראל, שהבחינה בגודל נ׊מ×Ēו, והבטיחה להינשא לו אם ילמד ×Ēורה. אביה ה×ĸשיר הדיר או×Ēה מכל נכסיו. אך היא לא זזה מ×ĸמד×Ēה ונישאה לרבי ×ĸקיבא והפכה להיו×Ē ×”×ĸנייה הירודה שבישראל, וא×ĸ"פ כן המשיכה במסירו×Ē × ×¤×Š מופלאה ל×ĸודד א×Ē ×‘×ĸלה ללמוד ×Ēורה. לאחר ׊נ×ĸשה גדול הדור אמר רבי ×ĸקיבא ל×Ēלמידיו: "שלי ושלכם שלה הוא" (כ×Ēובו×Ē ×Ą×’, א).
"אמר רב יהודה אמר רב: בש×ĸה ׊×ĸלה משה למרום, מ×Ļאו להקב"ה שיושב וקושר כ×Ēרים לאו×Ēיו×Ē, אמר לפניו: רבונו של ×ĸולם, מי מ×ĸכב ×ĸל ידך? (מי מבקש א×Ē ×”×“×§×“×•×§ בכ×Ēרים הללו, והלא אין אדם שמבין א×Ē ×ž×Š×ž×ĸו×Ēם?). אמר לו: אדם אחד יש ׊×ĸ×Ēיד להיו×Ē ×‘×Ą×•×Ŗ כמה דורו×Ē ×•×ĸקיבא בן ×™×•×Ą×Ŗ שמו, ׊×ĸ×Ēיד לדרוש ×ĸל כל קו×Ĩ וקו×Ĩ ×Ēילין ×Ēילין של הלכו×Ē... אמר לפניו: רבונו של ×ĸולם: יש לך אדם כזה וא×Ēה נו×Ēן ×Ēורה ×ĸל ידי?! אמר לו: ׊×Ēוק, כך ×ĸלה במחשבה לפני..." (מנחו×Ē ×›×˜, ב). ומכך שמכל חכמי ישראל הראה הקב"ה למשה רבנו דווקא א×Ē ×¨×‘×™ ×ĸקיבא, מ׊מ×ĸ שהוא נחשב לגדול ה×Ēורה שב×ĸל פה (ראו סנהדרין פו, א, שכל ץ×Ēמי ההלכו×Ē ×ž×ž× ×•).
מסירו×Ēו לאמונה ול×Ēורה הי×Ēה ללא גבול, ואת אחר ׊מ×Ēו ×ĸשרים וארב×ĸה אלת ×Ēלמידיו, לא איבד א×Ē ××ž×•× ×Ēו אלא המשיך ולימד ×ĸוד ×Ēלמידים ומהם × ×Ēפשטה ה×Ēורה בכל ישראל. וכשראה שו×ĸל שיו×Ļא מבי×Ē ×§×“×Š×™ הקודשים וחבריו בכו מ×Ļ×ĸר ×ĸל החורבן, הוא החל לשמוח מ×Ēוך אמונה שכשם שדברי הפור×ĸנו×Ē ×Š×‘× ×‘×™××™× ה×Ēקיימו, כך גם דברי הנחמה י×Ēקיימו (מכו×Ē ×›×“, ב).
וכשגזרו הרומאים שלא ללמד ×Ēורה, מסר א×Ē × ×¤×Š×• ולימד ×Ēורה לרבים. ×Ēפסוהו וחבשוהו בבי×Ē ×”××Ą×•×¨×™× וגזרו דינו למי×Ēה קשה. אמרו חכמים (ברכו×Ē ×Ą×, ב): "בש×ĸה שהו×Ļיאו א×Ē ×¨×‘×™ ×ĸקיבא להריגה זמן קריא×Ē ×Š×ž×ĸ היה, והיו סורקים א×Ē ×‘×Š×¨×• במסרקו×Ē ×Š×œ ברזל, והיה מקבל ×ĸליו ×ĸול מלכו×Ē ×Š×ž×™×. אמרו לו ×Ēלמידיו: רבנו, ×ĸד כאן?! (הרי במ×Ļב של יסורים נוראים כאלה א×Ēה פטור מקריא×Ē ×Š×ž×ĸ, ומדו×ĸ א×Ēה מ×Ēאמ×Ĩ כל כך לקרו×Ēה?). אמר להם: כל ימי היי×Ēי מ×Ļט×ĸר ×ĸל פסוק זה: בכל נפשך - אפילו נוטל א×Ē × ×Š×ž×Ēך, אמר×Ēי: מ×Ēי יבא לידי ואקיימנו, ו×ĸכשיו שבא לידי לא אקיימנו?! היה מאריך באחד ×ĸד שי×Ļ×Ēה נ׊מ×Ēו באחד. י×Ļ×Ēה ב×Ē ×§×•×œ ואמרה: אשריך רבי ×ĸקיבא שי×Ļאה נ׊מ×Ēך באחד... י×Ļ×Ēה ב×Ē ×§×•×œ ואמרה: אשריך רבי ×ĸקיבא ׊א×Ēה מזומן לחיי ה×ĸולם הבא".

