ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- פקודי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
בוודאי ניתן למצוא רמזים וסודות במספרים כשלעצמם, אבל במדרש רבה (שמות רבה (וילנא) פרשה נא, ו), ניתן טעם מופלא לדבר, שהמפקד של כלי המשכן בא הסיר חשד ממשה רבנו שלקח לעצמו מנדבות המשכן, וז"ל:
"אלה פקודי המשכן, ולמה עשה עמהם חשבון? הקב"ה יתברך שמו מאמינו, שנא' (במדבר יב) 'לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא', ולמה אמר להם משה בואו ונעסוק במשכן ונחשב לפניכם? אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו, שנאמר (שמות לג) 'והיה כבוא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה' (שם /שמות ל"ג/) 'והביטו אחרי משה', ומה היו אומרים? ר' יוחנן אמר: אשרי יולדתו של זה, ומה הוא רואה בו כל ימיו, הקב"ה מדבר עמו כל ימיו, הוא מושלם להקב"ה, זהו 'והביטו אחרי משה', ר' חמא אמר: היו אומרים: חמי קדל דבריה דעמרם (כמה עבה צווארו של בן עמרם), וחברו אומר לו: אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר?! כששמע משה כך א"ל משה: חייכם נגמר המשכן אתן לכם חשבון! אמר להם: בואו ונעשה חשבון, הוי 'ואלה פקודי המשכן'".
אנו לומדים מכאן, כמה גדול כוחה של ליצנות להפך את האמת לשקר, ואעפ"כ קשה איך עולה על הדעת להטיל חשד כל כך רחוק על משה רבנו, עליו מעידה התורה "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא", שהוא חלילה מעל בכספי צבור, ועוד מעילה בקודש, עבירה שיש בה חלול ה' גדול, שחייבים עליה מיתה וקנאים פוגעים בו 1 !? עוד נאמר במדרש, שהיו אומרים: כמה עבה צווארו של משה, איך יכלו לומר על מי שנתעלה כמלאך ה' צבאות, עלה לשמים וארבעים יום לא אכל ולא שתה, ללגלג עליו כאילו יש לו חלילה תאוות האכילה!?
אין זה הדבר היחיד שהעלילו על משה, מצאנו שאותם ליצנים חשדו במשה בניאוף, מובא בגמ' (סנהדרין דף קי עמוד א) "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שחשדוהו מאשת איש, שנאמר (תהלים ק"ו) 'ויקנאו למשה במחנה', אמר רבי שמואל בר יצחק: מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה, שנאמר (שמות ל"ג) 'ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה'", וגם כאן התמיה גדולה, איך אפשר להעליל כך על משה שפרש מאשתו, והיה רחוק מתאוות עולם הזה, אתמהה!? 2
תחילה נראה מה הניע את אותם ליצני הדור לדבר כך על משה רבנו, חז"ל פרשו תופעה זאת בגלל ההכזבה שהיתה להם מאי יכולתם להקים את המשכן, וכך אמרו במדרש (תנחומא פרשת פקודי סימן יא):
"כיון שגמרו מלאכת המשכן היו יושבין ומצפין אימתי תבא שכינה ותשרה בו, והיו מצטערין הכל מפני שלא שרתה שכינה עליו, מה עשו? הלכו להם אצל חכמי לב אמרו להן: ומה אתם יושבין, העמידו אתם את המשכן ותשרה שכינה בינותינו, היו מבקשין להעמידו ולא היו יודעין ולא יכולין להעמידו, וכשהן חושבין להעמידו הוא נופל, מיד הלכו להם אצל בצלאל ואהליאב אמרו להם: בואו אתם והעמידו המשכן, שאתם עשיתם אותו שמא על ידכם ראוי לעמוד, מיד התחילו להעמידו ולא יכלו, התחילו מסיחין ומרננין ואומרים: ראו מה עשה לנו בן עמרם, שהוציא את ממונינו במשכן הזה והכניס אותנו לכל הטורח הזה ואמר לנו כי הקב"ה יורד מן העליונים ושורה בתוך יריעות עזים, שנאמר (שמות כה) 'ושכנתי בתוכם'".
נמצאנו למדים, שהכאב על אי ההצלחה להקים את המשכן, הרי הם גילו נדיבות לב בתרומות המשכן, וכ"כ טרחו במלאכתו, ולמרות כל זאת לא שרתה שכינה במעשה ידיהם, הכאב היה ללא נשוא, ובמקום ליטול אחריות על עצמם, נטו ליצני הדור להאשים בכך את משה (כפי שמובא בהמשך המדרש). והאמת הייתה שהעיכוב בבניין המשכן היה בגלל שהם לא העריכו מספיק את תרומתו של משה להקמתו.