ה - מדורו×Ē ×•×Š×ž×—×Ē ×œ"ג ב×ĸומר
כבר מאו×Ē ×Š× ×™× נוהגים במירון, ליד קברו של רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי, להדליק מדורה לכבוד הילול×Ē ×¨×‘×™ ׊מ×ĸון בר יוחאי. ואת בשאר מקומו×Ē × ×•×”×’×™× חסידים להדליק מדורו×Ē ×‘×œ"ג ב×ĸומר. ויש שנהגו להדליק נרו×Ē ×‘×‘×™×Ē ×”×›× ×Ą×Ē ×œ×›×‘×•×“ ההילולא.
הנר והאור רומזים ל×Ēורה ולמ×Ļוו×Ē, כמו ׊נאמר (משלי ו, כג): "כÖŧִי × Öĩר מִ×Ļְוָה וְ×Ēוֹרָה אוֹר". האש היא דבר מופלא, מ×Ēוך ×ĸ×Ļים ושמן קרים ודוממים יו×Ļא×Ē ×¤×Ēאום להבה ב×ĸל×Ē ×›×•×—×•×Ē ××“×™×¨×™× להאיר, לחמם ×•×œ×Š×¨×•×Ŗ. לכן ה×Ēורה והמ×Ļוו×Ē × ×ž×Š×œ×• לאש ולהבה - ×ĸל ידי ה×Ēורה והמ×Ļוו×Ē ×”× ×ĸשים ב×Ēוך ×ĸולם הזה החשוך והקר, זוכה האדם לאור חיי ×ĸולם.
נהגו חסידים להדליק מדורו×Ē ×‘×œ"ג ב×ĸומר, לרמז לאור הגדול של סודו×Ē ×”×Ēורה ׊נ×Ēגלו ×ĸל ידי רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי. וכן מסופר בזוהר (ח"ג ר×Ļא, ב), שביום הס×Ēלקו×Ēו של רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי גילה ל×Ēלמידיו סודו×Ē ×’×“×•×œ×™×, והם הדברים הכ×Ēובים באידרא זוטא, ומרוב האש לא יכלו ×Ēלמידיו לה×Ēקרב אליו.
×ĸם זא×Ē, יש להדגיש שמנהגי ל"ג ב×ĸומר הם רשו×Ē, ולא נפץק ברמב"ם וב'שולחן-×ĸרוך' ׊×Ļריך להדליק מדורה בל"ג ב×ĸומר, או ׊×Ļריך ל×ĸלו×Ē ×ĸל קברו של רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי. ורבים מגדולי ישראל לא נהגו כלל מנהגים אלו.

ו - מנהג ×Ēספור×Ē ×”×§×˜× ×™× - 'חלקה'
יש נוהגים שלא לספר א×Ē ×Š×™×ĸר בניהם הקטנים ×ĸד שיגי×ĸו לגיל שלוש, ואז מספרים א×Ē ×Š×ĸרו×Ēיהם ומשאירים להם פאו×Ē, ובזה מחנכים או×Ēם למ×Ļוו×Ē "לֹא ×Ē֡קÖŧִפוÖŧ פÖŧְא֡×Ē ×¨Öš××Š×Ö°×›Öļם" (ויקרא יט, כז), ׊×ĸניינה לא לספר א×Ē ×Š×ĸרו×Ē ×”×¨××Š ב×ĸיגול, ×Ēוך גזיז×Ē ×”×¤××•×Ē.
ומ×Ļאו לזה רמז במ×Ļוו×Ē ×ĸרלה, שאמרו חז"ל ×ĸל שלוש השנים של ×ĸרלה שמרמזו×Ē ×œ×Š×œ×•×Š השנים הראשונו×Ē ×Š×œ ×Ēינוק שאינו יוד×ĸ להשיח ולדבר, ואז אין מקיימים בו מ×Ļוו×Ē. "וÖŧבַשÖŧָׁנָה הָרְבִי×ĸÖ´×Ē ×™Ö´×”Ö°×™Öļה כÖŧָל פÖŧִרְיוֹ קֹדÖļ׊ׁ הִלÖŧוÖŧלִים לַה'" (ויקרא יט, כד), שאביו מקדישו ל×Ēורה (×Ēנחומא קדושים יד). וכך למדו ב×ĸלי מנהג זה, שבשלוש השנים הראשונו×Ē ×”×•× דומה ל×ĸ×Ĩ ×ĸרלה ואין גוזרים ׊×ĸרו×Ēיו, ובשנה הרבי×ĸי×Ē, כאשר הוא כבר יכול לה×Ēקדש, גוזזים א×Ē ×Š×ĸרו×Ēיו ומשאירים לו פאו×Ē, וזו אח×Ē ×”×ž×Ļוו×Ē ×”×¨××Š×•× ×•×Ē ×Š×ž×§×™×™×ž×™× בו. ומיוחד×Ē ×ž×Ļווה זו ׊×ĸל ידה ניכר שהילד יהודי.
וכיוון שבמ×Ļווה זו מ×Ēחילים לחנכו למ×Ļוו×Ē, נהגו לשמוח כדי לחבב א×Ē ×”×ž×Ļוו×Ē, ומזמינים קרובים וידידים ומכבדים או×Ēם במאכל ומשקה.
רבים מבני הגליל נהגו לספר א×Ē ×”×§×˜×Ÿ ליד קברו של רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי במירון, כדי ׊×Ēחיל×Ē ×—×™× ×•×›×• למ×Ļוו×Ē ×Ēהיה מ×Ēוך ה×Ēחברו×Ē ×œ×Ļדיק. ובני ירושלים שרחקה להם הדרך להגי×ĸ למירון, היו הולכים למ×ĸר×Ē ×Š×ž×ĸון ה×Ļדיק ׊מ×Ļפון ל×ĸיר ה×ĸ×Ēיקה. ויש קהילו×Ē ×Š×”×™×• רגילים לספר א×Ē ×”×§×˜×Ÿ סמוך לבי×Ē ×”×›× ×Ą×Ē. ויש נוהגים לבקש מ×Ēלמיד חכם שי×Ēחיל לספר א×Ē ×”×™×œ×“.
יש נוהגים לספר בל"ג ב×ĸומר במירון א×Ē ×›×œ הקטנים שיום הולד×Ēם השלישי חל בסמיכו×Ē ×Š×œ כמה חודשים לפני או אחרי ל"ג ב×ĸומר. ויש מקפידים שלא לספר א×Ē ×”×™×œ×“ לפני הגי×ĸו לגיל שלוש, ולכן אם יום הולד×Ēו אחר ל"ג ב×ĸומר מספרים או×Ēו ביום הולד×Ēו. ואם נולד לפני ל"ג ב×ĸומר, אם יום הולד×Ēו בסמיכו×Ē ×Š×œ מספר שבו×ĸו×Ē ×œ×œ"ג ב×ĸומר, ממ×Ēינים לספרו בל"ג ב×ĸומר, ואם נולד כמה חודשים לפני ל"ג ב×ĸומר, מספרים או×Ēו ביום הולד×Ēו. 4
אמנם יש להדגיש שאין חובה לנהוג כמנהגים הנזכרים. י×Ēר ×ĸל כן, מנהג ×Ēספור×Ē ×”×§×˜× ×™× לא נזכר כלל, לא ברמב"ם ולא ב'שולחן-×ĸרוך' ולא בספרי הפוסקים הידו×ĸים. וכל הרו×Ļה רשאי לספר א×Ē ×Š×ĸר ילדו גם לפני שהגי×ĸ לגיל שלוש, וכן נהגו ×Ēלמידי חכמים רבים.