וכך מובא במדרש שם:
"והיה משה מיצר על דבר זה עד שאמר לו הקב"ה למשה לפי שהיית מיצר שלא היה לך עשייה ולא חלק במלאכת המשכן, לפיכך לא יכלו אותן חכמים להעמידו, בשבילך! כדי שידעו כל ישראל, שאם על ידך אינו עומד שוב אינו עומד לעולם, ואיני כותב לו הקמה אלא על ידך, שנאמר 'ויקם משה את המשכן'… אמר משה רבש"ע! איני יודע להעמידו, אמר ליה: עסוק בידיך ואתה מראה להעמידו והוא עומד מאליו, ואני כותב עליך שאתה הקימתו, שנאמר: 'ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן', ומי העמידו משה, שנאמר: 'ויקם משה את המשכן'".
מדוע לא היה למשה חלק בעשיית המשכן? מבואר במדרשים, שזה היה בגלל גודל השגתו, שלא היה מסוגל לרדת לעשות בפועל את מה שנצטוו לעשות, והקב"ה אמר לו לומר לבצלאל לעשות במקומו, וכן אנו מוצאים במדרש הנ"ל, שמשה אומר לקב"ה "איני יודע להעמידו"! והקב"ה עונה לו "עסוק בידיך ואתה מראה להעמידו והוא עומד מאליו".
לפי זה נראה לומר, שהם בודאי ידעו את גדלותו הרוחנית של משה, אלא שחשדו בו שאינו מספיק טוב עין להעניק להם שפע קודש מהעושר הרוחני שקבל, שיהיו ראויים להשראת השכינה. הם הרגישו בפער הרוחני שנוצר ביניהם למשה לאחר חטא העגל, העם פרק את עדיו מעליו, אלו שני הכתרים שקבלו במתן תורה, ומשה זכה לקבל את כל הכתרים של ישראל, ומזה קרן עור פניו, וכך אמרו בגמ' (שבת דף פח עמוד א):
"ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. אמר רבי חמא ברבי חנינא: בחורב טענו, בחורב פרקו. בחורב טענו - כדאמרן, בחורב פרקו - דכתיב ויתנצלו בני ישראל וגו'. אמר רבי יוחנן: וכולן זכה משה ונטלן, דסמיך ליה 'ומשה יקח את האהל'".
אם כן הייתה לכם סיבה לקנא במשה, ובמיוחד שהוא לקח מהם את קרני ההוד. גם לפי פשוטו של מקרא, אפשר להבין שהמציאות הזאת, שמשה לוקח את אוהלו ומוציאו אל מחוץ למחנה, גרמה להם להרגיש מרוחקים ממנו, ועל זה נאמר "והביטו אחרי משה", שאמרו "כמה עבה צווארו", ולפי הנ"ל נראה שם לעגו לכוח דבורו היוצא מצווארו, ששופע קדושה וגדלות המוחין, שבא לו מזכויות כלל ישראל, והוא לא היה טוב עין דיו למסור את זה להם. ברור שההפך היה הנכון, כמבואר בגמ' (נדרים דף לח עמוד א):
"אמר רבי יוסי בר' חנינא: לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר: (שמות לד) כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר: (משלי כב) 'טוב עין הוא יבורך וגו''".
וכך משמע במדרש (שמות רבה פרשה נב), שקושר את הליצנות שלהם לקרן עור פניו של משה, וז"ל:
"'עוז והדר לבושה' - זה משה, שנאמר (שמות לד) 'ומשה לא ידע כי קרן עור פניו', 'ותשחק ליום אחרון' - אלו ליצני ישראל, שמליצין אחריו ואומרים אלו לאלו: אפשר שהשכינה שורה על ידיו של בן עמרם, לא עשה! אלא כיון שאמר לו האלהים להקים את המשכן התחיל שוחק עליהם, שנאמר 'ותשחק ליום אחרון', א"ל: בואו שנקים את המשכן, התחילו טוענין ובאין אצלו, שנאמר: 'ויביאו את המשכן'".
העובדה שמשה הצליח להקים את המשכן ולהשרות בו את השכינה, הוכיחה לכל שמשה עשה הכל לשם שמים ולא נהנה בעצמו מהמשכן לא הנאה גשמית ולא רוחנית אישית. וכך ניתן להסביר "בכל ביתי נאמן הוא", וכי מה שייך לקחת משל הקב"ה בלא רשות? אלא שעשה הכל למען כלל ישראל, וכך נתגלתה נאמנותו, זאת ועוד אמרו חז"ל (שמות רבה פרשה ג):
"ור' הושעיא אמר: יפה עשה משה שהסתיר פניו. אמר לו הקב"ה: אני באתי להראות לך פנים וחלקת לי כבוד והסתרת פניך - חייך שאתה עתיד לעשות אצלי בהר מ' יום ומ' לילה, לא לאכול ולא לשתות, ואתה עתיד ליהנות מזיו השכינה, שנאמר: כי קרן עור פני משה (/שמות/ ל"ד) , אבל נדב ואביהוא פרעו ראשיהם וזנו ונתנו עיניהם בזיו השכינה, שנאמר: ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו [ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו] (/שמות/ כ"ד) , והם לא קבלו על מה שעשו!?",
כלומר, נאמנותו התבטאה בכך שלא הביט במקומות שאסור לו להביט "כי לא יראני האדם וחי", ובזכות זה זכה שקרן עור פניו.