ז - השלכ×Ē ×‘×’×“×™× למדורה ו×Ēפילה ליד קברי ×Ļדיקים
היו שנהגו להשליך ל×Ēוך המדורה שבמירון בגדים יקרים, ואמרו שזה לכבודו של ה×Ēנא רבי ׊מ×ĸון בר יוחאי. ויש שה×ĸידו גם ×ĸל רבנים שנהגו כך. ל×ĸומ×Ē ×–××Ē, יש גדולים שפקפקו ×ĸל מנהגם, ואמרו שאין בזה שום ט×ĸם, ואדרבה הדבר אסור משום 'בל ×Ēשחי×Ē'. ואמנם היו שורפים א×Ē ×‘×’×“×™ המלך אחר פטיר×Ēו, אבל ׊ם הוא מפני שאסור לאחרים להש×Ēמ׊ בהם, שזהו כבודו של המלך, אבל כאן מדו×ĸ שישרפו בגדים בחינם (שואל ומשיב מ"ה לט, חקרי לב מה"ב יו"ד יא). ויש שלימדו ×ĸליהם זכו×Ē, ואמרו ׊רק כאשר מאבדים דבר לחינם ×ĸוברים ×ĸל 'בל ×Ēשחי×Ē', אך כש×ĸושים זא×Ē ×œ×Ą×™×‘×” מסוימ×Ē, כמו לכבודו של רשב"י אין בזה איסור (×ĸי' ×Ēורה לשמה רו). למ×ĸשה, מי שאבו×Ēיו לא נהגו כן, אין ראוי לו שיקיים מנהג ששנוי במחלוק×Ē. אבל מי שמנהג אבו×Ēיו ×œ×Š×¨×•×Ŗ בגדים רשאי לסמוך ×ĸל הפוסקים שלימדו ×ĸל כך זכו×Ē, ומכל מקום ×ĸדית שי×Ēרום א×Ē ×”×‘×’×“×™× ל×Ļדקה מא׊ר יאבדם באש. 5
כאשר באים לה×Ēפלל בקברי ×Ļדיקים, יש להיזהר שלא לפנו×Ē ××œ×™×”× ב×Ēפילה, ׊רק אל הקב"ה מ×Ļווה לה×Ēפלל, וכל המ×Ēפלל אל ×Ļדיק ×ĸובר באיסור, והרי הוא דומה לדורש אל המ×Ēים שאסור מן ה×Ēורה (דברים יח, יא). ויש שה×Ēירו לפנו×Ē ×•×œ×‘×§×Š מה×Ļדיק שימלי×Ĩ טוב לפני השוכן במרומים ×ĸבור המ×Ēפלל ליד קברו (פמ"ג ×Ēקפא, א"א טז). ויש שאסרו זא×Ē, משום ×Š××Ŗ בזה יש משום דרישה אל המ×Ēים, אלא כל ה×Ēפילה ×Ļריכה להיו×Ē ×ž×•×¤× ×™×Ē ××š ורק לרבונו של ×ĸולם בלא ל×ĸרב שום שליח ב×ĸניין, וב×Ēוך ה×Ēפילה רשאי המ×Ēפלל לבקש מרבונו של ×ĸולם שיקבל ×Ēפיל×Ēו בזכו×Ē ××•×Ēו ×Ļדיק (מהרי"ל, ט"ז ×Ēקפא, לט). ׊×ĸל ידי הה×Ēקשרו×Ē ×œ×Ēור×Ēו ומ×ĸשיו הטובים של או×Ēו ×Ļדיק אנו × ×ĸשים טובים ומ×Ēוקנים יו×Ēר, ובזכו×Ē ×›×š אנו מבקשים ׊×Ēפיל×Ēנו ×Ē×Ēקבל.




^ 1.. אין מ×Ē×ĸנים, וח×Ēן מ×Ē×ĸנה (מ"א ×Ē×§×ĸג, א), וי"א שאינו מ×Ē×ĸנה (מ׊מר×Ē ×Š×œ×•× סי' לח). וכ×Ēבו הלבוש ופמ"ג ו×ĸוד, שאין אומרים ×Ēחנון במנחה שלפניו, ובחק י×ĸקב ×Ē×Ļג, ו, כ×Ēב שאומרים, ו×ĸי' בכה"ח ×Ē×Ļג, כח. ונראה שהמנהג שלא לומר.