נאמנותו של משה, היא הייתה סוד הברכה ששרתה במשכן. מפני שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, היינו כאשר אינו מביט בנגלה לעיניו אלא בשורש הדברים הנובעים מן הקב"ה, ואם כן פקודי המשכן ומנינו הייתה עלולה לצמצם את הברכה בו, אולם משה שהיה נאמן ביתו של הקב"ה והאמין שהכל מאתו יתברך לכן שרתה הברכה במעשה ידיו. וכך נראה לדייק במדרש (שמות רבה פרשה נא א):
"ואלה פקודי המשכן, כך פתח ר' תנחומא בר אבא (משלי כח) 'איש אמונות רב ברכות' - אתה מוצא כל מי שהוא נאמן הקב"ה מביא ברכות על ידיו, מי שאינו נאמן ואץ להעשיר לא ינקה, איש אמונות זה משה שהוא נאמנו של הקב"ה, שנאמר (במדבר יב) 'לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא', הוי 'איש אמונות רב ברכות' שכל הדברים שהיה גזבר עליהם היו מתברכים לפי שהוא נאמן, ואץ להעשיר לא ינקה, זה קרח שהיה לוי ובקש ליטול כהונה גדולה ומה היה סופו (שם /במדבר/ טז) ותפתח הארץ את פיה".
העילה המחשידה את משה
נאמר בפרשת ויקהל (שמות פרק לו):
"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה יה' לַעֲשֹׂת אֹתָהּ. וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא. וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר" 3 .
נאמר בתורה שהמלאכה הייתה דים והותר, כלומר נשאר עודף מנדבת המשכן. ומה עשו עם אותו העודף? אמרו חז"ל במדרש תנחומא (פרשת פקודי סימן ה):
"והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר והותירו מיד ויצו משה ויעבירו קול במחנה והמלאכה היתה דים, אמר משה: רבש"ע! הרי עשינו הכל מה נעשה מן המותר? א"ל: עשה משכן לעדות. הלך ועשה, כיון שבא ליתן חשבון אמר להם כך וכך יצא למשכן וביותר עשיתי למשכן העדות".
מפרשי המדרש עמלו לפרש את התשובה "וביותר - עשיתי למשכן העדות", יש מפרשים שהכוונה לאוהל של משה שעשהו מחוץ למחנה, ואנו מוצאים שהיו לו הסממנים של אוהל מועד, כפי שנאמר (שמות פרק לג):
"וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה: וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה: וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה: וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ: וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל:".
אוהלו של משה נקרא "אהל מועד" על פתחו היה "עמוד הענן" והקב"ה דבר עמו שם, וכל זה כפי שהיה במשכן, ולכן סביר שבמותר התרומות למשכן עשה משה את אוהלו. אולם אם כנים הדברים, אפשר להבין את הטענה של חסרי האמונה ליצני הדור, שמשה לקח לעצמו מתרומות המשכן! "והביטו אחרי משה" בטרוניה על כך, ואמרו העושר המשכן הוא. ולא הבינו שכל זה היה כדי לעורר את ישראל להיות מבקשי ה', לחזר אחר התורה. 4
הסבר נוסף אפשר לתת לעילה לחשוד במשה מובא במדרש (שמות רבה פרשה נא ו) "משכן העדות אשר פקד על פי משה, כל מה שהיו עושין עושין ע"פ משה, שנאמר אשר פקד על פי משה, וכל מה שהיה משה עושה על ידי אחרים, שנאמר עבודת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן, לא עשה אלא משנגמרה מלאכת המשכן, אמר להם: בואו ואני עושה לפניכם חשבון, אמר להם משה אלה פקודי המשכן, כך וכך יצא על המשכן. עד שהוא יושב ומחשב שכח באלף ושבעה מאות וחמישה ושבעים שקל, מה שעשה ווים לעמודים, התחיל יושב ומתמיה אמר עכשיו ישראל מוצאין ידיהם לאמר משה נטלן, מה עשה האיר הקב"ה עיניו וראה אותם עשוים ווים לעמודים, אותה שעה נתפייסו כל ישראל על מלאכת המשכן מי גרם לו ע"י שישב ופייסן, הוי 'אלה פקודי המשכן'".