^ 2.. רבי ×Ļדוק הכהן מלובלין בפרי ×Ļדיק ל"ג ב×ĸומר א', מבאר שהחילוק הוא בין יום פטיר×Ē ×’×“×•×œ משורש ×Ēורה שבכ×Ēב הקבו×ĸה ומונח×Ē, שהוא יום ×Ļ×ĸר, כמו ז' באדר, יום הס×Ēלקו×Ē ×ž×Š×” רבנו ×ĸ"ה; להס×Ēלקו×Ē ×Š×œ גדול ב×Ēורה שב×ĸל פה, שיש בו הילולא, משום ׊×Ēור×Ēו ממשיכה לה×Ēרבו×Ē ×•×œ×”×Ēפרט אחר הס×Ēלקו×Ēו.
^ 3.. כאשר נחלקים ר' ׊מ×ĸון ור' יהודה - הלכה כר' יהודה. וכאשר נחלקים ר' ׊מ×ĸון ור' יוסי - הלכה כר' יוסי (×ĸירובין מו, ב). כיו×Ļא בזה אמר רשב"י בברכו×Ē ×–, ב, שמו×Ēר לה×Ēגרו×Ē ×‘×¨×Š×ĸים ב×ĸולם הזה. והיה דבק ב×Ēורה בשקידה ×ĸ×Ļומה, ׊×Ēור×Ēו אומנו×Ēו, ולכן אמרו בשב×Ē ×™×, א, שהיה פטור מ×Ēפילה שהיא חיי ׊×ĸה. ודיבר הרבה ×ĸל סגול×Ē ×™×Š×¨××œ, במגילה כט, א, כל מקום שגלו ישראל שכינה ×ĸמהם. ובברכו×Ē ×”, א, שלוש מ×Ēנו×Ē × ×Ēן הקב"ה לישראל ×ĸל ידי יסורין, ×Ēורה, אר×Ĩ ישראל ו×ĸולם הבא. (רשב"י לשיט×Ēו שה×ĸיקר הכוונה, סובר שאין איסור שב×Ē ×‘'דבר שאינו מ×Ēכוון', ולר' יהודה אסור, מפני שהוא פחו×Ē ×ž×Ēחשב בכוונה. כיו×Ļא בזה לגבי 'מלאכה שאינה ×Ļריכה לגופה', שלרשב"י הואיל ולא ה×Ēכוון ×œ×’×•×Ŗ המלאכה, האיסור מדברי חכמים בלבד, ולר' יהודה כיוון שבפו×ĸל ×ĸשה א×Ē ×”×ž×œ××›×” האיסור מה×Ēורה, ראו פנה"ל שב×Ē ×˜, ה-ו). לשיט×Ēו שהלך אחר הט×ĸם הפנימי, היה דורש 'ט×ĸמא דקרא' (ב"מ קטו, א).
^ 4.. האר"י סיפר א×Ē ×‘× ×• בגיל שלוש בל"ג ב×ĸומר במירון. ו×ĸי' בשו"×Ē ×ĸרוגו×Ē ×”×‘×•×Š× או"ח ר"י, ובספר '×Ēגלח×Ē ×ž×Ļווה ו×ĸנייני ל"ג ב×ĸומר', ובספר 'בין פסח לשבו×ĸו×Ē' פרק יט.
^ 5.. להרחבה, ×ĸי' בספר מו×ĸדים להלכה, ל"ג ב×ĸומר, לגרש"י זוין. ו×ĸי' בס' '×Ēגלח×Ē ×ž×Ļווה ו×ĸנייני ל"ג ב×ĸומר' ×ĸמ' רמג-רמח. ושם ×ĸמ' רסד-ר×ĸז, בקונטרס 'כבוד מלכים' לרב ה×ĸליר, רבה של ×Ļפ×Ē, שמגן ×ĸל המנהג, ×•×‘×Ą×•×Ŗ דבריו ה×ĸיד ׊׊מ×ĸ שגם רבי חיים בן ×ĸטר נהג כן.
סרטונים ×§×Ļרים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים חדשים
שי×ĸורים חדשים
א×Ē ×”×ž×™×“×ĸ הדפס×Ēי באמ×Ļ×ĸו×Ē ××Ēר yeshiva.org.il