מדוע שכח את ווי העמודים? האם בגלל קוטנם של הווים? נראה להוסיף עומק בדבר, הווים הם אמנם קטנים בגודלם אבל הם מהווים את החיבור של המשכן, והרי זה מה שהיה חסר במשלמת המשכן, שלא יכלו להקימו ולחברו להיות אחד, וסוד החיבור היה חסר להם לכן נעלם מעיני משה, עד שהעיר ה' את עיניו ונגלה לו סוד החיבור של המשכן וכך היה יכול להקימו, ולכן דוקא משה הקים את המשכן, מפני שלו נתגלה סוד החיבור שלו.
^ 1 עיין בגמ' (סנהדרין דף פא עמוד ב) "משנה. הגונב את הקסוה וכו' קנאין פוגעין בו… גמרא. מאי קסוה? - אמר רב יהודה: כלי שרת".
^ 2 וכך מצאנו במחלוקת קורח ועדתו, שהם מאשימים את משה בגאוה "כי תשתרר עלינו גם השתרר", וגם זו האשמה בדבר שמשה כ"כ רחוק ממנו, והתורה העידה עליו "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה".
^ 3 אור החיים הק' מקשה אם המלאכה הייתה דים מדוע נאמר שהייתה הותר? ומתרץ שהמותר נבלע במלאכת המשכן בדרך נס, כדי שכל נדבתם תיכלל במשכן, ולא תהיה נדבה שבאה לבטלה. נראה להוסיף שיש בכך רעיון נשגב, שבזכות נדבת הלב שנדבו יותר ממה שהיה צריך שרתה השכינה, והרמז לכך היה בכך שהכל נכלל במלאכה.
^ 4 לפי זה ניתן לבאר את דברי ר' יהודה במסכת ברכות דף סג עמוד ב "תנו רבנן: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ורבי נחמיה ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, פתחו כולם בכבוד אכסניא ודרשו. פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה ודרש: (שמות ל"ג+) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה, והלא דברים קל וחומר, ומה ארון ה' שלא היה מרוחק אלא שנים עשר מיל אמרה תורה: (שמות ל"ג) והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד, תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה - על אחת כמה וכמה". מדוע ר' יהודה דורש בכבוד תורה ולא בכבוד אכסניא כשאר החכמים? אלא שדבריו בכבוד התורה הם שבח לכבוד האכסניא שמחזיקה בת"ח. ובמקרה של משה רבנו הדבר בולט, מפני שמה יצא מחוץ למחנה בודאי לטובת ישראל, כדי שיחזרו בתשובה, וכדי לעורר בהם את הרצון להיות "מבקשי ה'", נמצא שאכסניא שלו היתה הסיבה לכבוד תורה שהדגיש ר' יהודה.
^ 2 וכך מצאנו במחלוקת קורח ועדתו, שהם מאשימים את משה בגאוה "כי תשתרר עלינו גם השתרר", וגם זו האשמה בדבר שמשה כ"כ רחוק ממנו, והתורה העידה עליו "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה".
^ 3 אור החיים הק' מקשה אם המלאכה הייתה דים מדוע נאמר שהייתה הותר? ומתרץ שהמותר נבלע במלאכת המשכן בדרך נס, כדי שכל נדבתם תיכלל במשכן, ולא תהיה נדבה שבאה לבטלה. נראה להוסיף שיש בכך רעיון נשגב, שבזכות נדבת הלב שנדבו יותר ממה שהיה צריך שרתה השכינה, והרמז לכך היה בכך שהכל נכלל במלאכה.
^ 4 לפי זה ניתן לבאר את דברי ר' יהודה במסכת ברכות דף סג עמוד ב "תנו רבנן: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ורבי נחמיה ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, פתחו כולם בכבוד אכסניא ודרשו. פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה ודרש: (שמות ל"ג+) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה, והלא דברים קל וחומר, ומה ארון ה' שלא היה מרוחק אלא שנים עשר מיל אמרה תורה: (שמות ל"ג) והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד, תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה - על אחת כמה וכמה". מדוע ר' יהודה דורש בכבוד תורה ולא בכבוד אכסניא כשאר החכמים? אלא שדבריו בכבוד התורה הם שבח לכבוד האכסניא שמחזיקה בת"ח. ובמקרה של משה רבנו הדבר בולט, מפני שמה יצא מחוץ למחנה בודאי לטובת ישראל, כדי שיחזרו בתשובה, וכדי לעורר בהם את הרצון להיות "מבקשי ה'", נמצא שאכסניא שלו היתה הסיבה לכבוד תורה שהדגיש ר' יהודה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
